יצאתי ממחנה העבודה בכפייה מבלי שאחתום על שום הצהרה

(Minghui.org) בקיץ 1996 אמי שרק קיבלה את הפא נתנה לי את הספר "ג'ואן פאלון". קראתי אותו עם המנטליות של ללמוד איזו שיטה חדשהוכשקראתי נתתי לטקסט "ציונים" במחשבתי כמו: "המשפט הזה מסתורי", ו"המשפט ההוא קצת לא מתקבל על הדעת".

כשהגעתי לאמצע הנחתי את הספר והפסקתי לקרוא בו. חצי שנה לאחר מכן קראתי את הספר "ג'ואן פאלון" שוב, והייתה לי הרגשה שונה לחלוטין: "הספר הזה מקיף ועמוק כל כך שיש בו תשובות לכל השאלות שיש לי בחיי".

ההבנה השטחית שלי בעבר עיכבה אותי. כך קיבלתי את הפא והחלטתי לתרגל פאלון דאפא.

הדאפא גרם לי להתייחס בקלילות לתהילה ורווח אישי

לפני שתרגלתי פאלון דאפא היו לי התכווצויות קשות בזמן המחזור החודשי והשתמשתי בכדורים נגד כאבים. לילה אחד ישבתי על מיטתי מיד לאחר שהתחלתי לתרגל, וההתכווצויות החזקות הכו בי שוב.

החזקתי את הספר ביד אחת ואת הכדורים ביד השנייה. לבסוף אמרתי לעצמי: " במשך שנים רבות כל כך התרופות לא עזרו. הפעם אני מאמינה בדאפא ומתייחסת לעצמי כמטפחת".

הנחתי את הכדורים וניסיתי לא לחשוב על הכאב, והמשכתי ללמוד את "ג'ואן פאלון". לא עבר זמן רב והכאב שכך לנקודה שהיה נסבל. לאחר זמן מה לא חשתי כאב כלל.

בדרך כלל לקח לי יום או יומיים של כדורים נגד כאב כדי להתגבר על ההתכווצויות. אך כשהתייחסתי לעצמי כמטפחת אמיתית, מאסטר לי (המייסד) טיהר את גופי מיד.

בתחילת הטיפוח שלי חששתי מסבל, ורק לעתים נדירות תרגלתי את התרגילים. למרות זאת בריאותי השתפרה במהירות.

החלמתי ממחלת המנייר, מברונכיט אלרגתית, מדלקת קיבה כרונית, ומדלקת כליות כרונית. הדאפא לא רק הביא אותי לבריאות טובה, אלא גם עזר לי להבין את משמעות החיים האמיתית. לאחר שהתעלמתי מהפסדים והרווחים שבחיים, נעשיתי שלווה ושמחה יותר.

עבדתי כפקידה אזרחית בצבא, במקום שבו אנשים התחרו על מעמד ועל רווח. לפני שהתחלתי לתרגל גם אני הייתי מונעת מרווח אישי.

כמו כל אחד אחר חשבתי שזה נורמלי לקחת הביתה ציוד משרדי לשימוש פרטי. אך אחרי שתרגלתי בדאפא הזכרתי לעצמי להיות אדם טוב ולהתנהל לפי העקרונות אמת-חמלה-סובלנות. החזרתי את הציוד המשרדי שלקחתי הביתה קודם לכן, עבדתי קשה וסיימתי כל משימה שניתנה לי.

בסוף השנה המנהל שלי אמר לי שפרס ההצטיינות צריך להינתן לי בהתבסס על הישגיי, אך עמית שלי לעבודה רצה מאוד לזכות בפרס הזה ושידל אחרים שיבחרו בו.

המפקח שאל אותי אם אכפת לי שהפרס יינתן לעמית הזה. ללא היסוס אמרתי לו שאין לי בעיה עם זה. הוא שמח מאוד כי הוא לא ציפה שהבעיה תיפתר כל כך בקלות.

"המומחים האלו שהשתנו באים רק בשביל הכסף"

החיים בלתי צפויים. הרדיפה האכזרית של פאלון דאפא החלה ב-20 ביולי 1999 שמה במהרה קץ לטיפוח השליו.

ג'יאנג דזה-מין, שהיה אז מנהיג המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס), השתמש בכל מנגנוני המדינה לדכא ולרדוף את הדאפא. התעמולה בטלוויזיה ובעיתון הפיצה ללא הרף שמועות המכפישות את הדאפא.

כל אחד בצבא נדרש להצהיר שהוא תומך במק"ס ושלא יתרגל פאלון דאפא. ההצהרה גם ביקשה שכל חייל יאשר שמשפחתו אינה מתרגלת.

סירבתי לחתום, ולכן נעצרתי והושמתי במתקן שטיפת מוח שנקרא "כיתת לימודי החוק" שם ניסו לכפות עליי לוותר על הפאלון דאפא.

כדי להפעיל עליי לחץ, קצינים בכירים מהצבא קיימו פגישה וכפו על עמיתיי להעביר עליי ביקורת שאני מתרגלת פאלון דאפא, ובכך להשתתף ברדיפתי.

באולם הותקנו מצלמות להקליט מה כל אחד אומר ועושה. העמיתים שלי, שהסתדרתי איתם מצוין בעבר, ניסו להימנע מלהשתמש בשפה מרושעת. אך תחת הלחץ, הם דקלמו את השקרים מהעיתון והטלוויזיה שהכפישו את הדאפא ואת המאסטר.

לאחר הפגישה הם לחשו כשעברו לידי: "סליחה! לא הייתה לי ברירה".

הכביכול "כיתת לימודי החוק" מוקמה בתוך מחנה עבודה בכפייה, שם יכלו להחזיק את העצורים באופן שרירותי וללא הליכים חוקיים.

הייתי עצורה במחנה עבודה בכפייה צבאי והחופש שלי נשלל ממני. פיקחו עליי כל הזמן. כפו עליי לקרוא ספרים ולצפות בסרטונים המשמיצים את פאלון דאפא, ולא הרשו לי לקרוא ספרים אחרים.

הוצאות המזון נוכו ישירות ממשכורתי, אך האנשים שהוצבו לפקח עליי קיבלו בונוסים גדולים.

הצבא שם בצד סכום כסף גדול במיוחד כדי לגרום למתרגלי פאלון דאפא לוותר על השיטה. ב"כיתת לימודי החוק"שילמו לשלושה "מומחים" לשטיפת מוח לעבוד עליי כדי שאוותר על הטיפוח שלי.

אחד מהם היה מנהיג של אגודה בודהיסטית מחוזית, אחר היה מומחה לענייני חוק של האקדמיה למדעי החברה, והשלישית הייתה פסיכולוגית.

הממונה עליי בעבודה התלונן בפניי: "שלושת המומחים האלו אורגנו על ידי בכירים מהמחוז הצבאי שלנו, אבל היחידה שלנו צריכה לשלם עליהם אלף יואן לשעה לכל מומחה.

"כולם עובדים קשה כדי להרוויח כסף, אבל אנחנו צריכים לבזבז את הכסף על שכר המומחים עבורך. בבקשה תוותרי [על הפאלון דאפא]".

למחרת, המומחים העבירו עליי ביקורת לפי תור. הפסיכולוגית האשימה אותי שלא ויתרתי על הדאפא בשעה שהיא עובדת קשה ובהתנדבות.

עצרתי אותה ואמרתי: "את לא מתנדבת לזה. הממונה עליי סיפר לי אתמול שמשלמים לך אלף יואן לשעה לעשות את זה. אז אני אקשיב לך בשקט מבלי להפריע, ואת תנסי לעשות את השיחה בשעה. איך זה נשמע לך?"

הסרתי את שעוני והנחתי אותו על השולחן לפניי. פניה החווירו. לא שמעתי מה שהיא אמרה. יכולתי רק לשמוע את קולה מתגבר יותר ויותר.

לבסוף, היא טרקה את הדלת ועזבה בצעקה: "שלחו אותה ישר למחנה עבודה בכפייה".

בכירי היחידה שלי וסגל המשגיחים עליי צפו בכל התהליך. הם ציפו שהמומחים ישכנעו אותי לוותר והתאכזבו מביצועם.

הם אמרו לי באופן פרטי שדבריי הגיוניים. הביצוע של המומחים האלו הראה שהם היו שם רק בשביל הכסף.

יוצאת ממחנה העבודה בעזרת מחשבות נכונות

יום אחד ראש מחנה העבודה בא לשוחח איתי לאחר ארוחת הערב. אמרתי: "אני כאן כבר כמה חודשים. אם דיבורי או התנהגותי אינם נכונים, תגיד לי בבקשה ובטוח שאתקן את עצמי".

הוא אמר: "לא, יש לך אופי טוב ואף פעם לא דיברת לא יפה".

אמרתי לו: "דבריו ומעשיו של אדם הם בבואה של מחשבתו. מכיוון שאין לי דיבורים או מעשים רעים, מחשבתי טובה והיא מושרשת באמת-חמלה-סובלנות. אך אתה רוצה לשנות את מחשבתי ו"לשנות" אותי. אז לְמה בדיוק אתה רוצה לשנות אותי?"

לא היה לו מה לומר.

חצי שנה עברה ולא ויתרתי על התרגול שלי. בכיר מהמחוז הצבאי בא ואמר: "את יכולה ללכת הביתה מיד והעבודה שלך תושב לך, בתנאי שתכתבי מכתב ערובה ותצהירי שאת מוותרת על הפאלון דאפא.

אם את לא רוצה לכתוב, נוכל לכתוב זאת עבורך. את רק צריכה לחתום עליו ולקרוא אותו בפני המצלמה. אחרת, ידונו אותך לשנים במחנה עבודה בכפייה".

שאלתי כדי לוודא זאת: "אתה מתכוון למה שאמרת? ישחררו אותי אם אחתום על ההצהרה ואקרא אותה?"

הוא טפח על חזהו ואמר: "התכוונתי למה שאמרתי. למעשה, אף אחד לא יידע אם תמשיכי לתרגל לאחר שתחזרי הביתה".

שאלתי שוב: "האם לא אמרת שהפרתי את החוק על ידי תרגול פאלון גונג? למה זה בסדר לתרגל אם אחתום ואקרא את ההצהרה? האם החוק הוא בדיחה?"

לאחר השיחה הזאת לא עבר זמן רב ונגזרו עליי שנתיים במחנה עבודה בכפייה. אף שידעתי שהרדיפה מגוחכת ולא הגיונית, כל מיני מחשבות צצו במחשבתי.

חשבתי על כך שלא אראה שוב את משפחתי היקרה, שאאבד את אורח חיי הנוח, את החופש שלי, וייתכן שאף את חיי. התעצבתי כל כך.

כמעט כל יום המשכתי לשאול את עצמי: "האם פאלון דאפא נכון? האם אמת-חמלה-סובלנות זה טוב? האם החוליים הקודמים שלי באמת נרפאו או שזו אשליה של סוגסטיה פסיכולוגית? האם רומיתי?"

לאט לאט נזכרתי בשינויים שקרו לי לאחר הטיפוח, ולבסוף הגעתי למסקנה המוצקה שבחירתי הייתה נכונה, פאלון דאפא הוא נפלא!

חשבתי שזה מגוחך שהצבא מבזבז כל כך הרבה כסף וכוח אדם "לשנות" אותי, ושיתנו לי ללכת הביתה אם אגיד: "לא אתרגל פאלון דאפא". וזה מגוחך שנכלאתי במחנה עבודה בכפייה כי סירבתי לומר זאת.

זה גרם לי לתהות: "מדוע אכפת להם כל כך שאפסיק לטפח גם אם הם יודעים שזהו שקר?"

המאסטר אמר:

"אולי שמעתם שיש משפט כזה בבודהיזם: כשטבע הבודהא מתגלה הוא ירעיד את "העולם של עשרת הכיוונים"[6]." ("ג'וּאַן פַאלוּן")

הוארתי מהפא לכך שאדם יכול להרעיד את "העולם של עשרת הכיוונים" במחשבה אחת בלבד של רצון לטפח. זה בטח אפילו נפלא יותר אם הוא אומר זאת בקול רם.

הבנתי שהמטרה של הרדיפה היא לגרום למתרגלים לוותר על הטיפוח שלהם, ושאנשים שרודפים את הדאפא יושמדו. הכוחות הישנים עבדו קשה להשיג את המטרה הזאת בכל האמצעים.

לאחר שהוארתי לכך הרגשתי שהמחשבה שלי צלולה כבדולח. מאז, לא משנה באילו שקרים נתקלתי, לעולם לא חשתי שוב מבולבלת.

תחת הגנת המאסטר וההנחייה של הדאפא, יצאתי סוף סוף ממחנה העבודה בכפייה מבלי לכתוב שום ערובה או הצהרה.

[הערת המערכת: ההשקפות המובעות במאמר מייצגות את דעת הכותב בלבד, והן באחריותו. על הקוראים לאמוד בעצמם את התוכן]

כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי