לטפח את עצמי באמצעות מחשבות נכונות ולא עם רגשות אנושיים

(Minghui.org) כמה אירועים שקרו לאחרונה גרמו לי להבין שמצב הטיפוח שלי הוא זה שגרם להם לקרות. לאחר שלמדתי את שני המאמרים האחרונים של המאסטר, הבנתי שנשאתי בתוכי המון כעס ושליליות כלפי אנשים שהופעלו על ידי המניפולציות של תעמולת המפלגה הקומוניסטית הסינית מק"ס ושקריה, ושהם מלאי שנאה או שותקים לגבי רדיפת הפאלון גונג. הרגשתי שהתסכול והכעס שלי מוצדקים ושדבריי העזים יכולים להעירם.

כשהמאסטר פרסם את המאמר "התעוררו", הבנתי שבגלל החסרותיי וההבנות הלא נכונות שלי, תדלקתי את הגוף האחד של המתרגלים באנרגיה שלילית עם השליליות שלי ומצב הטיפוח שלי.

כשאני עומד פנים אל פנים מול מישהו שאומר דברים רעים, האם אני יכול לשמור שלבי לא יזוז? או שאגיב לתשוקה המיידית הזו להיאבק חזרה, או שאחוש פחד, או ארדוף אחר תוצאה? כשכל הקארמה השלילית  הזו והמושגים החבויים תוקפים אותי, האם אומר או אעשה משהו שאין עליי לעשות?  אלו הרגעים בהם עליי לחזק את ההכרה העיקרית שלי כדי להפסיק להגיב לרגשות השליליים החזקים האלו שבתוכי, ולבחור להתנהג כפי שהמאסטר רוצה שאנהג.

האם באותו רגע אוכל להיות עניו ואבין שהאדם הזה הוא אחד מהאנשים של המאסטר? האם אוכל לזכור לבקש עזרה מהמאסטר כשאני מרגיש חלש מכדי להתגבר על החזקה? או שאמשיך להזין ולחזק את האנרגיה השלילית, המרושעת, של הכוחות הישנים?

הבנתי גם שמצב הטיפוח האישי שלי יוצר את התסכול שלי כלפי אחרים. מה שאני רואה באחרים משקף את מה שאני מרגיש לגבי עצמי. כשאני מרגיש תרעומת, תסכול או כעס כלפי אחרים, זה בגלל שאינני מרגיש טוב לגבי מצב הטיפוח שלי, כלפי החוסר בלימוד ותרגול, חוסר בהבהרת האמת, וחוסר בהתייחסות רצינית לצורך במחשבה נכונה. אני גם לא מרגיש טוב לגבי חוסר רצוני לסלק את ההחזקות שאני יודע שיש לי אך לא רוצה לשחרר לאחר כל השנים האלה, כמו תאווה, עצלות ורדיפה אחר חיים נוחים יותר.

המאסטר אמר לנו שעלינו להיות בעלי חמלה ואהבה כלפי כל האנשים, ו"מתרגלים ותיקים צריכים לעשות את זה עכשיו."("התעוררו"). חמלה היא רף גבוה מאוד. בהבנה האישית שלי, הדרך היחידה שיהיו לנו מחשבות נכונות היא לקרוא את הפא יותר ולעשות את התרגילים כל יום, ולהסתכל פנימה ולטפח את עצמנו היטב, כך שכאשר המצוקות והפיתויים האלו בוחנים אותנו נוכל ללכת עם הפא של המאסטר ולא עם הרוע.

אני מצטער מאוד שהמאסטר היה צריך לבזבז מאמצים כדי להזכיר לי שוב איך להתנהל כתלמיד דאפא למען תיקון הפא, ובסופו של דבר למען עתידי שלי. אך התעוררות למשהו ושינוי מהותי הם שני דברים שונים. ההתעוררות עוברת מהר מאוד, ואנחנו מהר מאוד חוזרים לדרכינו הישנות. אני נודר לפעול היטב בכל הזדמנות שנשארה לי, עם מחשבות נכונות ורציונליות ולא עם רגשות אנושיים ורגשנות.