התובעים מונו לרדוף אותי, אך המחשבה היחידה שלי הייתה להציל אותם

(Minghui.org)בסתיו לפני מספר שנים, נעצרתי על ידי שוטרים מקומיים ונכלאתי באופן בלתי חוקי במרכז   מעצר בגלל אמונתי בפאלון דאפא, שהיא שיטה רוחנית המבוססת על עקרונות של אמת-חמלה-סובלנות שנרדפת על ידי המשטר הקומוניסטי הסיני מאז 1999.

יותר מ 20 איש, לפעמים עד 29 אנשים, היו דחוסים בתא שלי. היו ארבע עד חמש אסירות לכל מיטת קרש שגודלה 1.5 על 2 מטר. כולן היו צריכות לישון על אותו הצד, ארוזות כמו סרדינים. אם היית צריכה להשתמש בשירותים באמצע הלילה, אי אפשר היה להידחס חזרה לאזור השינה שלך ללא עזרת השומרים. הם נאלצו לדחוף בכוח שתי גופות לצד כדי ליצור לך פער קטן כדי להידחק פנימה.

האסירות שם היו בעיקר מכורות לסמים, סוחרות סמים או פרוצות בשנות העשרים והשלושים לחייהם. הן היו חבורה לא נעימה וערמומית שהשתמשה בשפה הכי גרועה, מתחמנות ונלחמות על הדברים הזעירים ביותר כמו סנטימטר נוסף של שטח שינה או לחמנייה מאודה נוספת. הן היו מזייפות חיבה כדי למצוא חן בעיני מנהיגת התא, אך היו מאוד מגעילות זו לזו בזלזול ובסרקזם שלהן, ולעתים פרצו במריבות. כך שהייתי עדה לתצוגה של הצד המכוער והמרושע ביותר של האנושות.

הייתי תלמידה מצטיינת בבית הספר ואשת מקצוע בעלת מוניטין בעבודה. מרבית מבני משפחתי או אלה שנמצאו במעגל החברתי שלי הם מורים, רופאים או אנשי מקצוע דומים אחרים, ולכן לעתים רחוקות התעריתי עם אנשים שעבדו במקצועות פחות מכובדים. כמובן שאחרי שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא, התעריתי בעיקר בקרב מתרגלים עמיתים, שהיו אנשים בעלי מידות טובות, טובי לב ומתחשבים. מטבע הדברים, זה היה עבורי שוק ענק לנחות בסביבה הנתעבת הזו של תא הכלא.

"גם אם כלוא אתה
אל תהיה עגום או עצוב
עם מחשבות נכונות ופעולות נכונות
הפא איתך.
הרהר ברוגע על ההחזקות שיש לך.
כאשר תסלק את המושגים האנושיים,
הרוע יִדְעך מאליו." ("הונג יין II", "אל תהיה עצוב")

דבריו של המאסטר עוררו בי את היותי תלמידת דאפא: מה שהייתי צריכה לעשות זה להיפטר מהמחשבות האנושיות שלי, לשלוח מחשבות נכונות כדי לחסל את כל האלמנטים הרעים ולהבהיר את האמת על הדאפא כדי להציל אנשים.

ניצלתי כל הזדמנות להתקרב לשאר האסירות על ידי כך שהתוודעתי לרקע שלהן ולסיבות ההגעה שלהן לכלא. גיליתי שהצעירות האלו הן תמיד תוצר של חברה שהשתבשה כתוצאה ממוסר ירוד. חרף זאת מצאתי שהן עדיין שמרו על אותו הטוב המולד שיש לכולנו. לקחתי על עצמי לספר להן על הפאלון דאפא באמצעות החוויות שלי, לעזור להן להבין מה נכון ומה רע ולהסביר להן את החשיבות שיש לפרוש מן המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) ומהארגונים הקשורים לה. באופן כללי הן היו די פתוחות לעצותיי.

מאז שהגעתי לתא, מנהיגת התא תמיד שאלה אותי כל מיני שאלות כמו מהו שמי, גילי, הגורם לכך שאסרו אותי והאם אני סובלת ממחלות מדבקות כלשהן. היא הופתעה לגלות שעצרו אותי כי תרגלתי פאלון דאפא. אמרתי לה שהיה לי בעבר הפטיטיס B ושנרפאתי לגמרי מאז שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא. אבל היא לא השתכנעה ואמרה שמעכשיו אני חייבת להיות מבודדת מהאחרים.

מאותו רגע נידו אותי. הדברים האישיים שלי נשמרו בנפרד מהאסירות האחרות. הייתי האדם האחרון שהגישו לה אוכל בזמן הארוחה ולעתים קרובות קיבלתי רק את המנה הקטנה והאחרונה של המרק. הרשו לי מדי יום רק מנה זעירה של מים רתוחים, וזמן המקלחת שלי הוגבל לשלוש עד ארבע דקות כאשר לאחרות ניתנו חמש דקות שלמות.

בכל זאת, לא התרגשתי ותמיד היה לי חיוך על הפנים. שמתי לב שהאסירות הצעירות לא הסתגלו ללחמניות המאודות העשויות קמח התירס, ולכן כאשר קיבלנו לחמניות מאודות מקמח חיטה שמרתי אותן עבורן. מים חמים היו די נדירים, אז שטפתי את עצמי ואת שיערי במים קרים כדי שהמים החמים יישאו לאחרות. בכל פעם שאסירה הייתה במצב רגשי גרוע או בדיכאון לאחר חקירה, הייתי מנסה כמיטב יכולתי לנחם ולהרגיע אותה.

יום אחד, בערך 20 יום מאז מעצרי, הודיעה מנהיגת התא: "התבוננתי בה. היא בכלל לא חולה, ויתרה מכך, היא מעולם לא התלוננה. הבידוד שהטלתי עליה מבוטל בזאת". חייכתי כרגיל והודיתי לה.

הפכתי להיות השלישית שהגישו לה בזמן הארוחה, אחרי מנהיגת התא ומנהיגת התא השני. הצלחת שלי התמלאה בדרך כלל יותר מהמחצית; הייתי צריכה לבקש שייתנו לי פחות כדי שהאחרות יוכלו לקבל יותר.

כמה ימים לאחר מכן תוך כדי שהיא נוזפת במכורות לסמים שנלחמו ביניהן, מנהיגת התא אמרה: "הביטו בעצמכן, הביטו בתעלולים הנבזים שלכן! הכבוד שלי נתון למתרגלת הפאלון גונג כאן. תראו אותה, איזו גברת אלגנטית וחיננית! היא מעולם לא נלחמה על משהו ותמיד מתחשבת באחרים, לא כמוכן ... "

הייתי עצורה כבר 34 יום באופן לא חוקי כשעורך דין שמונה על ידי משפחתי בא להיפגש אתי. הוא כבר היה בתחנת המשטרה כדי להבין את מצבי. הוא אמר לי ש"משרד 610" המקומי הגדיר אותי כבר כ"מנהיגה" של פאלון דאפא ואומר שלא שיתפתי ממש פעולה. הוא התריע בפניי להתכונן לחדשות רעות מכיוון שהם עשויים לאשר [רטרואקטיבית] את המעצר שלי, ואחרי כן יגיע עונש המאסר.

יום לאחר שעורך הדין שלי ביקר נלקחתי מתאי להיבחן על ידי התובעים הציבוריים. שני תובעים שנראו בשנות השלושים המוקדמות לחייהם המתינו לי בחדר החקירות. הרגשתי טיפת עצב כשראיתי את שני הפרצופים הצעירים אך המתוחים. הם עברו מניפולציה על ידי המק"ס כדי שירדפו את הפאלון דאפא, אך הם עצמם לא היו מודעים כלל לתוצאות מעשיהם. כמה עצוב זה היה! לכל אחד מהם יש בטח הורים, אשה וילדים משלהם, מה שאומר ששתי משפחות מעורבות בכך. היה עליי לספר להם את העובדות על פאלון דאפא ולהציל אותם!

הרגשתי שהמאסטר נותן לי כוח, כי לבי היה מלא בחמלה. באותו הרגע, שכחתי הכל על המצוקה האישית שלי, על המאסר הממשמש ובא, על גזר הדין למאסר ועל כל דבר מזה. התיישבתי בשקט, הרמתי את ראשי לעבר שני הצעירים ומצאתי כי הבעות הפנים שלהם מתרככות וחיוך ידידותי מתיישב אט אט על פניהם.

לאחר ששאלו לשמי, גילי ופרטים אישיים אחרים, אחד התובעים שאל אותי: "מאיפה השגת את תמונת הדיוקן האלוהי של המאסטר הגדול לי הונג-ג'י?" הייתי המומה אבל הגבתי בעליצות: "אה כן. זה אכן המאסטר הגדול לי הונג-ג'י. לפני שנים פורסמו רשמית כל הדיוקנאות של המאסטר, וספרי הדאפא נמכרו בכמויות אדירות".

אחרי ששברתי את הקרח המשכתי להבהיר להם את האמת. הסברתי להם שאנשים היודעים את האמת מתנתקים מהמק"ס, ושיש פקידים רבים ברמת הפרובינציה והפרקליטות הנמנעים מלהיות מעורבים ברדיפה; חלק מהשוטרים התחמקו מביצוע ההוראות, והפסיקו להשתתף באופן פעיל ברדיפות מתרגלי הפאלון דאפא. דחקתי בהם להימנע מלהשתתף ברדיפה כדי להציל את עצמם ואת משפחותיהם הצעירות מתוצאות עתידיות.

החקירה המסוימת הזו הסתיימה כששני התובעים קמו לצאת בחיוך.

בליל היום ה-36 למעצרי שוחררתי מכיוון שהתובעים בתיק שלי לא אישרו את המעצר. שמרתי על עצמי שלווה ורגועה כששמעתי את החדשות על שחרורי, אך בלבי הודיתי למאסטר ושמחתי מהידיעה ששני התובעים הצעירים האלה עשו את הבחירה הנכונה לעצמם.