ארבעה סיפורים קצרים: מפגשים גורליים לאחר אלפי שנים

קראו עכשיו

(Minghui.org) אני רוצה לשתף ארבעה סיפורים על מפגשי הבהרת אמת שהיו לי לאחרונה.

מפגש עם בודהיסט שעמד בתחנה הלא נכונה

לאחרונה שמתי לב לעלייה בהתעניינות של אנשים להקשיב לאמת על הפאלון דאפא.

יום אחד, נתקלתי בגבר בגיל העמידה שעמד בצד הדרך לבוש בחלוק של נזיר, ראשו מגולח ומחרוזות תפילה על צווארו ועל פרקי ידיו. ברכתי אותו בחיוך ושאלתי: "האם אתה נזיר? אתה נראה אדם טוב-לב!" הוא ענה בעדינות: "לא נכנסתי רשמית למקדש, ואני מתרגל בבית". אמרתי: "אז אתה בודהיסט חילוני!" והוא הניד בראשו בהסכמה.

באופן טבעי התחלנו לשוחח אודות אמונותינו. סיפרתי לו את האמת על הרדיפה של פאלון דאפא ומה זה אומר לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס) ומארגוניה. הוא הסכים לפרוש מחברותו במק"ס, תוך שהוא מודה לי שוב ושוב. לאחר זאת התנהלה בינינו השיחה הבאה.

הוא: "פאלון דאפא הוא פא אמיתי וישר. אלה שבמעגל החברתי שלי יודעים זאת ואין להם שום דבר נגדו. המאסטר של פאלון דאפא הוא בודהא חי שהגיע כדי להציל אנשים. האנשים בחברה האנושית כיום אינם מבינים זאת, אבל אנחנו מבינים. בחברה המודרנית כבר לא מבחינים בדרכי טיפוח גדולות, ודרכי טיפוח קטנות נעלמו לחלוטין מהעין".

אני: "אכן, אם האשליה הייתה מוסרת, אנשים לא היו יכולים להיות מוצלים".

הוא: "מתרגלי הדאפא עושים עבודה משמעותית. בעתיד האנשים יבינו זאת. היכן נמצא המאסטר שלך עכשיו? ומה שלומו?"

אני: "המאסטר שלי בסדר גמור. כיום הוא מתגורר בארה"ב", אמרתי לו. "הפאלון דאפא התפשט ליותר ממאה ארצות בעולם. הספר הראשי של פאלון דאפא, 'ג'ואן פאלון', תורגם לארבעים שפות. הפאלון דאפא מציל אנשים ברחבי העולם".

הוא: "עכשיו יש לי הבנה  טובה יותר. המפגש הגורלי הזה אתך היה טוב".

אני: "אני מסכימה. אולי נפגשנו והיה לנו קשר בחיינו הקודמים. הנח לי לתת לך דיסק-און-קי שיש עליו מידע נוסף המבהיר את העובדות. בסדר?"

הוא: "אין צורך משום שאני יודע את האמת. אורח החיים שלי הוא מינימאלי עד כדי כך, שאני אפילו לא הולך למקדש להדליק קטורת. במקום זאת אני עובד על שמירה של מצב חמלה בלבי, בזמן שאני מחכה ליום המיועד לבוא".

אני: "זה נכון. אנשים בעלי חמלה יהיו מוגנים על ידי השמים ובסופו של דבר יגיעו למקום טוב".

הוא: "תמשיכי לעשות טוב".

כשנפרדנו, שמעתי אותו אומר לעצמו שוב ושוב: "איזה מפגש גורלי נפלא".

התברר, שהתחנה שבה חיכה כלל לא הייתה התחנה של האוטובוס שהוא רצה לקחת. התחנה הנכונה שממנה האוטובוס שלו צריך לצאת הייתה בצד השני של הרחוב. המאסטר ארגן זאת כך שהוא יוכל להינצל.

כמה אלוהויות קיימות?

יום אחד פגשתי באישה שהייתה לבושה כולה לבן. אפילו נעליה היו לבנות ללא רבב. לאחר שהבעתי את הוקרתי הכנה על היופי והאלגנטיות שלה, סיפרתי לה את האמת על הדאפא.

היא הקשיבה ועיכלה בדממה את דבריי. כשהסברתי כמה חשוב לדחות מעלינו את האתיאיזם ולוותר על כל הקשרים עם המק"ס, העפתי מבט לשמים ואמרתי: "אפילו בזמן שאנחנו משוחחות, ייתכן שאלוהויות צופות בנו מלמעלה!"

לפתע היא אמרה: "יש לי אמונה מוחלטת בדברייך. אבל יש לי שאלה: כמה אלוהויות יש שם?" כשראתה את תמיהתי היא הסבירה: "לעיתים קרובות אני רואה עיניים במרחב שסביבי. יש כל כך הרבה, שהם בקושי יכולים להידחק פנימה. כמה אלוהויות יש שם? מה קורה?"

הופתעתי לטובה לשמע דבריה, ובתגובה הקראתי לה מזכרוני בית מתוך שיר באוסף הפואמות של המאסטר "הונג יין 2":

"על אף שהעולם קטן

הרקיע הכביר משתקף בו במלואו

השמים מלאים בעינייםכל האלוהויות מתמקדות כאן...".

("הביטו בתשומת לב","הונג יין II"' )

כשנתתי לה כמה חומרי מידע, היא אמרה שהיא כבר קיבלה חלק מחומרי הבהרת האמת האלה, שהם נמצאים בביתה ושהיא לא ידעה מה לעשות איתם. אמרתי לה: "אלוהויות מסתכלות על הלב של האנשים. אם לא גרמת להם נזק בכוונה, לא יאשימו אותך. את יכולה להעביר אותם לקרובייך או ידידייך לאחר שתקראי בהם. או להשאיר אותם על אדני חלונות או סלי אופניים. היא חייכה באושר.

לאחר מכן הבטתי שוב בשמים. אף שלא ראיתי שום דבר שונה, חשתי את כובד האחריות שנושאים מתרגלי הדאפא על כתפיהם.

מפגש עם זוג רופאים

יום אחד כשעברתי ברחוב, הבחנתי בזוג ההולך לפניי. האישה חבשה על יד אחת כפפת פלסטיק חד פעמית. שאלתי אותה: "האם את רופאה?" היא הסתובבה והסתכלה עליי ושאלה: "איך ידעת?" עניתי: "אני אדם עם אמונה. המקצוע שלך חולק משהו מן המשותף אתנו, במקום שאנחנו מאמינים בקיומם של דברים שאיננו יכולים לראות, ולכן אנחנו נוקטים בעוד משנה זהירות. וירוס המגפה אינו נראה בעין רגילה, אבל רופאים מאמינים שהוא קיים וגם אנחנו כך".

כשהיא משועשעת, היא פנתה לבעלה: "היא חכמה. היא הבינה מה המקצוע שלנו רק מכפפת יד חד פעמית". אמרתי: "הפגישה שלנו היא בוודאי יד הגורל. וירוסים לא יכולים להיראות וכך גם אלוהויות, ועדיין שניהם קיימים. לרופאים המיומנים ביותר יש אמרה: "רופאים יכולים לרפא מחלות אבל הם אינם יכולים להציל את נפש האדם". זה רומז על הקשר בין המדע המודרני לבין אמונות דתיות".

סיפרתי להם אודות הדאפא וניתחתי את ההונאה של המק"ס בביום "ההצתה העצמית" בכיכר טיאננמן מנקודת מבט רפואית. האישה הנהנה בראשה והסכימה שהתקרית הייתה כולה מבוימת. בסופו של דבר שניהם פרשו מהמפלגה.

אני חשה בת מזל רב שנתקלתי בשני האנשים האלה עם קשר גורלי, כך שלא שאפסיד את ההזדמנות שאורגנה על ידי המאסטר.

"מריונטה מעץ"

במהלך תקופת הסגר של מגפת הקורונה, מרווחי זמן ההגעה של האוטובוסים התארכו. ראיתי אישה מבוגרת שמחכה במתח בתחנה לאוטובוס שאיחר. ניצלתי את ההזדמנות הזו לדבר איתה.

האישה לא הסכימה לגישה של הרשויות לגבי מניעת המגפה ואמרה את דעותיה. אמרתי לה שמה שקורה, קורה בשל העיקרון של "סיבה ותוצאה". "מנקודת המבט של תרבות מסורתית, אסונות טבע ומעשה ידי אדם רבים מתרחשים כשאנשים איבדו את הטבע המוסרי שלהם. ההוכחות הן לפנינו", אמרתי. היא הסכימה איתי. כשהמשכתי לספר לה את האמת אודות הדאפא, הבעת פניה קפאה. עיניה בהו במבט אטום בכיוון אחד, ראשה הפסיק לזוז והיא לא הגיבה לשום דבר ממה שאמרתי לה - כמו "מריונטת עץ". היא הפגינה הבעה אדישה, שתקה ולא זזה ממקומה. לפי מה שנראה על פני השטח, היא התעלמה ממני והאווירה נעשתה מביכה.

נתקלתי במצבים דומים כאלה כמה פעמים בעבר. זה בעיקר קרה לאנשים ששמעו על העובדות האמיתיות פעמים רבות וסירבו לקבל אותן. בדרך כלל הייתי מוותרת, אבל הפעם הזאת החלטתי להמשיך במאמציי. אמרתי לה: "אחותי, אני יודעת שנתקלת באנשים כמוני שהבהירו לך את האמת. על אף דבריהם את עדיין לא מאמינה לזאת, נכון? אחותי, יום אחד יספרו לך זאת בפעם האחרונה. זו אפילו יכולה להיות הפעם הזאת. אנא הוקירי את ההזדמנות הזו והשתמשי בשיקול הדעת שלך להחליט מה היא האמת ומה הוא השקר. מטבעם, אנשים הינם אנשים טובים. רק אלו שהם טובי לב יכולים לשמוע את המסר שלנו, בעוד שאנשים רעים לא יבינו אפילו מילה אחת".

סיפרתי לה אודות השקרים בנוגע לתקרית "ההצתה העצמית" בכיכר טיאננמן", אשר בפועל נוגדים את המציאות ואת מדע הרפואה, על ההתפשטות של הפאלון דאפא ברחבי תבל, על היופי של הדאפא ועוד דברים.

פתאום נראה שהאישה מתעוררת מהטראנס. לאחר זמן מה היא אמרה בשקט: "את צודקת. אין דבר רע בלהיות אדם נחמד. אני חברה במפלגה ואני רוצה לפרוש. אמרתי לה שהיא תבורך על כך במזל טוב. היא הודתה לי ונפרדנו. לאחר שהתרחקה כמה מטרים היא צעקה: "תודה רבה".

לפעמים אני חושבת: "מאסטר אני מצטערת. תלמידתך (אני) לא יכולה לעמוד בציפיות שלך. המאמצים שלי להצלת ישויות חיות עדיין אינם מספקים". לפעמים צעד מוטעה יחיד יביא להחמצת ההזדמנות לפגוש אדם עם קשר גורלי. לפעמים המושגים האנושיים החזקים שלי מתבטאים בהיסוס לדבר עם אחרים. לפעמים הפחד משתק אותי. לפעמים עייפות רבה גורמת לי לסטות כדי לא היפגש במישהו. וכשאני בוחרת ללכת משם, במבט אחורה אני רואה לפעמים אדם שמביט בי בתקווה. בהחמיצם את הסיכוי הגורלי שלהם, הם יצטרכו לחכות להזדמנות שנייה. על זה אני מתחרטת!

תוך כדי הבהרת האמת הגעתי להבנת האמת מאחורי כל משפט של כתבי המאסטר. החמלה האדירה של הבודהא מתפשטת עם ההתקדמות המואצת של תיקון הפא, מה שמשפיע על ישויות חיות באופן חיובי. אני מחליטה לנצל את ההזדמנות הזו ולהתקדם במרץ יותר!

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org. אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]