(Minghui.com) שלום למורה הנכבד! שלום לעמיתיי המתרגלים!
לפני תחילת הרדיפה ב-1999 ילדים רבים תרגלו עם הוריהם, וחלקם אף ראו מחזות מרהיבים בממדים אחרים.
אך למרבה הצער, לילדים רבים היה קושי לתרגל לאחר שהוריהם נרדפו. כשהם גדלו והתערו בחברה הרגילה הם נמשכו אחר הפיתויים של העולם הרגיל והפסיקו לתרגל.
אני רוצה לספר על מסע הטיפוח של בתי לכל הצעירים שתרגלו בעבר והפסיקו. אני רוצה לעודד אותם לחזור ולתרגל.
בתי מתחילה לתרגל
כשבתי הייתה בת 4 היו לה בעיות ראייה. היא סבלה מאמבליופיה ומאסטיגמציה בעין אחת ומקוצר ראייה באחרת, היא נאלצה להרכיב משקפיים מיוחדים כדי לתקן את ראייתה ופיסת בד הודבקה על העדשה. היא יכלה לראות רק בעין אחת.
כשהיא הייתה בכיתה א׳, היא הייתה לעתים קרובות קוראת באופן שגוי את השאלות במבחנים בשל ראייתה הלקוייה. ביום הורים המורה שלה שאלה אותי ״איך הבת שלך יכולה להתרשל כל כך?״ – ציוניה של בתי היו מתחת לממוצע. ידעתי איך היא נאבקת אבל הייתי חסרת אונים.
התחלתי לתרגל ב-1997. אחרי שתירגלתי שנה, בעלי שם לב לכך שהשקפת העולם שלי השתנתה ובריאותי השתפרה. הוא חשב שהדאפא מדהים ועודד את בתי לתרגל גם. היא הסכימה בשמחה.
בבוקר יום ראשון אחד, כשעשינו את התרגילים יחד, הסתכלתי במקרה על בתי בעת שביצענו את התרגיל השני, תנוחת העמידה של הפאלון. שתי זרועותיה היו מונפות מעל לראשה ועיניה היו עצומות. מוגלה צהובה נזלה מנחיריה על סנטרה. היא לא זזה כהוא זה. הערצתי את כוח הרצון שלה.
היא ידעה שהיא מתרגלת והתנהגה בהתאם לעקרונות הפאלון דאפא. לדוגמה, כשהיה זה תורה לנקות את הכיתה היא הייתה עושה לעתים קרובות את המטלות שחבריה לכיתה לא רצו לעשות. היא שטפה את הריצפה ורוקנה את האשפה כשחבריה לכיתה כבר הלכו הביתה.
לפעמים, כשראיתי שהיא לא שבה הביתה הייתי הולכת לאסוף אותה מהלימודים. כשראיתי את האבק על בגדיה ועל שיערה, לא היה לי הלב לגעור בה על שאיחרה. ילדים היום מתנהגים כמו ״קיסרים קטנים״ ומצפים מהוריהם להמתין להם. בתי הייתה כמו ״עוזרת קטנה״ – שמחה לשרת אחרים.
מעולם לא היה באפשרותי ללוות אותה לבית הספר כי עבדתי. היא הייתה הולכת לבדה לבית הספר, נושאת את ילקוט הספרים הכבד שלה. הורים אחרים אמרו לי לעתים קרובות: ״הבת שלך עצמאית, והיא עוד תגיע לגדולות. היא מצליחה בלימודים והיא טובת לב. איך חינכת אותה כל כך טוב?״ ותמיד הייתי משיבה: ״ היא מתנהגת כה טוב כי היא מתרגלת פאלון דאפא.״
התמדה בטיפוח והשגת מצויינות אקדמית
ביולי 1999 ראש המפלגה הקומוניסטית (המק״ס) לשעבר השתמש בכוחו לבצע רדיפה חסרת תקדים נגד הפאלון דאפא. המק״ס השתמשה במערכת הלימודים כדי ללמד ילדים לשנוא את הפאלון דאפא ולפחד ממנו.
בשיעור אזרחות בכל פעם שהמורה של בתי הזכירה ״פאלון דאפא״ כל עיני התלמידים הופנו אל בתי. איש לא יכול היה לשער את הלחץ שהיא הייתה נתונה לו.
המורה זימנה אותה לעתים קרובות למשרדה כדי לשכנע אותה להפסיק לתרגל. אבל בתי תמיד השיבה : ״אמא ואבא שלי אומרים שפאלון דאפא מלמד אנשים להיות טובים. איך זה יכול להיות לא בסדר?״
לעתים קרובות בסוף דפי המבחנים היו שאלות שהשמיצו את הפאלון דאפא. לא משנה כמה נקודות הוקצו לשאלות האלה, בתי מעולם לא ענתה עליהן. אחד המורים שהיה איכפתי אמר לי בחביבות : ״אני לא מתנגד לאמונות שלך אבל אנא אל תהרסי את עתידה של בתך. כל שאלה כזו שווה כמה נקודות וזה יכוללעזור לביתך בבית הספר. אני ממש מודאג!״
חטיבת הביניים שכרה מורה מאמריקה לשיעורי האנגלית. בתי שלטה מצויין באנגלית. אחרי ארוחת הערב היא הייתה יוצאת לטייל עם המורה ואשתו ומשוחחת עמם באנגלית.
בני הזוג שיבחו את בתי על חריצותה בלימודי האנגלית והיו ידידותיים כלפיה מאוד. בתי סיפרה להם על פאלון דאפא ועל הרדיפה. הם הביעו אהדה ותמיכה. זה עודד אותה מאוד.
העיר קיימה לעיתים קרובות תחרויות באנגלית לתלמידי חטיבות הביניים. ובית הספר המליץ לבתי להשתתף.
כשהיא סיימה את חטיבת הביניים, מורי בית-הספר העניקו לה את הציון הגבוה ביותר על יכולתה הבולטת. הם גם הוסיפו עשר נקודות למועמדות שלה לתחרות התלמידים המצטיינים של העיר.
תלמידי התיכון חויבו לגור במעונות. בתי איבדה את סביבת הטיפוח שהייתה לה בבית. קנינו לה נגן mp3 כדי שתוכל להקשיב להרצאות המורה בערב.
בדרך כלל, כשהיא סיימה את לימודיה, כבר היה מאוחר בערב. היא הייתה תמיד עייפה כל כך עד שתכופות היא הייתה נרדמת מיד מבלי לשמוע את הרצאות המורה.
בסוף שבוע אחד היא הגיעה הביתה ואמרה לי: ״אמא, אני מרגישה כמו אדם רגיל, כשאני לא לומדת את הפא. יש לי עדיין החזקה חזקה לקנאה. אני לא יכולה לסבול שאחרים מקבלים ציונים טובים יותר ממני, ואני לא אוהבת שהבנות מתאפרות״.
אמרתי לה: ״לא חשוב כמה עומס יש לך בבית הספר את חייבת לפנות זמן ללמוד את הפא. האם את יכולה להקדיש 15 עד 20 דקות בכל יום?״
היא הייתה נחושה והקשיבה להרצאות המורה לפני השינה, גם אם לקטע אחד בלבד. ״להקשיב מדי יום להרצאת המורה זה קורס החובה שלי״, היא נהגה לומר.
היא המשיכה ללמוד את הפא במהלך שלוש השנים שלה בתיכון. הדאפא עזר לה לשפר את רמת הטיפוח שלה ולהרחיב את לבה. היו לה ציונים טובים והיא תמיד עזרה לחבריה לספסל הלימודים.
כשלחבריה לכיתה היו שאלות היא הייתה מסבירה להם בסבלנות את התשובות וחולקת איתם את הרשימות שלה. חבריה שאלו אותה ״הזמן שלנו מוגבל כל כך, איך את מוצאת זמן לעזור לאחרים?״ היא ידעה שהזמן חשוב מאוד בהכנות לבחינות הכניסה ללימודים הגבוהים אבל היא חשבה שכל עוד זקוקים לה, עליה להיות חסרת אנוכיות ולעזור.
בלילה שלפני בחינות הכניסה לקולג' התלמידים האחרים היו מתוחים מאוד. חלקם בקושי ישנו וחלקם הכריחו את עצמם לישון. בתי ישנה שינה עמוקה כבר בשעה 9 בערב וחבריה לכיתה קינאו בה על שהיא רגועה כל כך!
שלוש שנים אינטנסיביות של לימודים בבית הספר לא החלישו את ראייתה. להיפך ראייתה הייתה טובה יותר מהרגיל! אני מאמינה, שזה בגלל שהיא מעולם לא וויתרה על התרגול ולכן זכתה לחוות את נפלאות הפאלון דאפא.
איתנה בטיפוח
הודות לציוניה המצוינים, היא התקבלה לאוניברסיטה טובה. תוכנית הלימודים בקולג׳ הייתה קלה יותר מאשר בתיכון, אבל היו שפע של פעילויות. אין זה קל לאדם צעיר להמשיך ולטפח, שכן יש פיתויים רבים בחברה, ותרבות המפלגה מחלחלת לכל תחומי החיים בסין.
המאסטר אמר:
"בעוד שישויות רבות ממישורים גבוהים באו לכאן, גם שדים רבים התגלגו כבני אדם, והם מעוררים צרות בעולם הזה וכל הזמן מנסים להוביל אנשים לעבר טרנדים חדשים של "חשיבה”
״וכך זה התפקיד שהם ממלאים בעולם הזה, מנסים להסיט ולהרוס את האנושות באמצעות מחשבה מודרנית, כל מיני סוגים של טקטיקות המשחיתות את האנשים, ומגוון של שיטות. אנשים רבים באמת נגררו לזה, במיוחד אנשים צעירים. הקבוצה שהם ממקדים בה את תשומת הלב הרבה ביותר היא תלמידים, בפרט סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה." ("הוראת הפא בוושינגטון די.סי. ב-2018")
נערות רבות התאפרו, סילסלו את שיערן, עברו ניתוח עפעפיים, ניקבו חורים באוזניהן, ומרחו לק על ציפורניהן. הן דיברו על בנים, שיחקו במשחקי מחשב ושוחחו בצ'אטים ברשת. היה זה אתגר רציני עבור בתי לחיות בסביבה כזאת. שאלתי את עצמי האם היא תוכל לעמוד בפיתויים ולהמשיך ולטפח.
בתי הייתה מנחה בתוכנית רדיו באנגלית באוניברסיטה שלה. היא הייתה אחראית על תוכן התוכנית, וכמה סטודנטים הציעו לשדר סיפורי אהבה. בתי אמרה שיש כבר יותר מדי סיפורי אהבה והציעה תוכנית חדשה לגמרי.
היא מצאה סיפורים סיניים מסורתיים המתאימים לצעירים, תרגמה אותם לאנגלית וערכה אותם לתוכנית. התוכנית שודרה לכל פינה בבית הספר. היא פעם אמרה לי בגאווה: ״אני פרח לוטוס הפורץ החוצה מהעולם הבוצי!״ כוונתה הייתה שהיא מצליחה לשמור על לב טהור לנוכח הפיתויים.
בעת לימודיה באוניברסיטה היא תמיד נשאה עימה את נגן ה-mp3. היא הייתה מקשיבה להרצאות המורה בזמנה הפנוי. היא התאימה את מחשבותיה ומעשיה לעקרונות הפא.
לפעמים היא חשה שנעשה לה עוול כשאחרים האשימו אותה גם כשזה לא היה באשמתה. בכל פעם שזה היה קורה היא הייתה מקשיבה להרצאות המורה ומבינה ששום דבר אינו קורה במקרה על דרך הטיפוח שלנו. כשהיא התעוררה לעקרונות הפא, הסכסוך היה בא על פתרונו. לעתים קרובות היא הייתה אומרת לי ״אמא אני חשה כל כך בת מזל שאני מתרגלת פאלון דאפא!״
לאחר שסיימה את לימודיה בקולג׳, בית הספר המליץ עליה לתוכנית מבוקשת לתארי מאסטר ודוקטורט באוניברסיטה יוקרתית.
כששמעתי את זה התרגשתי כל כך. בתי טיפחה בדאפא כבר 20 שנה, ולמרות השינויים שחלו בסביבתה ולמרות התקופה שבה אני ובעלי נרדפנו ונאסרנו, היא מעולם לא הפסיקה לתרגל ולטפח.
לא משנה איזה קושי היא עברה, המאסטר והדאפא הגנו עליה תמיד ועזרו לה, והיא נותרה איתנה בדרך הטיפוח שלה.
תודה לך מאסטר!
[הערת המערכת: ההשקפות המובעות במאמר מייצגות את דעת הכותב בלבד, והן באחריותו. על הקוראים לאמוד בעצמם את התוכן]
כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי.
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2024 Minghui.org. All rights reserved
