הרצאתו של דיוויד מטאס בכנס "אגודת ההשתלות" (TTS): המספר הגבוה של השתלות איברים בסין

[מאמר זה התפרסם במקור ב-21 בספטמבר 2016, ולצערנו עדיין אקטואלי היום, משום שהפרקטיקה של קצירת האיברים בכפייה ממתרגלי פאלון גונג (פאלון דאפא) בעודם חיים – עדיין נמשכת בסין. ראה וידיאו עם כתוביות בעברית של פסיקת CHINA TRIBUNAL (טריבונל בנושא סין)]

(Minghui.org) במהלך הוועידה השנתית ה-26 של האגודה להשתלות (TTS) שהתקיימה בהונג קונג מה-19 עד ה-23 באוגוסט 2017, בכירים סינים כיוונו את הזרקור לחשיבות הכנס, אך התחמקו מהנושא של קצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג חיים בסין עבור השתלות.

במשך השנים האחרונות שינה המשטר הסיני מספר פעמים את ההסבר שנתן בנוגע למקור העיקרי של איברים המשמשים להשתלות – מנידונים למוות ועד לתרומות מרצון. כמו כן המשטר טוען שסין מבצעת 10,000 השתלות מדי שנה.

שלושה חוקרים עצמאיים – דיוויד קילגור, דיוויד מטאס ואיתן גוטמן – פרסמו לאחרונה עדכון למחקרם על קצירת איברים בסין (ראה  http://endorganpillaging.org/). הדו"ח דן במקור האיברים, במספר ההשתלות ובהיבטים רבים נוספים.

להלן הרצאתו של עורך הדין לזכויות אדם דיוויד מטאס בוועידת TTS:

"דיוויד קילגור, איתן גוטמן ואנוכי פרסמנו ביוני עדכון למחקרנו הקודם בנושא שימוש לרעה בהשתלות בסין, באמצעות סקירת נפח ההשתלות שם. העדכון שלנו הועלה לאתר המשותף שלנו המוזכר לעיל. הדו"ח משתרע על 680 עמודים עם כמעט 2,400 הערות שוליים. לנסות לתמצת דו"ח כזה בכמה דקות זו באמת משימה מאתגרת ביותר.

בעבר לקחנו את ההצהרות הרשמיות של הממשל הסיני לגבי הנפח הכולל של ההשתלות כפי שהן, והתמקדנו בניסיון לזהות את המקור [של האיברים ששימשו להשתלות] על פי הנתונים המוצהרים. אחת המשימות שהיינו צריכים לעשות ובסופו של דבר עשינו, הייתה לקבוע בעצמנו מהו נפח ההשתלות בסין.

עבור הקומוניסטים, סטטיסטיקה היא השגת יעד פוליטי באמצעים אחרים. יכול להיות שהסטטיסטיקה בסין מדויקת, אבל זה רק אם המפלגה חושבת שהדיוק ישמש מטרה פוליטית שלה. כדי לקבוע את דיוקם של נתונים סטטיסטיים סיניים בשעה שהנתונים עליהם מושתתת הסטטיסטיקה אינם נגישים, נדרש אומדן.

בנוגע לסטטיסטיקה של השתלות איברים, במערכת הקומוניסטית יש שיקולים פוליטיים הנוגעים לתחרותיות. אחד מהם הוא להראות כמה הם מתקדמים בטכנולוגיית ההשתלות, וזה שיקול שדחף אותם להראות מספר גדול. השיקול השני היה לא ליצור חשד מופרז לגבי מקור האיברים, שיקול שדחף אותם לכיוון מספר נמוך יותר.

בתחילה ניצחה המגמה הראשונה, והיא גרמה לכך שמספר גדול של השתלות לא ניתן היה להסביר. בעקבות זאת הבינה המפלגה שהמנהג הזה להתפאר גרם להם בעיה פוליטית, מפני שהוא העלה ספקות לגבי מקור כל האיברים האלה בזמן שאין להם מערכת תרומות ואין להם מערכת הפצה לאומית של איברים. הם נתקעו עם המספרים שהם בעצמם ייצרו. אבל ברגע שהבינו שהמספרים האלה ייצרו בעיה עבורם, הם נעצרו על מספר של 10,000 השתלות בשנה, והמספר הפסיק לגדול.

כשבוחנים את המספרים ברמה הלאומית, האנליזה די פשוטה. אבל ברגע שמתחילים לבחון את המספרים ברמה המקומית, האנליזה הופכת מסובכת יותר. בתי חולים, כל אחד בפני עצמו, פחות מודאגים שיצטרכו לתת את הדין על מקורות חיצוניים [של איברים], משום שכיום לפחות, אין התמקדות בין-לאומית על המספרים שלהם. המגמה של בתי חולים פרטיים היא להציג מספרים גדולים כדי להתהדר בהם, ולכן היא אינה מאולצת כמו המגמה של המספרים שמציגה המפלגה ברמת הלאום.

כשמחברים את המספרים שמשיגים מכל בתי החולים לגבי השתלות, המספרים שמקבלים עולים בהרבה על סך המספרים המגיעים מהמערכת הלאומית. אבל היה עלינו לשאול את עצמנו: כמה מזה זה רק סִרסוּר בנתונים, משחק עם נתונים סטטיסטיים ברמה המקומית, הנוצר יותר מתוך שיקולים פוליטיים שונים ולא מתוך תפקוד ברמה הלאומית?

על השאלה הזאת ענינו כשבחנו, בית חולים אחר בית חולים, מכלול רחב ומגוון של גורמים אחרים מלבד מה שבתי חולים טוענים שזהו מספר ההשתלות שלהם. בחנו למשל את מספר המיטות. מספר המיטות נותן לנו סיכום של גופים פיזיים וסביר להניח שהם מדויקים. אך כשמבודדים אותם, הם לא אינדיקטור מושלם למספר ההשתלות, מפני שבמיטות אפשר להשתמש למטרות שונות ולאו דווקא למטרות השתלות. זה סביר פחות בבית חולים להשתלות או באגף השתלות בבית חולים, אבל זה עדיין אפשרי. אפילו אם משתמשים במיטות רק להשתלות, אנחנו צריכים לקחת בחשבון שימוש במיטות לתקופות המתנה והחלמה שאינן קבועות.

בחנו גם את מספר אנשי הצוות. ושוב, אלה הם מספרים של גופים פיזיים וסביר להניח שהם עצמם מדויקים. בהנחה שאנשי צוות השתלות נשכרים לעבודה. אבל, מספר אנשי הצוות לא אומר לנו דבר לגבי קצב העבודה.

בחנו מענקים ופרסים. אלה הם אינדיקטורים של פעילות. פרסים לציונים לשבח או קבלתם יכולים להצביע על מספר. אך האם המקבל כאן גם כן רק מתפאר במטרה להצדיק את הפרס? מענקים יכולים אולי להזכיר מספר מתוכנן. אבל האם התכנון מומש?

בחנו פרסומים: הן ניוזלטרים והן מחקרים. שוב, היה עלינו לאמוד מה הפיקו המחקרים והניוזלטרים האלה. רובו של מחקר סיני על השתלות איברים אינו מתפרסם בכתבי עת בעלי מוניטין, מפני שרוב כתבי העת האלה דוחים מחקר המסתמך על איברים ממקורות שלא ניתן להסביר כראוי. מחקר סיני להשתלות איברים יתפרסם לרוב כהתרברבות בכתבי עת המנסים להעניק כבוד לחוקרים האלה חרף אי יכולתם להציג מקור הולם לאיברים.

כל השיקולים האלה משמעותם שראיה אחת בבית חולים אחד אינה יכולה לומר לנו בוודאות מהו נפח ההשתלות. אלא, כמו שעשינו במחקר הקודם שלנו, השהינו את הסקת המסקנות עד שבחנו את כל הנתונים. מה שהנתונים אמרו לנו בעקביות, שאם בוחנים את שילוב כל הגורמים, בית חולים אחר בית חולים, נפח ההשתלות בסין הרבה יותר גדול מהמספרים הלאומיים הרשמיים.

הנטייה של בתי חולים להתהדר במספרים גדולים אינה יכולה ליישב לגמרי את הסתירה בין סך המספרים ברמה המקומית לבין המספרים הלאומיים. הסתירה הזאת עקבית ביותר לאורך יותר מדי משתנים. דווקא להפך, הסבירות גדולה יותר שהמספרים ברמה המקומית מדויקים יותר מאשר ברמה הלאומית, מפני שברמה המקומית אין חשש להציג מספרים נמוכים יותר, בעוד שברמה הלאומית יש פיתוי מתמיד להציג מספרים נמוכים יותר כדי לא לעורר יותר מדי תהיות לגבי מקור האיברים.

את הצהרות בתי חולים מקומיים שהם משתילים מספר עצום לא צריך לקחת כ"ערך נקוב". זוהי אחת הסיבות לכך שלא הגענו לתוצאה ספציפית לגבי נפח ההשתלות. אבל הן בהחלט צריכות לעורר עוד יותר בדחיפות את הצורך בחובת השקיפות והפתיחות לבחינה קפדנית, ולקיחת אחריות [נתינת דין וחשבון על המעשה]. אפילו ההצהרה ברמה הלאומית כבר כופה את הצורך להיענות לחובות האלה של שקיפות, בדיקה קפדנית ולקיחת אחריות. אם נוסיף לכך את המספרים הגדולים הרבה יותר המתקבלים מסיכום [המספרים] בבתי החולים הפרטיים, אז הצורך לציית לחובה הזאת אפילו חזק יותר.

בבתי החולים שקיבלו אישור ממשרד הבריאות [של סין] לבצע השתלות כבד וכליות, חישבנו את תפוסת המינימום להשתלות, כשאנחנו משתמשים בדרישות המינימום של המשרד הנדרשות כדי לשמור על האישור שקיבלו. ב-27 ביוני 2006, פרסם משרד הבריאות "הודעה לגבי ניהול ופיקוח על תפוסת ההשתלות של כבד, כליות, לב וריאות", האוכפות את הדרישות האלה לגבי מוסדות רפואיים המבצעים השתלות איברים:

כבד: 15 מיטות תוקדשנה להשתלות ולא פחות מ-10 מיטות ליחידה לטיפול נמרץ. יחד -25 מיטות.

כליות: 20 מיטות יוקדשו להשתלות ולא פחות מ-10 מיטות ליחידה לטיפול נמרץ. יחד 30 מיטות

כבד וכליות: 35 מיטות יוקדשו להשתלות ולא פחות מ-20 מיטות לטיפול נמרץ. יחד 55 מיטות.

146 בתי חולים קיבלו רישיונות להשתלה. 21 בתי חולים להשתלות כבד, 65 לכליות, 60 להשתלות משולבות של כבד-כליה. בהתבסס על אשפוז של תקופת חודש אחד, כל מיטה יכולה לאכסן 12 פציינטים של השתלות מדי שנה. בפועל, השתלות כליה ככלל דורשות אשפוז של שבועיים, והשתלות כבד אשפוז של 3 עד 4 שבועות.

מאחר שבאנליזת הנפח שלנו ערבבנו השתלות כבד וכליה, השתמשנו בתקופת האשפוז המקסימלית כממוצע שלנו. הסקר שערכנו בבתי חולים מראה מידה רבה של אילוצי מתקנים, ובכלל זה מרכזי השתלות שהגדילו ב-100 אחוז שימוש במיטות ויש להם רשימת המתנה ארוכה של פציינטים להשתלות. בנוסף ל-146 מרכזים המוסמכים להשתלות כבד וכליה, יש 23 מרכזים המוסמכים להשתלות לב-ריאה, מה שנותן לנו סך של 169 בתי חולים מוסמכים להשתלות.

תכנית הממשלה להגדיל את מספר בתי החולים המאושרים להשתלות מ-169 ל-300 מרמזת, שמערכת התפוסה הרחבה של היום אינה יכולה לעמוד בדרישות. לכן אנו משערים שברוב המכריע של התפוסה הקיימת כבר משתמשים לביצוע ההשתלות. בהשערה של 100 אחוז שימוש במיטות, החישובים שלנו מראים ש-146 בתי החולים, יבצעו ביחד 69,300 השתלות מדי שנה.

הגענו למספר הזה כשהכפלנו 21 בתי חולים להשתלות כבד ב-25 מיטות ואז כפול 12 חודשים, כלומר למספר 6,300. הוספנו 65 בתי חולים להשתלות כליה כפול 30 מיטות כפול 12 חודשים והגענו ל- 23,400. הוספנו 60 בתי חולים משולבים להשתלות כבד-כליה כפול 55 מיטות כפול 12 חודשים והגענו ל- 39,300.

אם נחבר 8,052 פלוס 23,400 פלוס 38,600,נקבל 69,300.

יותר מ-1000 בתי חולים הגישו בקשה לרישיון לבצוע השתלות. כדי להגיש בקשה לרישיון, רק כדי להגיש בקשה כזאת, על בית החולים לעמוד במינימום הדרישות או להיות קרוב אליהן.

דרך נוספת לגשת לבעיה היא להתחיל מרמת המיקרו, בחישוב כמה השתלות מבצע רופא כל שנה במרכז השתלות ברמה הלאומית. לדוגמה, בדו"ח מ-2013 אחד המנתחים דיווח שביצע 246 השתלות בשנה.

אם מפחיתים סופי שבוע וחגים, השנה הממוצעת מכילה כ-250 ימי עבודה, כך שמנתח מבצע ביסודו של דבר השתלה אחת בכל יום עבודה בשנה. מרכז השתלות ברמה הלאומית אינו פועל עם מנתח השתלות יחיד בלבד, אפילו במינימום המצומצם ביותר, לכל מרכז יש לפחות שניים או שלושה צוותים להשתלות. כך שאנחנו יכולים להתחיל להניח הצעה בעלת היגיון פשוט – מספר תיאורטי – כדי להציג את הרמה האבסולוטית הנמוכה ביותר בטווח לגבי ממוצע מרכז השתלות ברמה הלאומית: השתלה אחת ליום או 365 השתלות לשנה.

האם ניתן להתייחס לממוצע של השתלה אחת כל יום, לכל מרכז השתלות עם רישיון כמספר אמין? יהיה קשה מאוד מאוד לדחות נתון של השתלה אחת ביום כגבוה או כבלתי ריאלי. לגבי 146 בתי החולים שהוסמכו להשתלות כבד-כליה, אם נכפיל 146 ב-365 ימים נקבל 53,290 השתלות בשנה.

התרחיש על פי הדרישה המינימלית על בסיס מיטות והתרחיש הנמוך על בסיס השתלות כל יום הם ניסוח ממעיט. אף אחד משני התרחישים אינו לוקח בחשבון עד הסוף מרכזי השתלות פרודוקטיביים ברמה גבוהה. לרוב מרכזי ההשתלות הלאומיים יש היכולת לבצע יותר מ-1,000 השתלות בשנה, כשחלק מבצעים הרבה מעבר לזה. לבית החולים 309 בבייג'ינג לדוגמה, יש 393 מיטות ויש לו היכולת לבצע יותר מ-4,000 השתלות בשנה. לגבי בתי חולים אזרחיים, למרכז ההשתלות האוריינטלי בבית החולים המרכזי בטיאן-ג'ין יש לפחות 500 מיטות להשתלות והוא טוען לשימוש ב-131 אחוז, מה שאומר שהוא מבצע כמעט 8,000 השתלות בשנה. למרכז האוריינטלי לניתוחי השתלות כבד בשנחאי היו 742 מיטות, אך מאוחר יותר הוא עבר לקמפוס חדש והמשיך לגדול.

כשבוחנים רק את המספר המינימלי של מיטות וצוות ובודקים רק בבתי חולים מאושרים להשתלות כבד וכליה, אנו מקבלים 53,000 עד 60,000 השתלות כל שנה. אם נוסיף לכך את מרכזי השתלות לב-ריאה, והעובדה שבתי חולים מוסמכים פועלים הרבה מעבר לרמות המינימום ושיש בתי חולים לא מוסמכים, שממשיכים עדיין לבצע השתלות, נקבל מספר הרבה יותר גדול. היינו אומרים שנפח שיעור ההשתלות עומד בין 60,000 ל-100,000 בשנה. מבחינתנו הדגש הוא על המספרים הגבוהים יותר.

לקריאה נוספת: שרשרת מעוררת אימה של אספקת איברים בסין, המתבססת על רציחות – דו"ח חדש פורסם ב-National Press Club בוושינגטון

]כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי.[