ההתנסות שלי בסילוק ההחזקה לאוכל

קראו עכשיו

(Minghui.org) שמתי לב שלכמה מתרגלים מקומיים יש החזקות לאוכל. הייתי רוצה לשתף את ההתנסות שלי בסילוק ההחזקה הזו. ההחזקה עליה אני מדבר כאן היא התשוקה האישית שלי לאכול מאכל מועדף האהוב עליי ולא מדובר בארוחות רגילות. בטיפוח האישי שלי חוויתי כמה התבטאויות של ההחזקה הזאת.

החזקה לאוכל מסוים

בתחילת הטיפוח שלי הייתי מסוגל לסלק את ההחזקה לאוכל מסוים ברגע שהבנתי שאסור לי לפתח אליו החזקה. למשל, אימא שלי נתנה יום אחד לכולם חתיכה של ממתק מיוחד שגיליתי שהוא טעים מאוד. לאחר מכן חשבתי לעצמי: "אני מטפח עכשיו. האם החיבה שלי לממתק הזה אינה החזקה? אני לא צריך להכיר בהחזקה הזאת". למחרת, אימא שלי נתנה לי עוד חתיכה מאותו ממתק, אבל היה לו טעם כמו של שעווה בפי.

המאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון":

"אבל כשבאמת תטפח עד הרגע שאתה צריך לסלק את הלב ההוא, לא תוכל לאכול אותו. אם תאכל אותו הוא לא יהיה טעים ולא תוכל להגיד מה הטעם שלו" (הרצאה שביעית).

במשך תקופת זמן מסוימת אהבתי ממש לשתות תה חמאה. יכולתי לשתות אותו כל יום ועם כל ארוחה. יום אחד לתה החמאה היה פתאום טעם כמו של רוטב סויה, ובאופן טבעי הפסקתי לשתות אותו. הייתה לי גם משיכה חזקה לסוג של ריבה. היו לי הרבה צנצנות של הריבה הזאת, אבל לצנצנת האחרונה שקניתי היה טעם מעופש, כך שהפסקתי לקנות אותה. דוגמה נוספת היא כשהלכתי לאיבוד בדרכי לחנות לקנות ממרח שומשום שאהבתי מאוד.

בעבר אהבתי אוכל מטוגן. פעם אחת אכלתי הרבה בצק מטוגן והיה לי כאב בטן במשך כל היום. לאחר מכן הרגשתי אי נוחות בבטן בכל פעם שראיתי אוכל מטוגן. ההחזקה שלי לכך סולקה באופן טבעי.

אהבתי גלידה ועוגות. חשבתי להפסיק לאכול אותם מפני שזה כמו החזקה, אבל לא הייתי בטוח בזה עד שהקשבתי פעם אחת להרצאות המאסטר בגואנג-ג'ואו. החלטתי לקחת יוזמה להפסיק לאכול את המאכלים האלה, ולאט לאט איבדתי את החשק לאכול אותם.

עכשיו כשאני עם המשפחה שלי, אני אוכל אִתם לפעמים את הממתקים האלה, אבל משום שכבר אין לי עוד החזקות לאכילת המאכלים האלה, אני לא באמת מוצא אותם טעימים במיוחד. כמובן שזהו גם תהליך של טיפוח וחיזוק הנחישות. בעצם שחררתי את ההחזקה לכל מאכל. אף שהיו לי כמה נסיגות אחורה, ההחזקה הזאת כבר בכלל לא הייתה חזקה כמו בהתחלה.

ההחזקה להיות בררן

אני באופן טבעי לא אוכל בשר. תמיד נהגתי להוציא את הבשר מהקערה שלי. כשגרתי עם אימא שלי, היא לא הבינה אותי. היא תמיד שמה בשר בקערה שלי במחשבה שאני צריך תזונה בריאה יותר. כשהוצאתי אותו מהקערה היא התעצבנה. אמרתי לה: "את יודעת שאני לא אוכל בשר. אל תשימי בשר בקערה שלי". היא תמיד הייתה שואלת: "מה רע באכילת בשר?"

המאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון":

"הם אכלו כל מה שנתנו להם, כי כמטפחים הם לא יכלו לבחור אוכל ויכול להיות שהיה בשר באוכל שנתנו להם". (הרצאה שביעית)

הבנתי שלסרב לאכול אוכל מסוים זו גם כן החזקה. עבור אנשים שאינם אוכלים בשר, זה קשה מאוד לאכול בשר, בעיקר בשר שמן. אבל הפסקתי להוציא את הבשר מהקערה שלי. אני יכול עכשיו לאכול גם מזונות אחרים כמו ירקות כבושים שלא אכלתי קודם. כשהחלטתי שגם זו החזקה שצריך לסלק אז גם לאוכל הזה כבר לא היה טעם רע כל כך.

החזקה לאוכל קשורה לַשעה ביום

אף שאין לי החזקות לאוכל מסוים כלשהו, עדיין הרגשתי רעב בזמני ארוחות קבועים. גם כשהייתי לבד בבית או אפילו כשלא הרגשתי רעב במיוחד, עדיין הייתי מחפש משהו לאכול. מאוחר יותר הבנתי שזו החזקה.

מתרגל עמית אחד אמר לי פעם: "כשאתה מרגיש שאתה רעב, זה לא שאתה באמת רעב. יש שם ישות רעבה בגוף שלך. היא הייתה רעבה ורצתה לאכול". יום אחד הייתי לבד בבית והשעה הייתה קרובה לשעת ארוחת הצהריים. התחלתי להרגיש רעֵב ורציתי למצוא משהו לאכול. כשנזכרתי בדבריו של המתרגל הזה, הרעַב שלי נעלם לפתע.

נזכרתי שקראתי על ניסוי אחד בעבר. הכניסו שתי קבוצות של אנשים עם רקע דומה לשני חדרים נפרדים. קבוצה אחת שהתה בחדר רגיל עם חלונות וּוילונות פתוחים. הרשו להם להשתמש בטלפונים הניידים שלהם. קבוצה אחרת שהתה בחדר עם וילונות כהים, סגורים. הם לא יכלו לראות את אור השמש, אבל היו מנורות בחדר. לא היה להם שעון בחדר ולאנשים לא היו שעוני יד או טלפונים ניידים. האנשים בחדר הרגיל ביקשו אוכל בשעות הארוחות הקבועות. אבל לאנשים בחדר עם הווילונות הכהים לא היה מושג של זמן והם לא ביקשו אוכל במשך זמן ארוך יותר בהרבה. זה הראה שתחושת הרעב מתבססת על דפוס חשיבה מתוך הרגל. ההבנה שלי היא שרעב קשור להחזקות לאוכל.

לפני זמן לא רב הייתי מרגיש בדרך כלל רעֵב מיד אחרי שאכלתי. האמנתי שזה סוג אחר של החזקה לאוכל. החלטתי שלא אוכל חטיפים כלשהם ורק אוכל בזמני הארוחות הקבועים. כמתרגלים, לא צריכות להיות לנו החזקות כלשהן לאוכל.