קראו עכשיו

(Minghui.org) אשתי ואני השתתפנו בשיעור מבוא לפאלון גונג שלימד מר לי הונג-ג'י, מייסד השיטה הרוחנית, בעיר ג'נג-ג'ואו שבפרובינציית הה-נאן ביוני 1994.

מזג אוויר יוצא דופן במהלך השיעור

אחר הצהריים אחד, כשמאסטר לי נתן הרצאה, השמיים השחירו פתאום ומערכת הקול הפסיקה לפעול. המאסטר נעמד והמשיך בהרצאה, כשהוא מדבר בקול רם. בחוץ החלו ליפול אבני ברד. הם עפו לתוך האולם דרך החלונות. הרמתי אחד כזה והוא היה בגודל האגודל שלי.

מישהו אמר שיש סופת ברד בחוץ. המאסטר אמר: "אל תדבר, שים לב למה שאני אומר". האורות כבו והמאסטר הפסיק את ההרצאה שלו. גשם דלף פנימה והפודיום התכסה במים. המאסטר זז הצידה, עמד ועשה סימני ידיים. כשסיים, ראיתי אותו מחזיק בקבוק ביד אחת ומפנה אצבע לבקבוק עם ידו השנייה. שמעתי צעקה, זה היה קול של אישה. המאסטר הבריג את הפקק על הבקבוק ומשהו נראה בתוכו.

הגשם פסק והשמש יצאה. כולם מחאו כפיים. רק אחר כך הבנתי שהמאסטר חיסל שד. המאסטר התיישב ועשה עוד סדרה של סימני ידיים לפני שהמשיך בהרצאה. הוא הרגיע אותנו: "הבתים שלכם בסדר. אל תדאגו והקשיבו בקפידה למה שאני מלמד".

בדרכנו הביתה לאחר ההרצאה, המים ברחובות הגיעו עד לירכיי. אני ובת זוגתי רכבנו על האופניים שלנו הביתה. הגג של הבית ממול לביתנו התרומם ברוחות חזקות. הקיר הצדדי קרס. גם כמה עצים בקוטר של מטר אחד נעקרו ממקומם. קווי טלפון נפלו ופגעו בזרם החשמל. אבל העץ מול ביתי היה שלם. בנינו סככה כשאנחנו משתמשים במוטות עם לוחות של דלתות כגג. נהגנו לבשל את הארוחות שלנו בסככה הזאת, והנה המטבח המאולתר הזה לא ניזוק כלל מהסערה. כולם נדהמו מזה.

מישהו אמר: "העיר ג'נג-ג'ואו לא ראתה רוחות כה חזקות כאלה כבר 50 שנה. הגגות של כל האחרים ניזוקו ועצים גדולים נעקרו ממקומם. והסככה שלכם בסדר". יתר על כן, הבית בו גרנו נבנה על קרקע נמוכה יותר. מים נכנסו לביתנו בכל פעם שירד גשם. אבל הבית היה יבש באותו יום חרף הגשם הכבד. זכרתי שהמאסטר אמר במהלך ההרצאה: "הבתים שלכם בסדר". הבנתי שהמאסטר הגן על הבית שלנו.

להפוך לאדם טוב יותר באמצעות תרגול דאפא

במהלך ההרצאות בג'נג-ג'ואו, המאסטר טיפל במחלות שלנו. הוא ביקש מכולם לרקוע ברגליהם. ראיתי אור מבזיק מאחורי המאסטר, ממש כמו ניצוצות שעפים בזמן ריתוך. תהיתי, מהיכן מגיעים הניצוצות האלה? הבנתי מאוחר יותר, שזה הגיע מהמאסטר שטיפל במחלות.

יום אחד, לפני שהוא התחיל בהרצאה, המאסטר ניגש אל הפודיום ושאל: "מי איבד כסף?" הייתה שם ערימה של שטרות, 100 יואן בסך כולל. היו גם שרשראות זהב, שעונים ודברי ערך אחרים. מי שאיבד את חפציו היה ניגש ומחזיר אותם. זה היה בדיוק כמו שהמאסטר אמר: "זוהי ארץ טהורה. מי שאיבד משהו יכול לקבל זאת חזרה". השיעורים של פאלון דאפא הפכו אותנו לאנשים טובים יותר.

היו שם שני מתרגלים מהעיר שיאן-נינג מפרובינציית הו-ביי. התיק שלהם נגנב בזמן שסעדו במסעדה. התיק הכיל את הספר "הפאלון גונג", כרטיס כניסה לשיעור ההיכרות עם הדאפא וכלי רחצה. בלי הכרטיס לא הרשו להם להיכנס ולהאזין להרצאה של המאסטר. למאסטר נודע על מצבם והוא אמר להם לחזור למחרת היום לאותה מסעדה כדי לחפש את התיק שלהם. הם עשו זאת וראו בחור צעיר קורא את הספר "הפאלון גונג".

הם שאלו אותו: "גם אתה מתרגל פאלון גונג?" הצעיר הניח את הספר. הרוח נשבה והספר נפתח. אחד המתרגלים אמר: "הנה השם שלי, הספר הזה הוא שלי". הצעיר אמר: "אם זה הספר שלך, אז קח אותו". המתרגל שאל: "איפה התיק שלי?" הוא הצביע על תיק. המתרגלים הרימו את התיק ובדקו את תכולתו. שום דבר לא היה חסר בו.

היו עוד הרבה סיפורים יוצאי דופן כאלה.

בתום שיעור המבוא של השיטה, תלמידים רבים בקהל הרימו ידיים כשהם מבקשים ללחוץ ידיים למאסטר. גם אני הרמתי את ידי. המאסטר לחץ ידיים לאישה שהייתה במרחק של כשני מטרים ממני. לאחר מכן הוא צעד לעברי. הוא לחץ את ידי. ידו של המאסטר חשה רכה וחשבתי: "ידו של בודהא רכה כמו צמר גפן". אני לא יכול לתאר את ההרגשה, אבל זה היה מדהים וקדוש. מאוחר יותר, בכל פעם שדברים היו מעייפים, או אפילו כשהייתי כלוא כי סירבתי לוותר על תרגול בדאפא – החוויה הזו עזרה לי להמשיך הלאה.

כשהשיעור הסתיים, ראש אגודת הצ'יגונג אמר: "מאסטרים אחרים של צ'יגונג היו משתתפים בארוחה חגיגית אחרי שנתנו שיעור, אבל המאסטר של פאלון גונג לא מתענג על סעודה חגיגית, הוא אוכל אטריות אינסטנט". אגודת הצ'יגונג נתנה למאסטר מתנה, כרזה עם המילים: "הצלה של ישויות חיות".

תועלת שהושגה מתרגול דאפא

לאחר שבת זוגי השתתפה בשיעור ההיכרות עם השיטה, היא החלימה ממחלותיה הרבות, הכוללות כאבי ראש, דלקות בכליות ובשלפוחית השתן, טחורים ועוד. היא חזרה לכוחותיה בידיה וברגליה והייתה מלאת אנרגיה. האמנתי שהמאסטר באמת ריפא את המחלות שלה. זה גרם לי להיות נחוש לתרגל טיפוח וללכת בחריצות על פי הכתבים של הדאפא.

לאחר תרגול דאפא במשך תקופה, העין השמימית שלי נפתחה. ראיתי סצנות בממדים אחרים: ערים, בניינים, כבישים, הרים ונהרות, פרחים ועצים. הפרחים היו יפים במיוחד. ראיתי גם אנשים לבושים בלבוש עתיק. בעיות הבריאות שליוו אותי זמן ארוך, כמו בעיות בכיס המרה, דלקת בכליות, טחול וכבד נפוחים נעלמו. נוסף על כך, הייתה לי אנרגיה אין-סופית.

ב-1995, אני ומשפחתי צילמנו בחצר שלנו. בתמונות, ראינו בחצר הרבה פאלונים (גלגלי חוק), גדולים כמו צלחות. אפשר היה לראות בבירור את סמלי הסוואסטיקה והטאי-צ'י בתוך הפאלונים האלה.

נעצרתי בשל סירובי לוותר על השיטה

כיוון שסירבתי להפסיק לתרגל פאלון דאפא, נאסרתי והייתי עצור במרכז מעצר. ארבעה שוטרים ניסו להכריח אותי לוותר על אמונתי. אחד מהם אמר: "הממשלה אוסרת עליך לתרגל פאלון דאפא. עליך להבטיח בכתב שתוותר על השיטה, אחרת נענה אותך למוות". חשבתי לעצמי: "הדאפא נתן לי חיים חדשים. עקרונות היקום 'אמת-חמלה-סובלנות' נמצאים בלבי. אם אני חייב למות כדי לקיים את העקרונות האלה, אז שיהיה". השוטר צעק: "עליך לכתוב דו"ח כל יום". הנדתי בראשי ואמרתי: "לא, אני לא אשתף פעולה". הוא נסוג ואמר: "אתה יכול לכתוב אחד כל יומיים". אמרתי לו: "אני פועל על-פי העקרונות של 'אמת-חמלה-סובלנות'. אני לא אכתוב כלום. אני לא מפחד מהמוות".

השוטר היה כעוס. הוא קם ועמד לקרוא ערימה של חומרים המשמיצים את הדאפא. אמרתי: "אל תקרא את זה. אני לא אקשיב". הוא רתח מזעם. הוא החל לקרוא בקול רם. החלטתי לשנן את כתבי הפא בזמן שזה קרה. השוטר נפל לפתע על השולחן ונותר ללא תזוזה.

אחד הסוהרים נכנס ושאל: "האם פגשת פעם את מאסטר לי?" אמרתי: "כן. לחצתי לו את היד". הוא שלח אותי בחזרה לתא הכלא. לאחר מכן שמעתי שכל השוטרים פוטרו מבית המעצר. השוטר ההוא שכעס עליי שינה את הגישה שלו ב-180 מעלות. הוא דיבר אליי בצורה חביבה, נתן לי עט ונייר והסביר לי איך אני יכול להגן על עצמי ולהגיש ערעור.

אני מאמין שההגנה של המאסטר, כמו גם המחשבות הנכונות שלי, חיסלו את הרוע והובילו את השוטר לשנות את דעתו לגבי הדאפא.

מילים אינן יכולות לבטא את תודתי העמוקה למאסטר. הדרך היחידה שבה אני יכול לגמול למאסטר היא לטפח במרץ ולמלא אחר הדרישות של הדאפא.

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org. אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]