(Minghui.org) ברכות מאסטר! ברכות מתרגלים עמיתים!
בנובמבר 2019, זמן קצר אחרי ששוחררתי מהכלא, התפרץ נגיף הקורונה והרגשתי את הדחיפות להציל אנשים. לאורך השנים האלה באמת הרגשתי שהמאסטר לצדי ומגן עליי, וגם לקחתי לתשומת לבי את מה שהמאסטר אמר ב"הונג יין 3":
"תלמידי הדאפא הם התקווה היחידה לישועת האנשים". ("התקווה היחידה)"
"אשתי היא הטובה ביותר"
שלוש וחצי השנים שבהן נרדפתי בכלא גבו מחיר כבד מבריאותי. שיערי האפיר ונשר, ראייתי הטשטשה, החוליות שלי נשברו, אך הסוהרים עדיין הכריחו אותי לשבת על ספסל קטן. כתוצאה מכך הרגליים שלי נעשו חסרות תחושה – סימפטום מוקדם לשיתוק. גבי כאב כל כך שאפילו אחרי שישבתי זמן קצר נאלצתי לשכב על הגב. הסוהרים נוהגים לעתים קרובות לשים בחשאי סמים לא ידועים באוכל של המתרגלים, וכך סבלתי גם מאובדן זיכרון חמור. הסוהרים ניסו הכול כדי למנוע מהמתרגלים לתקשר זה עם זה. כשחזרתי הביתה, חשבתי שסוף סוף אוכל לראות מתרגלים אחרים. כל כך שמחתי!
אבל כשהגעתי הביתה, עקב איום הרדיפה המציאות הייתה שבעלי פקח עליי עין כל הזמן וסירב לתת לי לצאת. הוא אמר: "המשטרה צופה ועוקבת בכל מקום בימים אלה. עדיף לא ליצור קשר עם מתרגלים אחרים". זו הייתה מכה קשה ללבי. לפני שנשלחתי לכלא בגלל אמונתי בדאפא, בעלי תמך בטיפוח שלי ואפילו עזר לי לעשות כמה דברים, כדי לאמת את הפא. מה קרה?
הוא אמר לי: "מכרתי את החנות ואת הבית שלנו. העברתי הכול לכאן". הסתכלתי על הערימות שעל הרצפה ושאלתי אותו: "מה עם הדברים שביקשתי ממך לשמור עבורי?" הוא אמר: " לא היה לי כוח לדאוג לדברים האלה. בשנים האחרונות אפילו חשבתי להתאבד".
טינה צצה בי מיד. חשבתי בלבי: "עשיתָ כל מה שאמרתי לך לא לעשות. ביקשתי ממך פעמים כה רבות לטפל בחומרי הבהרת האמת להצלת אנשים, ועכשיו הם נעלמו. אמרתי לך לשמור על הדירה שלנו, אבל אתה מכרת אותה. הבטחת לי שתטפל בדברים אבל לא עשית כך". ממש כעסתי והרגשתי נורא. נרגעתי בהדרגה ולמדתי את הפא יותר. אמרתי לעצמי לא להאשים את בעלי, ולהתייחס לכל אלה כאל דברים טובים בטיפוח.
שחררתי את המשאלה שלי לראות מתרגלים אחרים. מלבד לימוד הפא וביצוע התרגילים כל יום, התחלתי למיין את הערימות שהצטברו. הכינור שלי שהיה בבעלותי במשך 40 שנה היה ספוג בגשם ונשבר; המצלמה שנשאתי עמי תמיד נעלמה; תעודת הזהות שלי, הבגדים האהובים עליי והחותמות שאספתי במשך שנים רבות נעלמו כולם; מחצית מהרמקולים של מערכת הקול בעלות של 10,000 יואן היו חסרים. אף שלא התלוננתי עוד על בעלי, כשחשבתי על הדברים שנעלמו הרגשתי כל כך עצובה, שרציתי לבכות.
בזמן שהייתי כלואה בעלי היה תמיד במצב רוח רע וחסר אנרגיה. תלושי ההכנסות וההוצאות מעבודתו היו בבלגן. עזרתי לו לבדוק את הקבלות אחת אחת, לרשום אותן ולארגן אותן בפנקס. המצב הגופני שלי אפשר לי לעבוד רק לזמן קצר ואז נאלצתי לשכב. גם הבריאות של בעלי לא הייתה טובה. הוא בעיקר שכב במיטה, ועדיין היה במצב רוח רע. הוא היה מתרגז פתאום ולפעמים אפילו מאיים להתגרש ממני.
לא יכולתי ליצור קשר עם מתרגלים עמיתים, לא יכולתי להיכנס לאתר מינג-הווי, ולא יכולתי לצאת להציל אנשים. הרגשתי כל כך בודדה וחרדה. בכל פעם שהתקשיתי לסבול, שיננתי בשקט את הפא של המאסטר:
"אם גם אתה נחמד וגם אני נחמד ונשב כאן בהרמוניה, איך זה יכול להיות שהגונג יגדל?" ("ג'ואן פאלון" – הרצאה רביעית)
הזכרתי לעצמי שוב ושוב: "אסור לי לכעוס עליו. אני חייבת לנסות להבין אותו. אני חייבת לזכור שהסבל הזה הוא דבר טוב ולכוונן את המנטליות שלי". בעזרת הפא של המאסטר לבי נרגע יותר ויותר, ובהדרגה הצלחתי להשתחרר מהטינה ומההחזקות שלי.
ההתנהגות של בעלי כבר לא השפיעה עליי. הבנתי שהמצב הנפשי שלו נגרם גם כן מהרדיפה של המק"ס, כך שעליי לגלות הבנה לכך. עקב הרדיפה נאלצתי לעזוב את הבית ואז כלאו אותי. כמעט ולא הייתי בבית.
הבנתי שלהיות אישה טובה זה גם חלק מאימות הפא. כל יום בישלתי לו ארוחות טעימות. כשהוא סבל מכתף קפואה ולא הצליח להרים את זרועו, עזרתי לו להתלבש, להתרחץ, לחפוף את שיערו וכו'. יום אחד הוא אמר לי מעומק ליבו: "אשתי היא הטובה ביותר. תודה לך".
אחרי שראיתי איך הוא השתנה, אמרתי לו: "בזמן שנרדפתי בכלא, כל המתרגלים האחרים היו מודאגים ביותר לגביי. עכשיו כשחזרתי, הם עדיין לא יודעים מה שלומי, והם בטח מודאגים מאוד. אני רוצה ללכת לבקר אותם". הוא הסכים באי רצון ואמר: "אני אלך איתך, אבל את יכולה לבקר רק אדם אחד". הוא נהג ואחרי כמה פיתולים וסיבובים, סוף סוף פגשתי את המתרגלים. לא יכולתי לשלוט ברגשותיי ובכיתי. הודיתי בשקט למאסטר בלבי. המתרגלים האחרים העניקו לי עידוד רב. הם גם נתנו לי הרצאות חדשות של מאסטר, את מוסיקת התרגילים המעודכנת ותוכנה חדשה לעקוף את חסימת האינטרנט. הרגשתי טוב הרבה יותר מפני שחזרתי לסביבת הטיפוח בקבוצה.
כשחזרתי הביתה השמעתי לבעלי את סיפורי התרבות השמימית מאתר מינג-הווי. לאחר שהקשיב במשך זמן מה הוא אמר: "זה ממש טוב". אחר כך השמעתי לו כל יום סיפורים מרדיו מינג-הווי – "קול התקווה" – ועוד. לפעמים אני גם מקריאה לו סיפורי טיפוח וחוויות מופלאות שחוו כמה אנשים לאחר שאמרו: "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב". אמרתי לו שזה יעזור לו אם גם הוא יְשַנֵן את זה. הוא הסכים לכך. אבל כשהיה שומע דברים על הטבע המרושע של המק"ס, הוא היה מתעצבן מיד ואומר: "אני לא רוצה לשמוע את זה". ידעתי שהאלמנטים של המק"ס שבתוכו מפחדים, לפיכך לא כפיתי עליו. שלחתי מחשבות נכונות לנקות את השדה הממדי שלי עצמי ולפורר את הגורמים השליליים שהפריעו לו.
כשניסיתי לראשונה לכתוב מאמרים כדי לחשוף את הרדיפה, הוא אמר: "מה את כותבת? את לא יכולה לשלוח את זה למינג-הווי". בכל פעם שהתחלתי לכתוב, הוא היה ניגש ובודק מה אני עושה. חשבתי לעצמי: "אני לא יכולה לכתוב מאחורי גבו כל הזמן, מפני שזה לא ייחשב לטיפוח". יום אחד אחזתי בעט ממש מולו. הוא ראה זאת ואמר: "למה את כותבת תמיד?" אמרתי לו: "אתה יכול להגיה את זה אחרי שאסיים".
כתבתי על איך אבא שלי אהב אותי וטיפל בי כשהייתי ילדה. השורות היו מלאות במחשבות טובות והביעו את מסירותי לאבי. אחרי שסיימתי הקראתי לבעלי וביקשתי שיערוך את מה שכתבתי. הוא אמר: "זה ממש טוב. אני לא יודע מה לשנות".
את המאמר הקצר הזה נתתי לאבי ביום הולדתו ה-88, יחד עם חוברת על הרדיפה. אבי קרא אותם ושמח מאוד. מאותו זמן ואילך בכל פעם שכתבתי משהו וכבר החל להיות מאוחר, בעלי הביע את דאגתו ואמר: "לכי לישון מוקדם, את צריכה לדאוג לבריאותך".
בכל פעם שבעלי כעס הזכרתי לעצמי שגם הוא סבל בגלל מדיניות המק"ס במשך השנים האחרונות. לא התווכחתי איתו וניסיתי לסלק את ההחזקות שלי. בהדרגה גם הוא השתנה כשראה שאני לא מתווכחת איתו. כשהשין-שינג שלי השתפר, המאסטר עזר לי וטיהר את גופי. בהדרגה יכולתי לשבת למשך זמן ארוך מבלי להזדקק לשכב ולנוח.
המאסטר גם עזר לי למצוא מתרגלת שגרה בקרבת מקום. במארס 2020 בעלי ואני טיילנו בתוך הקהילה שלנו שהייתה בסגר. שכנה דיברה עם אחד הממונים הבכירים, ומה שהיא אמרה היה משהו כמו: "קראתי במינג-הווי...". ידעתי שהיא מתרגלת. כשאמרתי לה שלום, היא זיהתה אותי מיד. היא סיפרה לי שעמיתה שחיפשתי עברה לגור קרוב יותר ושתיהן גרות כעת במרחק של פחות מ-100 מטרים משם. שמחתי כל כך, עד שהודיתי למאסטר מקרב ליבי. לא יכולתי לעמוד בקצב ההתקדמות של תיקון הפא במשך שלוש וחצי שנים בכלא, אבל עכשיו קיבלתי עזרה רבה ממתרגלים אחרים.
כל הזמן תיקנתי את עצמי בהתאם לפא, וגם בעלי השתנה רבות. כעת הוא נושא קמע של פאלון דאפא ומשנן כל יום כשהוא יוצא לטייל: "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב". בריאותו השתפרה מאוד והוא כבר לא נשאר במיטה. אמרתי לו: "המאסטר ניקה גם את הגוף שלך, משום שכאשר אדם אחד מטפח, כל המשפחה מרוויחה". הצעתי לו לקרוא את "ג'ואן פאלון" והוא הסכים. אחרי שקרא כמה הרצאות, הוא אמר: "הספר הזה באמת מלמד אותנו להיות אנשים טובים". בהדרגה הוא הרגיש אנרגטי יותר והיה מסוגל לצאת לפגוש את חבריו. אמרתי לו: "כשאתה לא בבית, גם אני אצא לטייל (לספר לאנשים על פאלון דאפא)". הוא ענה: "רק תהיי זהירה".
בעלי סיפר לי לאחרונה שאחיו הצעיר סובל ממחלת עור אך היא לא מחלימה גם לאחר שימוש בתרופה. אמרתי לו: "תגיד לו שיחזור על המשפטים: "'פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב'". הוא אמר לו זאת למחרת.
עכשיו בעלי מבקר כל לילה בבית הוריי בני ה-90, מה שמאפשר לי להשקיע יותר זמן באימות הפא ובהצלת אנשים.
להוקיר את התכנונים של המאסטר
1. יוזמה להבהיר אמת לבני משפחה וחברים
בערב ראש השנה הסיני 2020, עשרות מבני משפחתי התאספו יחד. בדרך כלל לא הייתי טורחת לראותם ואפילו לא הכרתי חלק מהם. ידעתי שהמאסטר שלח אותם אלי, אז אני חייבת להוקיר את ההזדמנות הזו. גברת מבוגרת אחת הייתה בכירה לשעבר במק"ס. הבהרתי לה את האמת פעמים רבות, אבל היא מעולם לא הסכימה לפרוש מהמפלגה. ישבתי לצידה ליד השולחן ואמרתי: "נהגת לשבח אותי מאז היותי ילדה. ראית שכשגדלתי לא גרמתי להוריי כל דאגה. בעבודה כולם הכירו אותי כעובדת הטובה ביותר. אבל המק"ס בכל זאת רדפה אותי וכלאה אותי בגלל האמונה שלי". שוחחנו רבות, והיא הסכימה לבסוף לפרוש מהמק"ס.
מאוחר יותר הוקלו ההגבלות עקב המגפה. באותו הזמן בעלי עדיין לא רצה שאצא לבד. אמרתי: "אני רוצה ללכת לבקר קרובי משפחה שלא ראיתי במהלך ראש השנה הסיני". באותו ערב כשהבהרתי את האמת לקרובים, בעלי נכנס פנימה. הוא כעס מאוד ואמר שהלכתי לזמן ארוך מדי. הבנתי שזה קרה כדי שאוכל לסלק את ההחזקה לשמירה על הכָּבוד העצמי שלי. לא התרגשתי מהיחס שלו, ועזרתי לקרובים בהתלהבות לפרוש מהמק"ס ומהארגונים שלה. לאחר מכן הלכתי הביתה. עד אז בעלי כבר נרגע ואמר: "היה כל כך חשוך, שפחדתי שלא תוכלי לראות, כך שיצאתי לחפש אותך".
כשהאביב הגיע, הצעתי לבעלי: "בוא נלך עם חברתי לעבודה לשעבר ומשפחתה לאזור הכפרי, כדי לאסוף ירקות בר". הוא שמח אבל אמר לי להיזהר במה שאני אומרת להם. חברתי לעבודה שמחה לראות אותי. סיפרתי לה על הפרישה מהמק"ס בזמן שאספנו ירקות, והיא הסכימה לפרוש. למחרת היום היא לקחה אותי לפגוש חברה. הבהרתי לה את האמת וגם היא פרשה. מאוחר יותר פגשתי את בנה ועזרתי לו לפרוש מהמק"ס. זמן קצר לאחר מכן ביקרתי את משפחתה של אשתו לשעבר וגם להם עזרתי לפרוש מהמק"ס.
תכננתי לבקר את השכנים הקודמים שלי. באותו ערב בעלי ואני טיילנו לשכונה הישנה שלנו. אמרתי לו: "למיטב זכרוני ביתו של מר וואנג בכיוון הזה, נכון?" הוא ענה: "אחרי שאת עוברת את הגשר, זה בתוך מתחם גדול". למחרת לקחתי מונית למתחם הזה. אחרי שנכנסתי בשער, בדיוק כשחשבתי שלא אוכל למצוא את יחידת המגורים של מר וואנג ראיתי במרחק קצר ממני גברת שדומה לבתו. קראתי בשמה. לקח לה קצת זמן לזהות אותי, אבל היא לקחה אותי בשמחה לראות את אביה. באותו היום עזרתי למשפחה שלהם לפרוש מהמק"ס. כמו כן רשמתי את מספרי הטלפון של בני משפחה נוספים של מר וואנג. הוא לקח אותי לבקר שכן נוסף.
השכן ואשתו כל כך שמחו לראות אותי ואמרו: "עברו שנים רבות כל כך. בדרך כלל אנחנו יוצאים כל יום לטייל, אבל היום משום מה לא יצאנו". אשתו קיבלה אותי בחמימות ובידידות והראתה לי תמונה של בנם ומשפחתו. רשמתי לי את מספר הטלפון של הבן. בעלה היה עובד עירייה למופת במשך שנים רבות לפני שפרש לגמלאות, והורעל קשות על ידי תעמולת המק"ס. בסופו של דבר הוא הבין את האמת על הרדיפה ופרש מהמפלגה. מאוחר יותר צלצלתי לבנם ושוחחתי איתו, ולאחר מכן הלכתי למקום עבודתה של אשתו. כולם פרשו מהמפלגה.
הלכתי גם לראות את אחותו של מר וואנג. היא הסכימה לפרוש ונתנה לי את מספר הטלפון של בנה, כך שעזרתי לו ולאשתו לפרוש. ביקרתי אחד אחד במשפחתו של מר וואנג ועזרתי להם לפרוש מהמק"ס.
באותו יום עברתי ממשפחה למשפחה ושוחחתי עם עמיתים לעבודה לשעבר. ככה יצאתי יום יום וכשלקחתי מונית שוחחתי גם עם הנהג לגבי וויתור על חברותו במפלגה ונתתי לו מתנה כונן USB המכיל את העובדות האמיתיות לגבי הדאפא והרדיפה. חילקתי את כל כונני ה-USB שהמתרגלים העמיתים שלי נתנו לי.
יום אחד בעלי שאל: "לאן את הולכת כשאת יוצאת כל יום?" לא יכולתי לשקר, כך ששתקתי. כשראה שאני לא מתווכחת איתו הוא לא היה מאושר מכך בתחילה, אבל עד מהרה חזר להתנהג כרגיל.
הסתכלתי פנימה ושאלתי את עצמי: "למה הוא אמר לי זאת?" על פני השטח הוא דאג לביטחוני, אבל במציאות אולי זה המאסטר שנתן לי רמז, שעליי למהר יותר ולהתקדם ביתר מרץ. הייתי בכלא ובזבזתי כמה שנים. במהלך אותו זמן אם הייתי עוזרת להציל רק אדם אחד ביום, זה כבר היה יותר מאלף איש. כשבעלי שאל להיכן הלכתי, הבנתי שלא הייתי במספיק מקומות כדי להציל אנשים, ואולי השיטה שלי לאתר אנשים אינה מקיפה מספיק. לפיכך העתקתי את כל מספרי הטלפון בספר הטלפון של הוריי, של אחותי ושל בעלי. כמו כן השתמשתי בקרוב משפחה אחד כדי למצוא את מספרי הטלפון של קרובים נוספים. המאסטר ראה את לבי ועזר לי לפגוש מתרגלת המבהירה את האמת דרך שיחות טלפון. הלכתי לביתה וצלצלנו ביחד לאנשים. יום אחד היא עזרה ל-15 אנשים – בטלפון הנייד שלה – לפרוש מהמק"ס וארגוניה.
כשהייתי בכלא, אחת האסירות נהגה לטפל בי בחשאי. שמרתי את מספר הטלפון של אחותה וצלצלתי אליה. סיפרתי לה על הפרישה מהמק"ס וארגוניה. היא נתנה לי את מספר הטלפון של גיסה ואחרי ששוחחתי עמו, עזרתי למשפחה שלהם לפרוש מהמק"ס. עזרתי גם לבתה של אחת האסירות לפרוש.
המתרגלת שעבדתי איתה גילתה רשימת מספרי טלפון של אנשים, שעבדו במחנה עבודה בו נרדפו מתרגלים. היא צלצלה לכל מספר ברשימה ואמרה להם בחמלה: "האסונות שאנחנו עוברים עכשיו הם בגלל העריצות של המק"ס. השמים ימוטטו אותה. הכריחו אתכם להיות קשורים למפלגה והיא רודפת מתרגלים. אף שקבוצה זו של אנשים טובים נרדפת, לא שכחנו אתכם". היו יותר מ-100 שמות ברשימה וכחמישה מהם פרשו מהמק"ס וארגוניה.
בפעם אחרת אספתי מספרי טלפון של נבחרי ממשל. נתתי רשימה של 142 אנשים לאחת המתרגלות והיא עזרה ל-73 איש לפרוש. ביניהם היו ארבעה סגני ראשי עיר במחוז, ארבע ראשי עיירות, וסגן ראש עירייה ברמת מחוז. כולם הודו לה.
יצאנו שתינו לאחד ממקומות העבודה שם הכרנו אנשים רבים. השומר בשער היה ידידותי. הוא שמע שאנחנו מכירות אנשים כה רבים, כך שנתן לנו את ספר הטלפון של המקום ואני צילמתי אותו. היו ברשימה 137 אנשים, והמתרגלת שאיתי עזרה ל-35 מהם לפרוש. בדרך כלל היה קשה למצוא את האנשים האלה ולשוחח איתם פנים אל פנים.
בסוף יוני 2020 ביקרתי בביתה של חברה. אחרי ששוחחנו היא הבינה את הדחיפות של המצב הנוכחי ואספה את כל משפחתה וקרוביה כדי שאעזור להם לפרוש מהמק"ס וארגוניה. היא שמחה מאוד לקבל את חומרי המידע שהבאתי שכללו כונני UBS, תכנה לעקיפת הצנזורה והספר: The Ultimate Goal of Communism.
שוחחתי גם עם נבחרי ממשל בפנסיה, שאיתם עבדתי בעבר. ביקרתי כמה מהם בביתם והבאתי להם מתנות. היו כאלה שהזמנתי אותם לאכול. ביקשתי מהם את מספרי הטלפון של חברים וקרובי משפחה. בדרך כזאת ממש, דיברתי עם יותר מ-30 איש. אחרי שדיברתי עם עמית לעבודה קשיש, הוא אמר לי: "בפעם הבאה כשתלכי לדרוש את שכרך [שעוכב], תיידעי אותי ואני אלך איתך ואעיד למענך".
2. אל תהיו בררנים לגבי הצלת אנשים
המגפה הגיעה בגלים. מתוך מחשבה שכל כך הרבה אנשים עדיין לא יודעים את האמת, לא העזתי להרפות קצת, ויצאתי למצוא עוד אנשים לדבר איתם. אני שמה לב לכל מה שקורה, מוצאת נושאים מתאימים לפתוח בשיחה, ומסתכלת על הדברים מנקודת מבט של האדם, כדי באמת לנסות להבין אותו ולהתייחס אליו מעומק ליבי. המאסטר העניק לי חוכמה, ולעתים קרובות הצלחתי מיד למצוא נושא טוב לשוחח עליו. לפעמים נתקלתי באנשים שהתקשרו למשטרה, אנשים שלא רצו להקשיב והתחילו לצעוק, והיו אנשים שצילמו אותי. אבל לא התרגשתי ומיד הסתכלתי פנימה כדי לוודא שהלב שלי נשאר טהור מאוד להצלת אנשים.
ב-1 בנובמבר 2021 הבהרתי את האמת לצעיר שחיכה לאוטובוס. הוא היה חבר מפלגה ולאחר ששמע את האמת, הסכים לפרוש מהמפלגה. אחרי זה הוא אמר לי: "יש לך מזל גדול היום". כששמעתי זאת ידעתי מיד שהוא כנראה שוטר. אמרתי: "לך יש אפילו יותר מזל היום, מפני שעשית בחירה טובה היום. אני כל כך שמחה בשבילך". כששאל אותי אם אני יודעת מה הוא עושה למחייתו, אמרתי: "אם אתה איש עסקים, הבחירה שלך היום תשפר את העסק שלך. אם אתה שוטר, העתיד שלך יהיה מזהיר ביותר". הוא הוציא צרור מפתחות מכיסו ואמר: "את מכירה את אלה?" אמרתי: "אחד מקרובי משפחתי הוא קולגה שלך. לכן אני מכירה את המפתחות האלה (מפתחות מאסטר הפותחים כל דבר)".
לאחר מכן הוא אמר: "אני מדוכא מאוד עכשיו. אין לי כמעט כלום". הבנתי שהשאלה שלו היא למה חייו לא מתנהלים כשורה אף שאינו מתנגד לפרישה מהמק"ס. אמרתי לו: "הבחירה שלך היום תועיל לך, להוריך ולמשפחתך. מעשים טובים ורעים מתוגמלים. תסתכל על שני המנהלים לשעבר של משרד התביעה בעיר שלנו. הם חשבו שהם יכולים להימנע מלהיכנס לכלא על ידי פרישה מוקדמת. אבל הפשעים שלהם עדיין נחשפו והם נידונו לכלא, נכון? מַדוּעַ? אנשים צריכים לקחת אחריות על מה שהם עושים. זהו חוק השמים והוא מאזן כל דבר בעולם, כולל את הגורל שלנו, שנקבע על ידי השמים. היום עשית את הבחירה הנכונה ואתה הוא בעל המזל הרב ביותר".
סיפרתי לו כמה סיפורים. הוא הקשיב לי יותר מחצי שעה וסוף סוף הוא הבין. לחצנו ידיים לפני שנפרדנו.
במארס 2022 הבחנתי בגבר צעיר מעשן מול בנק. בירכתי אותו ואמרתי שהעישון מזיק לבריאותו. הוא חייך, ואז שאלתי אותו בן כמה הוא. כשהוא אמר שהוא בשנות ה-30 לחייו, אמרתי: "אתה נראה הרבה יותר צעיר מזה". הוא אמר: "אני עובד בוועדת הפיקוח על המשמעת". חשבתי לעצמי: "קשה לפגוש אנשים במחלקה הזו. אני חייבת להציל אותו". חייכתי ואמרתי: "הו, המחלקה הזו מיוחדת מאוד. זו באמת ברכה שיש עבודה כה טובה בגיל כל כך צעיר. האם אתה נוסע לעתים קרובות?" הוא ענה: "כן. בדיוק חזרתי מפיקוח". אמרתי: "בימים אלה אין בכירים שאינם מושחתים. אותם בכירים בדרג הלאומי ובדרג שרים, מושחתים עוד יותר". הוא אמר: "אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר בקשר לזה. אנחנו דואגים רק לרמת האזרחים הפשוטים". אמרתי שיש הרבה שחיתות גם ברמה הזאת ונתתי כמה דוגמאות בעיר שלנו. שוחחנו די הרבה זמן.
אמרתי לו: "זכור להיות ישר, טוב לב וסובלני. זה הסטנדרט שנקבע על ידי השמים. הסיבה למגפה הזו היא שאנשים אינם מצייתים לסטנדרט ואינם פועלים בהתאם לחוקי השמים. אתה חייב להישאר בטוח במהלך המגפה". הוא אמר לי שהוא חבר המק"ס. אמרתי: "אתה צעיר יוצא מן הכלל ולכן נבחרת. אבל אתה צריך לבטל את השבועה שנשבעת למק"ס. אל תקריב לה את חייך. השתמש בכינוי שתבחר כדי לבטל את שלוש השבועות האלה, והכל יסתדר". הוא הודה לי על כך. אמרתי לו: "תגיד תמיד 'פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב'. זו הדרך היחידה להבטיח זאת בוודאות". הוא הודה לי כמה פעמים וגם איחל לי בהצלחה.
בין אם אני מדברת עם קשישים, אנשים בגיל העמידה, סטודנטים, תלמידי חטיבות ביניים או ילדים, לעתים קרובות אני מתחילה את השיחה עם משהו שאני יודעת שהם עשויים למצוא בזה עניין, כמו צילום למשל. אחר כך אני אומרת להם לומר: "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב" ועוזרת להם לפרוש מהמק"ס ומהארגונים שלה.
הזדמנויות לשפר את הטיפוח שלי
הבהרת האמת כדי להציל אנשים היא גם חלק מהטיפוח שלנו, וזה רציני מאוד. אם לא נטפח היטב ונסלק את ההחזקות שלנו, לא רק שלא נוכל להציל ישויות חיות, אלא שזה גם יוביל להפסדים.
בפברואר 2022 חיכיתי לאוטובוס בתחנה והבהרתי את האמת לצעיר בשנות ה-20 לחייו. בהתחלה הוא הקשיב. לאחר מכן סיפרתי לו על סימני האותיות החבויות בסלע שבפינג-טנאג בפרובינציית גווי-ג'ואו, ואמרתי לו שהוא יכול לחפש על כך בטלפון הנייד שלו. הוא שאל אותי פתאום מה שם המשפחה שלי. ואז הוא חייג במהירות מספר בטלפון הנייד ואמר: "יש כאן פאלון גונג". ידעתי שהוא התקשר למשטרה, אז מיהרתי לצד השני של התחנה ודיווחתי על כך למתרגלת השנייה. היא עזבה במהירות. הצעיר תפס אותי ולא הרפה. מאוחר יותר הצלחתי לעזוב את המקום.
אחרי זה, ידעתי שבטח יש לי החזקה והיא נוצלה. סקרתי אחורה את תהליך הטיפוח שלי, מאז שהתחלתי להבהיר את האמת פנים אל פנים. מההתחלה של פריצת הדרך והיציאה החוצה מהבית שלי, עד לכך שיכולתי לעזור כל יום לכמה אנשים לפרוש, ואחר כך עד לתריסר אנשים ביום, 20 אנשים ביום, ועד להרבה כמו 31 אנשים ביום, כאשר המספר עולה כל הזמן, פיתחתי בהדרגה את ההחזקה של לעשות דברים.
לפעמים כשראיתי את השמחה באנשים אחרי שהם הבינו את האמת, שמחתי יתר על המידה ופיתחתי בהדרגה את ההחזקה לקורת הרוח.
בשנה שעברה בעלי התחיל לקרוא איתי את הפא, ושמחתי בשבילו. אבל בגלל שהוא עדיין לא טיפח באמת בצורה יציבה, הוא לעתים קרובות הביע את דעותיו ואמר דברים כמו שחלק מסוים [בפא] הוא בלתי אפשרי, או שהוא לא מאמין בדברים מסוימים שהמאסטר אמר. זה הכעיס אותי מאוד. פחדתי גם שהוא יצבור קארמה על כך שאמר את הדברים האלה, כך שעצרתי בעדו במילים קשות. אבל לא נראה שהיה אכפת לו. אז הייתי כועסת עוד יותר ואומרת דברים קשים כדי לעצור אותו. שכחתי לגמרי שזו גם כן סביבת הטיפוח שלי. אחרי שמצאתי את הבעיה שלי, ניסיתי להסביר לו את הטבע המקודש של הדאפא ומדוע עלינו לכבד את המאסטר ואת הפא. הוא הבין שהוא טעה ואמר: "אני לא אגיד שום דבר שאינו מכבד את המאסטר. אם אינני מבין משהו, אני פשוט אניח לזה ואקווה שאבין אותו בהדרגה".
מול תחנת הרכבת המקומית יש גן קטן. לעתים קרובות אנשים יושבים שם על ספסל כדי להמתין לאוטובוסים ולרכבות. הם מגיעים מכל הארץ. אני יודעת שכולם אנשים עם גורל קבוע מראש שנמצאים כאן כדי להינצל. לעתים קרובות אני הולכת לשם ומבהירה להם את האמת. שמתי לב שהאיש האחראי על הניקיון בגן הזדמן לשם לעתים קרובות כשהבהרתי את האמת, והוא היה מטאטא לידנו כדי שיוכל להקשיב לשיחה שלנו. חשבתי שהוא שם כדי להפריע. לפעמים כשהייתי נתקלת במישהו שלא רצה להקשיב, הייתי חושבת: "אולי הוא שוטר בלבוש אזרחי?"
בהדרגה הבנתי שהמחשבות האלה אינן טובות ושאני צריכה להתבונן פנימה ולשפר את השין-שינג שלי. אני צריכה להחליף את המחשבות השליליות האלה במחשבות נכונות. אלה הן כולן ישויות הנמצאות כאן בשביל הפא, ואולי הן באו לעזרה. אחרי שהבנתי זאת, כשפגשתי אנשים שנראה שהם מפריעים או לא רוצים להקשיב, הייתי מתייחסת אליהם כאל בני המשפחה שלי, ומקווה שהם יעשו את הבחירה הנכונה. ברגע שסילקתי את המחשבות השליליות שלי, שדה האנרגיה נעשה רגוע ושליו.
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2024 Minghui.org. All rights reserved
