[צוות מינג-הווי בגרמניה] – עוצמת הדאפא: איך למדתי להתמודד עם משימות חדשות

(Minghui.org) מאסטר נכבד, מתרגלים עמיתים יקרים,

כשהצעתי את תמיכתי לצוות עורכי מינג-הווי בקיץ 2018, לא ידעתי כלל איזו משמעות תהיה יום אחד לפרויקט הזה עבורי. באותו הזמן, טיפחתי כבר שנה בפאלון דאפא. מאחר שגרתי באזור הכפרי, הרחק מהערים הגדולות, לא היה באפשרותי להשתתף בפעילויות דאפא גדולות בארצי. כשאחד המתרגלים דיווח כמה חשוב אתר מינג-הווי, הן למתרגלים והן לכאלה שאינם מתרגלים, החלטתי לנסות את זה.

בהתחלה, במשך כשנה וחצי תרגמתי ממאמרי טיפוח עבור מינג-הווי שתמיד עזרו לי בהתפתחות האישית שלי. לאחר מכן, סיפחו אותי לצוות אחר של מתרגמים האחראיים על דיווחי חדשות ורדיפה. במבט לאחור היה לזה השפעה עמוקה על עבודתי במינג-הווי. מה שקרה למתרגלים הנרדפים היה לי קשה מאוד. עם כל דיווח, נראה היה כאילו הייתי קשורה לאדם או לאנשים הנוגעים בדבר בסין. תמונות של בתי כלא, רשמים ממכשירי עינויים וצעקות ליוו אותי בחלומותיי. לעתים קרובות התעוררתי ספוגה בזיעה ובוכה. התגעגעתי למאמרי טיפוח שהתרגום שלהם היה כה קל עבורי. בניגוד לכך, תרגום הטקסטים של הרדיפה היה קשה והתוכן שלהם לגבי עינויים היה דוחה ומגעיל. בנוסף, לפעמים הטקסטים האלה היו ארוכים מדי, עד 18 עמודים. התלוננתי בלבי פנימה והשתוקקתי לחזור למשימתי הקודמת.

כשהסתכלתי פנימה, ראיתי שהקנאה היא הבעיה העיקרית שלי, והיא נעשתה ברורה בצורה חזקה בתוכי. קינאתי מאוד בכל אחד שאפשרו לו להמשיך לתרגם מאמרי טיפוח, מאמרי פרוזה, או ניסים על פאלון דאפא. כשדנתי בכך עם הצוות החדש שלי, הבנתי כמה מגוחכת הייתה הגישה שלי. העמיתים שלי תרגמו מאמרים כאלה במשך יותר מ-10 שנים – שבוע אחר שבוע, יום אחרי יום. הם עודדו אותי לדבוק במשימה הזאת ולסייע להוריד מהם את הלחץ.

המאסטר אומר ("ג'ואן פאלון" – הרצאה שביעית):

"הנושא הזה של הקנאה רציני מאוד, כי הוא נוגע ישירות בשאלה האם נוכל לטפח לשלמות. אם הקנאה לא מסולקת, כל מה שהאדם טיפח הופך להיות פגיע מאוד. יש כלל כזה: אם הקנאה לא מסולקת במהלך הטיפוח-תרגול, אדם לא ישיג את הפרי האמיתי, בהחלט לא ישיג את הפרי האמיתי. "

ככל שהזמן עבר, למדתי להשתלט על הקנאה שלי ולשחרר את התשוקה האנוכית שלי לתרגם מאמרי טיפוח. חשבתי לעצמי, איך אנשים מחוץ לסין ידעו איך מתרגלי דאפא נרדפים אם אף אחד לא יתרגם את מה שהם עוברים? יתר על כן, צריך להקים מוסריות אדירה עוצמתית בתוך הפרויקט של מינג-הווי. הבנתי שלכל טקסט שאני מתרגמת יש משהו הקשור ישירות אליי. דיווחים על עינויים אכזריים לימדו אותי לשמור על לב טוב.

כשהאכילו מתרגלים צואה בכוח ובכפייה, הזכרתי לעצמי לסלק את התחושה לגועל שעלתה בי. הבנתי שלסבל של המתרגלים יש צד חיובי אחר.

בשיר שלו ב"הונג יין I" ("לחשל את הלב ואת הרצון ") המאסטר מציין:

"לחשל את הלב ואת הרצון

בהגעה לשלמות הוא משיג את פרי הבודהא,

אל הקשיים מתייחס כאל אושר.

כאבי הגוף אינם נחשבים כסבל,

טיפוח הלב הוא הקשה ביותר.

כל מחסום ומחסום צריך לעבור,

השדים נמצאים בכל מקום.

מאה קשיים נוחתים בבת אחת,

כדי לראות כיצד יחיה אז.

עם היכולת לסבול את הקשיים שבעולם,

הוא יֵצֵא מהעולם כשהוא בודהא."

המילים האלה עזרו לי לא לחשוב עוד על המתרגלים המעונים כקורבנות של הרדיפה, אלא כתלמידי דאפא המטפחים בסבל המר הגדול ביותר.

מאוחר יותר, כשטיפלתי גם במאמרים ראשיים, היו מדי פעם דיווחים על ועידות פא, התנסויות אישיות בטיפוח או ניסים של הדאפא, שינוי מבורך מדיווחי הרדיפה, שהתחלתי להעריך ביותר.

להתגבר על התחושה של עייפות והיעדר שינה

העבודה במינג-הווי כמו פרויקטים אחרים בדאפא, היא בהתנדבות וצריך למלא אותה במקביל לעבודה ולמשפחה. לעתים קרובות אני מתחילה לתרגם את המאמרים לא לפני 8 בערב. זה נמשך לפעמים עד השעות הקטנות של הלילה וזה כך פעמים אחדות בשבוע.

כדי לבחון את התפוקה השבועית, חברי צוות מינג-הווי נכנסים לרשימת המספרים של המאמרים המתורגמים שלהם. לפעמים אני מתרגמת יותר מ-10 מאמרים ועדיין מפגרת אחרי המספר של חברי הצוות שלי המספקים יותר מ-20 תרגומים, לפעמים אפילו יותר מ-30 בכל שבוע. אני מכבדת אותם ביותר בשל העקביות שלהם.

המאסטר אמר:

"אני מעריך את המתרגלים שעובדים בפרויקטים מסוימים של דאפא, כמו המתרגלים העובדים עבור אתר מינג-הווי. הם לא יכולים להצטרף לרבות מהפעילויות שמארגנים תלמידי הדאפא. אפילו כשהם משתתפים, הם לא יכולים לספר על מה הם עובדים, משום שאלה הם זמנים מיוחדים, אחרי הכול. אחרים יכולים לדבר על כך שהם כתבים באפוק טיימס, או עורכים ב- NTD, וכן הלאה, ויש תחושת גאווה שבאה עם האחריות הגדולה שתלמידי דאפא לוקחים על עצמם. אבל אלה שאני מדבר עליהם לא יכולים להגיד דברים כאלה, ולא משנה כמה דברים אדירים הם השיגו, הם צריכים לשמור זאת לעצמם. אולי זה לא עניין גדול אם זה רק ליום או יומיים, או אפילו שנה או שנתיים. אבל כבר עברו עשרים שנה)מחיאות כפיים). למעשה יש תלמידים רבים העובדים בשקט בפרויקטים של דאפא, ויש גם תלמידי דאפא אחרים שהם כאלה, עושים דברים בשקט, זה באמת יוצא מן הכלל. בעיני האלוהויות הם מיוחדים. וגם לי יש כבוד רב לאנשים כאלה"? (" הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק 2019 ")

איך אפשר לעבוד בעקביות עבור מינג-הווי כל כך הרבה שנים, עד השעות הקטנות של הלילה, היה נסתר מבינתי במשך זמן רב. לפעמים הייתי מתעוררת ומחליטה להמשיך לעבוד על הטקסט למחרת היום. פעם אחת הבחנתי למחרת היום שמאמר ראשי ארוך לא הושלם בגלל זה. בדרך כלל למאמרים ראשיים יש עדיפות ראשונית ויש להשלים אותם באותו ערב. הבחנתי בטעות הזאת אחרי שהמתאם ציין זאת בפניי מוקדם מאוד בבוקר, ותרגמתי את שאר המאמר מיד אחרי לימוד הפא של הבוקר שמתחיל ב-6 בבוקר כדי שהמאמר הראשי יוכל להתפרסם בזמן.

ככל שהזמן עבר, הבנתי איזה תפקיד יש ללימוד הפא כשאני עובדת במינג-הווי. רק כאשר אני מטפחת ביציבות, אוכל לטפל היטב גם בתוכן וגם בנפח מאמרי הרדיפה. לפיכך, אני מעריכה את לימוד הפא של הבוקר עם צוות מינג-הווי שהפך לחלק אינטגרלי של הטיפוח שלי במשך שנים רבות. אולם, לא תמיד זה קל עבורי לקום בשעה 5 בבוקר כדי להשתתף בלימוד הפא. לפעמים יש לי תחושה של דקירות או שריפה בעיניים ולכן הטקסטים מטושטשים או שאני סוגרת את עיניי עקב כאב. פעם אחת הרגשתי כה עייפה אחרי עבודה בלילה, שכל הזמן נמנמתי. ברגע שהגיע תורי לקרוא, ההכרה העיקרית שלי (ג'ו-אי-שה) חזרה, אבל השתתקה שוב בקטע הבא. למדנו את ההרצאה החמישית. כשקראתי את הכותרת של הקטע האחרון, נדהמתי. במקום שיהיה כתוב: "ג'ו-יואו קה" היה כתוב שם "ג'ו-יואו מי". לא יכולתי להסביר זאת. מאחר שקראתי בגרסה האינטרנטית, אז חשבתי שמן הסתם השגיאה הברורה הזאת הופיעה לכולם גם כן. אבל כששוחחנו על כך, הבחנתי שרק בטקסט שלי הייתה כותרת שגויה. כדי לוודא שלא השתגעתי, צילמתי את המסך. באמת היה כתוב שם: ג'ו-יואו מי"

הייתי מתוסכלת. מה פירוש הדבר? במשך היום, המחשבות שלי הסתובבו סביב הכותרת השגויה הזאת בהרצאה החמישית. רק כשהסתכלתי פנימה בערב בשקט וברוגע, הוארתי לכך שזה היה רמז מהמאסטר. עליי לשלול את הרגשת העייפות באמצעות מחשבות נכונות, עם "מיה" חזק, כי זו רק הפרעה מצד הכוחות הישנים.

המאסטר אומר:

"אתה כבר פיתחת הרגל של לוותר על הג'ו-אי-שה שלך. ברגע שאתה עוצם את עיניך אתה מניח את הג'ו-אי-שה במנוחה והוא ייעלם. אתה כבר פיתחת את ההרגל הזה".

("ג'ואן פאלון" – הרצאה שמינית)

.

אחרי ההבנה הזאת החלטתי לקום מוקדם יותר ולתרגל את התרגיל השני והחמישי עם בעלי לפני לימוד הפא. בעבר, לא צלחתי להכניס את התרגילים לשגרה היומיומית שלי. זה לא היה בלתי רגיל שלא הצלחתי לבצע אפילו תרגיל אחד, מפני שהייתי כה עסוקה, וקבעתי את סדר העדיפויות שלי על עבודה, לא על תרגול התרגילים. ביקשתי מהמאסטר: "מאסטר, בבקשה עזור לי! אני באמת רוצה לטפח בצורה יציבה וללמוד את הפא עם ההכרה העיקרית שלי".

עם מחשבות נכונות והעזרה של המאסטר, הצלחתי לפרוץ את המעגל הזדוני הזה. כיום אני לומדת את הפא כל יום ומצליחה לעשות את כל חמשת התרגילים כמה פעמים בשבוע.

העבודה על דו"ח מינג-הווי על 20 שנות הרדיפה

ב-2021 התפרסם "דו"ח מינג-הווי על 20 שנות רדיפת הפאלון גונג" בגרמנית. עזרתי בתרגומים מאנגלית. כשהוחלט להדפיס בסתיו את הספר במהדורה של כריכה קשה באיכות גבוהה, זה היה טבעי עבורי לתמוך שוב בפרויקט.

במהלך הפגישה הראשונית של הפרויקט, הצוות הקטן שלנו הבין שיהיה עלינו לקרוא תחילה בעצמנו את יותר מ-500 העמודים. כשהבחנו בכמה שגיאות ומילים לא מתאימות, החלטנו לתקן את הדו"ח כולו. קומץ אנשי הצוות שלנו תקנו בדקדקנות קטע אחר קטע, מה שלקח כמה חודשים. הפרויקט הזה היווה אתגר נוסף לכולנו, בנוסף לעבודת התרגום הרגילה, למשפחה ולעבודות הרגילות שלנו.

בה בעת חשבנו על איך נשווק את המהדורה המודפסת של הדו"ח. כאשר נתקלתי באינטרנט, לכאורה במקרה, בהודעה על יריד הספרים בלייפציג, הצוות ראה זאת כהזדמנות מתאימה למשוך תשומת לב לספר. התחייבנו לדד-ליין מוקדם כדי להשתתף ביריד, ועבדנו במרץ על שיפור התרגום.

אבל אחרי שסיימנו, היו בעיות עם הדפסת הקובץ שפוּרמט בצורה לא נכונה. כשנפתרה לבסוף הבעיה הזאת, הספר יצא לתקשורת. זמן קצר לאחר מכן קיבלנו מידע שיריד הספרים בלייפציג בוטל.

חשתי בה בעת תחושת אכזבה ותחושת הקלה. פתאום הלחץ העצום של החודשים האחרונים נעלם. היה לי רושם שהמטרה היחידה של ההרשמה ליריד הספרים הייתה להאיץ את הדפסת הדו"ח.

המשימה הבאה הייתה לעצב אתר למרכז הפרסומים וההוצאה לאור של מינג-הווי, שרק נוסד. ניסינו ליישם ככל האפשר את הדרישות שנקבעו על ידי מרכז הפרסום של מינג-הווי בניו יורק. זה הציב בפנינו בעיות נוספות, כי בגרמניה נדרשים חוקים שונים לגמרי. אפילו רק הדרישות לתדפיס, ההגנה על הנתונים, התנאים והנסיבות הכלליות הציבו בפני הצוות שלנו אתגרים עצומים, שניתן היה להתמודד איתם רק באמצעות עבודה דקדקנית ודי הרבה מחקר. בנוסף לכך, היה עלינו לנסח טיוטות טקסט נוספות, לשלב מוּדולים לסקירה (review) ולדירוג. כל זה התקדם בצורה איטית מאוד.

כשבסופו של דבר צריך היה לספק את הספרים, הצוות שלנו התמודד עם אתגר נוסף. היה צריך לאחסן 1,000 ספרים. ביטלנו מחשבות ראשוניות לשכור אחסון בשל העלות המעורבת בכך. הכנתי יחד עם בעלי חדר בדירה שלנו בת 2 וחצי החדרים שהייתה כבר צפופה במילא. באמצעות פנייה לעזרה בקבוצת הטלגרם, ארגנו תומכים נוספים היכן שנוכל לפרוק את הספרים שהיו אמורים להימסר על 3 משטחים. לבסוף, הכול התנהל כמו שעון. הספרים נמסרו על ידי חברת משלוח 15 דקות לפני המועד הסופי. חצי שעה לאחר מכן, הם כבר אוחסנו בדירה. לא ציפינו שהכול יתנהל במהירות כזאת. ללא העזרה של המאסטר, זה לא היה אפשרי כלל. נוכחותו הורגשה בבירור.

עם קבלת הספרים החלה העבודה הממשית. היה צריך להכין למשלוח במהלך סוף השבוע את הספרים שהוזמנו על ידי המתרגלים, ולהכין תעודות משלוח וחשבוניות. אני ובעלי לקחנו את המשימה הזאת. מה שהיה בכל זאת חסר זה זמן. בעלי היה מעורב מאוד בפרויקטים אחרים במהלך אותם ימים, אז חלק גדול מהאריזה של יותר מ-200 ספרים שהוזמנו נפל עליי. איך אני מתכוונת להצליח בכך? שלחתי מחשבות נכונות וביקשתי את עזרתו של המאסטר. כעבור יום, כל החומרים נארזו, חלקם באריזות של עד 25 קילוגרם. מאחר שלא היה לנו רכב, היה עלינו לסמוך שוב על עזרה. למזלנו, אחת השכנות השאילה לנו את מכוניתה, כך שיכולנו להתגבר על הקושי הזה גם כן.

משימות נוספות כמו לכתוב חשבוניות, לנהל חשבונות, לשלוח תזכורות על אי תשלום או לשלוח ספרים מחוץ לאיחוד האירופי, גם כן היוו אתגרים חדשים עבורנו פעם אחר פעם. לפעמים הגעתי למצב של ייאוש. בכל פעם נערמו בפניי משימות חדשות כמו הר. דרך מצב זה זיהיתי את ההרגל שלי לעשות דברים ברגע האחרון, במיוחד לגבי ניהול חשבונות. אבל אז זכרתי את דברי המאסטר:

המאסטר אומר:

"אנחנו אומרים שכשאתה לוקח צעד אחורה בזמן קונפליקט, תגלה שהים והשמים הם ללא גבולות ובטוח יהיה מצב אחר." 

("ג'ואן פאלון" – הרצאה תשיעית-"הארה")

עם ההדרכה של הדאפא והעזרה של המאסטר למדתי במשך השנים של עבודתי במינג-הווי לצעוד צעד אחר צעד, וכך צעד אחר צעד להכשיר עצמי בנושאים חדשים לגמרי.

איך שאני מבינה את זה, העבודה על דו"ח מינג-הווי אינה עיסוק במכירת ספרים, אלא מעל לכול טיפוח. אני מודעת לכך שמרכז הפרסום של מינג-הווי שרק הוקם, שאני חלק ממנו, ישחק תפקיד גדול בעולמם של האנשים הרגילים. בעזרת מחשבות נכונות והכוח של הדאפאנהיה מסוגלים להשלים את כל המשימות הכרוכות בכך.

המאסטר אומר:

" אפילו תלמיד דאפא אחד, אם המחשבה הנכונה שלך חזקה, העוצמה שלה מספיקה כדי לבקע הר – אפילו מחשבה אחת תוכל לעשות את זה. בתוך האשליה כאן, אתם לא יכולים להרגיש את הכוח של עצמכם, אבל זה לא חשוב". ("מהו תלמיד דאפא")

המאסטר אומר גם:

"את כל זה אתם יצרתם, ויש לפניכם עוד הרבה עניינים – וזה יהיה כך כל הדרך עד היום שבו תגיעו לשלמות. כבר עברתם את המבחן הקשה ביותר. מה שנשאר לא יהיה קשה עד כדי כך. אתם רק צריכים לפעול אפילו טוב יותר בזה. ככל שהדברים נראים יותר חסרי תקווה, ייתכן שהתקווה היא ממש מול עיניכם. ככל שמרגישים משועממים, אולי אתם למעשה מקימים את המוסריות האדירה שלכם. אני מקווה שתוכלו להצליח לשתף פעולה היטב, שיהיו לכם מחשבות נכונות חזקות מספיק, שתסתכלו פנימה כשאתם נתקלים בדברים, ושתהיו עם התלהבות כמו בזמן שרק התחלתם את הטיפוח". ("מהו תלמיד דאפא")

עמיתיי המתרגלים בפרויקט מינג-הווי, בואו ונקים את המוסריות העוצמתית של הדאפא ביחד, כך שנוכל להגשים את הנדרים שלנו ביחד ולהגשים את התרומה שלנו לתיקון הפא בתוך מסגרת פרויקט מינג-הווי.

תודה לך מאסטר נכבד,

תודה לכם מתרגלים עמיתים.

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org.אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]