[לציון יום פאלון דאפא העולמי] התחלתי לתרגל פאלון דאפא בכלא

(Minghui.org) אני בחור בשנות העשרים שלי והתחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-2016 כשהייתי בכלא. אחד מחבריי לתא היה מתרגל [שנכלא בשל אמונתו] והוא הכיר לי את הדאפא שפתח את עיניי למשמעות האמיתית של החיים.

כשאני מסתכל לאחור, כל דבר שקרה לפני שקיבלתי את הפא הצביע על כך שהגעתי לכאן כדי למצוא את השיטה הישרה הזאת; זה מה שחיכיתי לו במשך גלגולי חיים רבים!

עכשיו כשאנחנו חוגגים את יום הפאלון דאפא העולמי, אשתף את ההתנסות שלי ואביע את הכרת תודתי למאסטר לי הונג ג'י, בתקווה שעוד אנשים ילמדו עד כמה נהדר הוא הדאפא.

בדיכאון לחיות חיים של אדם רגיל

תמיד הייתי אדם מופנם, אבל תמיד תהיתי לגבי דברים כמו: למה אנחנו פה בעולם הזה?

האם חייו של אדם נקבעים מראש? אנחנו הולכים לבית ספר, מוצאים עבודה, מתחתנים, מולידים ילדים, מגדלים אותם... האם אנחנו אמורים לחזור על המעגל הזה כמו הדורות הקודמים?

האם לא צריכה להיות לנו תכלית בעולם הזה?

ביליתי את כל שנות בית ספר הביניים והתיכון שלי בהכנה לבחינות כניסה לקולג'. כשהתקבלתי לבסוף לקולג', התחלתי לקרוא טקסטים של לאו דזה ושל ג'ואנג-דזה.

בשנה הראשונה קראתי כל לילה כמה עמודים בספר "ג'ואנג דזה" לפני שהלכתי לישון ובאמת נהניתי מהכתיבה היפה ומהעקרונות. לאחר מכן, התחלתי לקרוא את הספר "דאו דה ג'ינג" מאת לאו דזה.

בהתחלה לא הבנתי את משמעותו ורק הרגשתי שהעקרונות עמוקים מאוד. הרגשתי שאני מצליח לתפוש הבזקים של משמעות החיים האמיתית ושל להיות באחדות עם שמים וארץ.

לאחר סיום לימודיי בקולג' מצאתי עבודה בעיר גדולה. משכורתי הייתה נמוכה והעבודה הייתה מלחיצה, וזה גבה מחיר מבריאותי.

חיפשתי באינטרנט דרכים לחזק את גופי והתחלתי לתרגל ג'אן ג'ואנג (תרגיל עמידה) ומדיטציה בישיבה עם רגליים מצולבות.

הרגשתי נוח מאוד להצליב את רגליי וחשבתי לעצמי: "אם הייתי יכול לשפר את בריאותי רק על ידי ישיבה בשקט זה היה נהדר". אך עדיין זה היה בלתי אפשרי רק לשבת כך בשלווה. גם אם רציתי לעשות זאת לא יכולתי. משפחתי לחצה עליי לקנות דירה ולהתחתן בקרוב.

אפילו עמיתיי לעבודה אמרו שאני מבזבז את זמני בישיבה במדיטציה. מאוחר יותר פרשתי מהעבודה הלחוצה שלי.

חלקתי דירה עם חבר וחיפשתי עבודה, אך ללא הצלחה. נשארתי במיטה כל היום והרגשתי שהחיים חסרי טעם.

ראיתי מודעות פרסום של משרות אך לא העזתי לפנות אליהן והתרגזתי בקלות. ידעתי שמצבי אינו תקין ורציתי לצאת מזה.

הסתכלתי באינטרנט על הסימפטומים שלי והבנתי שאני בדיכאון. הלכתי לרופא ואובחנתי עם דיכאון מתון. רשמו לי תרופה, אך לתרופה נוגדת הדיכאון שלקחתי היו הרבה תופעות לוואי.

התחלתי להקיא וחוויתי חרדה – לקח לי חודש להתרגל לזה. ואז יכולתי לצאת לראיונות עבודה.

במשך השנתיים הבאות לקחתי תרופות, אחת בבוקר ואחת בלילה. אם הייתי שוכח לקחת את הכדורים הייתי חווה פאניקה ולחץ בחזה ולא יכולתי לנשום. מצאתי עבודה עם משכורת טובה כך שהוצאות התרופות שלי לא היוו בעיה, אבל תופעות הלוואי לאט לאט גרמו לי להעלות במשקל. הזעתי מאוד בזמן השינה ולעתים קרובות הסדינים שלי היו ספוגי זיעה בבקרים.

מעצר בשל בעיות כספיות

בעבודתי החדשה למדתי להכיר את המטבע הווירטואלי ואת פלטפורמת "סיוע כספי הדדי". ראיתי בזה הזדמנות לעשות כסף.

כשנכנסתי לזה, זה עדיין היה בהתחלה והיה קל יחסית לעשות כסף. כל עוד היה לי כסף להשקיע בזה היו לי החזרים.

יכולתי להרוויח יותר מ-10 מיליון יואן בשנה. אבל אז התחלתי ללוות כסף מאנשים כמה שהצלחתי.

שכנעתי את הוריי להלוות לי את חסכונותיהם, לקחתי הלוואות מבנקים, לוויתי מכרטיסי אשראי, ואפילו לקחתי הלוואות בריבית גבוהה מכרישי הלוואות. לוויתי בכל הערוצים והשתמשתי בכל שיטה שיכולתי לחשוב עליה.

הייתי מטורף על כסף באותה תקופה. השקעתי כמעט 800 אלף יואן בפלטפורמת "סיוע כספי הדדי", ואכן, בהתחלה, הרווחתי המון כסף.

אך התכנית קרסה סביב 2015 ו-80 אחוז מהשקעותיי ירדו לטמיון. לא רציתי לוותר אז נכנסתי לתכניות פירמידה ולבסוף הפסדתי את כל הכסף שהיה לי, כולל הכסף שלוויתי, עד הגרוש האחרון.

כשאני חושב לאחור, הייתי באמת מהמר שאיבד שליטה. החלפתי את כל ה"דֶה" שלי בעבור הכסף שהרווחתי, ואיבדתי הכול כהרף עין.

נשארתי חסר כל, עם חובות של מאות אלפי יואן. התחלתי ללוות מקרוביי כדי לשלם חזרה את הלוואות הריבית הגבוהה, מה שהפך רבים מקרוביי לאויביי.

ב-2016 השקעתי בתכנית את 100 אלפי היואן האחרונים שלוויתי מכרטיס אשראי. כדי לקבל חזרה את הכסף הגשתי תביעה במשטרה.

המשטרה רק פעלה כלאחר יד ולא התאמצה לאתר את כספי. ניסיתי כל מה שיכולתי לחשוב עליו אך לא קיבלתי את כספי חזרה.

חברת האשראי שהייתי חייב לה כסף תבעה אותי ונעצרתי. לא פחדתי כי הרגשתי שאני רק מנסה לקבל חזרה את מה ששייך לי ולא פוגע באחרים.

חשבתי שזה יהיה פשוט כמו למלא דו"ח משטרתי ואז אשוחרר. הדברים היו מורכבים יותר עקב חוק חדש שיצא אז, כך שהתזמון היה גרוע ביותר.

כתוצאה מכך מישהו שלקח את ההשקעה שלי היה חופשי ואני הייתי מאחורי הסורגים. נבהלתי כשנלקחתי למרכז המעצר באותו ערב – הוריי אפילו לא ידעו שנעצרתי.

נכלאתי בתא שהיו בו יותר מ-20 אנשים שכולם ישנו על מיטה אחת גדולה. השומר האחראי צעק עליי ושאל מדוע נעצרתי.

הוא אמר שנעשה מאוחר ועליי לישון קודם והם "יטפלו" בי בבוקר. למחרת השומרים דחפו אותיוניתנה לי רשימת מטלות של כל מיני דברים שעליי לעשות על פי "כללי" מרכז המעצר.

לא שמעתי דבר ממה שהם אמרו כי ניסיתי להבין את זה בראשי: "אני הקורבן כאן. איך זה שאני בכלא?"

ככל שחשבתי יותר על כך שיש לי עניין לא סגור, שאפילו לא הגשתי בקשת עזיבה ממקום עבודתי, ושלהוריי אין שמץ של מושג שנעצרתי, כך נעשיתי מודאג יותר.

אחר מחבריי לתא ניסה לנחם אותי: "אתה כבר פה ואין לך אפשרות לסדר שום דבר שמחוץ לכלא הזה. הדאגה לא תעזור לך אפילו קצת. אינך יכול לעוף מכאן".

הכירו לי את הדאפא

אחד מחבריי לתא שכינו אותו "אח גדול" היה בשנות ה-40 לחייו ונראה כאיש נחמד. הוא ביקש ממני לשבת איתו בארוחת הצהרים יום אחד ושנשוחח.

הוא שאל אותי: "האם אתה יודע איך לעקוף את חומת האש (הצנזורה) של האינטרנט? האם השתמשת באפליקציית 'פריגייט' קודם?"

אמרתי לו שכן, אך שיניתי את הנושא. הוא סיפר לי כמה חדשות שנחסמו על ידי הממשלה הסינית.

כיוון שמגיל צעיר המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) שטפה את מוחי עם התעמולה שלה, התחלתי להתרגז על הדברים שהוא סיפר לי – אתר האינטרנט שהוא ציטט ממנו מכפיש את מנהיגי המדינה והוא נגד סין...

אבל בטחתי באינסטינקט שלי שהוא אדם טוב, אז לא הראיתי את אי הנוחות שלי וגם לא התווכחתי איתו. הוא גם סיפר לי על מקרי השחיתות של בכירי המפלגה ג'ואו יונג-קאנג ובו שי-לאי, וזה עניין אותי מאוד כיוון שזה היה חדש לי.

אחר כך גיליתי שהוא מתרגל פאלון דאפא והוא נאסר בגלל אמונתו. בגלל שהוא היה בתא הזה הכי הרבה זמן, הוא סיפר לכולם על הדאפא ועל כמה הרדיפה מוטעית.

כל חבריי לתא ואפילו השומרים ידעו שפאלון דאפא הוא טוב. האסיר המוביל אפילו אמר: "שניכם צריכים לדבר. שניכם למדתם בקולג' ויש לכם הרבה במשותף".

חשבתי: "וואו. הוא הלך לקולג' לפני 20 שנה. אז היה הרבה יותר קשה לעבור את בחינות הכניסה". על עובדה זו לבדה הערצתי אותו.

"אח גדול" השתמש בכל הזדמנות שהייתה לו לספר לי על הדאפא ומהו באמת. אף שקראתי כמה טקסטים של בודהיזם ושל טאואיזם, מה שהוא סיפר לי היו דברים שאף פעם לא קראתי עליהם באף ספר קודם לכן.

יום אחד אמרתי לו: "אני גם רוצה לטפח". הוא אמר: "יש לי כמה שירים שנכתבו על ידי מאסטר לי הונג ג'י, תרצה לקרוא אותם?"

אמרתי שכן והוא הוציא החוצה ערימת נייר עבה עם שירי מאסטר לי הכתובים בכתב יד מוקפד. קראתי את השירים האלו כל יום בזמן שגרת "הישיבה" שלנו ונדהמתי עד כמה נכונים הם המסרים האלו.

התרגשתי בייחוד משיר אחד:

להיות אדם

"מי שפועל למען תהילה – כועס ושונא כל חייו,

מי שפועל למען תועלת – מתנכר אפילו למשפחתו;

מי שפועל למען רגשות – מביא על עצמו צרות ודאגות,

מרירים הם, נאבקים זה בזה, יוצרים קארמה כל חייהם."

("הונג יין 1" "להיות אדם")

חשבתי על ההתנסויות שלי עם אהבה, משפחה, וכסף – הכול הלך לאיבוד. חשתי שהשיר אומר את האמת.

התחלתי לשנן את השירים. "אח גדול" אמר לי שמתרגלים רבים שיננו את "ג'ואן פאלון" - הספר העיקרי של הדאפא.

ביקשתי ממנו להקריא לי בעל-פה את הספר כי הרגשתי שזה יכול לענות על הרבה משאלותיי. הוא דקלם את "לון יו" ואת רשימת תוכן העניינים, ואמר לי שאקרא את הספר כשאשתחרר.

הוא אמר: "האם אתה יודע שאף שיש לך כל כך הרבה חובות ואתה במאסר, כל זה בגלל שנועדת להשיג את הפאלון דאפא".

לא ידעתי למה הוא התכוון בדיוק; רק ידעתי שהפא פקח את עיניי לכמה עצום הוא היקום, ושכל דאגותיי נעלמו כשדקלמתי את השירים.

הוא נקרא לעתים קרובות לחקירות, ובכל פעם שהוא חזר מחקירה תמיד ישבתי איתו וחשבתי: "הוא אדם כל כך נחמד. בטח מתרגלי דאפא אחרים כולם נחמדים מאוד".

לשבת לידו גרם לי להרגיש רגוע וחמים. לעתים קרובות בקשתי ממנו להסביר לי דברים שבלבלו אותי והוא סיפר לי על התנסויות ממסע הטיפוח שלו עצמו.

כולם חשבו שמה שעשיתי אינו דבר נורא וחזו שאשתחרר תוך שלושה ימים, שבעה ימים, שבועיים או 37 ימים, אך נשארתי יותר זמן.

לפי העצורים, אם מישהו נמצא שם יותר מ-37 יום, הדרך היחידה החוצה היא משפט. אז לאחר 37 יום חלק מהם החלו לשער לאיזו תקופת מאסר אישפט.

"אח גדול" היה היחיד שאמר לי: "אתה תשוחרר". הייתי בסדר לגבי להישפט, אבל ידעתי שעליי להיות עם מתרגל הדאפא הזה.

הוא היה תקוותי היחידה לשמור על לב שקט והרגשתי כל כך בנוח לידו. איבדתי תקווה להשתחרר ללא משפט לאחר 37 יום והתמקדתי רק בלתרגל ישיבה ברגליים מצולבות ולדקלם את השירים של המאסטר.

במשך השנים שקדמו למעצרי קיבלתי שיחות טלפון רבות של הבהרת אמת ממתרגלים מחוץ לסין אך אף פעם לא התייחסתי אליהן ברצינות.

לולא הבעיה שלי עם הכסף שגרמה למעצרי שנתן לי את ההזדמנות לפגוש את המתרגל הזה, איך הייתי משנה את מחשבתי לגבי הדאפא ומתחיל לטפח?

ביום ה-49 למעצרי, שומראמר לי לפתע לארוז את חפציי ולהתכונן ללכת הביתה. התרגשתי כל כך; תפסתי את אח גדול ואמרתי: "אתה ידעת את זה. באתי לכאן לקבל את הפא".

הוא שמח מאוד בשבילי ואמר לי למצוא עותק של "ג'ואן פאלון" ולהתחיל ללמוד את הפא במהירות האפשרית.

לא מדוכא יותר

לאחר שחרורי גיליתי ששוחררתי בערבות, וגזר דין המאסר הוא עדיין אפשרות. כשראיתי את אמי לא הצלחתי להפסיק לבכות: "נהגתי לחשוב שרק אנשים רעים נכנסים לכלא. עכשיו אני יודע שאנשים טובים גם יכולים להישלח למאסר".

בדרכי הביתה כשהלכתי דרך ההמון שעל רציף הרכבת התחתית, הרגשתי כאילו הופרדתי מהעולם הזה, ושהתרוממתי מעל ומעבר ואינני קשור אליו יותר.

כשהתבוננתי באנשים הנדחפים הממהרים כל כך להגיע למחוז חפצם, חשבתי: "האם הם יודעים מה הם מנסים להשיג בחיים?"

החלטתי שלא אקח יותר תרופות נוגדות דיכאון כי יש להן יותר מדי תופעות לוואי. גם לא היה לי מספיק כסף לשלם עבורן.

כשאמי שמעה שהפסקתי לקחת את התרופות היא לא אמרה דבר כי תמיד עשיתי את ההחלטות שלי בעצמי.

הסימפטומים שלי חזרו מיד לאחר שהפסקתי לקחת את הכדורים. הרגשתי רע ורציתי להקיא. גם לא הצלחתי לאכול הרבה או לישון טוב. נשכבתי במיטה ב-10 בערב ולא הצלחתי להירדם עד 5 לפנות בוקר.

ידעתי שאני סובל מנדודי שינה, אך באופן מוזר לא חשתי עייפות במשך היום ורק הרגשתי שמחשבתי איטית מעט.

ביום השישי לאחר שחרורי הצלחתי לעקוף את חומת האש [הצנזורה] באינטרנט. השארתי הודעה באתר בתקווה שמישהו יוכל לשלוח לי כמה ספרי דאפא.

למחרת בערך ב-7 בבוקר קבלתי גרסה אלקטרונית של הספר "ג'ואן פאלון" ואת סדרת הרצאות המאסטר בגואנג-ג'ואו בווידיאו. קראתי משבע בבוקר עד תשע בערב וקמתי רק כדי לחטוף משהו קטן לאכול.

לאחר שסיימתי לקרוא את הספר, ידעתי שזה ספר שמימי ושמצאתי תשובות לרבות משאלותיי לגבי החיים.

באותו לילה נרדמתי ולמחרת בבוקר הרגשתי נהדר. סיפרתי למשפחתי בהתרגשות שהצלחתי להירדם ושהדיכאון שלי נרפא.

מעתה והלאה הצלחתי לישון ולאכול היטב, והפסקתי להזיע כמו קודם והעולם נצבע בצבעים בהירים. לא היה לי שמץ של מושג כמה זה מרגיש טוב לא להיות בדיכאון.

לגבי העניינים החוקיים שלי שבהמתנה, הקציבו לי תקופת מבחן בת ארבעה חודשים והייתי צריך לחזור לעיר מגוריי בתקופה זו.

שהיתי זמן מה עם הוריי וחזרתי העירה לחפש עבודה. לאחר מכן גיליתי ש"אח גדול" נשפט לשלוש שנים בכלא.

אני באמת נהנה ללמוד את הפא ומרגיש שהוא יכול לפתור הרבה מבעיותיי ולענות על דברים שבלבלו אותי. כשאני קורא את הפא, לעתים קרובות אני בוכה כי אני יכול לחוש בחמלה האדירה של המאסטר.

בכיתי גם ללא סיבה כשהאזנתי ליצירות המוסיקליות פו-דו וג'י-שי. מאוחר יותר למדתי שזה היה הצד היודע שלי שבכה.

תרגלתי גם כל יום את חמשת הסטים של התרגילים.

כמה נסים

מאז שסיימתי לקרוא את "ג'ואן פאלון" ונרפאתי מהדיכאון, גיליתי שהשקפתי על דברים רבים בחיים השתנתה. לא התנהגתי רע יותר ולא הייתי יותר ממורמר.

היו לי אבנים בשתי הכליות, ולפני מספר שנים כשעברתי ניתוח שעלה עשרות אלפי יואן, המנתח מצא רק אחת מהאבנים ולא הצליח למצוא את האחרות.

אף שהניתוח לא היה הצלחה שלמה, זה הפסיק לכאוב לאחר מכן אז לא עשיתי שום דבר נוסף בקשר לזה. אך לילה אחד ב-2017 הרגשתי פתאום כאב חד בגב התחתון, בדיוק כמו אז בהתקפים שהיו לי בשל אבנים בכליות.

התהפכתי במיטה והזעתי המון. התחלתי לתרגל בדאפא רק לפני זמן קצר, אז חששתי שאחלה שוב.

בדיוק התחלתי עבודה חדשה ועדיין הייתי בחובות שצריך לשלם. ממש לא היה לי כסף לניתוח.

ביקשתי עזרה מהמאסטר וקיוויתי שלא אחלה. הבטחתי שאטפח בנחישות.

הכאב החזיק אותי ער עד שתיים או שלוש בלילה, אך כשקמתי למחרת בבוקר הכאב נעלם, אף שהרגשתי עדיין חלש כאילו גבי התחתון עשוי מכותנה.

כשהלכתי לשירותים בהפסקת הצהריים, ראיתי אבן קטנה לבנה באסלה. כל כך שמחתי שהאבן יצאה מהכליה.

קראתי לאמי מיד וסיפרתי לה מה קרה והיא שמחה מאוד. הצמדתי את כפות ידיי זו לזו כדי להביע את הערכתי למאסטר.

ויתרתי גם על ההחזקה שלי לרדיפה ושחררתי לגמרי את הרעיון שהדאפא ירפא את דלקת האף הכרונית שסבלתי ממנה במשך שנים. כתוצאה מכך היא נרפאה מיד לאחר מכן.

נהגתי להיות חם מזג, אבל עכשיו אני אדם מאושר יותר כי השקפת עולמי השתנתה. כשאני נתקל בבעיות אני יודע שהן במטרה לעזור לי להשתפר.

אף שלפעמים דברים באמת מרגיזים אותי וקשה לי לשאתם, אני מכריח את עצמי לנשוך את לשוני ובמקום זאת להסתכל פנימה. כשאני מגלה איזו מההחזקות שלי גרמה לבעיה, אני שמח שהצלחתי לשמור על שלוותי.

לקרוביי לא היה רושם טוב עליי קודם לכן כי הייתי בכל כך הרבה חובות. תוך כדי שהמשכתי לטפח ולשפר את עצמי, הם אומרים עכשיו שהפכתי לאדם שונה לחלוטין.

קודם לא הייתי מתחשב ותמיד הייתי צריך שדברים ייעשו לפי רצוני, אבל עכשיו אינני כופה את הדרך או הדעה שלי על אחרים. הם באמת ראו את הטוּב של מתרגל דאפא וכמה הדאפא נפלא.

בדיוק כמוני, כשפגשתי לראשונה את אח גדול בכלא, הם תהו: "איך ייתכן שיש אנשים טובים כל כך בעולם הזה?" ברור שאני עדיין הרבה מאחור בהשוואה למתרגלים אחרים ואני צריך לטפח בנחישות וברצינות.

התחלתי להבהיר את האמת ולספר לאנשים על הדאפא

תוך כדי שהשתפרתי בטיפוח התחלתי להבהיר את האמת לחברים ומשפחה. באפריל בשנה שעברה נפגשתי עם שני חברים לארוחת ערב.

ידעתי שזו הזדמנות מושלמת אז אמרתי להם שהתחלתי לתרגל בשיטת מדיטציה ואספר להם עוד על כך בארוחת הערב.

אמרתי להם: "התחלתי לתרגל פאלון דאפא". בדיוק כשסיימתי את המשפט הראשון אחד מהם הניח את כוסו על השולחן וצעק: "פאלון דאפא הוא טוב!"

הופתעתי לשמוע את זה ממנו וידעתי שזה היה חיזוק מהמאסטר. אמרתי לו: "אתה צודק", והתחלתי לספר להם על השינויים שחלו בי לפני ואחרי הטיפוח בדאפא.

סיפרתי להם על תרמית "ההצתה העצמית" בכיכר טיאננמן ואיך הדאפא התפשט ברחבי העולם.

לאחר הארוחה, אחד מהם שאל: "החברה שלי סובלת מדלקת אף כרונית כמוך וכל הזמן מקנחת את אפה. תוכל לתת לי לינק לספר שדברת עליו? אבקש ממנה לקרוא אותו".

נתתי לו את הלינק ואמרתי: "האתר הזה נחסם בסין ולא תוכל לפתוח את הלינק. כשתגיע הביתה, תוריד תוכנה שתפרוץ את חומת האש (צנזורת האינטרנט בסין)".

אך באופן מוזר הוא הצליח לפתוח את הלינק ישירות דרך WeChat. הוא קרא: "וואו, מדהים, אני יכול להיכנס לאתר ישירות!"

הופתעתי וידעתי שזה חייב להיות הכוח של הדאפא והחיזוק של המאסטר. החבר השני חייך ואמר שוב: "פאלון דאפא הוא טוב!"

לאחר מכן החבר שאמר "פאלון דאפא הוא טוב" בא לבקר אותי לפני שעבר חזרה לעיר הולדתנו. נודע לי שהוא לקח תרופות במשך חודש בגלל חולי מסוים ושמצבו לא השתפר.

אמרתי לו: "עכשיו אתה יודע מהו הדאפא ואמרת כמה פעמים ש'פאלון דאפא הוא טוב' בארוחת הערב באותו יום. ודאי יש לך יחסים גורליים טובים באמת. למה שלא תפרוש מהמק"ס ומהארגונים המסונפים לה?"

הוא הסכים. ושלחתי את הכרזת הפרישה שלו לאתר הפרישה.

גם אמרתי לו שהוא יכול להתחיל לקרוא את "ג'ואן פאלון" ולדקלם "פאלון דאפא הוא טוב. אמת-חמלה-סובלנות זה טוב". כשדיברתי איתו שוב, הוא הרגיש הרבה יותר טוב.

כמובן, זה לא תמיד הולך חלק כל כך כשאני מבהיר את האמת. לעתים קרובות אני נתקל באנשים שמתווכחים ומעירים הערות סרקסטיות.

בדרך כלל אני מוצא החסרות בתוך עצמי כאשר אני נתקל בדברים האלו, ואני מבין שככל שארצה להתקדם יותר, כך איתקע יותר וזה יהיה פחות יעיל.

כשאני מספר לאנשים שמתרגלי דאפא נרדפים, לעתים קרובות אינני יכול שלא לבכות ולחשוב: "כל כך הרבה מתרגלי דאפא נרדפים בגלל שהם מנסים להציל אתכם. למה שלא תפרשו כבר מהמק"ס?"

כמובן, אנשים רגילים לא מבינים זאת. הבנתי לאחר מכן שאף שהתקווה שלי שהם יינצלו היא טובה, לא הייתי חומל מספיק.

לעתים קרובות אני מנסה להקדים את המאוחר, ויש לי עדיין החזקות לרגשנות של אנשים רגילים. ככל שאני קרוב יותר לעמית לעבודה או לחבר שאני מנסה להבהיר לו את האמת, כך אני להוט יותר שהם יבינו עקרונות פא ברמה גבוהה.

למרבה המזל, גם אם הם לא פורשים מיד מהמפלגה, הם שמעו עכשיו את האמת על הדאפא וזה בטוח יגרום להם לחשוב.

במשך השנים, חוויתי הרבה מצוקות והפרעות אך טיפחתי בהתמדה. בהדרגה הגעתי להבנת עקרונות הדאפא בהתבסס על ההיגיון, ויש לי אמונה מוצקה במאסטר ובפא.

עכשיו יש לי הבנה טובה יותר לגבי המשמעות העמוקה יותר של מה שהמאסטר אמר:

"להבין את הפא מתוך הפא"("הוראת הפא בוועידת הפא באוסטרליה")

אני מודה מעומק לבי למאסטר שמשגיח עליי. אטפח בנחישות ולא אאכזב אותו.

[הערת המערכת: ההשקפות המובעות במאמר מייצגות את דעת הכותב בלבד, והן באחריותו. על הקוראים לאמוד בעצמם את התוכן]

כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי