הפא של המאסטר הרעיד את נשמתי וניפץ את התרעומת שלי

(Minghui.org) כשעזרתי לערוך מאמר של מתרגל לאחרונה, שהיה צריך להגיש ל"יום הפאלון דאפא העולמי", קראתי משהו שהמאסטר אמר:

"זיכרו את מילותיי: לא משנה אם הבעיה היא אשמתך או לא, עליך להסתכל בתוך עצמך, ואתה תמצא בעיה. אם העניין לחלוטין לא קשור אליך או לא כולל שום החזקה שעליך לשבור, אז נדיר שהדבר ההוא יקרה לך. אם לא הייתה לך החזקה אז הבעיה לא הייתה מופיעה. אני צריך להיות אחראי לטיפוח שלך. כל בעיה שקורָה לכם, סביבכם או ביניכם סביר מאוד שהיא קשורה אליכם, ויש לכם משהו להיפטר ממנו. לא משנה אם זאת אשמתך או לא, כשהפא-שנים שלי גורמים לך לסלק את ההחזקה שלך, אז לא איכפת להם אם זו אשמתך או אשמתו של מישהו אחר. כל עוד יש לך החזקה, הם ינסו הכול כדי לגרום לך שתיתקל בצרות ויגרמו לך שתזהה את ההחזקה שגורמת לך לא לעמוד בסטנדרט. אבל אתה עדיין מסתכל סביבך: "זו לא אשמתי",..." (הוראת הפא בוועידה באירופה 1998)

נדהמתי. דברי המאסטר הכו כמו פטיש כבד על עמקי נשמתי, מנפצים את התרעומת שצברתי בתוכי במשך שנים. לבי נפתח לפתע ורגשות החרטה והדיכאון שלי נעלמו.

המאסטר תמיד דאג לי בחמלה. כל משפט בפא שהוא מלמד מצביע ישירות על לבי. המאסטר החזיר אותי מסף הסכנה. עיניי התמלאו דמעות של הכרת תודה ושמחה.

בעלי ואני נישאנו לפני יותר מ-40 שנה. בעלי הוא פרפקציוניסט. אף אחד לא יכול להשביע את רצונו, כולל אשתו וילדיו. בצעירותו הוא נהג לשנן את ספרי הלימוד מההתחלה עד הסוף כדי לעבור מבחן היטב.

הוא סובל ממחלת עצמות ופרקים. עליי לעשות בעצמי את כל עבודות הבית, כולל הכביסה, הבישול, הגינון והקניות. לא התלוננתי כי אני מטפחת, ועשיתי כמיטב יכולתי לטפל בו.

אבל ברדיפה שלו לשלמות הוא לא רואה את חוזקם של אחרים, אלא רק את החסרותיהם. הוא תמיד הטיל דופי בכל מה שעשיתי. הרגשתי לא מאוזנת: עשיתי כל כך הרבה, אך במקום להודות לי הוא מעביר עליי ביקורת! בעבודה האחראים תמיד שיבחו אותי. איך ייתכן שאינני יכולה לעשות שום דבר כראוי בעיני בעלי?

שכחתי שאני מתרגלת פאלון דאפא ולא דיכאתי את התחושה הלא מאוזנת הזאת. במקום זה נתתי לה לגדול.

למעשה בעלי דחף אותי לשפר את האופי שלי. הוא אפילו אמר: "אני עושה אותך מושלמת יותר". אך האני האנושי שלי חשב שהוא כפוי טובה וחסר מצפון. שירתתי אותו כל יום אך הוא השיב בתלונות לטוב לבי! התווכחתי אתו. עם הזמן, התרעומת ומנטליות המאבק שלי גדלו למדי. הוא התחיל להתקיף אותי על כל דבר קטן. נעשיתי כועסת יותר ויותר.

יום אחד, הוא העביר עליי ביקורת מול שני מתרגלים עמיתים ופירט שבע טעויות גדולות שעשיתי. הובכתי ולבי הלם. באותו ערב הוא ביקש ממני לכבס את המגבת שלו וכך עשיתי. שאלתי אותו: "האם אני טובה בשבילך?" הוא אמר שכן. "אז למה אתה ממעיט בערכי?" הוא היה קצת מובך. החזקתי בלבי עוד תרעומת.

לא הלכתי לפי דרישות הדאפא. עם תרעומת גדולה שכזו, איך תהיה סביבת משפחתי טובה? המחשבות ששלחתי היו מעורבות בתרעומת. ברור שבעלי חש בזה. האם הוא לא כועס גם כן כשהוא מתעלל בי מילולית? זה גם יוצר קארמה.

עכשיו אני מבינה שבעלי כאן כדי לעזור לי לטפח. בעזרת הדרכת הדאפא, התנהגותי כלפיי בעלי השתנתה מתרעומת לאשמה, ואחר כך להכרת תודה.

המאסטר הרים אותי בחמלתו לרמה גבוהה יותר. המאסטר עשה כל כך הרבה עבורנו המתרגלים ונתן לנו את כל הטוב ביותר! אני כל כך בת מזל להיות מתרגלת פאלון דאפא! עליי לטפח היטב וללכת אחר המאסטר בחזרה לביתי האמיתי. תודה לך, מאסטר!