סיפורה של מורה שהורי תלמידיה הגנו עליה מפני רדיפה בשל אמונתה

(Minghui.com) בסתיו 2001 הועברתי ללמד בבית ספר מרוחק בכפר בהרים אחרי שדווח עליי שהפצתי מידע על רדיפת הפאלון דאפא.

בית הספר בכפר הוא קטן מאוד והוטל עליי ללמד את כיתות ב' ו-ד' שנאמר כי מבחינה לימודית היו הגרועות ביותר בכפר.

ביליתי שבוע בביקור ההורים ופקידי הכפר כדי ללמוד יותר על התלמידים. הם אמרו לי שהילדים אינם ילדים רעים, ושהם לא למדו היטב משום שלא היה להם מורה טוב.

חשבתי שאין זה מקרי שהגעתי לכאן. הילדים היו זקוקים לעזרתי. עליי לעשות את עבודתי היטב.

עוזרת לתלמידים

כדי לשפר את ביצועי תלמידיי מהר ככל האפשר, ארגנתי מפגשי לימוד נוספים בבקרים ובערבים ברשות הוריהם.

קניתי מחברות, עטים ועוד ציוד לימודי בכספי הפרטי כדי לתגמל את התלמידים. יצא כך שהם היו להוטים ללמוד ועשו התקדמות מהירה בלימודיהם.

גם שילבתי את עקרונות היסוד של הדאפא, אמת-חמלה-סובלנות בתוך ההוראה שלי, ועודדתי את התלמידים ללכת אחר עקרונות אלו בחייהם.

לא הייתה אספקת מים בכפר ואנשים היו צריכים לרדת אל מרגלות ההר ולשאת משם מים. מורים רבים נהגו לבקש מהתלמידים לסחוב מים עבורם. אני תמיד עשיתי זאת בעצמי וגם עזרתי לזקנים בכפר.

באחד מימי ראשון, פקידים מ"משרד 610"המקומי ומתחנת המשטרה באו לביתי. הם סרקו את הדירה ועצרו אותי. הוחזקתי במרכז מעצר יותר מ-40 יום.

כשחזרתי לעבודה פקידי הכפר ותושבים מקומיים באו כולם לברך אותי. התלמידים התרגשו שחזרתי. הבחנתי שלכמה מהם נקוו דמעות בעיניים. הם הקיפו אותי אחרי השיעור ואמרו לי שהם צריכים אותי כאן.

בסוף הסמסטר, כל תלמידיי הצליחו במבחניהם. הם והוריהם הביעו את הערכתם על עבודתי הקשה.

כששנת הלימודים השנייה החלה, רבים מתלמידיי הזמינו אותי לבתיהם לארוחת ערב והביאו לי אוכל לבית הספר. לא רציתי לגרום להם לבעיות או לעול כלכלי אז הודיתי להם, ובאדיבות דחיתי את המנחות.

"אף אחד לא יכול לרדוף אותך כל עוד אנחנו פה"

באביב 2002 המשטרה באה לבית הספר וניסתה לקחת אותי לכיתת שטיפת מוח. כמה הורים מיהרו לבית הספר כששמעו על כך. הם אמרו לי: "אל תפחדי. יש לך אותנו. איפה נמצא מורה טובה כמוך? אף אחד לא יכול לרדוף אותך כל עוד אנחנו כאן".

פקידי הכפר סיפרו לממשל הכפר על התגובות של הכפריים לגביי. הם אמרו להם כמה עבודתי בבית הספר יוצאת מן הכלל. הם דרשו שפקידי הכפר לא יעשו לי כלום, אחרת הכפריים לא יקבלו זאת.

לבסוף, פקידי הכפר ויתרו על תכניתם לשלוח אותי למרכז שטיפת מוח.

ניצלתי את ההזדמנות להסביר לעוד הורים ומורים על פאלון דאפא ועל הרדיפה.

הכוח של אמת ואמונה

כל שנה לפני יום הילדים הבין-לאומי ב-1 ליוני, ציפו מהתלמידים הבוגרים בבית הספר להצטרף ל"ליגת החלוצים הצעירים" של המפלגה הקומוניסטית הסינית.

בגלל שדיברתי עם תלמידיי לעתים קרובות על ההיסטוריה העקובה מדם והטוטליטרית של המפלגה הקומוניסטית, אף אחד מהם לא רצה יותר להצטרף למפלגה או לארגונים המסונפים לה. בית הספר גם לא השקיע מאמץ לעודד תלמידים להצטרף לליגת החלוצים הצעירים. תלמידים שהיו כבר חברים ב"ליגת החלוצים הצעירים" פרשו ממנה.

ב-2005 סידרתי בביתי תחנת הדפסות קטנה להפקת חומרי מידע על פאלון דאפא. רבים מהמתרגלים המקומיים קיבלו ממני כל שבוע חומרים וחילקו אותם בעיר. הודות להגנתו של המאסטר, מרכז החומרים המשפחתי הקטן שלנו פעל בצורה חלקה.

בתחילת אביב 2006 פקידי הכפר שלנו באו אליי שוב והורו לי לכתוב הצהרת ויתור על פאלון דאפא. הם איימו להשעות אותי מעבודתי ולעכב את משכורתי אם אסרב לעשות זאת.

אמרתי להם: "לא עשיתי שום דבר רע בתרגול פאלון דאפא. כולנו אנשים טובים שהולכים על פי העקרונות אמת-חמלה-סובלנות. על פי החוקה, חופש האמונה היא זכותו של כל אזרח. אף אחד לא יכול לשלול מאיתנו זכות זו. מי שפועל כך מפר את החוקה ומבצע פשע".

הם הלכו מבלי לומר דבר.

מאוחר יותר הם ביקרו את בני שעבד בעיר ולחצו עליו לנסות לשכנע אותי לכתוב את ההצהרה בשמי. בני וכלתי באו לביתי ועשו מזה עניין גדול.

באותו רגע נזכרתי בדברי המאסטר:

"עם לב אחד יציב, ניתן לדחות עשרת אלפים הפרעות." ("יסודות להתקדמות במרץ II", "לסלק את ההחזקה האחרונה")

אמרתי להם ברוגע: "עליכם לדעת בבירור: זה לא שאינני רוצה לעבוד ולקבל משכורת; זה הם שרודפים אותי. אין כל דבר רע בתרגול של פאלון דאפא. הם אלו הטועים. אם עליי לבחור בין תרגול פאלון דאפא ובין עבודתי, אבחר בפאלון דאפא ללא ספק. אין מצב שאכתוב עבורם כל הצהרה שהיא".

בראותם שאינם יכולים לשנות את דעתי, הם לא אמרו הרבה והלכו.

ואני המשכתי במשרתי כמורה.

כל המאמרים, הגרפיקה, או חומר אחר שמפורסם באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים על ידי האתר. כשמדפיסים ומפיצים שוב את התוכן לצרכים לא מסחריים,אנא ציינו את הכותרת המקורית וכתובת הלינק ותוודאו שזה מאתר Minghui.org.