הרדיפה שבאה לאחר ה"שינוי"

(Minghui.org) ברדיפת הפאלון דאפא, פקידים של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) יוצאים כולם מגדרם לכפות על מתרגלי פאלון דאפא לוותר על אמונתם. התוצאה הנחשקת שהם מנסים להשיג היא שמתרגלים יחתמו על הצהרות הסכמה לוותר על הטיפוח שלהם (שהרשויות מכנות "שינוי", או "טרנספורמציה"). חתימה על הצהרות אלה לא רק מסמלת בגידה של מתרגל בדאפא ובמאסטר, אלא גם מסייעת בהיסח דעת לרדיפה.

המאסטר אמר:

"מה זה נקרא "להתחרט"? מה זה נקרא "טרנספורמציה"? לְמה הם אמורים להפוך? כולם מנסים להיות אנשים טובים, להיות האנשים הטובים ביותר שבעולם, אנשים טובים שמעבר לאנשים הרגילים. לְמה אתם רוצים לשנות אותם? מה זה נקרא "טרנספורמציה"? הרוע ממש הפגין ביטויים מכוערים רבים. אמרתי מזמן שמה שתוקף את הטוב הוא רע בוודאות." ("הרצאת פא בוועידת הפא בפילדלפייה, ארה"ב בשנת 2002")

מאז השנה שעברה פקידים מתחנות המשטרה המקומיות, קהילות ומקומות עבודה, מטרידים מתרגלים, מרמים כמה מהם "להשתנות" בהבטחה שיהיו להם חיים נורמליים, ללא רדיפה.

בהסתכלות לאחור, האם למתרגלים אלו שעברו "שינוי" יש חיים שלווים? לגמרי לא. הנה מספר דוגמאות.

דזֶנג הייתה סייעת באתר תרגול. היא ויתרה על תרגול בדאפא זמן קצר לאחר שהרדיפה החלה. אך לאחר ששלחה טופס בקשה לצאת לחו"ל היא גילתה שיש עליה פיקוח משטרתי. לא רק שהיא לא הורשתה לנסוע לחו"ל אלא גם היה עליה להביע את נאמנותה למק"ס בתדירות.

ניֵה הוכרחה לעבור "שינוי" תחת עינויים במחנה עבודה בכפייה, אך גם לאחר שהיא חתמה להם כפו עליה להקשיב לשירי שבח למק"ס.

אנשים רבים שקיבלו תועלת מהדאפא סבלו אנושות לאחר שאולצו בעינויים לעבור "שינוי". מתרגלת אחת אמרה לאחר שהשתחררה מהכלא שהיא מתביישת שהיא אכזבה את המאסטר ואת הדאפא.

המתרגלת גב' וונג דאן תיארה את חווית ה"שינוי" שלה בכלא הנשים בפרובינציית היי-לונג-ג'יאנג. היא חתמה על טופס הצהרה; ואז היא הוכרחה לכתוב הצהרה פרטית משלה; ואז להקריא אותה בקול רם; לאחר מכן פקדו עליה לכתוב את ההצהרה ללא דמעות, ולהקריא בקול רם ועם חיוך את השמצותיה כלפי המאסטר והדאפא.

המאסטר אמר:

"... תלמיד דאפא, בגלל החזקות, הבטיח בכתב בתקופה הזאת לא לטפח בדאפא עוד, קבע את העתיד שלו. אם זה לא היה מתוך הלב אלא מה שנגרם תחת כפייה, ואם הוא מצטרף מחדש לתיקון הפא, הוא יעבור מבחנים ומצוקות מוגברים." ("יסודות להתקדמות במרץ II", "הצעה")

חלק מאלו שחתמו על הצהרת ויתור ושוחררו זמן קצר לאחר מכן, קיבלו הוראה להגיע לתחנת המשטרה המקומית שלהם על בסיס קבוע, והם עדיין לא יכלו לחיות חיים שלווים.

חלק היו צריכים להגיש למחלקת החוק והמשפט המקומית "דו"ח מחשבות" פעם בחודש. פקדו עליהם גם לדווח לרשויות על ידי סריקת פניהם בטלפונים הניידים שלהם כל יום. פעם למתרגלת נגמרה הסוללה בטלפון הנייד שלה והיא שכחה לסרוק את פניה באותו יום. המשטרה התקשרה לבעלה בדרישה שהיא תסרוק את פניה.

מתרגל הנמצא בתקופת מבחן נשפט שוב כי סירב לכתוב דו"ח מחשבות או להשתתף בשיעורי שטיפת מוח.

נכון לעכשיו, הטכניקות שהרשויות משתמשות בהן כדי "לשנות" את המתרגלים מטעות יותר. אפילו לא מראים את תוכן ההצהרה כשכופים על מתרגלים לחתום עליה. הם פשוט מצביעים על מקום החתימה על חתיכת נייר. הם גם מקבלים חתימות שנעשו על ידי בני משפחה. כשמתרגלים נופלים למלכודות האלו, לפעמים עדיין עוצרים אותם או מעמידים אותם למשפט.

המאסטר אמר:

"כתלמיד הדאפא כל כולך מורכב מהדאפא, מה שהוא הנכון ביותר ואפשר רק לתקן את כל מה שלא נכון. איך אפשר להרכין את הראש לנוכח הרוע? איך אתה יכול להבטיח לרוע משהו? למרות שזה לא בא באמת מלבכם זה עדיין נחשב לוויתור לרוע. זה מעשה רע אפילו בין בני אדם, אלוהות בכלל לא תעשה דבר כזה. גם אם מטפח הדאפא באמת משיל את העור האנושי הזה במהלך הרדיפה, מה שמחכה לו עדיין זה שלמות מלאה. מצד שני, החזקה או פחד כלשהם לא יכולים לאפשר לך להגיע לשלמות המלאה וכל לב של פחד הוא כשלעצמו מכשול שמונע ממך להגיע לשלמות המלאה וגם אלמנט שגורם לך לעבור לכיוון של הרוע ולבגוד." ("יסודות להתקדמות במרץ II" "הדאפא הוא מוצק ולא ניתן להשמדה")

הרוע מנסה כל דבר כדי להפיל מתרגלים. על תלמידי הדאפא לשלול זאת לחלוטין ולסלק זאת עם מחשבות נכונות.

[כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי.]