(Minghui.org) אחרי שילדתי את בני בסוף שנות ה-20 לחיי, נאבקתי בכל מיני מחלות. סבלתי מהתמוטטות עצבים, דופק לא סדיר, כאבי גב, רמת סוכר נמוכה בדם ודלקת מפרקים שגרונית. הרגשתי עייפות ותחושת סחרחורת. שום דבר לא עזר, גם אחרי שלקחתי תרופות במשך ארבע שנים. הרגשתי אומללה, ושאני בדיוק כמו אימא שלי שהייתה חולה כל הזמן.
בנוסף לסבל הפיזי, מערכת היחסים המתוחה שלי עם חמותי גרמה לסכסוכים בין בעלי לביני.
איבדתי תקווה, עד שבהמלצת חברה התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1998. תוך פחות מחודש כל מחלותיי נעלמו, כולל סינוסיטיס שליווה אותי מאז ילדותי.
אבל עם הזמן הרפיתי בהדרגה בטיפוח שלי ומצאתי עצמי עדיין כמהה לחיים טובים, מבלי שאקלוט שיש לי החזקות אנושיות שונות.
ב-2015 הגשתי תביעה נגד ג'יאנג דזה-מין, לשעבר ראש המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס), על כך שפתח ברדיפה נגד פאלון דאפא ביולי 1999. לאחר שהמשטרה גילתה זאת, עצרו אותי ופשטו על ביתי. אחרי שהוחזקתי במרכז מעצר במשך שבוע, הוצא נגדי צו מעצר רשמי.
רק אז התעוררתי והבנתי שהטיפוח שלי ירד מהפסים. חיפשתי בפנים וגיליתי כל מיני החזקות: חיפוש אחר נוחות, רדיפה אחר תהילה ורווח, תחרותיות, שמירת טינה, התפארות, קנאה ורגשות חזקים.
הרגעתי עצמי, הפסקתי לחשוב כמה זמן אהיה במעצר והחלטתי להתייחס לכך כהזדמנות לטפח את עצמי. מיקדתי את האנרגיה שלי בשינון הפא, שליחת מחשבות נכונות ובשיחה עם אנשים על הדאפא.
לשלוח מחשבות נכונות
שלחתי מחשבות נכונות כ-20 פעם בכל יום, כמעט בכל שעה. ככל שהתמדתי בכך יותר, כך הייתי חדה יותר. הצלחתי להתעורר חמש דקות לפני כל שעה שלמה ולחזור לישון אחרי ששלחתי מחשבות נכונות במשך 15 דקות. אם הייתי במשמרת שעתיים, הייתי שולחת מחשבות נכונות במשך שעתיים רצופות.
שלחתי מחשבות נכונות לסלק את הרוע מאחורי כל סוכנות ממשלתית שאחראית על המקרה שלי. הראייה השמימית שלי חשפה שכוחות הרשע בממדים אחרים נראו כמו עץ מתכת גדול בזמן שהתיק שלי היה בתחנת המשטרה המקומית. העץ לא זז במשך מספר ימים. לא נרתעתי והמשכתי לשלוח מחשבות נכונות.
לאחר שהתיק הועבר למשרד התביעה ראיתי בעין השמימית שלי מתקן מתכת גדול בגובה שש קומות עם מערכת הילוכים ועמוד מתכת באמצע. הרגשתי שזהו המנגנון של הכוחות הישנים המסודרים בקפידה. אבל היה לי את הכוח העל טבעי של הדאפא שהמאסטר העניק לי. הייתי נחושה לשלול את הכוחות הישנים ולא חששתי מכך.
באמצעות שליחת מחשבות נכונות פעמים כה רבות, הרגשתי שהשדה שלי מתבהר מיום ליום.
ללמוד בעל פה את הפא
במעצר אילצו אותנו כל יום לשבת ללא תזוזה למשך פרקי זמן ארוכים, במהלכם שיננתי את הפא. הצטערתי שלא למדתי ושיננתי מספיק פא בעבר. יכולתי רק ללמוד ולשנן את הפא עם מתרגלות אחרות בלילה.
מאוחר יותר מתרגלת עמיתה בשם יואן שובצה לתא שלי. היא למדה בעל פה כתבי פא רבים. למדתי ממנה את הפא בלילה ושיננתי אותו במהלך היום. אף שזה היה קשה, הרגשתי סיפוק רב. לעתים קרובות הרגשתי אנרגיה חמה עוברת בכל הגוף שלי. מעדתי בגלל שהרפיתי בטיפוח, אבל המאסטר לא נטש את תלמידתו, הוא עדיין הגן עליי ותמך בי. כמה פעמים חשתי שהמאסטר בא לראות אותי, ושהוא עומד במסדרון. הייתי מוקפת בחמלה של המאסטר.
להציל אנשים
ניצלתי כל זמן פנוי שהיה לי כדי להבהיר את האמת ככל האפשר לעצירות האחרות. כשהן היו עדות לדבריי ומעשיי והכירו בכך שאני אדם טוב, הן היו מוכנות לדבר איתי. כמעט 90 אחוז מהן הסכימו לפרוש מהמק"ס וארגוניה.
יאן הייתה חקלאית בשנות ה-50 לחייה, כנה וטובת לב. משפחתה נאבקה כלכלית. היא עבדה במסעדה במהלך "העונה המתה" (בחקלאות) כדי להרוויח מעט כסף נוסף, אבל השף ואחרים המשיכו להציק לה. היא נקמה בשף בכך שהסתירה את הקורקינט החשמלי שלו. הוא היה מודאג מאוד מזה. יחסה אליו התרכך והיא אמרה לו היכן לחפש אותו. הוא מצא אותו, אבל התעצבן עליה ודיווח שהיא גנבה אותו.
נרקומנית אחת קיללה את יאן בכל פעם שכעסה. יאן פחדה אבל לא גמלה לה על כך. היא נאנחה ותהתה מדוע מציקים לה בכל מקום. סיפרתי לה את העיקרון של "אין הפסד, אין רווח" והיא אהבה זאת מאוד.
"אף אחד מעולם לא אמר לי דברים כאלה", היא אמרה.
"ככל שאת מתעבת את הנרקומנית יותר, כך היא תקלל אותך יותר. בפעם הבאה כשהיא תקלל אותך, פשוט חייכי אליה בחזרה". היא עשתה מה שאמרתי לה. הנרקומנית חייכה כשראתה את יאן מחייכת. היא הפסיקה לקלל אותה.
כמו כן דחקתי ביאן לדקלם מדי יום את משפטי הקסם: "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב". היא אמרה לי שהיא לא נעצרה לשווא והייתה אסירת תודה על כך שלמדה משהו כה יקר.
המאסטר ראה שיש לי את הלב להציל אנשים, אז הוא סידר עבורי דרך להציל עוד. מרכז המעצר נהג לעתים קרובות להעביר עצירות למתחמים שונים, כך שהצלחתי להגיע לאנשים נוספים. במהלך יותר מ-19 החודשים שהייתי במעצר, שכנעתי כ-200 אנשים לפרוש מהמק"ס ומשני הארגונים הצעירים שלה. למזלי המתרגלת העמיתה ואני מעולם לא נפרדנו ותמיד הועברנו לאותו תא. למדתי ממנה הרבה מאוד כתבי פא והערכתי את עזרתה מאוד.
להתנגד לרדיפה
פעמיים ביום יכולנו לצאת לחצר התרגול לפעילויות חוץ. הייתה שם כיכר לריקודים ותרגולי צ'יגונג אחרים. כשסירבנו ללמוד צ'יגונג אחר ונשארנו איתנות בפאלון גונג, הסוהרים לא הרשו לנו לקנות מצרכים יומיומיים, כמו נייר טואלט, תחבושות היגייניות ושמפו. הם גם כפו עלינו לעמוד במשך שעתיים בכל פעם, ביום ובלילה. על העצירות נאסר להשאיל לנו מצרכי יום יום, או אפילו לדבר איתנו.
מאחר שסירבנו לשתף פעולה, הסוהרים אסרו על עצירות אחרות לכבס או לנוח בזמן הפנוי. כמה עצירות התעצבנו והאשימו אותנו שאנחנו אנוכיות וחסרות התחשבות.
כשעדיין סירבנו לשתף פעולה, הסוהרים החמירו את מצבנו. הם לקחו מהעצירות האחרות את האוכל, הכלים, הכוסות וצרכי היומיום. היו עצירות שהתחילו לקלל אותנו. היו שהתחננו שנשתף פעולה עם הסוהרים. היו כאלה ששחררו את כעסן עלינו.
בדיוק אז נשמעה שריקה לכינוס חירום, וכולן עמדו ליד דלת התא שלהן, בלי לדעת מה קרה. כולן היו עצבניות.
אחר כך ראינו מתרגלת צועדת בתוך הבניין בבניין. אזיקי הרגליים נגררו לאורך הרצפה, משמיעים קול צורם באוזניים. הסוהרים עצרו אותה ליד כל תא ואמרו: "היא קידמה פה פאלון גונג והפרה את הכללים שלנו. היא תוחזק בבידוד עם כבלים על הרגליים למשך שבוע. אנחנו מקווים שכל אחת תלמד לקח מזה".
החלטתי שגם אם ייקחו אותי לבידוד, לא אתרגל צ'יגונג אחר. באותו אחר הצהריים אמרתי לסוהרת: "נעצרתי כאן בשל תרגול פאלון גונג, לפיכך אני אמשיך לתרגל את זה כל עוד אני כאן".
כשאמרו לי שהם מארגנים את פעילויות הצ'יגונג האלה למען בריאותנו ואם לא נשתתף זו תהיה הפרה של הכללים, ביקשתי לדבר עם המנהלת.
הסוהרת סירבה ואמרה: "היא תחשוב שאני חסרת יכולת ובלתי כשירה".
עניתי: "במקרה כזה פשוט תענישי אותי, ואל תפלילי את כולן".
היא כעסה והענישה אותי במשמרת לילה נוספת.
רוב העצירות פחדו מעמידה במשמרת לילה ושהן יסבלו מכאבי גב ורגליים לאחר עמידה של שעתיים. מבחינתי, שלחתי מחשבות נכונות ודקלמתי את הפא במהלך הזמן הזה, כך שזה לא הפריע לי כלל. במחשבה על זה כעת, אני מבינה שאפילו סוג זה של רדיפה הייתי צריכה לשלול.
להגן על עצמי
כשמועד השימוע שלי התקרב, משפחתי יצרה קשר עם שני עורכי דין, אבל שניהם רצו להודות באשמה עבורי. פיטרתי אותם והחלטתי לפעול כעורכת הדין של עצמי.
מרכז המעצר נתן למתרגלות רק פיסת נייר אחת לכתוב עליה את טיעוני ההגנה שלהן; לכל שאר העצירות היה נייר זמין ללא הגבלה. הסוהרים גם הורו לנו, המתרגלות, להגיש להם את הצהרות ההגנה שלנו לבדיקה. נתתי את שלי לאחת הסוהרות כמה שעות לפני השימוע שלי. אחרי שקראה היא קימטה את הנייר וזרקה על הרצפה, כשהיא צועקת עליי: "זה לא טוב לכתוב ככה. גזר הדין יהיה חמור! את צריכה להודות באשמה כדי לקבל עונש קל יותר".
התעלמתי ממנה ושלחתי מחשבות נכונות כל הבוקר. השימוע שנקבע אחר הצהריים בוטל. כשהשימוע נערך כעבור חודשיים, משפחתי שכרה עורך דין אחר שיכפור באשמה בשמי. הפעם ביקשתי שתי פיסות נייר לכתוב עליהן את הצהרת ההגנה שלי, והסוהרים הסכימו.
הייתי עם אזיקים על הידיים כשנכנסתי לאולם בית הדין. עקב דרישותיי החוזרות ונשנות, השופט אותת בסופו של דבר לפקיד להסיר את האזיקים מידיי. כמו כן סירבתי לשבת על ספסל נמר ממתכת, והם החליפו אותו בכיסא עם גב גבוה ומרופד.
עורך הדין שלי כפר באשמתי. הוא טען שפאלון גונג אינו ברשימת הכַּתות של הרשויות ושאין אף חוק הטוען שתרגול פאלון גונג הוא פשע.
הוספתי שכמעט רוב מתרגלי הפאלון גונג הואשמו בהפרת סעיף 300 של החוק הפלילי הקובע שכל מי שעושה שימוש בכת כדי לערער את אכיפת החוק, יועמד לדין במלוא היקף החוק. אבל התובע מעולם לא הסביר איזה חוק ערערתי או איזה נזק עשתה השיטה שלי לחברה. לתובע לא היה מה לומר. "לתבוע את ג'יאנג דזה-מין היא זכות המוגנת בחוק", אמרתי.
בהצהרה הסופית שלי הסברתי כיצד המחלות שלי נעלמו באמצעות תרגול פאלון גונג וכיצד זה עזר לי להתמודד טוב יותר עם מערכות היחסים שלי בבית. הפצרתי בשופט ובתובע להפסיק להשתתף ברדיפה ולעזור למתרגלים כמיטב יכולתם.
הזכרתי להם שהצדק תמיד יישמר. אפילו "חוק עובדי המדינה" החדש יחייב את בכירי הממשלה לשאת באחריות למעשיהם הרעים למשך עד 20 שנה [גם לאחר שיפרשו או יעזבו את עבודתם]. כשהרדיפה תסתיים יום אחד, הם יצטרכו להתמודד עם ההשלכות. ניסיתי כמיטב יכולתי להבהיר את האמת לשופטים ולתובעים, שבדרך כלל לא הייתה לי גישה אליהם.
עדיין דנו אותי לשלוש שנות מאסר. חודשיים לאחר שהגשתי ערעור הגיעו לשוחח איתי שופט ועוזרו מבית דין הביניים.
אמרתי: "אני לא יודעת איזה חוק הפרתי".
"אם לא עברת על החוק, למה את עצורה כאן?" הם שאלו.
"האם אתם יכולים לומר לי בבקשה איזה חוק הפרתי ואיך פגעתי בחברה?"
השופט נותר חסר מילים, והעוזר שלו החל לכעוס. הוא צעק עליי וחבט בקיר.
אמרתי: "איזו זכות יש לך לכעוס עליי? אני עצורה כאן כמעט שנתיים ללא סיבה. איבדתי כ-20 קילוגרם ממשקלי. אני לא יודעת איזה חוק הפרתי. אני רק מבקשת ממך להסביר לי".
כשהבנתי שאני מתרגשת מדי, האטתי את הקצב, הנמכתי את קולי ואמרתי: "אני מצטערת. אני מתרגלת 'אמת-חמלה-סובלנות', ואני לא צריכה להתעצבן".
הוספתי: "פאלון גונג מתורגל ומפורסם בכל העולם, מלבד סין, שם הוא נרדף. מכובדים מכל הרמות במדינות רבות ברחבי העולם שולחים אלפי הכרזות ומכתבי תמיכה לפאלון גונג".
השופט לא אמר דבר, רק הקשיב, וגם העוזר נרגע. המשכתי: "אחרי שהתחלתי לתרגל פאלון גונג, כל המחלות שלי נעלמו. בהנחיית כתבי השיטה פתרתי את הקונפליקטים שלי עם חמי וחמותי ושיפרתי את מערכת היחסים שלי עם בן זוגי. המשפחה היא אבן הבניין של החברה. אם המשפחה תהיה הרמונית, החברה תהיה יציבה. עקרונות הפאלון גונג של אמת, חמלה וסובלנות מועילים הן למשפחה והן לאומה כולה".
"אני מקווה שכשתטפלו במקרים של פאלון גונג, תעזרו לנו כמיטב יכולתכם. זה לא עוזר רק לנו, אלא שאתם עושים טובה גדולה גם לכם ולמשפחתכם".
בסופו של דבר השופט שאל: "מה נקליט על רשומת תיעוד הריאיון?"
"אתה יכול לומר משהו כמו: 'העובדות אינן ברורות, הראיות אינן מספיקות, והחוק אינו מיושם כהלכה'".
חודשיים לאחר מכן, אחת הסוהרות במרכז המעצר אמרה לי: "בכל פעם שאני משוחחת איתך, את מחייכת. יש לך אופי חזק". היא גם אמרה לי שהתיק שלי הוחזר לבית הדין הרגיל למשפט חוזר.
חודשיים לאחר מכן, משרד התביעה ביטל את התיק שלי וחזר בו מכתב האישום נגדי. זוכיתי רשמית ושוחררתי לאחר 19 חודשי מעצר.
תודה לך מאסטר, על שהגנת על תלמידתך! הרדיפה נגרמה עקב הלב האנושי וההחזקות שלי. כשטיפחתי עצמי ביציבות ועמדתי בדרישות הפא ברמות שונות, המאסטר הראה לי את הכוח והברכה הבלתי מוגבלים של הפא.
המאסטר אמר לנו ב"הוראת הפא בוועידת הפא של שנת 2014 בסן פרנציסקו":
"טפחו כפי שטיפחתם בהתחלה, ולבטח תצליחו"!
אני אזכור בלבי ובמחשבתי את כתביו של המאסטר. בזמן המוגבל שנותר אטפח ביציבות ואשלים את המשימה ההיסטורית שלי. רק אז אוכל לגמול על הצלתו החומלת של המאסטר.
זו ההבנה שלי ברמה שלי. אנא ציינו כל דבר בלתי הולם.
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2024 Minghui.org. All rights reserved
