איך התמודדתי כמתרגל עם לחץ לחייב אותי להתחסן

(Minghui.org) לאחרונה קראתי כמה מאמרים במינג-הווי על כפייה להתחסן. גם עליי הופעל לחץ גדול להתחסן וברצוני לשתף את התנסותי.

לפני כמה זמן, החֶברה שבה אני עובד העלתה את עניין ההתחסנות ואפילו הציבה מישהו שיעקוב אחר מצבי ההתחסנות של כל העובדים. גם איש סגל ועד-המגורים שלי (המשמש גם כסניף מפלגה – המת') התקשר לבני משפחתי מספר פעמים לשאול ולדרוש לגבי מצבי. הרמקול בשער בניין הדירות שלי גם הפציץ אותנו באותה הודעה בכל יום, מדרבן כל אחד לקבל את הזריקה. מול הלחץ מהמעסיק שלי ומהקהילה המקומית הייתה לי הזדמנות נהדרת לטפח את השין-שינג שלי. חוויתי ארבעה שלבים בטיפוח השין-שינג. הנה מה שעברתי:

שלב ראשון: לומר לא, אך בלי מספיק ביטחון

המחשבה הראשונה שלי לחייב אותי לקבל החיסון הייתה: "אני מתרגל. לא אקבל את הזריקה". ביום הראשון שהאחראית על בדיקת החיסון המיועד התקשרה אליי אמרתי לה שלא חוסנתי. במשך מספר הימים הבאים היא לא התקשרה אליי. אך רשימת האנשים שלא קיבלו את הזריקות התקצרה והתקצרה. כשהיא התקשרה אליי שוב היא אמרה: "לך לקבל את זה. בסופו של דבר אתה תקבל את הזריקה אלא אם כן יהיה לך פטור רפואי. ללא כרטיס-מחוסן, לא תוכל אפילו ללכת למסעדה". אף שלא הרגשתי מאוים, הרשתי שמשהו אינו נכון בטענה שלי לא להתחסן.

שלב שני: מנסה למצוא אמתלה

חיפשתי עמוק בלבי מדוע סירבתי להתחסן. האם אני חושש מתופעות לוואי? כמתרגל פאלון דאפא, ברור לי היטב שהמאסטר (מאסטר לי הונג ג'י מייסד הפאלון דאפא) טיהר את גופי, וגם אם יש תופעות לוואי כלשהן, הן לא ייפגעו בגופי כלל. אז הסיבה האמיתית היא שאני מתרגל ולכן אינני זקוק לשום חיסון. אך חששתי שאנשים לא יבינו את הטענה שלי כיוון שרבים מהם אתאיסטים.

המשכתי להסתכל פנימה והבנתי שהמחשבה: "אינני זקוק לחיסון" קשורה לגמרי ל"אני". לא רציתי ששום רעלנים מהחיסון יכנסו לגופי שטוהר על ידי המאסטר. לכן חשיבתי התבססה על אנוכיות. אז איך להתייחס לזה מנקודת המבט של הפא ולעמוד בדרישות הפא? ירדה לי תובנה שאי לקיחת החיסון מצדנו היא עניין של אימות נפלאות הדאפא. הרגשתי שעליי לשפר קצת את הבנתי מנקודת המבט של הפא.

אך עמיתיי דיברו כל יום על חיסונים, אז לפעמים לא יכולתי שלא לחשוב איך להגיב אם ישאלו אותי שוב מדוע עדיין לא התחסנתי. מצאתי אמתלה: "טוב, לפני שתרגלתי בדאפא הייתה לי מחלת לב. אז אשתמש בזה כאמתלה".

שלב שלישי: מחשבה לא נכונה מובילה לאי נוחות פיזית

בימים הבאים חוויתי פעמיים לחץ בחזה. הייתה לי צרבת והזעתי ורעדתי. דאגתי וידעתי שבטוח שעשיתי משהו שגוי. כשהרהרתי על מחשבותיי ופעולותיי לאחרונה, נזכרתי לפתע שהייתה לי המחשבה: "אשתמש בתירוץ של מחלת הלב בעבר כדי להסביר לממונה עליי מדוע לא התחסנתי". נדהמתי מהמחשבה הזו שלי כי זו לחלוטין אינה הדרך הנכונה שבה מתרגל אמור להתמודד עם מבחן. איך יכולתי להשתמש במחלה כתירוץ כדי לחמוק מחיסון? בטוח שהמחשבה הזאת לא הגיעה מהאני האמיתי שלי. זו הייתה דרך מסולפת לשמור על מה שהאני המרוכז בעצמו שלי ביקום הישן רצה. כשהתייחסתי לזה כאל מחשבה שלי, זה לא היה שונה מלבקש את המחלה. לכן הסימפטומים הופיעו.

אך עדיין, איך אסביר לממונה עליי על החלטתי? לפתע הכתה בי מחשבה נוספת: "למה אני בכלל מניח שהממונה עליי תבדוק את מצב ההתחסנות שלי? האין זה כמו לבקש זאת?"

אף שראיתי שהממונה עליי שואלת כל יום על מצבי ההתחסנות של עמיתיי, זהו דבר רגיל שבין אנשים רגילים. כמתרגלי דאפא, הנתיב שלנו סודר על ידי המאסטר, ואנחנו מתרגלים בחברה הרגילה במשך תקופת תיקון הפא. המשימה שלנו היא לסייע למאסטר להציל אנשים ומה שקורה בחברה אין לו דבר עם מתרגלי דאפא בזמן תיקון הפא.

חשתי שהגורמים הקשורים לחיסון נעלמו מהשדה שלי. לא היה צורך למצוא תשובה לשאלה שלא קיימת. אמרתי למאסטר בלבי: "בבקשה אל תרשה לאנשים הנשלטים על ידי הכוחות הישנים לבדוק את מצב ההתחסנות שלי. זה לא רלוונטי למה שאנחנו עושים". ומאז, אף שבדיקת מצבי החיסון עדיין מתמשכת כל יום, אף אחד אף פעם לא בדק לגביי, כאילו אינני אחד מהם.

שלב רביעי: כל מחשבה היא משמעותית

זמן מה כבר עבר ואף אחד לא האיץ בי להתחסן. חשבתי שעברתי את המבחן.

יום אחד הייתי עם חבר והוא ענה לשיחת טלפון מוועד המגורים שלו שבדק את מצב החיסון שלו. הוא אמר שאינו יכול להתחסן כי יש לו בעיית בריאות. אך הוא נדרש לקבל פטור רפואי מהרופא שלו. הוא כעס מאוד: "איזה מין סוג של בדיקה? למה אני צריך להיבדק? למעשה תכננתי להתחסן; אך מכיוון שאתה לוחץ כל כך חזק, לא אתחסן! איני אוהב שכופים עליי לעשות זאת". הוא ניתק את הטלפון. הבטתי בו וחייכתי.

כשהגעתי לביתי, עדיין חשבתי על מה שקרה. לפתע הבנתי שהחיוך שלי היה ממש לא טהור. חיפשתי פנימה וניסיתי להבין את הכוונה האמיתית שמאחורי החיוך שלי. מדוע השיחה הזאת קרתה בנוכחותי? למה אכפת לי עדיין אם אנשים יתחסנו או לא?

הבנתי שהחזקתי בשנאה כלפיי המפלגה הקומוניסטית הסינית שרדפה את פאלון דאפא מאז 1999. "שנאה" היא ישות בממדים אחרים והיא שמחה ומרוצה שגערו באלו שלחצו על החיסונים. הרגשתי טוב גם משום שהיה זה מישהו אחר שפרק שנאה כלפיי המק"ס עבורי. לאחר שגיליתי את ההחזקה הזאת רווח לי. אני מלא הכרת תודה למאסטר על ההזדמנות הזו לחשוף את ההחזקות שלי.

פעם אחת, שלושה מתרגלים ואני שיתפנו את ההתנסויות שלנו על החובה להתחסן. מתרגל צעיר אחד היה תחת לחץ גדול לא רק מצד מקום עבודתו אלא גם מצד משפחתו. למתרגל היה ילד בגיל בית ספר, שהמורה שלו התקשר אליו מספר פעמים לדחוק בו ובאשתו להתחסן, אחרת עלולים להפעיל לחץ על הילד בבית הספר. לא משנה מה, המתרגל לא התרגש כלל. בהדרגה אף אחד לא הזכיר שוב את החיסון.

כשסיפרתי להם את ההתנסות שלי איך קיבלתי סימפטומים פיזיים לאחר שחשבתי להשתמש בתירוץ של מחלת לב, שני המתרגלים האחרים הבינו שהייתה להם בעיה דומה לשלי. אחת אמרה שלפני כמה ימים היא נשאלה אם היא לא התחסנה עדיין בגלל שהייתה חולה. היא לא הגיבה אך גם לא הכחישה זאת בלבה. מאז היא הרגישה לעתים קרובות שראשה כבד. המתרגל האחר אמר: "עכשיו אני יודע מדוע החתך הכירורגי שבבטני מלפני שנים כואב כל כך. כשהקהילה קראה לאנשים להתחסן, חשבתי שאם הם יגיעו לפתח דלתי, אראה להם את הצלקת. המחשבה הלא נכונה הזו הביאה עליי את הכאב".

זו הבנתי האישית לשיתוף עם מתרגלים עמיתים. אנא הצביעו בחמלה על כל מה שאינו הולם.

[הערת המערכת: ההשקפות המובעות במאמר מייצגות את דעת הכותב בלבד, והן באחריותו. על הקוראים לאמוד בעצמם את התוכן]

[כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי]