התעוררות של קומוניסט קיצוני

(Minghui.com) אני בן 25 וכמו צעירים רבים בסין הייתי שטוף מוח מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) עוד מגיל צעיר הייתי קומוניסט קיצוני שהושפע עמוקות מהסטנדרט המוסרי המושחת של המק"ס.

אבל ב-2015 התחלתי לטפח בפאלון דאפא (הנקרא גם פאלון גונג) שעורר את מצפוני. זיהיתי את רשעותה של המק"ס ושיקמתי את אופיי המוסרי. אני מקווה שסיפורי יעורר את התומכים הקומוניסטים בסין.

אנשים בגילי שגדלו בסין הם שטופי מוח מהאינדוקטרינציה של המק"ס. שנאה ובורות – טבעה האמיתי של המק"ס –נוצקו לתוך ליבנו בשם הפטריוטיות. בבית ספר יסודי אני וחבריי אהבנו לצייר. כל מה שציירנו היו תמונות של הרג יפנים. אנשים מחוץ לסין לא יכולים לדמיין, אבל זו תוצאת החינוך של המק"ס – אלימות.

המשחקים האולימפיים ב-2008 בבייג'ינג התקיימו כשהייתי בתיכון. הלאומנות הקיצונית הגיעה לשיא בסין. כשראיתי שטיבטים ואויגורים מפגינים נגד האולימפיאדה בבייג'ינג בארצות אחרות והמשטרה לא עוצרת בעדם, רתחתי מזעם. התחלתי להילחם נגד פעילי הדמוקרטיה דרך כל מיני פורומים און ליין. באותה תקופה, לא רק שהייתי תומך של המק"ס אלא גם "לוחם". האמנתי שדברים כמו שאת כל מי שמעליב את המק"ס צריך להכות, שהמק"ס צריכה לפלוש לטייוואן, ושתהיה מלחמה בין סין לארה"ב.

קיבלתי לגמרי את טענות הקומוניזם שנלמדו בהיסטוריה ובשיעורי מדעי הפוליטיקה, ועבדתי קשה בשיעורים אלו. יכולתי לדקלם ברהיטות את מדיניות המק"ס וסיסמאותיה, כגון "המערכת הקפיטליסטית תתמוטט בקרוב", וקיבלתי ציונים גבוהים בשיעורים האלו.

הערכים שלי ודרך החשיבה שלי הושפעו לרעה מחינוך שכזה. מבלי שלימדו אותי, למדתי איך להשתמש באידיאולוגיה והפילוסופיה של המק"ס כדי לנתח תופעה חברתית והיסטוריה. גיליתי איך להגן על המק"ס כאשר אנשים אחרים העבירו ביקורת על הכאוס בחברה הסינית. התגאיתי ב"פקחות" שלי כי חשבתי שגיליתי זאת בעצמי. אפילו חשבתי על כתיבת ספר שישכנע אנשים לא להעביר בקורת על המק"ס.

מפתח ספקות

החינוך בתיכון היה אותו דבר. כל מה שלימדו אותנו היה להלל את המק"ס. אף שהבנתי שחלק מהדברים שלימדו היה מזויף, עדיין הכרחתי את עצמי לקבלאותם. החינוך למטריאליזם שקיבלנו גרם לי להעריך דברים חומריים. חשבתי שמוסריות אינה אמיתית, שהיא לא מוחשית, ושהמעמד העליון משתמש בה כדי לרמות אנשים. האמנתי שרק דברים חומריים הם אמיתיים ושכל התנהגות היא כשרה כל עוד היא מובילה לרווח אישי.

בכיתה י"א היה לי מורה נהדר להיסטוריה שהייתה לו הבנה נכונה לגבי ההיסטוריה של המק"ס והחברה הסינית הנוכחית. לעתים קרובות הוא עודד אותנו לחשוב בעצמנו ואיתגר את ההדרכות שבספרי הלימוד. בהדרכתו קראתי ספרי היסטוריה רבים והופתעתי לגלות שדברים רבים שנאמרו לי היו שגויים. המק"ס מציירת את החברה הסינית שלפני 1948 כגיהינום מהלך, אך לאנשים אז היה חופש ביטוי נפלא; המעורבות הסינית במלחמה בקוריאה אינה יכולה להיות מוצדקת; התנועות הפוליטיות של המק"ס הרגו מיליוני אנשים, וכן הלאה. הבנתי שהמק"ס סילפה את ההיסטוריה.

בהדרגה התעוררתי, והתדמית של המק"ס שהייתה בראשי החלה להתפורר. התחלתי להתנגד לשטיפת המוח הפוליטית. מאז, בכל פעם שקיבלתי מידע פוליטי כלשהו מהמק"ס, תגובתי הראשונה הייתה להטיל בה ספק. ניסיתי למצוא את האמת ולשפוט בעצמי.

אך אחרי הכול, במשך שנים רבות ראשי היה מלא באידיאולוגיה של המק"ס, ויש לנו צנזורה קשה בסין, אז אף שלמדתי אמת מסוימת, עדיין לא ראיתי את צבעה האמיתי של המק"ס. עדיין תליתי תקווה במק"ס. חשבתי שהדיקטטורה זמנית, ושכל עוד המק"ס תוכל לפתח את הכלכלה, בהדרגה תהיה דמוקרטיה בסין.

המום

היו לי אשליות שכאלו עד שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא בקולג'.

בשנה השנייה שלי קיבלתי תפקיד בארגון הסטודנטים. עבדתי ולמדתי קשה מאוד. הלחץ גרם לי לנדודי שינה קשים. לילה אחד התהפכתי במיטתי. לפתע נזכרתי שאמי שמרה הקלטות אודיו של ההרצאות של מאסטר לי הונג ג'י בטלפון הנייד שלי (מאסטר לי הונג ג'י הוא מייסד הפאלון דאפא). אמי היא מתרגלת פאלון גונג.

כשהייתי קטן תרגלתי איתה תקופה קצרה את תרגילי הפאלון גונג. אף שלא באמת טיפחתי בפאלון גונג, ידעתי שהוא טוב. ידעתי על הרדיפה שהמק"ס מנהלת נגד הפאלון גונג, אך לא ידעתי את הסיבות – גם לא רציתי לדעת. באותו לילה לא יכולתי לישון, אז החלטתי להקשיב להרצאות.

באופן מדהים נרדמתי כשהקשבתי להרצאה. מאסטר לי דיבר על איך לנהל את עצמך. התוכן היה ישר וחיובי וגרם לי להרגיש מוגן ונעים. כל הדאגות נעלמו אז יכולתי להירדם. מאז, הקשבתי כל לילה להרצאות ולא היו לי יותר נדודי שינה.

עברתי על ההרצאות פעמים רבות. למדתי מהי המטרה האמיתית של החיים, מדוע על אדם להיות טוב, איך להיות אדם טוב, והיכן נוצרו [כל] החיים במקור. ההרצאות גם ענו על שאלות אחרות שהיו לי, כמו המסתורין של היקום ויחסים קארמתיים בעולם האנושי. החלטתי לתרגל פאלון גונג כי רציתי לחזור לאני האמיתי ולטבע המקורי שלי.

מאז שהייתי קטן היו לי בעיות במערכת העיכול. בטני דחתה סוגי מזון רבים והקאתי לעתים תכופות. זמן קצר לאחר שהתחלתי לטפח כבר לא היו לי בעיות עיכול יותר.

אך חשוב יותר, למדתי את עקרונות הדאפא "אמת-חמלה-סובלנות". זהו משהו שאף אחד אף פעם לא לימד אותי קודם לכן. בשגרת היום יום ניסיתי להתנהל על פי העקרונות האלו. איני נלחם, והיחסים ביני ובין אחרים הפכו הרמוניים. איני דואג יותר לגבי דברים טריוויאליים. מול קשיים ובעיות, אני תמיד יכול למצוא פתרון בספר "ג'ואן פאלון" (הספר הראשי של פאלון גונג) כל עוד אני קורא אותו בשלווה. אני מצליח לשחרר החזקות רבות ולשפר את הרמה שלי. "ג'ואן פאלון" הפך לספר שאני מרגיש שעליי לקרוא כל יום, לא משנה כמה אני עסוק.

ואז, הייתה שאלה שהייתי צריך להתמודד איתה: מדוע המק"ס רודפת את הפאלון גונג? האם התעמולה של המק"ס אמיתית? חיפשתי תשובות און ליין. פרצתי את הצנזורה ומצאתי מידע רב שאינו זמין לציבור בסין. המאמרים שמתרגלים כתבו באתר מינג-הווי סיפרו על התועלת שהם קיבלו מהטיפוח. הם גיבשו את אמונתי שהפאלון דאפא הוא נכון ושהרדיפה שגויה.

גיליתי גם שהמק"ס פרסמה שקרים רבים כדי לתקוף את הפאלון גונג, כמו תקרית ההצתה העצמית שהמק"ס ביימה. גיליתי את האכזריות של הרדיפה. מתרגלים רבים מתו מעינויים. גיליתי את ההוכחה המוצקה של קצירת האיברים בכפייה ממתרגלים חיים הנעשית בחסות המדינה. גיליתי את הרדיפה של עורכי דין סינים לזכויות אדם שהגנו על מתרגלי פאלון גונג.

האמת גרמה לי לחשוב על המק"ס יותר לעומק. האם רדיפת הפאלון גונג היא הפשע היחידי שהיא ביצעה בהיסטוריה? אז התחלתי לקרוא על ההיסטוריה של המפלגה הקומוניסטית מתחילת דרכה בפריז, דרך העידן הסובייטי, הקמפיינים הפוליטיים המרובים של המק"ס, הדיכוי של פעילים דמוקרטים, עד לצנזורה, לשטיפות המוח, ולהסתננותה לחברה המערבית.

הקומוניסטים הביאו אינספור אסונות לסין ולעולם, אך סינים רבים מעולם לא שמעו על כך. הייתי בהלם! מה למדתי בעשור האחרון? כשהמק"ס ביצעה פשעים, מה אני עשיתי? כשנזכרתי איך נלחמתי והגנתי עליה, התביישתי.

זיהיתי לחלוטין את הטבע המרושע של המק"ס. אז הכרזתי באתר הפרישה מהמק"ס "טווי דאנג" על פרישתי מהמפלגה ומארגוני הנוער שלה. גם מחקתי את כל המאמרים התומכים במק"ס שכתבתי, וזרקתי את כל ספרי לימוד ההיסטוריה והפוליטיקה. התעוררתי ונטשתי את המק"ס.

סילוק תרבות המפלגה ממחשבתי ושיקום המוסריות שלי

לפרוש מהמפלגה זה לא אומר להיפטר מהאינדוקטרינציה שלה. המק"ס השתילה במחשבתם של האנשים הסינים את האתיאיזם ואת אידיאולוגיית המאבק והרסה את התרבות הסינית המסורתית.כל סינימושפע משטיפת המוח של המק"ס, וזה שונה מאוד מהתרבות בחברות אחרות.

אני בעצמי קורבן של שטיפת המוח של המק"ס. לא הבנתי את זה עד שהתחלתי לטפח בפאלון דאפא. התנהגותי וצורת דיבורי בהשפעת האינדוקטרינציה של המפלגה לא התאימו לסטנדרט של הדאפא. זה היה מכשול גדול בטיפוח שלי. עליי להשתמש בעיקרון "אמת-חמלה-סובלנות" כדי לתקן את עצמי ולסלק החוצה את האינדוקטרינציה.

ההתבטאות השכיחה והגלויה ביותר של האינדוקטרינציה של המק"ס היא שנאה, והיא הייתה מושרשת בי עמוק. שנאתי יפנים; שנאתי אמריקנים; שנאתי את כל מתנגדי המק"ס. בחיי היום יום שנאתי את כל הדברים שגרמו לי אומללות. הייתי קשוח כלפי האנשים שלא אהבתי. עקב המנטליות הזאת נקטתי בדרכים קיצוניות כדי לעשות דברים, ולעתים קרובות השתמשתי בטונים צורמים כלפי אחרים, אפילו כלפי הוריי.

המנטליות הזאת מנוגדת למה שמלמד הפאלון דאפא. מאסטר לי אמר בתחילת "ג'ואן פאלון":

“בחברת האנשים הרגילים אנשים מתחרים, מרמים ומזיקים זה לזה בגלל רווח אישי קטן. חייבים להשתחרר מהלבבות האלה.” ("ג'וּאַן פַאלוּן")

כשהבנתי את זה, התחלתי להתמקד בסילוק מנטליות השנאה.

לדוגמה, נהגים רבים בימינו מפגינים זעם בכביש. אף שאני רק רוכב על אופניים אני גם נותן יד לזעם הזה. כשאנשים נקרים בדרכי או במקרה מתנגשים באופניי, אני כועס מאד. למראית עין אני שולט בעצמי כי אני יודע שמתרגל דאפא צריך ללכת לפי העיקרון של היכולת לשאת, אך בלבי אני מאשים אותם, כך שאינני באמת נושא סבל.

יום אחד, פסקה מ"ג'ואן פאלון" העירה אותי. מאסטר לי סיפר סיפור:

"כשלימדתי את הפא ואת התרגול בטָאי-יוּאֶן[3] הייתה מתרגלת בת יותר מ-50. היא ובעלה באו להרצאה. כשהם הגיעו לאמצע הרחוב מכונית הגיעה מהר מאוד והמראה הצדדית של המכונית נתפסה בבגד של האישה. אחרי שהבגד שלה נתפס האישה נגררה למרחק של מעל 10 מטרים ו"בום", נפלה ארצה. המכונית עצרה אחרי שנסעה עוד 20 מטרים. הנהג כעס מאוד כשיצא מהמכונית: "הי, את לא הסתכלת לאן את הולכת". בימינו אנשים מתנהגים באופן זה וכשהם נתקלים בבעיה הם ראשית מטילים את האחריות על האחר בלי קשר לאם זו אשמתם או לא. הנוסעים שבמכונית אמרו: "תסתכל אם האישה נפגעה. בואו ניקח אותה לבית החולים". הנהג קלט ומיד אמר: "מה המצב, גברת, האם נפגעת? בואי ניגש לבית החולים ונבדוק". התלמידה הזאת התרוממה לאט מהאדמה ואמרה: "לא קרה שום דבר, אתם יכולים לנסוע". היא ניערה את האבק מבגדיה, אחזה בבעלה ועזבה." ("ג'וּאַן פַאלוּן")

קראתי את הסיפור הזה פעמים רבות אך לאהקדשתי לו מספיק מחשבה. באותו יום, הבנתי לפתע שהאשה הייתה סובלנית מאוד וסלחנית מאוד. איך אוכל לכעוס רק בגלל שאנשים חסמו את דרכי או התנגשו בי? האם זה נכון למטפח? התנהגותי הייתה הרבה מתחת לאמת-המידה של הדאפא. התביישתי.

הענקתי לכך מחשבה נוספת. המנטליות שלי הגיעה מפילוסופיית המאבק שהמפלגה החדירה בי. אנשים לא חסמו את דרכי או התנגשו בי בכוונה. אמנם נכון שאני הלכתי על פי חוקי התנועה והם הפרו אותם – אך זה לא אמור להכעיס אותי.

חוץ מהזעם בכבישים, התלוננתי לעתים קרובות על אחרים בעבודה ובבית. הייתי מרוכז בעצמי ואף פעם לא התחשבתי באף אחד אחר חוץ מעצמי. האין זו שלוחה של פילוסופיית המאבק שהוחדרה בי על ידי המפלגה? אפילו אדם שאינו מטפח בדאפא לא צריך להתנהג כך, אז קל וחומר תלמיד דאפא.

מאסטר לי אמר:

"כפי שאתם יודעים, כשאדם מגיע לרמה של ארהאט הוא לא ייקח ללב שום דבר שהוא ייתקל בו. הוא לא ייקח ללב את כל העניינים שבין האנשים הרגילים ותמיד יהיה שמח וטוב לב. לא משנה כמה גדולים יהיו ההפסדים שיסבול הוא עדיין יהיה שמח וטוב לב ולא יהיה לו אכפת. אם אתה יכול באמת לעשות את זה, כבר הגעת לרמת ההתחלה של סטטוס הפרי של ארהאט." ("ג'וּאַן פַאלוּן")

לאחר שהבנתי את זה, עשיתי את מיטבי ללכת אחר מה שהפא מלמד. גיליתי שיחסים בין אנשים יכולים להיות הרמוניים. ברגע שהפסקתי להתלונן היו לי פחות דאגות והתחלתי להסתכל פנימה ולחפש אחר הפגמים שלי בזמן קונפליקטים.

חוויה אחת השאירה בי רושם רב. במאי 2019 נסעתי להונג קונג והתבוננתי בפעילויות החגיגיות של מתרגלי הפאלון גונג המקומיים לכבוד "יום הפאלון דאפא העולמי". יש ארגון מקומי שנקנה על ידי המק"ס ושלעתים קרובות מציק למתרגלי פאלון גונג ומאיים עליהם. בחגיגות, חברה בארגון הזה ניסתה לתת לי פלייר המשמיץ את הפאלון גונג. זה עצבן אותי וגלגלתי את עיניי. היא הייתה נבוכה ועזבה.

מאוחר יותר הבנתי שצורת הביטוי שלי אולי הייתה שגויה. היא עשתה דברים רעים ועזרה למק"ס להפיץ שקרים, אך היא עצמה גם קורבן של שקרי המק"ס – התוצאה של הכפשת פא הבודהא היא ענישה. היא נקנתה על ידי המק"ס אך לא ידעה שהיא עושה דבר מטופש. לא חבל? האם לא הייתי צריך להביע סימפטיה כלפיה? מאסטר לי אמר לנו:

"אפילו אם מישהו באמת נרדף, עליו באמת להשתמש בחמלה של מטפח כדי להתמודד עם כל הדברים." ("למתרגלים הווייטנאמים")

התביישתי בעצמי בהשוואה למתרגלים מהונג קונג. באירועי החגיגות, הארגון הזה קילל ותקף את הפאלון גונג באמצעות רמקולים, אך אף אחד מהמתרגלים לא נלחם בחזרה. כולם היו שלווים ורגועים. במשך שנים רבות מול התקפות הארגון הזה המתרגלים פעלו על פי מה שהמאסטר לימד:

"כמתרגל, הדבר הראשון שעליך לעשות הוא להיות מסוגל לא להשיב מכה כשמכים אותך ולא להחזיר כשמקללים אותך – עליך ליישם "רֶן"[9]." ("ג'וּאַן פַאלוּן")

הם אף פעם לא התייחסו לרוע באלימות, אך אני התייחסתי רע לאשה הזאת. התנהגותי הייתה מושרשת באינדוקטרינציה של המק"ס.

כפי שמצוין בספר "לפורר את תרבות המפלגה", תרבות המפלגה מלמדת אנשים שתהיה להם מנטליות מאבק כדי לפתור בעיות. כשאנשים המושפעים מהמפלגה נתקלים בקונפליקטים תגובתם הראשונה היא להילחם באופן קר ואכזרי. אך הדאפא מלמד אותנו להתייחס אל אנשים מתוך אמת, חמלה וסובלנות.

מאסטר לי אמר:

"כמתרגלים תיתקלו לפתע בקונפליקטים. מה עליכם לעשות? עליכם לשמור תמיד על לב של חמלה ועל מצב לב שליו. אז כשאתם נתקלים בבעיה תוכלו לפעול היטב כי יהיה לכם זמן ומרחב למתן את העימות. אם תהיו תמיד בחמלה, תתייחסו לאחרים בטוּב לב ותתחשבו באחרים בכל דבר שאתם עושים, ובכל פעם שתיתקלו בבעיה תחשבו ראשית האם אחרים יכולים לשאת את זה או האם זה יפגע במישהו, אז לא יהיו בעיות. לכן בטיפוח-תרגול עליכם לדרוש מעצמכם להתנהל בהתאם לקריטריונים גבוהים, ואפילו גבוהים יותר." ("ג'וּאַן פַאלוּן")

שנאה היא רק רכיב אחד שהמפלגה מלמדת. יש גם לשקר, להיות מרוכז בעצמך, להגזים, להתייחס לאחרים כאל אויבים, לא להתחשב באחרים, וכן הלאה. כל אלה מנוגדים למה שהדאפא מלמד, שהוא: אמת-חמלה-סובלנות, ומנוגדים לתרבות הסינית המסורתית ולתרבויות מערביות מסורתיות. בהדרכת הדאפא היו לי הזדמנויות למצוא את הבעיות האלו בתוכי והזדמנויות לתקן את עצמי. בטיפוח אני מנסה לשקם את המוסריות ולטהר כל מה שהאינדוקטרינציה מהמק"ס החדירה בי.

סיכום

בהסתכלות לאחור על התהליך של להפוך מקיצוני לרגוע ושליו, אני מוקיר עמוקות את הוראת הדאפא. לולא הדאפא, הייתי עדיין מרומה על ידי המק"ס ועדיין נלחם כתומך קיצוני של המק"ס דרך האינטרנט. הדאפא הוא שעזר לי למצוא שקט פנימי ולהבין את משמעות החיים האמיתית. אני מודה למאסטר לי שעוזר לי להשתפר.

הרדיפה של המק"ס את הפאלון גונג נמשכת כבר 21 שנה. מתרגלים אף פעם לא משתמשים באלימות או בכל סוג מרושע אחר של לחימה כתגובה. אנחנו רק חושפים את הרשע של המפלגה כלפי הציבור, ומנסים לעזור לאנשים לפרוש מהמפלגה בתקווה שאנשים לא ירומו וייהרסו יחד עם המק"ס כאשר תאבד את כוחה. המפלגה תיענש בקרוב על ידי השמיים. לנטוש אותה היא הדרך הטובה ביותר להשיג לעצמך עתיד זוהר.

אני מקווה שכל הסינים, כולל אלו שעדיין הולכים עם מדיניות הרדיפה, יתעשתו וילמדו מהו פאלון גונג באמת. בעולם כאוטי זה, לדעת שפאלון דאפא הוא טוב ושאמת-חמלה-סובלנות זה טוב – יביא ברכות לכל אחד.