[ועידת הפא האירופית] לצאת מהאנושיות

(Minghui.org) מאסטר נכבד ומתרגלים עמיתים!

בהתנסות שלי בת שני החלקים ברצוני לשתף אתכם ראשית על חלקי במכירות כרטיסים ל"שן יון" ועל תהליך הטיפוח שלי. החלק השני הוא על להפוך לחבר צוות "אפוק טיימס" הגרמני מן המניין במשרה מלאה.

חלק 1: עובד בכִּרְטוּס שן יון

כשהשתתפתי בכרטוס שן יון הייתי מעורב בחלוקת מכסת מקומות הישיבה דרך מערכות המכירה השונות. כשהמגפה החלה ב- 2020 והיינו צריכים לדחות מופעים רבים זה הפך לאתגר רציני.

היו עליות ומורדות רבים במשך החודשים עד שלבסוף המופעים התחדשו שוב ב-2022. היו הזדמנויות טיפוח רבות שהציגו את עצמן. לדוגמה במכירת הכרטיסים היה עלינו קודם להבין את המצב הנוכחי ולפתח תכנית לשמר את העברת המידע ללקוחות. כשיצרנו את התכנית היה עלינו לעבוד מהר ולהיות גמישים מאוד.

ההחזקה שלי לנוחות בלטה במיוחד כי עבדנו עד מאוחר בלילה, זמן בו העדפתי לנוח. כשתכניות השתנו, השמירה על קור רוח גם הייתה לרוב מאתגרת. עם זאת, הצלחתי לוותר על הצורך שלי לדבוק בתכנית מסוימת. המחשבות הבאות עזרו לי מאוד: "בשן יון הרבה ישויות חיות ניצלות. עלינו למצוא את הפתרון האפשרי הטוב ביותר, לפעול ביושר, ולא לדחות אף ישות חיה. אף שאנחנו רק המארחים ורק חלק ממי שלוקח חלק במופע, עלינו לדרוש מעצמנו סטנדרטים גבוהים מאוד כדי לא לגרום נזק לתדמית של שן יון".

גם כשהמצב חזר ללוח זמנים רגיל בסתיו 2021 ואפשר היה להתחיל שוב את המכירות, התחוללו כמה שינויים של הרגע האחרון. לדוגמה, כמה תיאטראות רצו מפת הושבה בסגנון לוח שחמט, או המכסה לפתע צומצמה, כך שהלקוחות היו צריכים להזמין מחדש מקומות. בנוסף, טכנולוגיית ההקרנה השתנתה ולכן היו פתאום אזורים חסומים חדשים בשביל המקרן, אבל אנחנו כבר התחלנו במכירת הכרטיסים לפי האזורים הישנים החסומים עבור המקרן. מצבים דומים רבים דרשו פעולות מהירות בהן נדרש להוציא תכנית לפועל. כתבנו אימיילים והקו החם התקשר לקוחות לוודא שכל מי שצריך לדעת ידע על השינויים.

לפעמים חשתי תרעומת כלפי מתרגלים שאיחרו ליידע על השינויים, והרגשתי שהתכנון שלהם היה גרוע. בכמה מצבים הבחנתי שיש לי החזקה גדולה מדיי לתכניות ושאני נעשה לא מרוצה כשמשהו הולך בניגוד למה שתכננתי.

להתמודד עם הבלתי צפוי

הבנתי שהכול כבר סודר, ובסופו של דבר הושגה השפעה טובה או טובה יותר במידה שווה, כשדברים הלכו אחרת ממה שהעדפתי ולכן היה עליי לקחת צעד אחורה. מנקודת מבטי, העובדה שיידעו אותי באיחור על השינויים, גם הצביעה לי שהתייחסתי לעצמי בחשיבות יתרה וחשבתי שצריך ליידע אותי על כל דבר. הבנתי שנטירת טינה לא מועילה לשום דבר כי צריך לבצע את המשימה בדרך זו או אחרת. שאלתי את עצמי אם עליי לבצע אותה עכשיו עם טינה בלבי ולבטח אעשה טעויות, או שאשמור על לב טוב ורק אחזיק במחשבה של הצלת ישויות חיות.

רק לאחר שעונת שן יון 2022 הסתיימה הבנתי שמתרגלים תמיד עושים את מיטבם ואי אפשר להתחמק ממשימות קצרות טווח. למעשה נכנסתי למצב הפוך בו עשיתי את מיטבי אבל הואשמתי שהתוכנית שלי גרועה.

עם ימי החופש שצברתי יכולתי לעזור לשן יון בהרבה ערים בסידור הבמה ופירוקה ובקופת הכרטיסים. במיוחד במשך סידור הבמה במסגרת הזמן הקצר, הבנתי שעליי לעבוד מהר ובזהירות ופשוט לעשות את מה שאמרו לי לעשות. באותו רגע הייתי רק כלי. עם זאת, ב- Füssenהכול השתנה.

בהתחלה נראה שסידור הבמה יהיה קל מאוד כי ניתן היה להשתמש בהרבה חומרים שנשמרו בתיאטרון. לכן לא היה צורך לשכור שום חברה. למרבה הצער המידע השתנה ולכן לפתע היה צריך לעשות דברים רבים והיה צריך לשכור כמה פריטים. נאמר לי שאהיה איש הקשר בין שן יון לתיאטרון, ושעליי להיות אחראי על הפריטים השכורים כי אין אף מנהל פרויקט מחברה חיצונית, והמתרגל שבדרך כלל לוקח על עצמו את המשימה אינו זמין.

פותר את הבלתי צפוי

בתחילה הייתי בהלם, ואז הטלתי ספק שאוכל לבצע את המטלה. אחרי הכול, הייתי קודם רק כלי ולא הייתי מעורב בתכנון ולא ניתנה לי סקירה כללית שלמה. איך אצליח להתמודד עם המשימה? המתרגל שיצר איתי קשר עודד אותי ויחד פירקנו את התכנית לגורמים עד אחרון המרכיבים. אחרי שהבנתי את המרכיבים, הייתי סמוך ובטוח שזה יצליח וביקשתי מהמאסטר לעזור לי לבצע את המשימה היטב. גם חשבתי שזו הדרך שסודרה עכשיו ושלא ניתנה לי משימה שאי אפשר לבצע. אחרי הכול, במשך בניית הבמה שמספר אולמות קודמים, קבלתי קצת ידע שאוכל להשתמש בו עכשיו. בינתיים, גיליתי שעובד בתיאטרון ידאג לרכיבים שאינני מכיר עדיין. אחר שהכול עבד טוב במשך סידור הבמה, הביטחון שלי בסידורים של מאסטר התחזק וחשבתי שבאמת לא ניתנה לי משימה בלתי אפשרית.

בפרנקפורט, במשך סידור הבמה – יום לפני המופע – הבחנתי שרק שש שורות סודרו באזור הפרקט בין התאים ופיט התזמורת. אך מכרנו שמונה שורות. לבי עשה שני דברים בו זמנית: הוא דפק כה מהר שכמעט וקפץ החוצה מגופי, ובאותו זמן שקע בייאוש. ניסיתי להירגע ובקושי יכולתי להאמין. וידאתי עם מנהל הבמה שבגלל פיט התזמורת אפשר לסדר רק שש שורות על הפרקט במקום שמונה. ביקשתי להאשים את עצמי: "איך טעות כזו קרתה, איך לא ידעת על כך?"

אך מכיוון שבאמת לא הייתי מעורב בכלל בסידורים עם התיאטרון והכנת תכנית המושבים, חיפשתי להאשים אחרים ושמתי לב איך התרעומת מתחילה להצטבר. מיד נעשיתי ערני, סילקתי אותה ואמרתי לעצמי: "עליך להירגע. רק כשאתה רגוע הפתרון יכול להימצא. רוקן את ראשך. עכשיו זה קורה, עכשיו עליך להפיק מזה את המיטב". זמן קצר לאחר מכן הייתי שוב רגוע והתחלתי לחשוב. בעשותי כך, הכתה בי המחשבה שזהו שוב סידור של המאסטר שאני, היחיד שיש לו שני תפקידים –כרטוס וסידור במה – נמצא ממש שם, ולכן המצב הובא לידיעתי יום לפני ולא כמה שעות לפני תחילת המופע.

קיימנו פגישה: המתאם הראשי, צוות מכירות הכרטיסים, מנהל ההפקה של שן יון ואלו שניהלו את משימות ההושבה של התיאטרון נפגשנו ושקלנו איך הכי טוב לנטרל את המצב. עשינו יחד סיעור מוחות על כמה רעיונות, ובבוקרו של המופע עשינו החלטה שנדחס את השורות בעדינות ונאפשר שבע שורות במקום שש. בנוסף, כל השורות תויגו מחדש. כתוצאה מכך, הכרטוס תכנן/תזמן את ההזמנה מחדש, הקו החם התקשר ללקוחות למען הביטחון, הברקוד של הלקוחות הותאם לפי הצורך, ובאתר, הכרטיסים החדשים נמסרו עם פיצוי אם היה צורך. היה מדהים לראות איך כולנו עבדנו יחד כאחד והצלחנו לפתור טוב כל כך משימה שכזו ובזמן קצר כל כך. רוב הלקוחות היו מרוצים והמופע החל בזמן.

בהסתכלות לאחור אני מבין שהכול מסודר מראש. אני רק בורג קטן במנגנון עצום, ועליי פשוט לעשות מה שעליי לעשות כדי שהמנגנון ימשיך לתפקד. אין עליי לתת לעצמי להיות מוסח על ידי החזקות ולפתע להסתובב מהר יותר או לפנות בכיוון הנגדי, אלא להניח לכל דבר אנושי. כל האתגרים יכולים להיפתר.

חלק 2: עבודה במשרה מלאה ב"אפוק טיימס" בגרמנית

התחלתי את תפקידי ב"אפוק טיימס" הגרמני כמתכנת בהתנדבות במאי 2021. עשיתי זאת לצד עבודתי [הרגילה] במשרה מלאה בה אני גם כן מתכנת. במהלך החודשים נשאלתי מדי פעם אם ארצה לעבוד יותר שעות ב"אפוק טיימס" ולהתפטר מעבודתי הרגילה או לעבור בה למשרה חלקית. תמיד נפנפתי מעליי את ההצעה לעבוד במשרה מלאה בעיתון בטענה שאינני מסוגל לדמיין איך אחיה עם הבדל כה גדול בשכר. באותה תקופה צברתי הרבה שעות נוספות וימי חופשה בעבודתי הרגילה, אז לקחתי חופש בימי שישי רבים כדי לעבוד באפוק טיימס. החזקתי תמיד בהשקפה שאחרי שתיגמר מכסת השעות הנוספות וימי החופשה, אעבור למשרה חלקית בעבודתי הרגילה ואעבוד רק ארבעה ימים.

באותה תקופה לא הסתכלתי עמוק פנימה לראות מדוע אינני רוצה לוותר על ההחזקה לכסף ואם יש אולי עוד החזקות. יכולתי רק לחשוב על תירוצים רבים מדוע אני זקוק לכסף ושמשרה חלקית היא מה שאני מסוגל לעשות בזמן זה.

ההנהלה שאלה אותי אם ארצה לאחר שנה להיות ראש מחלקת IT במאי 2022. מחלקת IT הייתה חלשה מאוד והיה צריך בדחיפות מישהו שיהיה אחראי כדי שאפוק טיימס יוכל לגדול. קצב לבי החל מיד להאיץ וחשתי חום. החזקות החלו לעלות, כמו: השתוקקות להכרה, הרגשת חשיבות, או המחשבה שזה נהדר להיות בעל סמכות. מצד שני, הוקרתי את האמון שנתנו בי וראיתי את ההזדמנות להגדיל את המוסריות (דֶה). במשך השיחה ניסיתי לסלק במהירות את המחשבות הרעות. לאחר מכן התבוננתי בהן אחת אחת והבהרתי עם מחשבות נכונות חזקות שאינני רוצה שהן יהיו חלק מתהליך ההחלטה שלי.

חשבתי על זה כשבועיים, שבהם הבנתי איזו אחריות גדולה יש לתפקיד הזה ותהיתי אם באמת אוכל לעשותו במשרה חלקית. בנקודה ההיא מחלקת IT עדיין הייתה קטנה מאוד. אז התיישבתי והרהרתי: "מי עוד יכול לעשות את זה? אין אף אחד אחר שיכול לעשות זאת כרגע. האם אתה רואה את הצורך שבעבודה הזאת? האם אתה רוצה שאפוק טיימס יגדל?" ואז החל לעלות בראשי ספק: "האם אצליח למלא את התפקיד?"

הבנתי שהמאסטר סידר את הדרך עבורי. הצלחתי להשיג ידע IT רחב במשך לימודיי ובעבודה שעשיתי. במשך כמה שנים ניהלתי טכנית צוות הכולל עכשיו עשרה אנשים. חוץ מידע טכני השגתי עוד כמה מיומנויות אחרות שיועילו לתפקיד. במובן זה, הודיתי למאסטר ויכולתי לומר להנהלה בביטחון שאקבל את העבודה. עם זאת, הבעתי דאגה שיהיה קשה לעשות זאת במשרה חלקית ושאמשיך לעבוד 32 שעות בשבוע בעבודתי הרגילה.

בשבועות הבאים כמה עובדים שאלו אותי כל כמה זמן אם ארצה לעבוד במשרה מלאה. אז התחלתי להסתכל פנימה יותר לעומק. גיליתי שכסף היה גורם גדול. הבנתי גם את הנוחות והביטחון שיהיו לי כל חיי אם אמשיך להיות בכיר בעבודתי הרגילה. גם גיליתי שפשוט קשה לי להיפרד מהשלב הקודם בחיי. לא הרגשתי נוח לנטוש עמיתים לעבודה ואת הפרויקט שהייתי מעורב בו. נהניתי מהעבודה ועמיתיי היו נחמדים. זו הייתה פשוט סביבה נהדרת שבה יכולתי להרוויח כסף, שהיה משמעותי עבורי כרווק. זה גם מילא אותי בהרגשת חשיבות וסיפוק שהמשתמשים היו מרוצים. עמיתיי והבוסים שלי שיבחו אותי ועבודתי עבור המדינה גם הועילה לגרמניה.

אף שהייתי מודע להחזקות, עדיין לא רציתי לוותר עליהן והעדפתי את הדרך הקלה החוצה.

זמן מה לאחר מכן הגיע הצורך להגיע לאפוק טיימס בברלין, אז הגעתי לשם ביוני לתשעה ימים. לא הייתי צריך לקחת חופש כי בעבודתי הרגילה עבדתי גם מהבית והרחבתי את "המשרד" הביתי לברלין. תשעת הימים האלו היו תחילת השינוי במחשבותיי.

במהרה הרגשתי שהשדה היה חזק מאוד. שלא כמו במשרד בבית שם הייתי לרוב לבדי, עכשיו הייתי במשרד מוקף במתרגלים רבים. זמן קצר לפני כן שכרו טבח, כך שאכלנו יחד ארוחת צהריים וארוחת ערב טעימות מאוד ללא תשלום. בנוסף, למדנו יחד בבוקר לפני תחילת העבודה מהספר "ג'ואן פאלון", ובערב, לאחר שרוב האנשים סיימו את עבודתם, קראנו את הרצאות המאסטר החדשות יותר. בנוסף, תרגלנו את ארבעת התרגילים הראשונים יחד. במהרה למדתי להוקיר את הסביבה הטובה הזאת. הייתה לי יותר מוטיבציה לעבוד והייתי כשיר יותר מאשר קודם. התחלתי לצפות לסיום עבודתי הרגילה כדי שאוכל להתחיל לעבוד באפוק טיימס. לפתע הבנתי שעבודתי הרגילה כבר אינה חשובה לי כל כך עוד.

לאחר תשעה הימים האלו החלטתי בנחישות להגיע לברלין לעתים קרובות יותר כדי לעבוד טוב יותר באפוק טיימס. המחשבות הנכונות החזקות שלי נשמעו, ואף הופיעו הזדמנויות שהיה עליי להגיע לברלין עבור עבודתי הרגילה, ויכולתי פשוט לצרף את סוף השבוע שלפני ואחרי.

יתרה מזאת, לאחר תשעת הימים בברלין התיישבתי שוב ורציתי להתבונן עמוק יותר פנימה. לבסוף הבנתי שכל דאגותיי יכולות לבוא על פתרונן – והן אינן אלא רגשות. השאלה היחידה שנשארה הייתה האם ארצה להמשיך להחזיק בצד האנושי, או לפרוץ אותו וללכת בנתיב של מטפח שיכול לעשות עבודת דאפא במשרה מלאה, ולסייע למאסטר להציל ישויות חיות תוך כדי השלמת העולם שלי. בנושא הביטחון האישי והכלכלי כבכיר בעבודתי הרגילה, הגעתי להבנה שזהו רק ביטחון מנקודת מבט אנושית. יותר בטוח ללכת אחרי המאסטר, כי הוא דואג לנו, ועליי לבטוח בכך.

אני נבוך להודות שלפני חודשיים לא רציתי לוותר על ההיבט האנושי והודעתי להנהלה שלא אעבוד במשרה מלאה, אבל אפחית את שעות העבודה שלי ל- 26 שעות בשבוע כך שאוכל לעבוד עוד מספר שעות באפוק טיימס בערבים במשך השבוע. אחרי כל מה שהבנתי לאחרונה, ההודעה שלי הייתה כמו הודאה מבחינתי.

לא העזתי לספר לאף אחד על מחשבותיי ועל ההחלטה לתת עדיפות לצד האנושי על פני הטיפוח כי התביישתי.

השבועות חלפו והבחנתי שאני נעשה יותר ויותר מנותק מעבודתי הרגילה. נראה היה שהיא חשובה לי פחות ופחות, והחלטתי לעבוד באפוק טיימס. גם הפסקתי לחשוב בזמני החופשי על עבודתי הרגילה והתחלתי לחשוב על אפוק טיימס. חוש האחריות שלי וההשתייכות לאפוק טיימס הלכו והתחזקו.

באוגוסט שלושה חברי צוות ואני קבלנו הזמנה לאפוק טיימס באנגלית וטסנו לניו יורק ללמוד מהם. כשהגענו, מיד התרשמתי שהמשרד הוא בועה של שלווה במרכז הכאוס של מנהטן. הרגשתי כאילו אני נכנס לעולם אחר. השדה היה חזק מאוד. המתרגלים שם נחושים ועובדים מהבוקר עד הלילה. יכולתי לראות במהרה את הפער ביני ובינם, ושהם מסוגלים להישאר רגועים כל כך למרות עומס העבודה הכבד והלחץ. גם כששלפתי אותם מהעבודה וביקשתי שילמדו אותי משהו, הם נשארו שלווים ואו שמיד פינו זמן בשבילי או הציעו לי פגישה קצת לאחר מכן. עדיין יש לי במה להשתפר בנקודה זו.

ברור שהיו גם שאלות פתוחות לגבי התפקיד במשרה מלאה.

יומיים לאחר שטסתי חזרה, התקיימה פגישה של כמעט כל עובדי אפוק טיימס. בילינו יחד בסוף השבוע בכפר נופש ליד ברלין כדי שנוכל להתגבש לגוף אחד, להתקדם, ולקחת את הפרויקט קדימה. הצלחנו לעשות שימוש טוב בהזדמנות להציג את מה שלמדנו ואת התכניות חדשות.

ביום האחרון הבנתי איזה סידור נפלא של המאסטר זה היה. כאילו רכבנו על גל גדול, חזרנו מאמריקה ואספנו איתנו את כל הצוות של אפוק טיימס הגרמני. יש לי רושם שעכשיו כולנו יחד על הגל, מאחדים את המחשבות הנכונות החזקות שלנו כדי להמשיך לגדול ולהציל עוד ישויות חיות.

בדרך חזרה בסבווי הקשבתי למוסיקה של "שן יון" והקשבתי לעצמי פנימה. בעשותי כך ראיתי כל חלקיק של חומר בתוכי שרצה למשוך אותי בכיוון אחד. הם הצטרפו לזרם גדול יותר שמטרתו הייתה אחת: משרה מלאה! התרגשתי כל כך מהסצנה שדמעות עלו בעיניי. הבעיה שלי נפתרה מעצמה. לא יכולתי אלא לענות לקריאתו של המאסטר ולהכריז בתוכי בקול גדול: כן, אני עובד במשרה מלאה באפוק טיימס כדי לסייע למאסר להציל ישויות חיות ולהשלים את עולמי שלי!

אפילוג

היום, אני יודע שאיני נפרד מחיי הקודמים, אלא שהם חלק מהסידור שאימן אותי להיות מסוגל להבין ולבצע את תפקיד באפוק טיימס היטב. אני רוצה לבטוח יותר במאסטר ובסידורים שלו, אז אני בטוח שצוות IT הקטן שלנו יגדל ונצליח להשלים את משימתנו.

תודה לך מאסטר!

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org. אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]