[ועידת הפא האירופית] לטפח בעת עבודה בקייטרינג לשן יון ברחבי אירופה

קראו עכשיו

(Minghui.org) ברצוני לשתף אתכם בכמה התנסויות בהן שיניתי את המושגים שלי, התעליתי על עצמי, ולקחתי חלק בשירותי הקייטרינג לשן יון לפני שנתיים. אני מאמין שהצד היודע של ישויות רבות באירופה התעורר. הם היו מוכנים להינצל. כמעט כל הופעות שן יון נמכרו עד תום. מדינות רבות ביקשו להוסיף הופעות כדי לעמוד בדרישה המקומית. זה הזמן בו הבנתי שיהיו עוד להקות מחול שיגיעו לאירופה בעתיד. אם כך, הלוגיסטיקה של הבמה ושירותי הקייטרינג יזדקקו לעוד כוח אדם ויהיה צריך לארגן צוות קייטרינג שני ואפילו שלישי או רביעי.

הנושא הדחוף ביותר היה למצוא שפים מקצועיים. שפים הם המפתח לשירותי קייטרינג. איך אפשר להגיש אוכל אם אין מי שיבשל? שפים, היכן אתם? כשחושבים על זה, פרויקטים רבים נתקלים בבעיות דומות של חוסר בכוח אדם הכרחי ומשאבים בשלבים המוקדמים. אך לאחר שנים של מאמצים של מתרגלי דאפא ותמיכתו של המאסטר, רבים התגברו על קשיים ומשתפרים יותר ויותר. מתרגלי דאפא גם ביססו את המוסריות האדירה שלהם תוך כדי המאמצים.

אני נזכר בדבריו של המאסטר:

"זה אותו הדבר לגבי הפרויקטים האחרים של תלמידי הדאפא. כאשר אין לנו אנשים עם כישרון, אז אנחנו מחפשים אותם בחברה. אבל אחרי שמחפשים פה ומחפשים שם, בסופו של דבר זה לא יעבוד, ועדיין תצטרכו להסתמך על עצמכם. היות שאתם תלמידי דאפא, עליכם לעשות את הדברים האלה בעצמכם – מדוע אתם מסתמכים על אנשים רגילים?" (מ"הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק 2016")

מכיוון שרציתי לקחת חלק בקייטרינג, שאלתי את עצמי למה שלא אלמד לבשל ואעבוד זמנית כשף? חשבתי שאם תינתן לי הזדמנות אהיה מוכן להתאמן כשף מחליף.

בבית, אשתי זו שבדרך כלל דואגת למטלות הבית ואני מבשל לעתים רחוקות. בדרך כלל אני נמנע מעבודה פיזית. כאן עמדתי לקחת עבודת קייטרינג עבור צוות גדול ולהכין ארוחות ל-100 איש. מחשבתי לא הייתה רגועה: "האוכל להשתמש בתנור גדול? כמה אני צריך ללמוד? ואיך אמצא זמן לזה?" השאלות האלה הלחיצו אותי.

קצת אחרי כן, מגפת הקוביד חוללה הרס ברחבי העולם. כדי להגביל את התפשטות הווירוס, ממשלות באירופה נקטו אמצעי בקרה קפדניים והגבילו את חופש התנועה של אזרחיהם ואת הנסיעות. הופעות שן יון הושמו בהמתנה. האמצעים למניעת המגפה סגרו אנשים בבית והם לא יכלו לצאת לעבודה או לבית הספר. וודאי שרבים לא הוקירו את המצב אך עבורי זו הייתה הזדמנות.

במובן הטיפוח היה לי יותר זמן ללמוד את הפא ולעשות את התרגילים. כל יום תרגלתי במשך שעה את התרגיל השני ושעה וחצי את תרגיל המדיטציה. חוץ מזה, ניצלתי את הזמן הנוסף לשיפור מיומנויות הבישול שלי. הדרכה מקצועית לא נראתה סבירה אז לימדתי את עצמי כשקודם צפיתי בסרטונים על בישול ואז תרגלתי את זה. כשחזרתי על התהליך תוך כדי סקירת ההתנסות שלי, למדתי הרבה הליכי בישול בסיסיים. שאיפתי לבשל לשן יון הייתה כמו זרע שנבט, צמח, פרח והוציא פרי. הכול נראה הגיוני וטבעי.

צוות הקייטרינג החדש שלנו שירת השנה כמה תחנות באירופה, מפולין לדנמרק, מבלגיה להולנד, ומאוסטריה לאיטליה. לאורך הדרך קיבלנו משימות וגם נתקלנו באתגרים מתמידים. תוך כדי התהליך, המקצועיות של צוות השף שלנו גם כן השתפרה. לצוות שלנו היה שף ראשי, אך לפעמים הוא היה עסוק כל כך שהוא פספס תחנה. ואז כמה מתחילים חדשים בצוות חילקו את המשימות, כל אחד בישל כמה מנות וביחד השלמנו את המשימה שנראתה בלתי אפשרית.

במבט לאחור, כך נוצר הנתיב. אנחנו מתרגלי הדאפא מחוזקים על ידי כוח הפא שמאחורינו. אנחנו נפטרים מהחזקות אנושיות, משנים את המושגים שלנו, וניסים קורים. מטרת הבישול היא שכולם יהיו מרוצים. פעם התבדחתי עם מתרגל עמית על כך שאני אולי השף המשתפר הכי מהר בעולם ובה בעת השף שהורד בדרגה הכי מהר בעולם. כי כשלא היו זקוקים לי כשף גם הדחתי כלים, חתכתי ירקות, הכנתי מרכיבים, ובצעתי מטלות אחרות.

המאסטר אמר:

"אבל הנזיר הצעיר שמבשל במטבח אינו בהכרח בעל איכות מולדת נחותה. ככל שהנזיר הצעיר סובל יותר, כך קל יותר שהוא יהיה קאי-גונג. ככל שהנזירים הבכירים נהנים יותר, כך קשה יותר שהם יהיו קאי-גונג, כי קיים הנושא של טרנספורמציית הקארמה. הנזיר הצעיר תמיד עובד קשה ובאופן מעייף, כך הוא ישלם את הקארמה שלו ויהיה מואר מהר יותר". ("ג'ואן פאלון", הרצאה שביעית).

הטיפוח נפלא כל כך שכל דבר שאתה עושה הוא הזדמנות להשתפר. הטיפוח לא תמיד מתכוון לעשיית המדיטציה והתרגילים בנוקשות, או עבודה קשה בצורה עיוורת. נשיאת קשיים יכולה להגדיל את הגונג, ושיפור השין-שינג בזמן שנושאים קושי מגביר את הגונג אף יותר.

כאן בהמשך אני משתף את תהליך ההתעלות שלי שאינו קל לעשייה. כשאנחנו מטפחים בדאפא אנחנו מבינים את העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות" ומכירים במשמעות החיים והשליחות שלנו. לא משנה בכמה מצוקות אנחנו נתקלים, אנחנו לא מתנדנדים בקלות. אנחנו מחשלים את הרצון שלנו והולכים בעקבות המאסטר, מסייעים לו בתיקון הפא ומצילים ישויות חיות. אנחנו מתמידים במה שאנחנו עושים עד הסוף ואף שואפים לשלמות. רק כשאני עושה דברים בגישה הנכונה, אני יכול לחוש את הכוח, כוח פנימי עז הדוחף אותנו קדימה, כאילו יש שם סט של מנגנון מוכן. ואני יכול לעשות פריצת דרך פשוט על ידי הליכה עם הזרימה הטבעית. בדרך זו דברים רבים מושלמים בקלות. כך הרגשתי במשך השירות בקייטרינג.

כשהתחלתי לעבוד במטבח לראשונה, בגלל חוסר ניסיון או ידע מקצועי נתקלתי בבעיות רבות ועשיתי טעויות בדברים בסיסיים מאוד. לדוגמה, הוספתי יותר מדי מלח למנה; כשבישלתי בווק גדול עם כמות גדולה מכדי שאפשר יהיה לערבב כיאות, המרכיבים בתחתית נשרפו. כשהאש הייתה גבוהה מדי והשמן בווק נעשה חם מדי, הבצלים, הג'ינג'ר, השום והתבלינים השחירו. סיר התבשיל היה חלש מדי והפך תבשיל מטוגן שהיה אמור להיות ריחני ופריך למרק. שינינו לכיריים אינדוקציה בצפייה לחום חזק יותר, אך ברגע שהדלקנו אותם הפיוז התפוצץ וניתק את החשמל. אז מינינו כמה אנשים במיוחד לנהל את החשמל. הם למדו מראש את התצורה החשמלית כדי לדעת לאיזה קו חשמל אפשר לחבר בבטיחות את התנור החשמלי והווק שלנו. אך כשהיינו עסוקים מאוד יכולנו לשכוח בקלות ולחבר מתוך הרגל לשקע הקרוב ביותר ולגרום לקו עומס יתר ולחשמל להתנתק שוב.

פעם החשמל נותק שוב. חרדתי מאוד: "איך נוכל להכין מנות בזמן ללא חשמל?" האשמתי מתרגלים עמיתים: "למה זה עדיין קורה?" "לא אמרתי לכם?" כתוצאה מכך דברים החריפו. התקשרנו לחשמלאים, אבל מסיבה מסוימת, הם לא הגיעו גם אחרי כמה תזכורות. הבנתי שזו הייתה התרעומת שלי ומיד סילקתי את ההחזקה. באורח פלא, לאחר זמן מה הרמתי את מבטי וראיתי שהחשמלאי הגיע. הבעיה הדחופה נפתרה מיד.

כך השלמנו את השירות על אף הפספוס שכמעט קרה. למעשה, יש דרישות מחמירות במטבח: התנור צריך להיות נקי ללא רבב; המעברים צריכים להיות נקיים ולא חסומים; הרצפה חייבת להיות נקייה משומן; המרכיבים לא צריכים להיערם באופן אקראי; הכלים צריכים לחזור למקומם; המדים צריכים להיות מסודרים; צריך לשטוף את הידיים כל הזמן, וכן הלאה.

כשאני מדבר על זה, אני נזכר במשהו שעליי להתנצל לגביו בפני מתרגלים עמיתים. בתחילה לא הקדשתי מספיק תשומת לב והעלבתי אחרים בלי לשים לב. לפעמים קורה שמישהו יוצר קארמה שלא במודע. במטבח בעל מתקנים מוגבלים יש רק כיור אחד לשטיפת כלים ולשטיפת ירקות. המתרגלת שהוצבה שם כעזרה למטבח, הייתה עסוקה כל הזמן בשטיפת הכלים. באותו זמן היה תורי לבשל, ומפעם לפעם הייתי צריך להשתמש בכיור לשטוף ידיים. כל פעם כשסיימתי לנקות את ידיי, ניערתי אותן כדי ליבש אותן. במפתיע, המים התיזו על המתרגלת שעמדה במקרה מאחוריי. רק לאחר שהיא הצביעה על כך בפניי מספר פעמים הבנתי מה קרה. המתרגלת שמרה על סטנדרט של שין-שינג גבוה ולא התלוננה או יצרה קונפליקט. זה הראה שאין שום דבר טריוויאלי בטיפוח. אפיזודות קטנות המשפרות את הטיפוח שלנו יכולות לקרות בכל מקום.

בתהליך הזה, הדרישות למיומנויות הקולינריות שלנו גדלו בהדרגה גם כן. זמן קצר אחרי שלמדתי לבשל, תוך שימוש במשוב, הייתי צריך כל הזמן לשנות את סגנון המנות: לשלב מנות בשריות וצמחוניות; טעמים של מתוק, מלוח, חמוץ וחריף; טעמים בסגנונות סצ'ואן, קאנטון, ומהצפון; אוכל סיני ואוכל מערבי; ולהוסיף עוגות, קינוחים, מרקים וחטיפים לצידם. עליי להתמחות בטכניקות בישול שונות, כולל אפייה, טיגון, בישול במים, אידוי וצלייה, שצריך לשנות מעת לעת ובגמישות ולהשתמש בהתאם למתקנים במטבח. בינתיים, פריסת המסעדה צריכה להיות אלגנטית, סידור כוח האדם צריך להיות מחושב היטב, צריך לשים לב לאבטחת המזון, משלוח הארוחות צריך להיעשות בזמן, וכו'. נקודה חשובה נוספת היא להמשיך לטפח. כמו שכולנו יודעים, ההישג האמנותי של שן יון הוא חסר תקדים. שירות הקייטרינג שלנו שואף להיות שווה ערך עם שן יון, אך יש עדיין מקום רב לשיפור. לספק לאמנים ארוחות טעימות זו האחריות המכובדת של צוות השירות שלנו.

ההשתתפות בשירותי הקייטרינג ברחבי מדינות אירופיות שונות הרגיש לי קצת כמו נדידה. נתקלנו בכל מיני בעיות שהיה צריך לפתור בצורה הרמונית. הבנתי שזו הייתה גם הזדמנות פז לטפח ולהשתפר. לדוגמה, כששן יון הגיע, מתרגלים בעלי לב טהור רצו כולם להכין את האוכל הטעים ביותר ולספק את השירות הטוב ביותר, זה בטוח. כולם הסכימו, אף שלרוב מבלי לקחת בחשבון את הנסיבות הספציפיות המקומיות.

כמובן, המארגנים מבינים את התנאים המקומיים הכי טוב, כולל כוח אדם, חומרים ומשאבים פיננסיים וכו'. לפעמים חציתי קצת את הגבולות. בהסתכלות לאחור אולי זה נראה כמו לפעול מיוזמתי, לעשות מה שבא לי. הבנתי שאפילו עניין המובן מאליו חייב ראשית להיות בתיאום עם המארגנים המקומיים. אני זוכר שפעם כשהמאסטר לימד את הפא, הוא היה צריך עוד קצת זמן. אז הוא שאל את המארגנים אם זה בסדר. כמה מהנוכחים אפילו צחקו: "האם צריך לשאול?" המאסטר נותן לנו דוגמה לחשוב על האחרים לא משנה מה אנחנו עושים, שזהו דבר שעליי לזכור תמיד.

המצב הוא שונה במדינות שונות ובאזורים שונים באירופה. אני מזכיר לעצמי שאיני יכול לפעול מתוך גחמה. אם כבר מדברים על זה, בוועידת הפא הזאת, צוות השירות שלנו רוצה להודות למארגנים מרחבי אירופה על האמון והתמיכה החזקה. נעבוד יחד קשה יותר ונשאף לפעול טוב יותר. נקודה נוספת היא שכשמופע שן יון באירופה נתקל באמת בהפרעה זה דרש מאיתנו, מתרגלי דאפא באירופה ,לעבוד יחד לסלקה. רק בדרך זו הופעות שן יון יכולות לעבור בצורה חלקה ולהפוך להצלחה מלאה.

בנוגע לנפלאות הטיפוח, אכן קרו נסים רבים. לכל אחד יש התנסויות משלו. לדוגמה, כשנכנסתי למטבח, חבשתי את כובע השף. זה היה כובע לבן גבוה. אחרים פנו אליי בכינוי "שף" בכוונה לעודד, אך למעשה גרמו לי שמחת יתר. חלק שיבחו אותי על המיומנויות הקולינריות שלי ועל המנות הטעימות. זה העניק לי תחושת הישג ושמחה, במיוחד כשהמנות שבשלתי בעצמי נאכלו עד תום ואף טיפת רוטב לא נשארה. לפעמים היה לי מטבח גדול ומאובזר ויכולתי לבטא עצמי בחופשיות. כשהמנות התבשלו בהצלחה, מתרגלים עמיתים ערמו עליי שבחים שגרמו לי להרגיש טוב עם עצמי. תחושת העצמי התרחבה, הרגשתי בעל עוצמה, בעל יכולת ומדהים, וחשבתי שאולי המיומנויות הקולינריות שלי דומות אף לאלו של כמה שפים מפורסמים. ברגע שהמחשבות האלו צצו, זה היה הזמן לעמוד על המשמר.

כמובן שכולנו מטפחים. אנחנו לא נמשיך להחליק במורד המדרון החלקלק. אך האין זו הזדמנות לטפח ולהשתפר? האין זה הזמן להיפטר מהחזקות? זו הזדמנות טובה לתקן את המנטליות שלי. כשזה יושג, הרמה שלי תשתפר. אז ברגע שהכובע הגבוה נמצא על הראש, בייחוד כובע השף, החזקות חבויות עלולות להגיח אחת אחרי השנייה כדי שאסלק אותן זו אחר זו ואשתפר צעד אחר צעד. בעלייה צעד אחד בכל פעם, הטיפוח משתפר בצעדי ענק. זה אפשרי לפרוץ דרך כמה רמות ביום אחד. זה בדיוק מה שאנחנו המטפחים מחפשים: לשפר שין-שינג ולהגיע לרמות גבוהות יותר.

הטיפוח מדהים כך, הלא כן? אם לא הייתי מעז לקום ולהביע את משאלתי לבשל, הייתי מפספס הזדמנות נהדרת שכזו לטפח. צוותי הקייטרינג שלנו מצפים ומברכים אתכם להצטרף אלינו.

כל הכתוב כאן הוא התנסותי בלקיחת חלק בשירות הקייטרינג השנה. היות שיש מגבלות להבנה שלי, אם יש דברים הדורשים תיקון בהתנסות או בטיפוח שלי, אנא יידעו אותי ועזרו לי להתעורר במהירות האפשרית כדי להשתפר. כפי שאני אומר לעתים קרובות: לתרגל בדאפא זה נפלא!

תודה לכם, מאסטר נכבד, ומתרגלים עמיתים!

[הוגש לוועידת הפא האירופית 2022]

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org. אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]