קמפיין Zero-out ("צמצום לאפס") הוא רדיפה נגד מתרגלי פאלון דאפא

(Minghui.org) עיניו של בעלי היו אדומות, כאילו הוא בכה עכשיו. שאלתי אותו: "מה קרה?"

הוא אמר שהוא בדיוק קיבל שיחת טלפון ממישהו מלשכת ההנהלה האזרחית של הקהילה שלנו, שאמר שבגלל שאני מתרגלת פאלון דאפא, הם יבואו לביתנו ליישב איתי את העניין הזה.

אמרתי לו שייתכן שזו המשטרה. ידעתי שהמפלגה המרושעת מנהלת את קמפיין "צמצום לאפס" [מאמץ מכוון לכפות על כל מתרגל הנמצא ברשימה השחורה של הממשלה לוותר על הפאלון גונג].

הם רצו שאנחנו, מתרגלי הפאלון דאפא, נמלא טופס הבטחה שלא נתרגל פאלון דאפא יותר ונחתום עליו. עבורם, זה אומר לגמור את עניין הפאלון דאפא אחת ולתמיד.

אמרתי: "ממה יש לפחד? הוא איים עליך?" הוא אמר שלא.

אמרתי: "אז אתה מפחיד את עצמך". אבל הוא כרע על ברכיו והתחנן בפניי שאסכים לחתום על המסמך כפי שהמפלגה המרושעת דורשת.

אמרתי לו שלא אוכל לעשות זאת כי אני מתרגלת פאלון דאפא וכי נפטרתי ממחלות רבות שלא ניתן היה לרפא בבית החולים, ונעשיתי בריאה יותר ויותר. זה טוב בשבילי, בשביל משפחתי, בשביל החברה ובשביל המדינה.

מדוע לא לתרגל פאלון דאפא? לא הפרתי את החוק; לא ביצעתי פשע, ולא עשיתי שום דבר לא בסדר.

מדוע שאחתום על ההתחייבות? כעובדי ציבור הם לא חשבו על טובת האנשים.

לא רק שהם ניסו לרפות את ידינו מהתרגול, אלא הפרו את החוק והמשיכו לרדוף אותנו ורצו שנודה בטעויותינו. האין זה לבלבל בין נכון ומוטעה?

אך לבעלי היה קשה להבין זאת. מה-20 ביולי 1999, נעצרתי באופן בלתי חוקי והפכו את ביתי ארבע פעמים בחיפוש.

הרדיפה נגדי גרמה לו באופן טבעי ללחץ רב. בכל פעם שמישהו בא לפתח דלתנו, הוא נבהל.

אמרתי לו: "אל תפחד, כי לא עשיתי שום פשע או דבר לא חוקי. אין להם שום סיבה להטריד אותי, אז אם הם יבואו, אדבר איתם".

המשכתי ואמרתי: "יתרה מזאת, המאסטר מדריך אותי. אני הולכת אחר 'אמת-חמלה-סובלנות', ואינני עושה דברים רעים".

לסיום, אמרתי: "המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) היא שמפחדת, כי הם רדפו עד מוות אלפי מתרגלי פאלון דאפא והם מקווים לחמוק מעונש".

ההטרדה אכן הגיעה

ב-30 באוקטובר יומיים לאחר שיחת הטלפון, ראש הוועדה השכונתית וארבעה אחרים באו לביתי. אף אחד מהם לא חשף את שמו.

האיש שישב לידי הוציא טופס. אינני זוכרת אפילו את שם הטופס, אך הוא אמר משהו כמו "חינוך" ו"שינוי".

האיש הגיש לי את הטופס שאמלא אותו. חשבתי: "אכן, הם באו "לשנות" אותי. הם לא נותנים לי ללכת על פי 'אמת-חמלה-סובלנות'. האין זו רדיפה?

אמרתי: "אני מצטערת, אינני יכולה לחתום על זה. פשוט אינני יכולה!"

כשהאיש שמע מה שאמרתי, הוא לקח את הטופס, קם, ויצא החוצה. האחרים יצאו בעקבותיו, והתקרית הסתיימה.