זיכרונות יקרים מההרצאות של המאסטר בעיר גואנג-ג'ואו ב-1994

קראו עכשיו

(Minghui.org) בדצמבר 1994 שמענו שהמאסטר עומד לתת סדרת הרצאות בגואנג-ג'ואו, אך גם שמענו שהכרטיסים אזלו. מתרגלת שנכחה בעבר בהרצאות המאסטר אמרה: "אני אלך גם אם לא אוכל להשיג כרטיס". רציתי ללכת איתה.

בעלי עבד מחוץ לעיר ולא יכול היה לטפל בבן שלנו. המתרגלת אמרה: "אדבר עם בעלי ואבקש ממנו לטפל בילד שלך. נפתור את בעיית התשלום לאחר שנחזור. תתארגני לקחת עשרה ימי חופשה מהעבודה".

שש מאיתנו נסענו לגואנג-ג'ואו ברכבת ב-18 בדצמבר 1994. בעזרת קרוב של מתרגל התמקמנו בבית הארחה בגואנג-ג'ואו.

במשך שלושת הימים הבאים שלפני ההרצאות, הלכנו כל יום לאצטדיון לנסות להשיג כרטיסים. היו הרבה אנשים באצטדיון וחלקם תרגלו את תרגילי הפאלון דאפא. הרגשתי משהו מסתובב בכפות ידיי, בתחתית כפות רגליי ובקצה הראש, והאנרגיה הייתה חזקה.

ההרצאות החלו ב-21 בדצמבר 1994. המון רב הצטופף מחוץ לאצטדיון. בכיתי כשראיתי אנשים הנכנסים לאצטדיון בשעה שאנחנו לא. התחרטתי עמוקות שפספסתי את סדרת ההרצאות של המאסטר בגֶ'נג-ג'ואו בחודש יוני. קיוויתי לראות את המאסטר ולהקשיב לו מלמד. הרגשתי שזו תהיה החרטה הגדולה בחיי אם לא אצליח להיכנס פנימה!

באותו רגע הבחנתי במתאם מוו-האן שמשוחח עם מישהו מהקבוצה שלנו. הם הלכו לקראתנו ואמרו: "יש שני כרטיסים. אַת והבחורה הצעירה תיכנסו. אנחנו נמתין כאן עוד קצת".

מאושרת, לקחתי את הכרטיס. המושב שלי היה כעשר שורות מאחורי הפודיום. חשבתי: "האם זה משנה אם המאסטר לא רואה אותי?" כשהמאסטר ציין שהאנשים שמאחוריו לא יקופחו, נדהמתי.

כדי לכוונן את גופנו, המאסטר אמר לנו לחשוב על חולי שיש לנו. חשבתי על מחלת הלב שלי. כשהמאסטר נופף בידו (בממד הזה) הרגשתי שידו של המאסטר (בממד אחר) מגיעה לבית החזה שלי. מיד הרגשתי משב רוח קריר בבית החזה וכל גופי חש קליל. ראיתי שידו של המאסטר מוציאה דברים אפורים ודביקים מבית החזה שלי.

המאסטר אמר לנו לרקוע ברגלנו כשהוא יגיע לשלוש ואז צעק: "אחת, שתים, שלוש". כשחלק מהתלמידים רקעו לפני שהמאסטר אמר "שלוש", המאסטר אמר משהו כמו (לא מילים מדויקות): "יהיה טוב אם תוכלו ללמוד את הפא בלהיטות רבה כזאת". הוא אמר לנו לנסות שוב. כשראיתי באיזה חמלה המאסטר דואג לנו, תלמידיו, התרגשתי עמוקות.

שדה האנרגיה היה חזק כל כך בזמן הרצאותיו של המאסטר. גופי הרגיש חמים, ואפילו פניי היו חמות. עיניי התמלאו דמעות. לא הצלחתי להחזיק את עיניי פקוחות ובהדרגה נרדמתי. מאוחר יותר קראתי מה שהמאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון":

"אנשים בודדים יכולים להירדם ולהתעורר ברגע שאני מסיים את ההרצאה. מדוע? זה משום שיש להם בתוך הראש מחלות שצריך לכוונן. אדם לא יהיה מסוגל לסבול את זה במשך הכוונון, לכן צריך להכניס אותו למצב של הרדמה כשהוא לא יודע. אבל יש אנשים שאין להם בעיה בשמיעה, אמנם הם ישנים חזק, אך הם שמעו הכול בלי להחסיר מילה. הם יהיו ערניים לאחר מכן ולא ירגישו עייפים אפילו אם לא יישנו יומיים". ("ג'ואן פאלון", הרצאה שנייה)

חשבתי: "נראה שהמאסטר מדבר עליי. היו לי הרבה כאבי ראש והייתי מבולבלת כל היום. זה מדהים איך המאסטר יודע כל דבר!"

המאסטר הגיע מוקדם לפני כל הרצאה. תלמידים רבים הקיפו אותו ואני מיהרתי להתקרב גם כן בניסיון לראותו בבירור. אך איכשהו מצאתי את עצמי עומדת שוב מאחורי המאסטר. הושטתי ידי לתפוס במאסטר אך כוח משך את ידי לאחור. נלקחתי לאחור. אהה! הבנתי שלתפוס בו זה חסר נימוס וחסר כבוד. מאותו רגע ואילך, כשהמאסטר היה בסביבה, הבטתי בו ממרחק.

יום אחד שלושה מאיתנו חזרנו לבית הארחה לאחר ההרצאה. ברגע שנכנסו בשער, וואן עבר לידנו מאחור. מתרגל עמית ראה את המאסטר בתוך הוואן! שלושתנו צעקנו ביחד: "שלום מאסטר!" הצמדנו את כפות ידנו ב"הֹא-שְה" למאסטר. המאסטר יצא מהמכונית, נופף לנו וחייך.

כשסדרת ההרצאות בגואנג-ג'ואו הסתיימה, חזרנו בחוסר התלהבות. חשבתי: "אני תוהה אם אוכל לראות שוב את המאסטר..."

הימים האלו במשך ההרצאות בגואנג-ג'ואו היו השמחים ביותר בחיי. עברו יותר מ-20 שנה, ועדיין הכול חי כל כך בזיכרוני. המאסטר נתן לנו כה הרבה. המאסטר נתן לי חיים חדשים לגמרי ועזר לי להבין את מה שהוא מלמד.

"אדם צריך לחזור למקור ולשוב לאמת, זו המטרה האמיתית של להיות אדם. לכן, ברגע שאדם זה רוצה לטפח ולתרגל, מתייחסים לכך כטבע הבודהא שמתגלה. המחשבה הזאת היא היקרה ביותר, כי הוא רוצה לחזור למקור ולשוב לאמת ורוצה לקפוץ החוצה מהרמה הזאת של האנשים הרגילים". ("ג'ואן פאלון", הרצאה ראשונה)

תחת הגנתו החומלת של המאסטר, הצלחתי להגיע עד היום. מילים לא יוכלו להביע את הכרת תודתי למאסטר. במשך 20 השנה ויותר בהן אני מתרגלת בשיטה, עשיתי דברים בצורה עלובה, מעדתי, קמתי שוב והתקדמתי קדימה. עליי ללמוד את הפא יותר וללמוד את הפא היטב, לטפח את עצמי, לעשות את שלושת הדברים היטב, וללכת בעקבות המאסטר אל ביתי האמיתי.

תודה לך, מאסטר, על הצלתך החומלת!

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org. אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]