גיליתי את ההחזקות שלי כשראיתי החסרות של אחרים

(Minghui.org) בתחילת הסמסטר כמה תלמידים שנשארו כיתה נרשמו לכיתה שאני מלמד בה. יום אחר יום הם דיברו במילים גסות, קיללו אחד את השני ולא כיבדו את הכללים.

ניסיתי לשאת את זה שהם בכיתה שלי; דיברתי עם כל אחד מהם בנפרד ועזרתי להם שוב ושוב. הייתי מותש בגלל הזמן הנוסף שזה דרש והייתי כמו בקבוק מלא במים שאינו יכול להחזיק אפילו טיפה נוספת. לא חשבתי שזה מצב מחשבה טוב. אבל אפילו לאחר שהסתכלתי פנימה במשך שלושה חודשים עדיין לא ידעתי מה היה החלק שלי בזה!

המאסטר אמר:

"אורו של הבודהא מאיר בכל מקום,

מביא את ההגינות והצדק לשלמות ובהירות." ("הונג יין I" להיטמע בפא)"

אז איך יכול השדה שלי להתמלא בריבים שכאלו?

יום אחד תלמיד שוב אמר מילים גסות; מיד הכרחתי אותו בכעס לעמוד ובקשתי שימלא טופס לייעוץ התנהגות. הוא כתב: "אני מתחרט שאמרתי כמה מילים גסות. אם אקבל הזדמנות נוספת, לא אומר אותן". לפתע הבנתי מה הייתה הבעיה. הדרך בה לתלמידים אלו אין כבוד, הם חסרי סבלנות, מתנשאים על אחרים ומתעצלים, משקפת בעיה שיש אצלי!

הבנתי שאני עצמי מפריע בחוסר סבלנות לאחרים, וזה לא מכבד. אני מנהל דברים באופן חפוז בגלל עצלנותי, ואינני מוכן לתת לדברים עוד זמן. הייתי קנאי ותמיד התנשאתי, לרוב שפטתי דברים רק מנקודת המבט שלי.

המאסטר אמר:

"אם תהיו תמיד בחמלה, תתייחסו לאחרים בטוּב לב ותתחשבו באחרים בכל דבר שאתם עושים, ובכל פעם שתיתקלו בבעיה תחשבו ראשית האם אחרים יכולים לשאת את זה או האם זה יפגע במישהו, אז לא יהיו בעיות." ("ג'ואן פאלון" הרצאה רביעית)

כשלתלמידים היו קונפליקטים, בשל ההחזקה שלי לפחד לאבד את כבודי, הסתכלתי החוצה. בהסתכלות פנימה גיליתי שהייתה לי שנאה נסתרת, וכאשר התלמידים האלה התנהגו בצורה בלתי הולמת, תמיד זכרתי אותם במחשבתי. היו לי מושגים לגביהם ולא הצלחתי להתייחס אליהם כפי שהתייחסתי לתלמידים אחרים. עליי להתייחס אליהם בהגינות ללא אינטרס אישי.

לאחר שהבנתי את הבעיה שלי, תלמיד אמר מילה גסה. חייכתי ושאלתי אותו: "למה אתה מדבר כך?" הוא אמר: "סליחה, אני רגיל לדבר כך. אני יודע שזה שגוי ואתקן את עצמי". עודדתי אותו להשתפר ואמרתי שאני מאמין שהוא יפעל היטב. בדרך זו מצב הרוח "על גבול האלימות" נעלם. התלמיד שאל: "למה אתה לא מתרגז כבר? אין יותר עונש?"

סיפרתי לו שאני מתרגל פאלון גונג ושהמאסטר שלי מבקש מאיתנו להתחשב קודם באחרים. לאחר שאמרתי את זה לתלמידים, הוא התנצל על התנהגותו ושאל מהו פאלון גונג ומה הסיבה לרדיפה.

כשהתבוננתי בתלמידים האלה, שמחתי משום שהם למדו את האמת על פאלון גונג, והודיתי להם שעזרו לי לראות את החסרותיי שלי.

לאחר שגיליתי את הבעיה שלי, הרגשתי כשתרגלתי את המדיטציה, הרגשתי שנולד מתוכי "אני" חדש.

[כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי.]