לשים את מבטחנו במאסטר ובדאפא

(Minghui.org) אני מתרגל פאלון דאפא מזה 22 שנה. אני בן 54 וחי באזורים הכפריים בסין.

כשהייתי רק בן 25 השרירים שלי לא פעלו בתיאום. לאחר ניתוח מוח שעברתי, צד ימין שלי הרגיש כבד, האישונים שלי זזו לצדדים וכתפיי סבלו מרעד לא רצוני והיו חלשות מאוד. תויגתי כ"נכה" ואושרה לי קצבת נכות.

הפכתי למתרגל חרוץ

כשהייתי צעיר מאוד היה לי זיכרון עמום ורחוק: אני לא אהיה כמו הוריי או הסבים והסבתות שלי. לא היה לי שום מושג מאיפה הגיע הזיכרון הזה או באיזה מובן העתיד שלי יהיה שונה משלהם.

שמונה שנים אחרי שתויגתי כ"נכה", נפרדתי מהאידיאולוגיה האתאיסטית בה החזקתי בעבר ונעשיתי מתרגל פאלון דאפא. זה הרגיש כמו חיבור בין תקע לשקע כשנודע לי שהמטרה הסופית של להיות אדם היא חזרה לאני האמיתי שלי. זו הייתה התעוררות פתאומית עבורי.

אין מילים שיכולות לתאר כמה שמחתי. קראתי, שיננתי והעתקתי את הרצאות הפא. ניסיתי לכתוב ביד שמאל. מאסטר לי ראה את הנחישות שלי ונתן לי כוח. עד מהרה הצלחתי לכתוב היטב ביד שמאל. המאסטר גם כוונן את גופי והסיר את בעיות הבריאות שלי.

המאסטר מלמד אותנו להיות מתחשבים ולחשוב על אחרים במקום על עצמנו. אז ויתרתי על כרטיס הנכות שלי. מחלה וסבל נגרמים על ידי קארמה. קשיים הם חלק מהטיפוח. בכל פעם שנתקלתי במשהו שלא הצלחתי להבין במהלך לימוד הפא, האמנתי במאסטר ובפא. הייתי קורא את הקטע כמה פעמים כדי להעביר את המילים לזיכרון.

"אתה אומר שאתה חייב להיות נחוש ויציב. עם לב כזה, אם תוכל באמת להיות נחוש ויציב ברגע ההוא, תפעל היטב" באופן טבעי, כי השין-שינג שלך כבר השתפר." ("ג'ואן פאלון" הרצאה שישית)

אמרתי לעצמי שוב ושוב שאני חייב להישאר נחוש. לסלק את ההחזקה לנוחות. זכרתי את דברי המאסטר בהרצאה בסידני:

".....אמרתי שכשאדם עליון שומע את הטאו הוא מטפח בחריצות." ("הרצאה בסידני", 1996)

המשטרה המרושעת לא יכלה להזיק לי

ב-20 ביולי 1999, על פי פקודת ג'יאנג דזה-מין, החלה הממשלה הקומוניסטית הסינית ברדיפה האכזרית נגד הפאלון דאפא. סין נבלעה לפתע בטרור אדום.

כמתרגל פאלון דאפא הצטרפתי לעשרות אלפי מתרגלים אחרים כדי לחפש צדק למען הדאפא. בפעם הראשונה שנסעתי לבייג'ינג ישבתי מתחת לתורן דגל בכיכר טיאננמן. שמעתי את קולו של המאסטר מגיע ממרומים בשמים:

"תלמידי דאפא – אלפים, מיליונים,

משלימים את הטיפוח, מגיעים לשלמות במקומות גבוהים." ("הונג יין", "לטפס על הר טָאי")

נעצרתי ונלקחתי לבית מעצר במחוז. כל שאר העצורים הורשו לצאת החוצה לנשום אוויר צח כל יום, חוץ ממני. מבעד לחלון הקטן של התא שלי, קראתי: "פאלון דאפא הוא טוב!"

חשבתי: "אסור שיהיו לי הרהורי חרטה בהקשר לטיפוח, עלי להיאחז במה שהמאסטר לימד ולא להיכנע לרוע". אחרי חמישה ימים בחדר חשוך ללא אוכל ומים, שוחררתי.

כשחזרתי הביתה, ביליתי יותר זמן בלימוד הפא. השירים "גילוי הטבע האמיתי" ו"הלב יודע בבהירות", נגעו לליבי.

כעבור חמישה חודשים נסעתי שוב לכיכר טיאננמן. נאסרתי גם הפעם ועכשיו הייתי כלוא בבית מעצר גדול. היינו שם יותר מ-500 מתרגלים מכל רחבי סין. הוחזקנו שם משום שסירבנו למסור את שמותינו וכתובותינו כשנחקרנו.

לקחו אותי לחקירה והיו בחדר חמישה או שישה שומרים. אחד מהם הצביע עליי בעזרת אלה חשמלית וצרח: "מאיפה אתה? האלה החשמלית הגדולה הזו תחכה לך אם לא תדבר".

אמרתי, "המאסטר שלי כאן! "

הם הביטו בטירוף סביב החדר.

"הוא צופה בך ממש עכשיו!"

השומר שהחזיק את האלה החשמלית אמר: "האלה הזו לא טעונה."

החקירה הסתיימה.

כל כך הרבה קרה באותו חודש שבו הייתי עצור בבייג'ינג. אם אני רוצה לסכם, אז כשיש לך אמונה במאסטר ובדאפא, אין מכשול שאי אפשר להתגבר עליו.

בשנת 2002 נעצרתי ונלקחתי למרכזי שטיפת מוח שלוש פעמים. בכל פעם הייתי שם יותר משבוע. בכל הפעמים עמדתי נוכח שטיפות המוח עם מחשבות נכונות.

באחת הפעמים, אחד השומרים הצביע על כתובת שהייתה כתובה על הקיר ושאל אותי: "אתה יודע מה כתוב כאן?"

"לא, אני לא יודע", עניתי.

"מרכז לאכיפת חוק. אסור לעשות תרגילי (פאלון דאפא), אסור לשבת ברגליים מצולבות ואסור לשלוח מחשבות נכונות..."

התפרצתי לדבריו לפני שסיים ואמרתי: "אז עצרתם את האדם הלא נכון. אני עושה תרגילים (פאלון דאפא), יושב עם רגליים מצולבות ושולח מחשבות נכונות. האם לא עצרתם אותי בטעות? שחררו אותי."

הוא יצא מהחדר בלי לומר מילה.

המאסטר אמר בשירו:

"בהגעה לשלמות הוא משיג את פרי הבודהא,

אל הקשיים מתייחס כאל אושר.

כאבי הגוף אינם נחשבים כסבל,

טיפוח הלב הוא הקשה ביותר.

כל מחסום ומחסום צריך לעבור,

השדים נמצאים בכל מקום.

מאה קשיים נוחתים בבת אחת,

כדי לראות כיצד יחיה אז.

עם היכולת לסבול את הקשיים שבעולם,

הוא יֵצֵא מהעולם כשהוא בודהא". ("הונג יין", "לחשל את הלב ואת הרצון")

הצבת הדאפא בליבי

מ-20 שנות הטיפוח שלי יש לי גם זיכרונות מרים וגם זיכרונות מתוקים.

לפני כמה שנים, בעזרת מתרגלים אחרים, התחלתי להדפיס חומרי קריאה של פאלון דאפא בביתי.

בינואר הושבתה התחבורה, וכל הערים והכפרים נכנסו לסגר עקב מגפת קוביד 19. מישהו דיווח עליי ואמר שיש אצלי אורח מחוץ לעיר שנמצא בביתי. לקחו אותי לתחנת המשטרה. מחשש להידבקות ב-קוביד 19, השוטרים לא נתנו לי לדבר, אז שלחתי מחשבות נכונות.

שוטר ניגש לפתע ישר אליי ואמר בקול רם: "איפה הסתרת את הספרים שלך (של פאלון דאפא)? תן לי אותם!"

"הסתרתי אותם בליבי", עניתי.

הוא עזב את החדר.

שוחררתי כעבור שעה. האלמנטים הרעים נעלמו עקב מחשבותיי הנכונות והחזקות.

הבה נשתמש בשיר של המאסטר כעידוד עבורנו להישאר חרוצים בטיפוח:

"הדרך הממושכת כבר מסתיימת,הערפל האביך מתפזר בהדרגה;

המחשבות הנכונות מראות את עוצמתן האלוהית,

החֲזרה אל השמים אינה בגדר ציפייה רחוקה". ("יסודות להתקדמות במרץ 3" "ברכות לשנה החדשה" )

[כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי.]