מסיפורי סין העתיקה: הסכנה שבתאווה

(Minghui.org) האנשים בסין העתיקה האמינו שמתוך כל העבירות המונעות מאדם להפוך לבעל מוסריות, התאווה היא הגרועה ביותר. סיפורים רבים נכתבו להזהיר על הסכנה שבתאווה, כמתואר בשני הסיפורים הבאים.

הראשון מספר את סיפורו של מלומד שכמעט ואיבד את ההזדמנות להתקדמות בקריירה בשל אי יכולתו לשמור על עצמו מפני התאווה [1]. הסיפור השני [2], מספר על שוּ שוּן, אחת האלוהויות הידועות ביותר בדת הטאואיסטית. שו היה התלמיד היחיד שעבר את מבחן התאווה, ולכן נבחר לעזור למאסטר שלו להרוג את שד הנחש.

המלומד ומשימתו

בסין העתיקה, הצלחתו של אדם נמדדה בגדול לפי יכולתו לעבור רמות שונות של בחינות ציבוריות. ככל שעבר יותר בחינות, כך גבוה יותר היה התפקיד שניתן לו בממשלה.

בשאן-דונג היה מלומד בשם לין צ'אנג-קאנג. בצעירותו הוא עבר את הבחינה ברמה הראשונה, אך בגיל 40 עדיין לא הצליח לעבור את הבחינה ברמה השנייה. יום אחד בייאושו, הוא חשב לוותר על הקריירה שלו. לפתע הוא שמע קול לידו שאמר: "בבקשה אל תתייאש!"

לין המבועת שאל: "מי שם?"

"אני רוח רפאים. עקבתי אחריך במשך כמה השנים האחרונות", ענה הקול.

לין ביקש מרוח הרפאים להראות את עצמה. לאחר שביקש שוב ושוב, הרוח אמרה: "אני יכולה להראות את עצמי, אבל בבקשה אל תפחד כשתראה אותי". לין הסכים.

רוח הרפאים הופיעה כשהיא כורעת ברך לפניו, מכוסה כולה בדם: "אני איכר. איש ששם משפחתו ג'אנג ממחוז יֵה רצח אותי ועזב את גופתי מתחת לאבן הריחיים שמחוץ לשער המזרחי. אתה, אדוני, תהיה בעתיד שופט השלום של מחוז יֵה. לכן עקבתי אחריך ושירתתי אותך בחשאי בתקווה שתדאג שהצדק במקרה שלי ייעשה".

הרוח גם אמרה ללין באיזו שנה הוא יעבור את הבחינה ברמה השנייה ובאיזו שנה הוא יעבור את הבחינה הקיסרית. ואז נעלמה. כשהגיע הזמן, כפי שניבאה הרוח, לין עבר את הבחינה ברמה השנייה. אך הוא לא עבר את הרמה הבאה בזמן שרוח הרפאים חזתה.

הוא נאנח לעצמו: "במה שקשור לתהילה ועושר, איך רוח רפאים יכולה לדעת הכול?!"

קולה של רוח הרפאים בקע פתע משום מקום: "זה בשל התנהגותך הבלתי הולמת, ולא כי אמרתי לך משהו מוטעה!" "קיימת יחסי מין אסורים עם אלמנה ביום מסוים. אף אחד בעולם לא יודע על זה, אבל זה נרשם בשאוֹל. זה כבר נסלח לך, אבל עכשיו עליך לחכות שנתיים נוספות כדי לעבור את הבחינה הקיסרית".

לין נדהם לגלות שכל מעשיו של אדם נרשמים. הוא התחרט על התנהגותו ונעשה מוסרי מאז והלאה והיה זהיר במיוחד בנוגע לתאווה. לאחר שנתיים הוא עבר את הבחינה הקיסרית ומונה לשופט השלום של מחוז יֵה.

ברגע שנכנס לתפקידו, הוא יצא לסייר בעיר. הוא ראה אבן ריחיים מחוץ לשער המזרחי, ממש כפי שתיארה לו רוח הרפאים. הוא הורה להזיז את האבן ומתחתיה התגלתה גוויה. לין זימן את ג'אנג שהרוח נקבה בשמו, וחקר אותו. ג'אנג הודה ברצח והוענש בהתאם.

הטאואיסט שהרג את שד הנחש

סופר כי שוּ שוּן (Xu Xun ) היה תלמידו של ווּ מֶנג, מאסטר טאואיסטי ידוע משושלת ג'ין (266-420 לספירה). פעם ווּ הלך בליווי של יותר מ-100 תלמידים לג'יאנג-דונג כדי להיפטר משדי נחש באזור. כשהם הגיעו למקום בשם גאו'אן, ווּ הורה לתלמידיו להכין 45 קילוגרם של מקלות פחם באורך אחיד ולהניח אותם על המזבח.

מקלות הפחם הפכו בלילה לנשים צעירות בשמלות לבנות. הם הלכו לתלמידיו של ווּ וניסו לשדל אותם. בבוקר המחרת, ווּ סקר את תלמידיו וגילה שהיחיד שעל בגדיו לא היו כתמים שחורים היה שוּ. ווּ שם את מבטחו בשוּ שהוא מוסרי וכשיר והביא אותו למקום בו שד נחש ענק צד אנשים. כשהשד הופיע בפניהם כמפלצת, שוּ שלף את חרבו והרג אותה. שוּ הפך לאחר מכן אחד מהאלוהויות המכובדות ביותר בדת הטאואיסטית.

סימוכין:

[1] סיפור זה הוא מ""Censored by Confucius: "סיפורי רוחות רפאים" מאת יואן מֵיי (1716-1798 לספירה)

[2] הסיפור הוא מתוך הוא מ"יוֹאוּ יאנג דְזָה דְזוּ" – אנציקלופדיה שנכתבה על ידי דוּאָן צֶ'נג-שי בתקופת שושלת טאנג (618-907 לספירה)

[כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי]