בסין, תלמידי בית ספר שאינם גרים בפנימיות הולכים בדרך כלל הביתה באמצע יום הלימודים לאכול ארוחת צהריים ולנוח. כדי להפחית את הנטל על ההורים, צצו עסקים כמו "צהרונים" כדי לספק לילדי בית הספר ארוחות צהריים ומקום לנוח בצהריים. חלקם הציעו גם ארוחת ערב ולינה.
משפחתי מנהלת בבית "צהרון" כזה – מעין פנסיון. מיד לאחר שהגיעו הורים עם ילדיהם ההורים החלו להתלונן שהילדים מרבים לשחק בטלפונים ניידים. יכולתי להבין את הדאגות שלהם.
התמכרויות מסוג זה לטלפונים ניידים החמירו עוד יותר לאחר פרוץ מגפת הקורונה ב-2020, כי עקב הסגר ילדים יכלו ללמוד רק דרך האינטרנט. שיעורים וירטואליים הגדילו משמעותית את זמן המסך של הילדים בטלפונים ניידים ובמחשבים.
לאינטרנט בימינו יש כל מיני אמצעים למשוך אנשים. אפילו המבוגרים אינם מסוגלים להתנגד לזה, קל וחומר ילדים. לפיכך, חלק מהציונים של ילדים ירדו בצורה רצינית והוריהם היו מודאגים וחסרי אונים.
המאסטר אמר:
"כפי שאמרתי זה עתה, כל דבר בעולם הזה מושך אותך, לא נותן לך לקבל את הפא. לא רק אתה, כל ההורים והממשלות בעולם יודעים על המצב הזה, אבל אף אחד לא יכול לעשות שום דבר! זה לא נוגע רק בנושא של קבלת הפא של האנשים. זה השפיע כל כך על אנשים, שהם אינם יכולים לעשות את עבודתם היטב, לא מצליחים להתרכז בלימודים שלהם, והם מקדישים זמן רב למחשב ולמשחקים אלקטרוניים – הדברים האלה מפתים אותך לצפות בהם ולשחק בהם. זה כבר לא מצב המתאים להתנהגות אנושית". ("הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק 2016")
אני מאמינה שלילדים שהגיעו לצהרון שלי יש בוודאי גורל קארמתי עם פאלון דאפא ועליי לעזור להם להיגמל מההתמכרות שלהם לטלפונים ניידים. לימדתי את הילדים פאלון דאפא. במהלך החגים לימדתי אותם את התרגילים ונתתי להם להקשיב להתנסויות בטיפוח של תלמידי דאפא. לאחר לימוד הפא, הילדים השתנו מאוד וצברו ביטחון.
להלן סיפוריהם של שני ילדים.
השינויים שחלו בשין-שין
שין-שין הוא ילד מכפר נידח. הוא הגיע אליי ביולי 2019 כשהיה בכיתה ה'. הוא לא אהב ללמוד והציונים שלו לא היו טובים, שלא לדבר על ידע מחוץ לתכנית הלימודים. הוא היה אובססיבי מאוד לגבי משחקי מחשב. הוא היה בלתי מנומס ונהג לקלל. הוריו היו עסוקים בעבודות בחקלאות ולא היה להם זמן לטפל בו. אז הם שלחו אותו לצהרון שלי.
כששין-שין הגיע לראשונה, הוא רצה מיד לחזור הביתה כי בביתי לא הייתה טלוויזיה והוריו החרימו את הטלפון הנייד שלו. הוא הסתובב כל היום בבית חסר מנוחה. הוא רצה להתקשר לאמו ולדודתו רק כדי לעשות צרות.
בשבוע הראשון ניסיתי ללמד את שין-שין חמש סימניות סיניות הכי פשוטות אבל הוא לא למד אף אחת. הוא לא כתב ולא קרא במשך 12 יום מאז הגיע. מה שהוא רצה היה רק לשחק עם הטלפון הנייד שלו.
אמרתי לדודתו: "שין-שין אובססיבי לטלפון הנייד שלו. יהיה קשה מאוד לשפר את הציונים שלו בפרק זמן קצר. אני מאמינה שאם הוא יוכל ללמוד פאלון דאפא, זה יעזור לייצב את מחשבתו".
היא ענתה: "פשוט תני לו ללמוד את הפא ושאר הלימודים ימתינו בינתיים".
בתחילה שין-שין לא היה מעוניין ללמוד את הפא. הוא עשה בעיות וכל הזמן התנועע, במיוחד בזמן שתרגל. חודש לאחר מכן הוא סוף סוף נרגע ולא ביקש לשחק בטלפון הנייד שלו. הוא גם הצליח לשבת בתנוחת לוטוס מלא במשך שעה ולא הוריד את רגליו אף שהן כאבו מאוד.
שין-שין הפך לאדם טוב יותר כאשר החל לפעול בהתאם לעקרונות של הפאלון דאפא "אמת-חמלה-סובלנות". הוא התחשב יותר בהוריו ולמד קשה מאוד ובהתמדה.
נכון להיום, שין-שין סיים ללמוד בעל-פה כמעט את כל השירים של המאסטר (מייסד הפאלון דאפא) והוא החל לשנן גם את "ג'ואן פאלון", הספר העיקרי של הפאלון דאפא.
הוא לומד כל יום את הפא מיוזמתו, לא משנה כמה שיעורי בית יש לו. המאסטר העניק לו חוכמה וטיהר את גופו.
הוא השתנה. הוא כבר אינו תלמיד עם ציונים גרועים. הוא דורג במקום השלישי בכיתתו. בסתיו הוא נכנס לשנתו התשיעית בבית ספר, ומטרתו היא להיכנס לבית הספר התיכון הטוב ביותר באזורנו.
עכשיו, שין-שין הוא רגיש, שקול ומתחשב באחרים. הוא אסיר תודה למאסטר ולדאפא.
השינויים שחלו בשווי-לינג
שווי-לינג הגיעה לביתי כשהייתה בת חמש. לימדתי אותה לקרוא את "ג'ואן פאלון" מילה במילה במהלך זמן המנוחה שלה. כחמישה חודשים מאוחר יותר היא הצליחה לקרוא את הספר.
באמצעות לימוד הפא, הילדה החכמה והמקסימה הזו למדה להתחשב באנשים אחרים. היא טיפלה באחיה בן השלוש ונהגה לעשות הכול במהירות כמו מבוגרת. כשהייתה בבית ספר יסודי, היא למדה את הפא ותרגלה כשהיה לה זמן. הציונים שלה בבית הספר היו מהטובים ביותר.
כשפרצה מגפת הקורונה, שווי-לינג רק החלה את לימודיה בחטיבת הביניים. היא למדה דרך האינטרנט בבית והחלה לשחק בטלפון הנייד שלה, בודקת מה מופיע ב-WeChat (פלטפורמת מדיה חברתית), שיחקה במשחקים, ראתה סרטונים, ודברים רעים אחרים.
היא הפסיקה ללמוד את הפא ולתרגל. הציונים שלה צנחו במהירות. במקביל, היא הפכה עצבנית מאוד והייתה מתווכחת עם הוריה ואחיה הצעיר. כשהוריה נאלצו לעזוב את העיירה כדי לעבוד, הם שלחו אותה לביתי.
באותה תקופה שווי-לינג הייתה בלתי מובנת ונהגה לקלל בכל פעם שהייתה אומללה. פניה היו חיוורות עם הרבה כתמים כהים. היא בכתה כל יום. היא לא אכלה טוב, לפעמים ארוחה אחת ביום או לא כלום.
כל שאר עסקי הצהרונים באזור שלי נסגרו עקב המגפה. הבית שלי היה היחיד שנותר פתוח כיוון שמשפחתי הציעה גם לינה בלילה כך שהילדים לא יצטרכו ללכת הביתה ולחזור. שווי-לינג בכתה ויללה כל כך חזק עד שראיתי עוברי אורח מציצים דרך חלוני. נראה היה ששום דבר לא הצליח להרגיע אותה. ככל שניסיתי לרכך אותה, התנהגותה רק החמירה. היא הייתה עצבנית בלילה וישנה על הספה כשהייתה עייפה. אחרי שהתעוררה בבוקר היא שוב בכתה במשך כל היום.
המאסטר אמר:
"אנשים אומרים שלהיות מכור… אספר לכם מהי התמכרות. אנשים מאמינים שמבחינה רפואית, כאשר עצבי ההתמכרות של האדם מגורים ונעשים חזקים, אז האדם מכור. למעשה זה לא נכון. מה זה אם כן? בתוך הגוף שלך מתאסף "אתה" שנראה בדיוק כמוך, אבל הוא מורכב מהדבר הזה, והוא שולט עליך. היות שזאת החזקה חזקה מאוד המתהווה בדמות שלך, אז היא כה חזקה שהיא יכולה לשלוט על לבך. זה משום שהיא נוצרת על ידי החזקה חזקה מאוד".("הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק 2019")
ניסיתי ללמד את שווי-לינג את הפא, אבל היא לא הקשיבה. ביום השלישי היא לקחה את המזוודה שלה וניסתה לברוח. התקשרתי לאימא שלה כדי לעצור בעדה, אבל היא המשיכה כל הזמן לבכות. היא בכתה והלכה אחריי לכל מקום שפניתי. כשלימדתי ילדים אחרים, היא הייתה מנענעת את השולחנות כדי להפריע לי ללמד. שני ילדים לא העזו להגיע כי היא עשתה יותר מדי רעש. היא פתחה בכוונה את החלון כדי שאנשים בחוץ ישמעו אותה בוכה. היא חשבה שהיא תוכל לחזור הביתה ולשחק בטלפון הנייד שלה אם המקום שלי ייסגר.
ביום השביעי אחר הצהריים כשהייתי בשירותים, שווי-לינג ברחה. שלחתי מחשבות נכונות עבור שווי-לינג וביקשתי מהמאסטר להגן עליה. היא חזרה אחרי 9 בערב ונשארה ערה עד שלוש לפנות בוקר. כשהתעוררה בבוקר היא שוב בכתה. היא ניסתה להפעיל טריקים שונים כדי למשוך את תשומת ליבי. אבל התעלמתי מהטריקים שלה.
שווי-לינג נרשמה לסמינר ריקוד בן עשרה ימים. כל יום בדרך לשם היא התנהגה יפה, אבל בדרך חזרה היא עשתה בעיות. כשאספתי אותה אחרי השיעור הייתי מביאה לה תמיד חטיפים טעימים. הבעיות שלה התחילו לעתים קרובות אחרי שסיימה לאכול, לפעמים אפילו לפני כן. היא הייתה יושבת על הארץ ובוכה בקול רם. נשארתי אתה במקום ושלחתי עבורה מחשבות נכונות.
עשרה ימים לאחר מכן ההפרעות של שווי-לינג הסלימו. היא הלמה ודפקה על משענת הראש של המיטה, על הארון, על הקיר. לא משנה כמה גרוע היא התנהגה – לא כעסתי.
באחת הפעמים היא תפסה בזרועי בשתי ידיים ולחצה חזק במשך חמש שעות, זרועי הפכה לכחולה וסגולה. שלחתי עבורה מחשבות נכונות, אבל היא לא הפסיקה. סיפרתי לאימא שלה מה קרה.
אמה אמרה: "עבדת עליה כל כך קשה וסבלת כה רבות. אני אגיד לסבתא שלה לבוא לראות אותה".
אמרתי לה: "אל תעשי את זה! במצב הנוכחי ייתכן שהסבתא הקשישה לא תצליח להתמודד אתה. אם שווי-לינג תנצח, היא תשחק שוב בטלפון הנייד שלה וכל המאמצים הקודמים שלנו יתבזבזו לשווא".
ידעתי שזה לא מה ששווי-לינג רוצה לעשות. היא עברה מניפולציות על ידי הרוע, שניסה בכל האמצעים לגרום לי לוותר עליה, אבל זה לא יצליח לעבוד עליי.
המאסטר אמר ב"הונג יין 2":
"חמלה ממיסה שמים וארץ, מביאה את האביב
מחשבות נכונות יכולות להציל את אנשי העולם". ("הפא מתקן את הקוסמוס")
שווי-לינג הייתה גם כן תלמידה צעירה של המאסטר. אני אתייחס אליה יפה ואעזור לה להתגבר על המצוקה הזאת. ברגע שהיא תעבור את המבחן, לרוע לא יהיה אחיזה בה והיא תהיה בסדר באופן טבעי.
ביום העשרים שווי-לינג הפסיקה לבכות, אבל היא עדיין לא רצתה ללמוד את הפא או לתרגל את התרגילים. הנעתי אותה קדימה באמצעות טריק. אמרתי: "בואי נשנן את הפא ואת תבחני אותי". היא הסכימה ובחנה אותי כל יום.
כמה ימים לאחר מכן הצלחתי לגרום לה ללמוד את הפא ביחד איתי. כך היא סוף סוף התמוססה לתוך הפא. בהדרגה היא הגיעה לתרגל אתנו את התרגילים מיוזמתה.
שווי-לינג השתנתה מהר מאוד. ברגע שהיא התחילה לטפח, פניה הקטנות הפכו ורודות במהירות. כעת היא עליזה מאוד ואינה בוכה יותר. היא יכולה לדקלם את הפא מהר מאוד. היא שיננה את "ג'ואן פאלון" כבר פעם שנייה. כמו כן היא מדקלמת את כל שירי המאסטר ב"הונג יין", החל מהראשון ועד "הונג יין 5".
המאסטר הוא המציל בחסדו הרב כל כך הרבה ילדים חסרי תקווה כמו שווי-לינג! תודה מעומק לבנו למאסטר ולדאפא!
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2024 Minghui.org. All rights reserved
