טיפוח הוא רציני

(Minghui.com) אני מטפחת ומתרגלת בפאלון דאפא כבר יותר מ-22 שנה. כשרק התחלתי, לא ידעתי איך לטפח את עצמי וכמעט איבדתי את ההזדמנות. המאסטר הדריך אותי צעד אחר צעד ועזר לי להפוך למה שאני היום. אני מכירה תודה מעומק לבי לחסד ההצלה של המאסטר!

המבחן להסרת ההחזקות האנושיות שלי

לפני שהתחלתי לתרגל דאגתי מאוד למוניטין שלי ולמה שאחרים חשבו עליי. נהניתי לעזור לאחרים ולקבל מהם משוב חיובי. לאחר שנה התחלתי לעבור מבחנים לסילוק ההחזקות האלו.

חברה ביקשה ממני לעשות מבחן און-ליין במקום אחיינה, שהייתה לו הזדמנות נהדרת לעבודה. סירבתי מיד. גם לפני היותי מטפחת לא אהבתי לרמות כך. ידעתי שלא נכון לעשות זאת, ואמרתי לה שאני מתרגלת פאלון דאפא עכשיו ואינני יכולה לעשות דברים כאלה. בחור צעיר מהמשרד שלי שמע את השיחה. הוא ידע שסירבתי, אך גם ידע שלא רציתי לאכזב אותה. הוא התנדב לעזור. דחיתי אותו אך הוא התעקש. חשבתי שאולי היות שאינו מטפח זה יהיה בסדר. אז התקשרתי לחברה שלי ונתתי לה את האופציה.

בארוחת הצהריים באותו יום, עצם של דג נתקעה בגרוני. ניסיתי הכול כדי להוציאה אך כלום לא עבד. נזכרתי במה שהמאסטר אמר פעם:

"אתם יודעים שאמרתי: "שום דבר לא קורה במקרה, ומה שמכנים 'טבעי' לא קיים". ("הוראת הפא בוועידה באירופה" 1998)

הבנתי מיד שעשיתי טעות. ניגשתי לתמונת המאסטר והתנצלתי, והודיתי שעשיתי טעות. הרגשתי שהמאסטר עזר לי אך לא הייתי בטוחה, כי גרוני עדיין כאב. חשבתי שעליי לשחרר את הפחד והספק. ונחשו מה? עצם הדג נעלמה!

הבנתי שזו הייתה עבורי הזדמנות להשתפר, אך אני חששתי שחברתי תיפגע מזה או שהמוניטין שלי ייפגע. ניסיתי להגן על עצמי אפילו תמורת זה שעמיתי מהקולג' יצבור קארמה. הבנתי שלא אוכל יותר להתנהג כמו אדם רגיל. כמטפחת יש לעמוד בסטנדרט.

החלטתי לספר לחברתי שאני ועמיתי לא נוכל לעזור לאחיינה. להפתעתי, לפני שהספקתי להתקשר אליה, היא התקשרה ואמרה לי שהיא כבר לא זקוקה לעזרה בבחינה של אחיינה.

זו הייתה תקרית שגרמה לי להבין שהטיפוח הוא באמת עניין רציני.

עוד הזדמנות לסלק את ההחזקה

היות שלא עברתי היטב את המבחן הראשון, נתקלתי במהרה בעוד מבחן.

בן כיתה שלי מהקולג' התקשר אליי יום אחד. הוא עמד בפני קידום בעבודה, וביקש ממני לעזור לו בשתי עבודות שהיו דרושות לקידום שלו.

הבנתי שזהו מבחן, אז אמרתי לו שלא אוכל לעזור. אך הוא התעקש והמשיך לבקש שאעזור לו. הסכמתי.

התקשרתי לאחר מהמורים שלנו בקולג' בהקשר לעבודות האלו. להפתעתי הוא אמר שהוא יכול להכין אותן מיד עבורי וביקש אותי לאסוף את העבודה למחרת! לא ידעתי מה לעשות. אם לא אלך, אצטער שבזבזתי את זמנו; אם אלך, אני שוב מפֵרה את עקרונות הדאפא.

הלכתי לאסוף את העבודה ממנו, ונכשלתי לעבור את המבחן.

בוקר אחד לאחר התקרית הזו כשתרגלתי את התרגילים, ראיתי דרך העין השלישית שלי שהדלת לבניין ההוראה, שתמיד הייתה פתוחה, נעולה. מדוע הבחנתי בזה?

הבנתי שהטיפוח שלי בצרה צרורה, אך לא ידעתי מה לעשות.

כל יום הלכתי לביתה של מתרגלת עמיתה ללמוד יחד את הפא. אמדתי את עצמי כנגד הפא בכל דבר שאמרתי, שעשיתי ושחשבתי. השין-שינג שלי השתפר לאט לאט.

יום אחד כשתרגלתי את התרגילים, ראיתי שוב את הדלת הנעולה בבנין ההוראה, אך זה היה שונה. הדלת עדיין הייתה נעולה אך בתוך המנעול היה מפתח. כמה ימים לאחר מכן כשעשיתי את המדיטציה, ראיתי סט מפתחות בכף ידי!דמעות זלגו על פניי. ידעתי שהמאסטר החומל לא ויתר עליי, ושהוא רצה שאפתח את דלת הטיפוח בעצמי פעם נוספת!

הסטנדרטים של ההתנהגות התדרדרו בקצב נוראי בחברה, ואני הלכתי עם זה במקום להתנהג כמו מטפֵח. תודה לתזכורות של המאסטר, למדתי איך לנהל מצבים כאלו תוך כדי שמירה על סטנדרט של מטפח.

לעמוד בלחץ לעשות את הדבר הנכון

כמטפח, אי אפשר ללכת עם הזרם וללכת בעקבות מגמות חברתיות. אדם צריך לאמוד את עצמו לפי הסטנדרט של הדאפא.

כשבתי עמדה לסיים את לימודיה בקולג', היא דאגה מאוד לעתידה. היא התלוננה שלא אהבתי אותה או דאגתי לה ושלא השתמשתי בקשרים שלי כדי לעזור לה למצוא עבודה טובה כמו שהורים רבים עושים.

אמרתי לה שאני מטפחת, אז אינני יכולה לעשות משהו שאינו ישר. "אנחנו נוהגים לפי המהלך הטבעי – אם זה שלך, אז אף אחד לא יכול לקחת את זה ממך, ואם זה לא שלך, לא תוכלי להשיג זאת אפילו באמצעות מאבק", אמרתי .

בתי הכירה כמה מעקרונות הפא, אך עדיין לא הייתה מטפחת. דאגתה וחרדתה לעתידה החריפו את הלחץ שלה וגרמו לפעמים לקושי לדבר איתה בהיגיון. יום אחד היא חזרה עם טופס – בית ספרה מציע מספר משרות אך עלינו לשלם קודם 60,000 יואן [בפועל – שוחד].

ידעתי שזה קרה כדי לבחון כמה איתן הטיפוח שלי. לא יכולתי לתת לרגשנות לקחת את הטוב שבי. הייתי נחושה לעשות את הדבר הנכון. אמרתי לה שלא אתמוך במציאת עבודה שכזאת. בתי כעסה עליי ויצאה בסערה מהבית. היא הלכה לחפש את אביה שהתגרש ממני כשנרדפתי ונשלחתי למחנה עבודה בכפייה. אביה גם היה מודאג לגבי עתידה. על אף שהוא אובחן עם מחלה סופנית וחסר לו כסף, הוא הציע לשלם את זה עבורה.

זה היה קשה, אך נרגעתי ושוחחתי עם בתי. אמרתי לה שאביה חולה סופני ויתכן שיזדקק לכסף בשביל הטיפולים שלו. היא התחילה לבכות. אמרתי לה שהיא נולדה למשפחה שבה מישהו מטפח, ושמטפחים הם מבורכים, אך עלינו לעמוד בסטנדרט. הזכרתי לה את הנסים הרבים שקרו לי ולה במשך השנים ושהמאסטר תמיד הגן עלינו. אמרתי שעלינו לשחרר את הדאגה, להתחשב באחרים, ולעשות את הדבר הנכון. לאחר שיחתנו היא נרגעה.

יומיים לאחר מכן, היא צעקה בהתלהבות בחדרה. היא הראתה לי הודעת סמס מבית ספרה שאמרה שהיא התקבלה לראיון עבודה. היא קיבלה עבודה נהדרת מבלי לשלם אגורה!

אני אסירת תודה מעומק לבי להגנתו החומלת של המאסטר במשך 22 השנים האחרונות. המאסטר הזכיר לי ונתן לי השראה בכל פעם שהוראת הפא לא הייתה ברורה לי, והדריך אותי חזרה למסלול הנכון. אני מוקירה את ההזדמנות הזאת ואטפח ביציבות ונחישות בצעד האחרון בנתיב הטיפוח שלי.

תודה לך, מאסטר! תודה לך, פאלון דאפא!

אמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים.
העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי.