ההבנה שלי לגבי חיוב חיסון

(Minghui.org) עם ההתפרצות האחרונה של מקרי וירוס הקורונה באזורים רבים בסין, מעסיקים רבים החלו לכפות חיסון על העובדים שלהם. אלה שלא התחסנו או לא התחסנו בכל החיסונים עדיין מסתכנים באובדן מקום העבודה שלהם.

לדוגמה, מחלקת חנויות Sanfu שמשרד ההנהלה שלה בפרובינציית פו-ג'יאן, דורשת מכל העובדים שלה להתחסן לפני שהם מתייצבים לעבודה. אם מישהו מתעקש לא להתחסן, הברירה בפניו היא להישאר בבית ויתייחסו אליו כמי שעזב את העבודה מרצונו. היו מקרים רבים כאלה והצֶפִי הוא שעוד ועוד מעסיקים ומקומות עבודה יתחילו לדרוש חיסונים בסין.

למעשה חובת חיסון על ידי מעסיקים או ממשלות, מתרחשת גם מחוץ לסין. כשהמגפה עדיין הרסנית ברחבי העולם, אנשים רבים עומדים לנוכח השאלה אם להתחסן, באיזה חיסון לבחור והאם החיסונים באמת אפקטיביים או שיש להם תופעות לוואי. עם שאלות רבות ללא תשובה, רבים חשים מודאגים, חוששים או חסרי אונים.

מנקודת מבט מסורתית, לא נראה לי הגיוני לכפות חובת חיסון על אומה שלמה או על האנושות כולה. צריך וראוי לשמור על בריאות אישית כמו גם על בריאות הציבור, אבל לכל אדם יש את המצבים הייחודיים שלו הדורשים התאמה אישית של טיפול או פתרון. זה למעשה אינו מצב של "מידה אחת מתאימה לכולם".

מנקודת מבט של מטפח, אנחנו יודעים שהמחלות מהן סובלים אנשים הן השתקפות של הקארמה אותה נושא כל אדם ואדם והקארמה של כל אדם שונה.

כשמביטים מנקודת מבט של הרפואה המערבית, לאנשים יש מבנה גנטי שונה. יתר על כן, החיסונים יצאו לפועל במשך זמן קצר בלבד ונותר לחקור אם חיסון נרחב משפיע באמת בבלימה והתפשטות של המגפה.

כמי שגדל במדינה קומוניסטית ויודע יותר מדי טוב כמה חזק מנסים המשטרים הקומוניסטים לשלוט על הגזע האנושי כולו, נראה לי שחיוב חיסון קפדני על ידי מעסיקים, קהילות, רשויות מקומיות, או ממשלות פדרליות (או מרכזיות) על פני מדינות שונות, הוא סוג של שליטה עליה חולמים סוציאליסטים וקומוניסטים להחיל על אנשים.

אם אדם בוחר להתחסן מרצונו החופשי, זוהי בחירה אישית שנעשתה על ידי אדם המחפש הגנה ואפשר להבין זאת. לא משנה מה, כל אחד יישא בתוצאות של בחירתו הוא, אבל לגבי אלה הכופים על אחרים לעשות משהו, האם הם יכולים לשאת בתוצאות עבור כולם?

כשזה נוגע לחיסונים, הבטיחות של החיסונים הסינים היא לבטח חשש רציני, בהתחשב בהיעדר שקיפות של המחקר, הפיתוח והליכי הייצור שלהם. אפילו לגבי חיסונים שפותחו ואושרו רק לשימוש דחוף על ידי חברות תרופות יוקרתיות מערביות, בהתחשב במסגרת זמן קצר כל כך של פיתוח והיעדר ניסויים קליניים מספיקים, אף אחד אינו יכול לערוב לבטיחות ארוכת טווח של החיסונים או ליעילותם.

כדי לאמוד את הביטחון והיעילות של חיסוני הקורונה, כנראה נזדקק עדיין ללכת על-פי מסלול הפיתוח הקונבנציונלי כדי לאשר תרופה חדשה כלשהי. למשל, בארה"ב זה בדרך כלל תהליך ארוך של ה-FDA לאשר תרופה חדשה, שעובר דרך שנים של בדיקות נרחבות והערכה. ואסור שהליך זה יושפע מאינטרסים פוליטיים או מסחריים כלשהם.

אפילו עם רגולציה קפדנית של פיקוח בארה"ב היו תרופות שנמצא שיש להן תופעות לוואי חמורות אחרי שאישרו את השימוש בהן במשך 10, 20 או 30 שנה, ותופעות הלוואי על המשתמשים היו בלתי הפיכות.

במונחים של האם לקבל את הזריקות או לא, לפחות יש לנו עדיין ברירות ברוב המדינות המערביות, שם אנשים יכולים עדיין לבחור בפטור מבחינה דתית כדי להימנע מכפייה לעשות דברים נגד אמונתם המוסרית או הדתית.

לדוגמא, בארה"ב כמה יהודים אורתודוכסים בחרו לא להתחסן. אותו דבר נכון גם לגבי כמה קבוצות דתיות הכוללות את האמיש, שהמאמינים בו עדיין מתעקשים לנהוג בסוסים וכרכרות ולחיות בדרך מסורתית.

בסין, בה דורות של אנשים עברו אינדוקטרינציה (החדרה שיטתית של אידיאולוגיה) על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית, עד לנקודה שהם אינם יודעים עוד מהם זכויות האדם שהוענקו על ידי אלוהים, קשה לומר איך הם יגיבו לחובת חיסון ומה תהיינה התוצאות לכך.

בכל הנוגע לחובת חיסון, בין אם זה בסין או במדינות אחרות, מתרגלים המטפחים באמת את השין-שינג שלהם וממלאים את האחריויות שלהם, לא יושפעו מתופעות הלוואי של החיסונים, אם יכפו עליהם להתחסן. אבל אם אדם רק מטפח לסירוגין, זה עלול להיות סיפור אחר, משום שטיפוח הוא רציני ביותר.

כל מה שכתבתי לעיל הם הבחנות והרהורים שאני רוצה לשתף עם מתרגלים עמיתים. כולנו צריכים להתייחס אל הפא כאל המורה שלנו.

[כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי]