(Minghui.org) התחלתי לטפח בפאלון דאפא במארס 1999, ומעדתי שוב ושוב נוכח המסע הקשה. אך לא הבנתי מדוע. כל פעם שנתקלתי בבעיה עלו במחשבתי מושגים של אנשים רגילים. כל מה שנתקלתי בו גרם לי לשכוח שעליי לשמור כל הזמן על מחשבות נכונות. לא הצלחתי לטפח ביציבות, כי לא הצלחתי לזכור את הדרישות של הפא בזמן ההוא.

נהגתי לשבת ברגליים מצולבות בתנוחת הלוטוס המלאה, אך מתחילת יוני 2021 לא הצלחתי לעשות זאת. אחת מרגליי תמיד החליקה ברגע שהרמתי אותה מעל האחרת. נאלצתי לתרגל את המדיטציה בתנוחת החצי לוטוס. גם לא הצלחתי יותר להתרכז. אפילו הליכה גרמה לי להרגיש שרגליי כבדות. כשעליתי במדרגות התנשפתי בכבדות. אף פעם לא הרגשתי כך. הבנתי שחייב להיות משהו לא בסדר בטיפוח שלי. ידעתי שעליי להסתכל פנימה אך לא ידעתי איך. ניסיתי, אך לא הצלחתי למצוא שום דבר שגוי. חשבתי שפעלתי היטב בעשיית שלושת הדברים, ואפילו שיננתי חלק מהפא. הייתי מבולבלת.

המאסטר בטח ראה את הבלבול שלי. הוא האיר אותי לכך שלא צלחתי לשלוט במושגים האנושיים שלי. הבנתי שיש לי מושגים אנושיים שאינני מזהה. תוך כדי חיפוש פנימה "קפצו" לי המילים: "להאשים אחרים". כן זהו זה! כשבעיות צצו תמיד האשמתי את האחרים. תמיד חשבתי שאני צודקת ושאני טובה יותר מאחרים. תמיד חשבתי שהבעיה היא אצל האחרים, אבל לא ראיתי שהבעיות שלי משתקפות דרך האחרים.

גיליתי גם שיש לי מנטליות של מאבק, קנאה, החזקה לתהילה ולעושר, תחרותיות, רדיפה אחר נוחות, כמו גם בעיה של התנשאות מעל אחרים. חוץ מזה הייתי אנוכית, מפוחדת, מגוננת על עצמי, מחפה על טעויותיי, ועוד הרבה. גם לא ויתרתי על האגו שלי. המושגים שלי לא היו נכונים, אלא היו מושגים אנושיים מדורדרים שהתפתחו עקב ההחדרה השיטתית של אידיאולוגיית המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס). לא צלחתי להבחין בין האני האמיתי שלי לבין זה המזויף, וזה הפך למכשול. אני מבינה עכשיו שהייתי רחוקה מאוד מדרישות הפא!

 המאסטר המשיך להאיר אותי לכך יום אחד בזמן לימוד הפא. הפיסקה הבאה בלטה מהשאר:

"יש אנשים שאפילו אומדים את עצמם לפי קנה המידה המדורדר של המוסר וחושבים שהם טובים יותר מאחרים. זה מפני שאפילו קנה המידה השתנה. לא משנה כמה משתנה אַמת המידה של המוסר של המין האנושי, התכונה הזאת של היקום לא תשתנה. היא הקריטריון היחיד לאומדן אנשים טובים ורעים. לכן, בתור מטפח, אדם צריך לפעול לפי התכונה הזאת של היקום, ולא לפי קנה המידה של האנשים הרגילים. אם אתה רוצה לחזור למקור ולשוב לאמת ולהתקדם בטיפוח-תרגול, עליך לפעול לפי הקריטריון הזה". 

אחרי יותר מ-20 שנה הבנתי סוף סוף את הפיסקה הזאת מהפא. האין היא אומרת לי לשנות את המושג האנושי שלי ולאמוד את עצמי אל מול הפא? עכשיו באמת אני מבינה. הדרך היחידה להשתפר ולהשיג את הפא היא לוותר לחלוטין על המושגים האנושיים שלי ולהיטמע בפא.

חיי המשפחה שלי הם סביבת הטיפוח שלי. נהגתי להיות שתלטנית, והתעקשתי להיות בעלת המילה האחרונה. התנשאתי מעל בני ואשתו. חשבתי שכלתי עצלנית ושהיא מזניחה את עבודות הבית ואת הטיפול בבנה. רתחתי מכעס שהיא השאירה לי לעשות את כל עבודתה. אף שלא רבתי איתם, הפגנתי בהתנהגותי את חוסר שביעות רצוני. האווירה במשפחתי הייתה קצת מתוחה ולבסוף הבנתי שטעיתי. מה שעשיתי היה ההיפך ממה שמטפח אמור לעשות. מה שהם עשו סיפק לי הזדמנויות להסתכל פנימה על עצמי ולסלק את ההחזקות שלי. הם בעצם פילסו לי את הדרך להשתפר.

לאחר ששיניתי את מושגיי, האווירה במשפחתי השתפרה. כלתי הפכה לעובדת חרוצה והיא מבצעת את עבודות הבית בקלות. אנחנו נהנות מיחסים הרמוניים.

תודה לך מאסטר רחום! אני נחושה לטפח את עצמי בנחישות ולמלא את שליחותי!