ועידת הפא האירופית 2023: סוף סוף סילקתי את ההחזקה רבת-השנים שלי להפסד ורווח

קראו עכשיו

(התנסות שהוגשה לוועידת הפא האירופית 2023)

(Minghui.org) מותו של אבי בתאונת דרכים הייתה נקודת מפנה בחיי. היו לי יחסים טובים מאוד איתו ונשענתי עליו כלכלית. כשצוואתו פורסמה ירשתי 50 אחוז מבית המשפחה. בבעלותה של אמי היו כבר 50 אחוז. היא סירבה לעזור לי כלכלית וסירבה לתת לי לגור איתה. כעסתי מאוד וחשבתי שאבי עשה את הדבר הנכון כשתמך בי, ועכשיו נותרתי לבדי ואין לי למי לפנות. אפילו התלוננתי בפני חבריי, שהאשימו את אמי שהיא קטנונית ואכזרית בסירובה לתת לי תמיכה כלכלית כלשהי.

ידעתי שזה קרה כי יש לי החזקה גדולה לרווח אישי. לא הצלחתי לשחרר את האינטרס האישי שלי ולא התבוננתי במצב כמטפחת. אמנם הפסקתי להתלונן על יחסה הבלתי הוגן, אך בלבי לא שחררתי לגמרי את המושג של "לקבל עזרה מאחרים".

יום אחד הקשבתי להרצאה הרביעית של המאסטר והרהרתי בהתנהגותי: אני בת 45, ויש לי עבודה יציבה יותר מ-20 שנה. מדוע אני מצפה שאמי תעזור לי? המאסטר אומר שעלינו לגמול להורינו על שגידלו אותנו, אז מדוע אני מצפה שהיא תעזור לי כלכלית? האין זה ההיפך ממה שהמאסטר מבקש? גם לא הייתי חומלת ורחומה. במקום לנסות לעזור לה התעקשתי שהיא תעזור לי.

בהדרגה התחלתי לדאוג לה. התקשרתי אליה לראות מה שלומה ואם היא זקוקה למשהו, אולי לעזרה בקניות או מטלות אחרות. הבנתי שהייתי כל כך שקועה בבעיות שלי שלא חשבתי עליה. היא בת 75 וזקוקה לעזרה. במקום להתמקד איך היא יכולה לעזור לי כלכלית, עליי לשאול מה היא צריכה. הבנתי שכל השנים האלה התנהגתי כמו ילדה מפונקת ולא כאשה מבוגרת ואחראית.

במשך שנים לחצתי על הוריי לספק את צרכיי כאילו אני עדיין ילדה. הייתי ממוקדת בעצמי – זו תמיד הייתי אני והצרכים שלי, לא באמת דאגתי לאחרים. הבנתי שעם צורת מחשבה חדשה זו שבה אינני נשענת על הוריי, הפכתי חזקה יותר, אחראית יותר ומתחשבת יותר. צמחתי רוחנית והפכתי לאדם טוב יותר.

יחסיי עם אחותי השתנו גם כן. לאחר שהירושה התפרסמה היא התרחקה ממני. כששאלתי למה, היא אמרה שהיא מעדיפה שלא יהיה לה קשר איתי. חשבתי שהבעיה האמיתית היא שירשתי את בית המשפחה. כשהבנתי שהבעיה האמיתית נגרמה עקב הירושה, חשתי שעליי להפגין את אופן החשיבה שהמאסטר מזכיר בהרצאה התשיעית לגבי מאסטר אחד של צ'יגונג שאמר: "אז קח אותה", כשכולם רצו לקבל את הדירה ("ג'ואן פאלון").

אבל אפילו שחשתי שאין עליי לקבל את הירושה של אבי ושעליי לתת לאחותי את הבית, הרגשתי שזה בלתי אפשרי עבורי להיות כל כך חסרת אנוכיות.

ככל שהמשכתי לטפח ולהסתכל פנימה התחלתי להרגיש שזה לא בלתי אפשרי ושאוכל לעשות זאת. אם אחותי תבקש את הבית אני אתן לה אותו בשמחה. הבנתי שהחיים הם כמו לגור בבית מלון. השאיפה שיהיה לי בית משלי הייתה הרצון שלי במשך זמן רב – תשוקה עמוקה שלי והחזקה שאמללו אותי פעמים רבות. עכשיו הרעיון שיהיה לי בית בבעלותי נראה מגוחך – ביתי האמיתי הוא בשמים, אינני יכולה לקחת איתי דבר חוץ מהגונג שטיפחתי.

הייתה לי גם החזקה חזקה לכסף. לפני שהפכתי לאמא לא חסכתי כסף. כשהתינוק שלי נולד השתניתי. התחלתי לחסוך כסף עד למצב בו לא הסכמתי להציע עזרה או לתת מתנות או כל דבר הקשור להוצאה כספית. חששתי לבזבז את חסכונותיי. הגישה הזאת הראתה שאני תאבת בצע וזו הייתה בבירור החזקה. ידעתי זאת, אך לא הצלחתי לשחרר עצמי מההחזקה הזאת. הצדקתי את התנהגותי בכך שאמרתי שאני אם חד הורית המגדלת את ילדי בכוחות עצמי, כך שעליי להיות מחושבת עם הכסף.

יום אחד מישהו פרץ לחשבון הבנק שלי וכל כספי אבד. אבל ברגע שראיתי שהחשבון שלי ריק, חשתי הקלה עמוקה. כיוון שלא היה לי כסף, לא הייתה לי יותר החזקה לחסוך כסף. ההחזקה הזאת לא תשלוט בי יותר.

הבנתי שלאזן את היותי נדיבה בעודי חוסכת כסף בתשומת לב זהירה, זהו המפתח לא לפתח החזקה לחמדנות ונכסים. עם הלך מחשבה כזה, אני שמחה ואסירת תודה על מה שיש לי. אני מרגישה שיש לי כל מה שאני צריכה, ואם קורית תקלה אני בטוחה שאני יכולה להתמודד איתה. במנטליות הישנה שלי לחסוך כסף חששתי לאבד כסף ופחדתי מתקלות. עכשיו הבנתי לעומק יותר שהחוזקה שלי טמונה בי עצמי, שהתנהגותי המנטלית היא המכריעה ולא כמה כסף יש לי.

לסלק את המושגים הקומוניסטים שלי

כשטקס הזיכרון של אבי התקרב, התחלתי לחלום על החבר שלי לשעבר. בתחילה לא הקדשתי לכך תשומת לב. אבל החלום התמיד להופיע. לאחר שחלמתי עליו שוב חשבתי: בעשר שנות הטיפוח שלי, אף אחד לא היה מזועזע כל כך מרדיפת הפאלון גונג כמוהו. הוא לא ישן כל הלילה, אמר שלעולם לא יעשה עסקים עם סין, ושעליי להגיש תלונה לאו"ם ושהוא יעזור לי. הוא גם אמר משהו שאני אומרת עכשיו כשאני מבהירה את האמת: "מאסטר לי הונג ג'י מלמד אנשים 'אמת-חמלה-סובלנות', והם רודפים אותו על כך? זה נורא!"

מחשבה נוספת עלתה במחשבתי: לא משנה כמה רע התייחסתי אליו, הוא תמיד היה אדיב ובלי תרעומת כלשהי. חשבתי שכדאי שאתקשר אליו. לא דיברנו במשך שמונה שנים. החלטתי לשלוח מסרון במקום להתקשר. אמרתי שהוא יכול להתקשר אליי מתי שבא לו לדבר. לאחר שלוש דקות הוא התקשר ואמר שהוא שמח מאוד לשמוע ממני. שאלתי לשלומו. הוא סיפר שהוא ואשתו התגברו על משבר משפחתי שלאחריו הוא החליט להקדיש יותר לאשתו ולילדיו. באופן ספונטני עלתה בי מחשבה: "אני מתנצלת בפניך. כל השנים שהיינו יחד לא הערכתי אותך נכון".

אמי סיפרה לי שהוא היה "ילד עשיר מפונק". אף שהיינו יחד יותר משלוש שנים, בלבי אף פעם לא שחררתי את המושג שהוא "ילד עשיר מפונק". חברת ילדות שלי הצביעה על זה שלגבי העשירים, שיש להם מכוניות יקרות, יכטות ובריכות שחייה, זה רק סגנון החיים שלהם ואין עליי לחשוב שלהיות בעלי דברים אלה זה חשוב.

אבל אני החשבתי את הנכסים האלה כחשובים ביותר וחשתי שסגנון החיים השונה שלנו מפריד בינינו, ושיש "הבדלי מעמדות" בינינו. הרושם הזה של "הבדלי מעמדות" התחזק אצלי על ידי החינוך השמאלני שקבלתי באוניברסיטה. האמנתי בכל לבי שכל אדם עשיר הוא "אויב העם". חשבתי שהוא פשוט צריך לתת כסף לעניים ולא להתייחס לעושר שלו כי אחרי הכול הכסף הזה אינו שלו, הוא שייך לעם. משפחתו צברה הון על ידי דיכוי אנשים.

המושג הזה: "העשירים מדכאים את העניים" הגיע משיחותיי עם ידידיי הקומוניסטים. לא הבנתי בבירור את הסיבות הקארמתיות לעושרם של אנשים. שילבתי את המושג הזה למערכת הערכים שלי יחד עם ערכים נוצריים ועם "מאבק המעמדות" של קארל מרקס. תרבות "מאבק המעמדות" הזאת התחזקה על ידי המנטליות התחרותית שלי והחשיבה הקיצונית שלי. לימדו אותי ש"אנשים עשירים הם רעים ואנשים עניים הם טובים והעשירים מתעללים בהם".

המאסטר אמר (מתוך "איך נוצר המין האנושי"):

"כל מה שמתרחש בחייו של אדם – בין שזה נראה מוצדק ובין שלא – הוא למעשה התוצאה הקארמתית של מה שהאדם עשה בתקופות החיים הקודמות שלו, לטוב ולרע".

"זאת הסיבה היסודית מדוע אנשים מסוימים הם עשירים ואחרים הם עניים, מדוע אנשים מסוימים הם בעלי תפקידים בכירים בשעה שאחרים הם חסרי כול וחסרי בית. זה כלל אינו כמו ההֲבָלִים הדמוניים שהקומוניזם המרושע מפיץ לגבי שוויוניות בין עשירים לעניים".

אחרי שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא, הבנתי באמת כמה המושג הזה "העשירים מדכאים את העניים" הוא שקרי. הבנתי שהחבר שלי נולד למשפחה עשירה כתוצאה ממעשיו הטובים בחייו הקודמים וזה אינו "סתם מזל", או בגלל ש"משפחתו עשירה כי התעללה בעניים כדי לעלות במעמדה".

אף שהבנתי שזה לא נכון, המושג "מאבק מעמדות" היה כה חזק בתוכי, שכאשר הפכתי למתרגלת, ה"אויב" במחשבתי כבר לא היה המעמד הגבוה אלא אלו שנסחפו אחר המפלגה הקומוניסטית. לחצתי על ידידיי להוקיע את הקומוניזם והסתייגתי מלהבהיר אמת לאנשים החברים במפלגה הקומוניסטית, כי חשתי שהקומוניזם מהווה איום.

בכל שיח העברתי ביקורת על הקומוניזם, ולא טיפחתי את לבי להיות רגועה ומתונה כשהותקפתי על ידי תעמולה קומוניסטית. כששמעתי אנשים מגוננים על קומוניזם כעסתי ומיד דיברתי סרה בקומוניזם, ואמרתי שאלו ההולכים עם הקומוניזם הם מרומים או "שוטים". כתוצאה מכך היו אנשים שנפגעו מטון דיבורי הבוטה והתרחקו ממני.

אני מתחרטת באמת ששפטתי את החבר שלי עם המושגים שלי לגבי "מאבק המעמדות". הבנתי שהמושגים שלי הזיקו ליחסים שלנו והפרידו בינינו. אף פעם לא חשבתי להתנצל בפניו. חשבתי שזה מספיק שאתחרט באמת על התנהגותי הרעה ושהתעוררתי לכך שאלו הם מושגים מוטעים ושהם רחוקים מאוד מעקרונות הפאלון דאפא: "אמת-חמלה-סובלנות".

התנצלתי בפניו ואמרתי: "אמי מצטערת, לא הערכתי אותך נכון". הוא אמר: "אני אף פעם לא שפטתי אותך. ראיתי איך לכדת עצמך עם כל הרעיונות שלך". נוכחתי לדעת שהוא הבין איך מושגים יכולים להרחיק אדם מהאני האמיתי שלו. המושגים האלה הם "מלכודת" ו"כלא" לאני האמיתי שלי. הרגשתי שעם ההתנצלות הזאת גוש של חומר שחור עזב את גופי ולבי נעשה קליל יותר.

הרהרתי על עצמי. גם בין מתרגלים, אם למישהו יש דעה שונה משלי אני מתרגזת ובחשאי מזלזלת במתרגל הזה. אני חושבת שהוא לא אמין, גם אם יש לו או לה איכויות טובות רבות. הבנתי שהמנטליות התחרותית הזאת, שהייתה חלק ממני במשך זמן רב כל כך וחוזקה על ידי המושג הקומוניסטי "מאבק", היא פירצה עיקרית בטיפוח שלי והחזקה ענקית שעליי לסלק: ההחזקה היא גאווה. אני מחשיבה עצמי מאוד, ואני נעשית תחרותית אם מישהו לא מסכים עם דרך החשיבה שלי.

עם הבנות חדשות אלה אני עכשיו ממוקדת יותר בבניית גשרים עם אנשים במקום להתמקד במה שמפריד בינינו, או בזה שאני צודקת והאחרים טועים כפי שעשיתי בעבר. אני מנסה להשתמש בחשיבה הגיונית  לבחון את מחשבותיי כדי לראות אם הן חומלות, או מפלגות, או אנוכיות. אני מבטאת את רעיונותיי בהתבסס על הבנתו של האחר. אני משתדלת להימנע מלומר כל דבר העלול לפגוע בעמיתיי או בחבריי. אם אני אומרת מילים מפַלגות אני מתנצלת בכנות ומתקנת את התנהגותי מיד. אם יש חיכוך כלשהו עם עמית, קרוב או חבר, אני מנסה בכנות להבין את נקודת מבטם.

הבנתי גם שלומר: "אני מצטערת" זה בעל עוצמה רבה. למילים אלה יש רמות רבות. זו גישה המראה את הנכונות לעשות שלום בתוכי ומחוצה לי. להיות צנועה מספיק כדי לשים את יחסי הידידות בעדיפות הראשונה ואת האגו שלי במקום השני. הבנתי עמוק פנימה שאין לי אויבים ושכל אחד שאני פוגשת הוא כאן כדי להינצל. כל מה שאני נתקלת בו בטיפוח עוזר לי לסלק את ההחזקות שלי ולהשתפר.

אלו הן הבנותיי ברמתי המוגבלת מאוד.

תודה לך מאסטר! תודה לכם מתרגלים עמיתים!