ההבנה שלי לגבי תרעומת

(Minghui.org) המאסטר מזכיר את הטינה בשני מאמריו האחרונים:

"טיפוח בדאפא הוא רציני", ו"התרחקו מהסכנה".

בתחילה, לא חשבתי שאני נוטרת טינה למאסטר, לכן לא חשבתי שזה משהו שנוגע אליי. אך לאחר שחזרתי וקראתי את המאמרים, הבנתי היכן הטינה שלי נמצאת.

בתקופת הטיפוח שלי, כל אימת שנתקלתי בקונפליקט, הייתי מאשימה אחרים, ולפעמים הייתי מפתחת טינה כלפי האדם האחר. על פני השטח התמרמרתי על האנשים בסביבתי. אבל עמוק בתוכי, חלק ממני לא היה מרוצה מדרך הטיפוח שהמאסטר ארגן עבורי. לא צלחתי להסתכל על קונפליקטים מנקודת מבט של הפא. כשהתמרמרתי על האנשים שהיה להם קונפליקט איתי, האם לא התמרמרתי על המאסטר?

כולנו יודעים שהמאסטר נושא עבורנו קארמה שלא ניתן לדמיין. המאסטר ארגן בתשומת לב את הקונפליקטים שבהם אנחנו נתקלים כדי לשפר את הטבע המוסרי שלנו ולאפשר לנו לסלק את הכמות הקטנה של הקארמה שעלינו לשאת. במקום להיות אסירי תודה, אנחנו לא מכבדים את האנשים סביבנו אם אנחנו חושבים שהם חייבים לנו, וכך מפתחים כלפיהם טינה.

במהלך מפגשים עם מתרגלות אחרות, שמתי לב לטינה שלהן כלפי בעליהן, ילדיהן או המחותנים שלהן. אבל אם נתבונן על היחסים הקארמתיים שלנו איתם, נבין שיש סיבה מדוע הם מתייחסים אלינו ככה.

עלינו לשנות באופן יסודי את השקפותינו לגבי מצוקות ולקבל אותן כדבר טוב. עלינו להיות אסירי תודה על ההזדמנות לשפר את עצמנו במקום להיות מלאי טינה. טינה ממושכת תחליש את נחישותו של אדם להמשיך בטיפוח או אפילו תוליך את האדם לצד האפל.