על תאווה ופחד

(Minghui.com) לאחרונה אני בתהליך לשוב ולטפח בנחישות. גיליתי כמה דברים העשויים לשפוך אור על ההחזקות של תאווה ופחד, כיצד להשיל אותן כיאות ולאיזה הפרעות הן עלולות לגרום. ברצוני לשתף את התהליך שעברתי ואת מה שהוארתי אליו, הן כדי לגבש את מה שהתעוררתי אליו בטיפוח, והן כדי לעזור למתרגלים עמיתים שאולי נאבקים עם עניינים דומים.

בנושא התאווה המינית, המאסטר אמר שזהו הדבר הראשון שעלינו לוותר עליו בטיפוח.

האבות הקדמונים התייחסו לתאווה מינית כאל משהו מטונף במיוחד, היכול להוביל להחזקות אחרות ולגרום להפרעות רבות בטיפוח. שד התאווה הוא בלתי נלאה, והוא יקפוץ על כל הזדמנות לנצל פרצות בשין-שינג שלכם. קל גם לכוחות הישנים להשתמש בשד התאווה ככלי לגרום להפרעות בטיפוח שלכם.

כשהתחלתי לטפח בדאפא, בתהליך שעברתי לסלק את ההחזקה לתאווה מינית, כלל לא הייתי מודע עד כמה ההחזקה הזאת מטונפת. במדינה שלי לימדו אותנו בבית הספר לימדו אותנו ש"לגעת בגוף שלנו להנאה מינית הוא משהו טבעי וכולם עושים את זה. אל תהססו לדעת את גופכם." זו תוצאה של ערכים מוסריים מדורדרים של החברה. כשהבנתי עד כמה מחשבות מעין אלה הן מטונפות, לא האמנתי שבמדינה שלי מותר למורה לומר דברי הבל כאלה לילדים בני 15.

בכל מקרה, מה ששמתי לב אליו כשניסיתי לסלק את ההחזקה לתאווה מינית היה, כאשר התנגדתי למחשבות על תאווה והתמקדתי בשליחת מחשבות נכונות של "מְיֶה" כדי לחסל את ההפרעה, באו במקומן לעתים קרובות תחושות של פחד וחרדה. פחד "להיכנע שוב להחזקה" אך גם פחד "שאלוהויות למעלה יחשבו עלי רעות משום שעולות בי מחשבות כאלה."

תוך כדי התהליך התעוררתי לכך שאלו מלכתחילה אינן המחשבות שלי, אלא מחשבות שנוצרו אצלי עם הזמן, כלומר הן נוצרו לאחר הלידה. הן אינן שייכות לאני האמיתי שלי. לכן אין לי באמת במה להתבייש או ממה לחשוש כל עוד אעשה כמיטב יכולתי להכניע ולחסל הפרעה כזו המגיעה משד התאווה המינית, מהתשוקות שלי (שלהבנתי הן חיצוניות ולא שייכות לטבע האמיתי) או מההפרעות של הכוחות הישנים.

כדי לסלק כל הפרעה של תאווה עלינו תמיד להיות ערניים ולהתייחס למחשבות מעין אלה כמחשבות זרות שאינן שייכות לאני האמיתי שלנו. המאסטר אומר שכל ישות שנולדת במרחב היקום, מותאמת לתכונת היקום גֶ'ן-שָן-רֶן (אמת-חמלה-סובלנות). איך יכולות להיווצר מחשבות נחותות ומזוהמות של תאווה ותשוקה מינית בראש של מישהו? אני מאמין שזה תלוי היכן גדלת וכיצד חונכת. באופן אישי כשבגרתי, מעולם לא לימדו אותי שזה לא נכון להתמכר למחשבות ומעשים כאלה, לכן יצרתי לעצמי מושג שכל זה "נורמלי". אלה כמובן, מושגים אנושיים שצריך לסלק בזמן הטיפוח.

למעשה צריך להיות מודעים גם לעובדה שתאווה יכולה להיות מוחלפת בפחד ושהיא יכולה גם להוביל להחזקות אחרות, כמו למשל קנאה והמנטליות של התפארות – זה משהו שיש להיות מודעים אליו ולסלק גם כן. בנושא הפחד המאסטר אמר :

"למעשה, להפסיד את ההזדמנות הזאת של אין-ספור השנים ואת המטרה האמיתית של ההגעה לעולם הזה, זה יותר מפחיד מההחזקה של להיות מלא בושה מכדי להתייצב מול אנשים. טיפוח הוא טיפוח, וטיפוח הוא בדיוק סילוק של החזקות, סילוק של התנהגויות אנושיות רעות ושל כל מיני פחדים, כולל הלב האנושי של לפחד מזה ולפחד מההוא. הלכתם בדרך שגויה בגלל החזקות ולב של פחד מלכתחילה, ועכשיו כשאתם רוצים לחזור, אתם מעוכבים על ידי לב הפחד ונותנים לו לחסום את דרככם חזרה.

לב הפחד יכול לגרום לאדם לעשות דברים מוטעים, לב הפחד יכול גם לגרום לאדם להפסיד את ההזדמנות. לב הפחד הוא מעבר פטאלי בהליכת האדם לקראת האלוהִיוּת. מלכתחילה עשית טעות גדולה בגלל זה, וכשאתה רוצה לתקן, אתה מפחד שאחרים ידעו. טיפוח הוא עניין רציני. אם תמשיך לפחד באופן זה, מתי יהיה אפשרי שלֵב הפחד לא יעכב אותך? במיוחד אלה שמסתירים את כל זה ועוד פועלים בצורה בולטת בין המתרגלים, אם אינכם מניחים את ההחזקה הזאת, מניחים את ההתנהגות הנפשעת הזאת, את לב הפחד הזה – לא משנה כמה דברים של תלמידי דאפא אתם עושים, זה נעשה כדי להסתיר דברים. אם תניחו את החטאים האלה שאתם נושאים אתכם ומדחיקים בתוך לבכם, ותחזרו, אז כל הדברים שתעשו יהיו נקיים, ויהיו חלק מהטיפוח של תלמידי דאפא." ("יסודות להתקדמות במרץ 3","לעבור את המבחן הפטאלי")

במשך הטיפוח שלי כשלתי במבחן התאווה המינית פעמים רבות כל כך בעבר אך אני מוצא שההפרעות פוחתות כאשר אני מתמקד בלימוד הפא. כשהמחשבות עוסקות בלימוד הפא, נראה כאילו שד התאווה אינו מעז להפריע לי! כאשר אני שולח מחשבות נכונות, לעתים ההפרעה היא כה חמורה, כאילו היא רוצה שלא אשב עוד בישיבת הלוטוס ואפסיק לטפח לגמרי! זו אכן הפרעה, משום שלא זיהיתי בעבר באופן מוחלט את שורש הסיבה לפירצה שהכוחות הישנים ושד התאווה השתמשו בה כדי לגרום להפרעות, כלומר הרגשתי "בודד" וערגתי ל"קשר חברתי" בדמות של "אישה" או "בת זוג לחיים".

מתרגל עמית פעם אמר לי בשיחת טלפון שניהלנו: אם אתה בודד, התקרב יותר אל המאסטר". כשניסיתי לעשות זאת וקראתי למאסטר במוחי, גיליתי שאני נחסם על ידי בושה ופחד. "טיפוח הוא רציני!" ואנו חייבים ללכת על פי העיקרון של "ללא החסרה."

המאסטר אמר עוד בנושא הפחד:

"אם מטפח יוכל להניח את המחשבה של החיים והמוות בכל מצב, הרשע בטוח יפחד ממנו; אם כל התלמידים יוכלו להגיע לזה, הרשע בעצמו יושמד. אתם כבר יודעים את העיקרון של "יצירה הדדית וניגוד הדדי". אם אין פחד, אז האלמנט שגורם לך לפחד כבר לא יתקיים. זה לא משהו שעושים בכוח, אלא משהו שמגיעים אליו כשבאמת מניחים ברוגע את הלב." ("יסודות להתקדמות במרץ 2", "לסלק את ההחזקה האחרונה")

אלו הן ההבנות שלי בנושא תאווה מינית ופחד, אני מקווה שהן ישמשו כעזרה למטפחים עמיתים שנאבקים למצוא מעט שקט נפשי ומחשבות נכונות חזקות לסילוק ההחזקה של תאווה ופחד.

מכיוון שהרמה שלי מוגבלת, אנא ציינו כל דבר שאינו הולם.