נקודת מבט שונה על מה שנכון ומה שמוטעה

 קראו עכשיו

(Minghui.org) לפני שנים רבות השתתפתי בפרויקט של הבהרת אמת. התמודדנו עם לחץ וקשיים אדירים. בדיוק לפני שהצלחנו לעשות פריצת דרך, מתרגל אחר בשם ליי הצטרף אלינו והיה בעמדה של קבלת החלטות מרכזיות.

לליי הייתה הבנה שונה לגבי הפרויקט. דרכו לבצע דברים הייתה שונה לגמרי משלנו. במקום לראות שדברים מתקדמים כפי שקיווינו שהם יתקדמו, ההשתתפות שלו הייתה משבשת ביותר וסיבכה הכל.

כשניסינו לתַקשר עם ליי, הוא לעג לנו. לא התווכחנו אתו. במקום זאת ניסינו לסבול ולשתף איתו פעולה. בשלב חשוב כשחסרו לנו כוח אדם ומקורות, היה עלינו להשהות את הפרויקט, מה שבסופו של דבר הביא לסגירתו.

כשניסינו להבין מדוע הפרויקט נכשל, ליי האשים אותנו באמרו שעשינו עבודה לא טובה לפני שהוא הצטרף לפרויקט. שוחחנו בינינו והחלטנו שכדי להימנע מהחמרת הסכסוך, לא נתווכח איתו ולא ננסה להסביר את המצב למתרגלים האחרים. שמרנו ממנו מרחק, ונשאנו בשקט את הביקורת וההערות השליליות של כולם.

שנים רבות לאחר מכן נעצרתי על ידי המשטרה ואחד השוטרים אמר לי: "שמעתי שהיו לך כמה תקריות עם ליי". זכרתי את התקרית הזו, אבל לא חשבתי שעשיתי משהו שאינו בסדר, משום שבמשך כל התהליך לא אמרתי משהו שלילי אודות ליי.

לאחר ששוחררתי שחזרתי את התקרית במוחי שוב ושוב, וניסיתי להיזכר בכל הפרטים. אך עדיין לא יכולתי לראות מה עשיתי לא בסדר. בקשתי מהמאסטר שייתן לי רמז. ואז נזכרתי בשורה:

"הוא צודק, אני טועה" ("מי צודק, מי טועה", הונג יין 3)

יום אחד כשלמדתי את הפא, קראתי:

"לחצים המגיעים שלא מקרב תלמידי הדאפא הם מבחנים, והם הזדמנות להתקדם במרץ; קונפליקטים ולחצים המגיעים מקרב תלמידי הדאפא הם גם, באותו אופן, מבחנים והזדמנות להתקדם במרץ." ("ברכות לוועידת הפא האירופית")

במבט לאחור על האירוע, הבנתי מיד. הבנתי שעשיתי שגיאות רבות וגם ראיתי שהיו לי די הרבה הזדמנויות שיכולתי לטפל במצב באופן טוב יותר. שחררתי את הטינה שלי כלפי ליי והודיתי לו מקרב לב על שעזר לי להשתפר.

הדבר הטוב ביותר שלמדתי מהאירוע הוא שאין עלינו לשפוט דברים על בסיס המושג של אנשים רגילים של מה נכון או מוטעה. כל אימת שמתרחש עימות, אנחנו צריכים לחפש מעבר לזה ולנסות למצוא דרכים לעבוד זה עם זה בפועל כדי להגיע למטרה משותפת של הצלת אנשים. אם אני צודק או לא, זה לא משנה. המפתח הוא כיצד אני משפר את עצמי בתוך עימותים.

כשאנחנו מחליטים אם משהו הוא נכון או מוטעה, זה נעשה באמצעות אמת-מידה של רמה מסוימת אחת, אבל אם נסתכל מרמה גבוהה יותר, ייתכן שנגלה שההבנה הקודמת שלנו על מה נכון או מוטעה שגויה לחלוטין. אם אנחנו מתעקשים על הצדק שלנו – זה לכשעצמו פסול, כי זה אומר שנשארנו באותה רמה ואיננו משתפרים. כעת אינני חושב יותר שהפרויקט הזה היה כישלון מוחלט – הוא היה הזדמנות לטיפוח.