להיעשות מודעת ולהימנע מכל סוג של ניבול פה

(Minghui.org) כשאנשים רגילים נעשים רגשנים הם הרבה פעמים מקללים, הם מתייחסים למשפטים שגורים מסוימים כאל מנטרות יום יומיות. הם רגילים לדבר בצורה כזו ואפילו לא שמים לב שמה שהם אומרים מוטעה. אך כמתרגלים, מאסטר לי הונג ג'י (מייסד הפאלון דאפא), לימד אותנו לא לקלל. כמו כן הוא אמר לנו:

"כמתרגל, הדבר הראשון שעליך לעשות הוא להיות מסוגל לא להשיב מכה כשמכים אותך ולא להחזיר כשמקללים אותך – עליך ליישם "רֶן"." ("ג`ואן פאלון" הרצאה תשיעית)

אני מתרגלת כבר יותר מ-20 שנה ותמיד חשבתי שעמדתי בדרישות המאסטר של לא לקלל ולא לגדף. אך לאחרונה לפתע הבנתי שהעניין הזה אינו פשוט כל כך. יש מילים וביטויים רבים שהאנשים של היום חושבים שהם הבעה של טון או רגש ואינם נחשבים לקללה.

אני נזכרת ששלוש מאיתנו שיתפנו את התנסויות הטיפוח שלנו. מתרגלת אחת דיברה על חוסר הנוחות שהיא מרגישה עם מילים ופעולות של אדם רגיל שהיה לה קשר תדיר איתו. אמרתי לה שלזלזל בהתנהגותם של אחרים זה כמו להתנשא עליהם, וזהו גם היבט של קנאה.

בגלל שבחילופי הדברים הועלה נושא הקנאה, זה תפש את תשומת לבי. אז כשהגעתי הביתה קראתי את הקטע ב"ג'ואן פאלון" על הקנאה.

מאסטר לי אמר:

"קיבלתי 100, קיבלתי 100!" הילד רץ הביתה מבית הספר. אפילו לפני שייפתח את הדלת השכן כבר יתחיל לקלל בחדר: "מה כל כך יוצא מן הכלל? הוא רק קיבל 100. שוויצר! מי לא קיבל 100!" (ג’ואן פאלון" הרצאה שביעית)

חשבתי: אין אף מילות קללה בקטע הזה; מדוע המאסטר אומר "לקלל"? חשבתי על זה עוד ועוד והבנתי – מתברר שבטיפוח, לדבר רעות על מישהו זה כמו לקלל.

אז חיפשתי וקראתי את כל קטעי הפא של המאסטר הנוגעים לקללות. אחד מהם הפתיע אותי שוב:

"כשאחרים רואים את השוטה הזה, כולם יקללו אותו: "טיפש גדול שכמותך" ("ג'ואן פאלון" הרצאה תשיעית)

אז ללעוג לאנשים, לצחוק עליהם, להעליבם וכו' – כל נזק שנגרם לאחרים, עבור מטפחים זה כמו לקלל.

אני בשנות ה-50 לחיי, ואני זוכרת שכשהיה קונצנזוס שעל ילדים ונכדים לא לקרוא לקרוביו המבוגרים בשמותיהם בשום זמן אלא אם הם פוגשים מישהו לאמוכר. אם ילד קרא לקרוביו המבוגרים בשמותיהם, זה לא היה מנומס.

כשאדם [ממעמד] נחות מדבר אל מישהו מעליו, עליו להיות צנוע ובעל כבוד במחשבתו ובדיבורו. זה נכון גם לגבי צעיר המדבר אל מבוגר. על גברים ונשים לא להסתכל זה בזה או לדבר זה אל זה בגסות רוח. אחרת זו התנהגות פוגענית, מרדנית, או אפילו מעליבה, וזה כמו לקלל.

לאחר שהבנתי את דרישות הפא לגבי המילים והפעולות של אנשים, קיבלתי רמז לקרוא את העקרונות הגבוהים יותר בנושא זה.

המאסטר אמר:

"בודהות טאתאגאטה מתייחסים לבני אנוש כאל אנשים רגילים, אבל ישויות גבוהות אף יותר, ברמות גבוהות מאוד, כשהן מגיעות לרמה ההיא ומסתכלות אחורה, מתייחסות לטאתאגאטות כאנשים רגילים. בעיני ישות שמימית ברמה כה גבוהה, בני אנוש הם רק מיקרואורגניזמים. בהסתכלן [הן יגידו:] "איזה מקום רקוב, הרסו אותו! השמידו אותו!" כדור הארץ הוא מקום שכזה. אלה המראים רחמים כלפי בני אנוש הם הבודהות שבקרבה הקרובה ביותר לבני אנוש. ישוע היה ברמה של טאתאגאטה, וכמוהו לאו דזה. לאלו שברמות גבוהות יותר לא אכפת מעניינים של בני אנוש. אם בני אנוש קוראים להם, הם לא יכולים לשמוע זאת. עבורם זה עלבון אפילו כשבן אנוש קורא בשמם. זה כמו קול היוצא מתוך גוש צואה וקורא בשמך." (תרגום זמני מ"ג'ואן פאלון כרך 2", “The Decline of the Human Race and Emergence of Enlightened Beings”)

אז בואו נתקן את מחשבותינו ונגיע למצב הטהור והאלטרואיסטי הנדרש ממתרגלים כךשנוכל לסייע טוב יותר למאסטר בתיקון הפא ולהציל יותר ישויות חיות.

[הערת המערכת: ההשקפות המובעות במאמר מייצגות את דעת הכותב בלבד, והן באחריותו. על הקוראים לאמוד בעצמם את התוכן]

[כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי.]