[ועידת הפא האירופית] להימנע ממצבי מחשבה קיצוניים

(Minghui.org) אני מורה לצרפתית. בסוף 2021 מנהל בית הספר שלי הכריז שכל העובדים חייבים להתחסן נגד קורונה. כשפרצה המגפה, קראתי באתר מינג-הווי סיפורים של מתרגלים מסין שדיברו על איך להימנע מלהתחסן. החלטתי לפעול כמוהם. החלטתי שאם תעודות חיסון יהפכו חובה, אני אעזוב את העבודה. כשסיפרתי למנהל על תכניתי, הוא תמך בי מפני שגם הוא התנגד לחובת החיסון.

במשך כמה חודשים עבדתי כרגיל ועשיתי בדיקות חובה שבועיות לקורונה בעבודה. אבל בסופו של דבר הממשלה העבירה חוק המחייב את המורים להתחסן. המנהל הודיע לי שעליי למצוא מורה שיחליף אותי ושאני זאת שצריכה לעשות זאת. היו כמה מורים לצרפתית באזור שלנו אבל כולם כבר שובצו בעבודה.

בהמשך האריך משרד החינוך את תקופת המעבר ואפשר למורים לעבוד מבלי לקבל חיסון. המצב כולו גרם לי להיות בלחץ. לא ידעתי היכן למצוא מורה שיחליף אותי, או כמה זמן אמשיך לעבוד בבית הספר הזה. לפעמים חשבתי אפילו שיהיה טוב אם אדבק בקורונה כך שאוכל לקבל תעודה ולהמשיך לעבוד. אבל הבנתי במהרה שהמחשבה הזאת הייתה ממש מוטעית. אנרגיית הטיפוח של מתרגלי פאלון דאפא יכולה להרוג כל וירוס.

אבל, זמן קצר לאחר מכן הרגשתי חולה. בלוטות הלימפה על צווארי התנפחו כל כך שבקושי דיברתי. הרגשתי מותשת. בהיותי ילדה חוויתי בעיות דומות. בפעם הראשונה בחיי הייתי ברשימת החולים בעבודה. קרוביי חשבו שזוהי קורונה, אבל כשעשיתי בדיקה היא יצאה שלילית.

בעבר חוויתי קארמת מחלה בשנים הראשונות של הטיפוח שלי ואחרי זה הרגשתי חולה רק לעתים נדירות. הבנתי מדוע זה קרה הפעם: עקב האתגרים בעבודה, הלך המחשבה שלי נעשה כמו זה של אנשים רגילים. לא ידעתי היכן למצוא מורה שיחליף אותי ודאגתי שמא לא אקבל דמי אבטלה. ניסיתי לסלק את המחשבות האלה. אחרי 3 ימים חשתי טוב יותר ואחרי שבוע תסמיני המחלה נעלמו לחלוטין.

המזכירה בבית הספר שלי יעצה לי ליצור קשר עם מורה לצרפתית שעבדה אצלנו בעבר. ידעתי שאותה מורה עזבה את העבודה משום שלא אהבה לעבוד שם, כך שהייתי בספק אם היא תסכים לחזור. אבל המזכירה סיפרה לי שהיא עזבה את עבודתה מפני שהיו לה קונפליקטים עם המנהל הקודם. התקשרתי אליה ולהפתעתי היא הייתה מעוניינת ושאלה מתי היא תוכל להתחיל לעבוד, כך שכל הבעיות נעלמו. המנהל היה מרוצה מאוד שמצאתי לי מחליפה. נרשמתי כמובטלת וקיבלתי דמי אבטלה.

מספר ימים אחרי שיישבתי את כל הבעיות שלי, התפרסם המאמר החדש של המאסטר "התעוררו"

בהתחלה לא יכולתי להבין את דבריו של המאסטר. מנקודת מבטי, כשמתרגל אינו מתחסן נגד קורונה זה אותו דבר כמו לא לקחת תרופות כשהוא סובל מקארמת מחלה. כמו כן האמנתי שהאמצעים שהממשלה יישמה כדי להיאבק בקורונה הם קומוניסטים. הייתה לי הרגשה שהכוחות הישנים השתמשו במגפה הזאת כדי להפוך את אירופה לטוטליטרית יותר, להפוך אותה דומה לסין. הייתה לי גם הרגשה שמאחר שהצלחתי למצוא מורה מחליפה זה סימן שכל דבר קרה כפי שצריך היה לקרות ושהגיע הזמן עבורי לפרוש מהעבודה הזאת.

לא הייתה זו רק עזיבת העבודה שגרמה לי למתח, אלא הרגשה מכרסמת של חוסר וודאיות. לא ידעתי כמה חודשים אני אעבוד בבית ספר, ואני אחת מאלה האוהבים לתכנן כל דבר בחיים. הבחנתי גם בהחזקה שלי לרווח חומרי. מאז ששמעתי שאנשים ללא תעודת חיסון יקבלו רק שלושה חודשי אבטלה, הייתי מודאגת שלא אקבל דמי אבטלה מלאים. בסופו של דבר נודע לי שהמידע לגבי דמי אבטלה היה רק שמועות.

זכרתי אז את מה שאמר המאסטר:

"לכן אנחנו מאמינים בהליכה לפי המהלך הטבעי של הדברים. לפעמים אתה חושב שמשהו שייך לך ואחרים גם אומרים לך שהוא שלך, אבל למעשה הוא לא שלך. אולי אתה מאמין שהוא שלך, אבל לבסוף הוא לא שלך. בדרך זו אפשר לראות אם תוכל להניח אותו. אם לא תוכל להניח אותו אז זאת החזקה וצריך להשתמש בדרך זו כדי לסלק לך את ההחזקה הזאת של אינטרס אישי, זה העניין". ("ג'ואן פאלון" – הרצאה שביעית)

התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-2001. עד לאחרונה לא לקחתי אף פעם תרופות כשהתמודדתי עם סבל של קארמת מחלה. אולם לאחרונה היו לי נדודי שינה ולקחתי תרופות להרגעה ושינה. במשך זמן מה אפילו התמכרתי להן. כך שאינני מתרגלת שלא לקחה אף פעם תרופה במהלך הטיפוח שלה. אבל המחשבה שלי הייתה שאם לא צלחתי מבחן טיפוח אחד זה לא אומר שלא אצלח את האחרים. מנקודת מבטי, להסכים להתחסן היה להיכשל בטיפוח.

המאמר של המאסטר על כך, אפשר לי לראות את ההחזקה העמוקה ביותר שלי. הייתי ילדה צייתנית ותמיד ניסיתי לעשות מה שאמי אמרה לי לעשות. גדלתי בסביבה מגוננת יתר על המידה. אבל אני לא אוהבת לציית. כתוצאה מכך, אינני מתווכחת על פני השטח, אבל אינני יכולה לסבול זאת כאשר מישהו מנסה לשלוט בי.

תפסתי את האמצעים להיאבק בקורונה, ובכלל זה את תעודת החיסון לקורונה, כצורה קיצונית של שליטה. בתוכי פנימה התקוממתי בשקט. כמו כן פיתחתי גישה שלילית כלפי הממשלה. התרעמתי במיוחד נגד משרד החינוך, מפני שהם פיטרו את כל המורים שלא היו להם תעודות חיסון נגד קורונה, אפילו שהיה מחסור במורים.

הבעיה השנייה הייתה, שהושפעתי מהמאמרים שכתבו בהתחלה מתרגלים סינים שניסו להתחמק מחיסון בכל מחיר. התייחסתי להתנסויות האלה כמו קווים מנחים ללכת אחריהם. אבל אין עלינו ללכת אחר מתרגלים אחרים. הקו המנחה היחידי הוא הפא. יכול להיות שמתרגלים אחרים טועים וכולנו עושים טעויות. נוסף לכך, ייתכן שמצבים של מתרגלים אחרים שונים מהמצב שלנו.

המאסטר אמר:

"לימוד הפא וטיפוח-תרגול הם עניין אינדיבידואלי, אבל בדרך כלל יש הרבה תלמידים שתמיד לוקחים אחרים כדוגמא. הם מסתכלים מה האחרים עושים והם עושים את אותו הדבר. זוהי ההתנהגות העלובה שהתפתחה בין האנשים הרגילים". ("יסודות להתקדמות במרץ 2" – "דרך")

אני חושבת שלמתרגלים רבים יש גישה של אדם רגיל לגבי תעודות חיסון נגד קורונה. כתוצאה מכך, היה על המאסטר לפרסם את המאמר "התעוררו". אחרי שקראתי את מה שהמאסטר אמר, הבנתי שלא משנה אם מתרגלים יחוסנו או לא. מה שהכי חשוב הוא הגישה של המתרגל ואם יש לו מחשבה של מתרגל או מחשבה של אדם רגיל.

נוסף לכך, המתרגלים צריכים להקדיש תשומת לב איך אנשים אחרים רואים את התנהגותם. כשהייתי ילדה הייתה לי תגובה אלרגית רצינית אחרי שחיסנו אותי והייתי מאושפזת כתוצאה מכך. סיפרתי לכל אחד את הסיפור הזה כדי להסביר מדוע אני לא רוצה להתחסן. לפיכך לא ביקרו אותי על כך שסירבתי. אבל למתרגלים אחרים יש מצבים שונים והיו כאלה שלא הבינו אותם, מפני שאנשים לא הבינו מדוע הם לא רוצים להתחסן.

לגבי בעיות השינה שלי. בהתחלה חשבתי שזו צורה כלשהי של קארמת מחלה. לעתים קרובות סבלתי מבעיות שינה לפני אירועים להצגת הפאלון דאפא. ניסיתי לשלוח מחשבות נכונות כדי לחסל את התופעה, אבל זה לא עזר.

כשקראתי את הפרק: "שיגעון-טיפוח" בהרצאה שישית של "ג'ואן פאלון", הייתה לי הבנה הבנתי פתאום שבעיות ומחלות נפשיות נוצרות ממסרים מממדים אחרים. כשההכרה העיקרית (יואן שן) של אדם נעלמת או השתלטו עליה, הוא הופך לא שפוי. כשבני אדם מושפעים מהחומרים השליליים האלה בכמויות קטנות או בינוניות, האדם יהיה כשיר נפשית אבל ייתכן שיהיו לו או לה הפרעות ומצבים אישיים שונים, או התמודדויות עם בריאות נפשית. לדוגמה, חרדה, דיכאון, בעיות שינה, אוטיזם, הפרעות נפשיות ועוד. המצבים האלה אינם נוצרים על ידי קארמת מחלה רגילה היוצרת מחלות בגוף האנושי הפיזי.

הבחנתי שיש לי חומר שאפשר לכנות אותו חרדה. הוא משפיע לא רק על הבריאות הנפשית שלי, אלא גם על גופי הפיזי. מתרגלים אמרו לי לעתים קרובות שהתנועות שלי בזמן התרגול אינן מדויקות. כשאני מתרגלת בבית, אני מתרגלת תמיד מול מראה כדי לתקן את עצמי. אני מרגישה שהבעיה הזאת נגרמת על ידי חרדה. זה גרם לחוסר תחושה בגופי ולא הייתי מסוגלת לזוז בצורה חופשית. כמו כן, צד אחד של גופי היה מתוח. בשל כך, התנועות שלי היו לעתים קרובות אסימטריות. לקחתי גלולות הרגעה כדי להרפות את השרירים שלי. הפכתי מכורה לגלולות האלה משום שהן עזרו לי לשחרר את החרדה וגופי היה פחות מתוח.

החלטתי לשלוח מחשבות נכונות כדי לחסל את החרדה הפיזית הזאת בגופי. זה עבד. כשהייתי מסוגלת לחסל את החרדה, לא לקחתי עוד את התרופות.

תודה לך מאסטר, תודה לכם מתרגלים עמיתים.

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org. אתר מינג-הווי יפיק אסופות של