[חוגגים את יום הפאלון דאפא] לשמור על המסורת של הוראת תלמידים מהי אמנות אמיתית

קראו עכשיו

 (Minghui.org)למדתי ציור סיני מסורתי מילדות. בסוף 1999 פוטרתי ממקום עבודתי כי הייתי נחוש להמשיך לתרגל פאלון דאפא. יותר מאוחר נעצרתי ונשלחתי למחנה עבודה בכפייה כי נסעתי לבייג'ינג לעתור למען פאלון דאפא.

אחרי ששוחררתי ממחנה העבודה בכפייה השתתפתי בתוכנית הכשרה מתקדמת לציור סיני מסורתי שנערכה על ידי מוסד בעל מוניטין בתחום, שם למדתי ציור סיני בצורה שיטתית יותר. קבלתי הדרכה מציירים סינים מפורסמים רבים והשתפרתי בצורה משמעותית.

לאחר סיום לימודיי פתחתי סטודיו משלי והתחלתי ללמד ילדים רישום וציור. זה התחיל מעשרה ילדים בעונה הראשונה והגיע ל-200 או 300 ילדים בשיא של כל עונה.

במשך יותר מ-20 שנות הוראה, המשכתי ללמוד, לחקור ולשפר את מיומנויות ההוראה שלי ובהדרגה פיתחתי שיטת הוראה ייחודית ושיטתית. הגעתי להישגים רבים ועמיתיי קינאו בי ומומחים בתחום שיבחו אותי. כל זה היה הודות לכך שתרגלתי וטיפחתי את לבי בפאלון דאפא.

ב-2003 מאסטר לי (מייסד הפאלון דאפא) פרסם את ההרצאה "ללמד את הפא בדיון על יצירת אמנות יפה". קראתי אותה שוב ושוב ולמדתי שהאמנות הועברה מאלוהויות לבני אדם וידעתי לומר מהי אמנות אמיתית. נדהמתי כשהמאסטר דיבר על ואן גוך ופיקאסו. למדתי ששני האנשים האלו תוכננו כדי להרוס את האמנות המסורתית. הציורים האבסטרקטים שלהם אינם נעימים למראה. אך עדיין, עולם האמנות היום מחזיק בהערכה רבה כלפי שניהם. רוב הציירים לא העזו לומר שום דבר שלילי על ציוריהם מפחד שיותקפו.

כתביו של המאסטר הם האור המדריך שפתח את חוכמתי בקריירת ההוראה שלי.

שומר על דרך ההוראה חרף הפיתוי לרווח

תחת שלטון המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס), מוסריות החברה כולה התדרדרה במהירות. במערכת החינוך זה מוכח בבירור שהשתרשו נורמות שהורים משלמים למורים כדי שיתנו עדיפות לילדיהם, משלמים עבור ציונים, ונפתחים שיעורי עזר כדי להרוויח עוד כסף.

לרוב השיעורים מחוץ ללימודים ולשיעורי הדרכת אמנות יש מטרה מסחרית חזקה. החינוך המקורי הטהור והאצילי הפך לדבר השייך לעבר. השיעורים האלו ומרכזי ההדרכה משתמשים בכל מיני דרכים לעשות יותר כסף. לדוגמה, להציע הנחות שנתיות, שני תלמידים והשלישי בחינם, דמי הפניה, וכדומה.

אפילו הכשרות וסמינרים לחינוך מלמדים את המורים ואת הנהלות בתי הספר איך להרוויח כסף באמצעות טריקים, במקום ללמד איך לשפר את איכות ההוראה. פעם השתתפתי בשני סמינרים בוו-האן ובעיר האנג- ג'ואו. הלכתי בתקווה ללמוד כמה שיטות הוראה וניהול חדשות. אך המארגנים רק לימדו אנשים איך לעשות כסף. רוב האנשים חשבו שזה נורמלי ושכחו את הדרך הנכונה לקידום: מפה לאוזן, והצטיינות בעבודה.

כשלימדתי וניהלתי את בית הספר הלכתי על-פי הסטנדרט של הדאפא}}. לא דרשתי תשלום גבוה ולא השתמשתי באמצעים מסחריים לפתות את ההורים. ניהלתי את בית הספר בפשטות ועבדתי על איכות ההוראה. כתוצאה מכך יש לי הרבה תלמידים. רבים מהם למדו במשך שלוש או חמש שנים, וחלקם אף יותר.

היחסים בין התלמידים והמורים נעשו הרמוניים יותר. התלמידים גם השתפרו רבות כתוצאה מהתמדתם בלימוד למשך זמן רב יותר.

היות שלא התפתיתי לגרוף רווחים ענקיים יכולתי להתמקד בהוראה ולהבטיח את איכותה. היה לי מוניטין מצוין בין ההורים. הורים רבים הפנו תלמידים לסטודיו שלי. עד כדי כך שפעמים רבות הורה אמר שכמה מקרוביו וחבריו המליצו לו על הסטודיו שלי.

איכות ההוראה שלי הייתה הוכחה לכולם, והיה לי מוניטין מצוין בעיר הקטנה שלנו. כמה חברות גדולות הזמינו אותי ללמד את הילדים של ההנהלה הבכירה והציעו שכר גבוה, אך סירבתי להם כי רציתי שהקורסים לאמנות שלי יועילו ליותר ילדים מאשר לקבוצה קטנה של משפחות בעלות הכנסה גבוהה. תמיד גביתי שכר לימוד נמוך למדי כי הרבה משפחות עם הכנסה נמוכה היו תחת לחץ להשקיע בחינוך ילדיהם.

לעתים קרובות עזרתי לתלמידים בעלי קשיים כלכליים. למשפחה אחת עם הכנסה נמוכה היו שלושה ילדים שלמדו אצלי ציור, וגביתי מהם רק חצי משכר הלימוד. כל שנה בתחילת החורף הוריהם נתנו לי כמה שקים של נורי (אצות מיובשות לאכילה). הם התעקשו לקנות לי את הנורי הטוב ביותר אף שהעול הכלכלי שלהם נעשה כבד יותר לאחר שבנם הבכור נכנס לקולג'. לא יכולתי לסרב למתנתם, אז נתתי לבנם כסף כדמי כיס. הבהרתי להם את האמת על הדאפא ואמרתי להם לחזור על המשפטים: "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב". המשפחה כולה פרשה מהמק"ס וארגוני הנוער שלה. הם תמכו בדאפא וידעו שמתרגלים הם טובים. הם בורכו על ידי הדאפא. בזמן המגפה רובם לא נפגעו, ואלו שהיו להם סימפטומים קלים החלימו במהירות.

הרבה עבודות של עשרות תלמידים מהסטודיו שלי נבחרו לתערוכת האמנות הלאומית לילדים. התערוכה התקיימה בבייג'ינג, והצעתי לתלמידים ולהוריהם להשתתף בטקס הפתיחה. ההורים ארגנו את הנסיעה דרך חברת נסיעות. אך מארגני התערוכה החליטו להפוך אותה למיזם למטרת רווח, אז הילדים לא הורשו להשתתף בטקס הפתיחה.

לא היה עוד צורך שההורים ייסעו לבייג'ינג, אבל הם איבדו את הפקדון עבור הנסיעה. אשתי ואני החלטנו לחיות לפי הסטנדרט של מתרגלים ולחשוב על האחרים, אז כיסינו את ההפסד של יותר מ-10,000 יואן. ההורים העריכו את זה מאוד.

אחת התלמידות למדה אצלי ציור כשהייתה ילדה. לאחר שסיימה את לימודי הקולג' שלה היא עזרה לי במשך  שנים רבות ללמד תלמידים. מאוחר יותר היא פתחה סטודיו משלה והחלה ללמד. פעם אחת היא דיברה איתי על הכאוס שבתעשיית ההכשרות ועל התדרדרות המוסריות. היא אמרה שהיא תמיד נצמדה לעקרונות שלה בזכות ההשפעה החיובית שלי, ולא התדרדרה עם הזרם.

הסיבה שיכולתי לשמור על הנתיב הנכון בהוראה הייתה כי תרגלתי פאלון דאפא. אליטות רבות מכל שדרות החיים מתרגלים פאלון דאפא. כולם אומדים את עצמם מול עקרונות הדאפא. אני אחד ממיליוני תלמידי הדאפא.

המאסטר לימד:

"...לעולם הכאוטי הדאפא הוא הפתרון

עוצר את התדרדרות המין האנושי". ("להאיר את הכל", "הונג יין 2")

כתלמידי דאפא, אנחנו מטפחים את האופי שלנו ודורשים מעצמנו לחיות לפי סטנדרט גבוה. שלא ביודעין יש לנו השפעה גדולה על החברה.

לדבוק בדרכי הוראה מסורתיות ולא להיסחף עם הטרנדים

במעגלים האמנותיים מסתובבת בדיחה: "ממרחק הוא נראה כמו משוגע. ממבט מקרוב הוא נראה כמו קבצן; אך מהסתכלות קרובה יותר, נראה שהוא תלמיד של בית ספר לאמנות".

יש אנשים שאולי יחשבו שהבדיחה מוגזמת. אך הם לא יחשבו כך אחרי שהם יראו את הציורים המכוערים שבתערוכות האמנות השונות במוזיאונים לאמנות של היום.

תחת שלטון המק"ס תעשיית האמנות נפלה לתוהו ובוהו. אנשים רבים הפכו למנהיגים באמצעות קשרים ושוחד. רוב תערוכות האמנות מפארות את המק"ס. היה מספר גדול של יצירות שהן מוטציות ומעוותות.

הכאוס גם השפיע מאוד על החינוך האמנותי של ילדים. המק"ס ארגנה בקביעות תחרויות בעלות תוכן פוליטי כדי לשטוף את מוחם של האנשים הצעירים. הרבה "מומחים" כביכול הוליכו שולל את החינוך האמנותי של ילדים תחת המילים "חדשנות ויצירתיות". הם תמיד אמרו: "ציורי ילדים שצוירו ללא רסן ובעוז רוח הם יצירות של מאסטרים אמיתיים, וציירים אמיתיים לומדים מילדים". הערותיהם גרמו לסטייה בחינוך האמנותי לילדים. כתוצאה מכך יצירות אמנות רבות של ילדים היו שרבוטים מקושקשים, מכוערות ומוזרות ואפילו מלאות פורנוגרפיה ואלימות.

לפני שלמדתי את הרצאת הפא של המאסטר: "ללמד את הפא בדיון על אמנות יפה" גם אני הייתי מבולבל. לא יכולתי להבחין מהו יופי אמיתי ומה הוא הכיוון הנכון ללמד.

לאחר שלמדתי את כתבי המאסטר, הבנתי שאצל ילדים משתמרת התמימות המולדת כי החברה עדיין לא זיהמה אותם. אך ציורי ילדים הם ילדותיים ולא בשלים. ציורים לא בשלים שמציירים במהלך הלימוד אינם יכולים להיחשב לעבודות טובות. זה לא נחשב ליפה אם ילדים מציירים ללא רסן.

דבריו של המאסטר נתנו לי כיוון ברור בהוראת ציור לילדים. באמצעות שימוש בחוכמה שניתנה לי על ידי ה{{פא, הצלחתי לנתח בצורה ברורה ומובנת איך לצייר, כך שלתלמידים יהיה עניין בתהליך הלימוד. לעתים קרובות אני מרגיש בזרם תמידי של שיטות הוראה מתאימות הזורם ממחשבתי.

אני מתמקד איך להדריך תלמידים במיומנויות בסיסיות. בלמידת מיומנויות בסיסיות של ציור סיני, העתקה היא השיטה החשובה ביותר. תלמידיי יכלו ללמוד טכניקות ציור של אמנים ידועים, שיטות מודל, ורעיונות של קומפוזיציה.

ביקשתי מתלמידיי להעתיק יצירות דתיות ואלגנטיות של ציירים מהעת העתיקה, אותם ציירים שהיו להם אופי והגינות ברמה גבוהה. ידעתי שיצירותיהם של ציירים אלה מתאימות לילדים. לדוגמה, לציורי נוף בחרתי כמודל כמה ציורים משושלות מינג וצ'ינג; לציורי מכחול השתמשתי ביצירות משושלת סונג שהיא תקופת השיא של הציור הסיני. לציורי ציפורים ופרחים השתמשתי כמודל ביצירות עתיקות הקשורות לצורה ולרוחניות.

אחרי שלמדתי את הרצאת המאסטר על אמנות יפה, הבנתי גם את חשיבות הדיוק. אז שמתי דגש גם על הדיוק של התלמידים בציור.

מקצוענים רבים שיבחו את ההוראה שלי, כולל אלה מקולג'ים לאמנות,מאגודות אמנות, אקדמיות לציור, ומוסדות מקצועיים אחרים התומכים באמנות מסורתית. פעם ערכתי בסטודיו תערוכת עבודות של תלמידיי. נשיא של אגודת אמנות אמר: "ראיתי תערוכות רבות של אמנות ילדים, אך אף פעם לא ראיתי אחת ברמה גבוהה כל כך כמו זו".

מומחה לחינוך אמנותי לילדים אמר שהסטודיו שלי לימד ילדים להביע חיים דרך ציור מסורתי, ושהוא ממלא תפקיד טוב בשיפור טעמם התרבותי.

לחנך תלמידים בהיגיון וטוב לב

אני מתייחס לתלמידים בטוב לב ומתקשר איתם בצורה פתוחה. אני מנסה לחשוב מנקודת מבטם ומדריך אותם בהתאם לאופיים ואישיותם. כמה תלמידים קוראים לי "אמא" כשהם שואלים שאלות, ואז מסמיקים במבוכה.

יש תלמיד שלמד בסטודיו שלי במשך שנים רבות. היה לו כישרון רב בציור אך הוא היה די שובב. שמתי לב שאביו לא בא לאסוף אותו במשך כמה שבועות. התברר שלאביו היה שבץ מוחי והוא אושפז. מאז, גביתי ממנו רק חצי משכר הלימוד. יתרה מזאת, ביקשתי ממנו להתחשב באימו ולעשות כמיטב יכולתו עבור המשפחה. הוא נעשה הרבה יותר מתחשב.

כשהוא היה בחטיבת הביניים, אימו שאלה אותי אם כדאי שהוא ילמד אמנות או מקצוע אחר. מכיוון שהוא הצליח בלימודיו האקדמיים, והכשרה אמנותית הייתה יקרה מדיי למשפחתו, הצעתי שהוא יבחר בארכיטקטורה כנושא עיקרי ובאמנות כהתמחות, כדי שיוכל לנצל היטב את כישוריו.

גם לימדתי אותו כמה דברים מהתרבות המסורתית. סיפרתי למשפחתו את האמת על פאלון דאפא וכמה סיפורים איך פאלון דאפא הועיל לאנשים פיזית ונפשית. אימו הייתה אסירת תודה על עזרתי, הדרכתי והכשרתי.

לימדתי את תלמידיי איך להתנהג ואיך להיות אנשים טובים ועודדתי אותם. הצבעתי להם בחמלה על החסרותיהם כדי שיידעו מה נכון ומה שגוי.

יום אחד ילד צייר הרבה בתים יפים. אחר כך הוא צייר קבוצה של מטוסי קרב שזרקו פצצות בכל מקום. כששאלתי אותו למה הוא צייר פצצות, הוא אמר שסין צריכה לפתוח במלחמה נגד מדינות אלה ואלה ולמחוק את הערים שלהן. ידעתי שזה בעקבות שטיפת המוח של המק"ס שלימדה ילדים מגיל צעיר לשנוא ולהילחם. אמרתי לו: "תראה את העיר היפה הזאת. איך נפציץ אותה? היחסים בין מדינות הם כמו יחסים בין אנשים, ועלינו לנהוג בידידות זה עם זה". התלמיד הסיר מציורו את מטוסי הקרב והפצצות. כשסבתו באה לאסוף אותו הוא הציג בפניה בשמחה את ציורו המתוקן, ואמר שלימדתי אותו על אהבה ושלום.

היה ילד אחר שהיה רהוט וחכם. הוא לא התייחס לשיעור והסתכל בטלפון שלו. דיברתי איתו פעמים רבות אך לחינם. חשבתי: "קשה ללמד ילד כזה. אוותר עליו כיוון שאיני יכול לשנותו".

יום אחד בשעה שהאזנתי לשיתופים של מתרגלים עמיתים ב"רדיו מינג-הווי", סבלנותם וטוב ליבם של מתרגלים רבים בחינוך תלמידיהם נגע ללבי. ראיתי את הפער ביני לבין המתרגלים העמיתים. החלטתי לשפר את אופיי ולהיות סבלני יותר.

אמרתי לתלמיד הזה: "אני חושב שאתה חכם מאוד ואני רוצה לקיים איתך שיחה טובה".

כשאמרתי את זה, הילד הקטן ענה בחוצפה: "אם יש לך משהו לומר אז תגיד את זה!" התרבות המסורתית של כיבוד מורים כבר לא קיימת, ותלמידים רבים לא מכבדים את המורים שלהם.

אמרתי לו בטוב לב: "אינך יכול לדבר למורה שלך בצורה כזאת. איך המורה שלך יכול ללמד אותך היטב אם אין לך אפילו את הכבוד הבסיסי כלפיו? אם אינך לומד לכבד אחרים, בעתיד יהיה לך קשה שאחרים יכבדו אותך". הוא ידע שהוא שגה ולא אמר דבר. המשכתי בכנות: "אני יודע שאתה חכם מאוד ואני רוצה ללמד אותך היטב. אם אתה יכול לשים לב יותר בשיעור, בעתיד תהיה טוב מאוד בציור. האם יש לך הביטחון בכך?" הוא הנהן. אמרתי: "שים את הטלפון הנייד שלך בצד במהלך השיעור, כך שלא תבזבז את זמן הלימוד".

הוא הסכים והרגיש את דאגתי כלפיו. מאז הוא הפסיק להתכתב בטלפון, והתחיל לצייר ברצינות רבה מבלי להסתכל בטלפון בזמן השיעור. הציור שלו השתפר מהר מאוד.

המאסטר לימד:

"אני אומר לעתים קרובות שאם כל מה שאדם רוצה הוא לטובת האחרים בלי שום מוטיבציה או הבנה אישית, מה שהוא יגיד יגרום לאדם השני לבכות". (צלילות דעת", "יסודות להתקדמות במרץ")

אני באמת מאמין שהתלמידים שלי יכולים להשתנות לטובה אם אתייחס אליהם עם החמלה שאני מטפח בדאפא.

הפא פתח את חוכמתי

תחום החינוך האמנותי לילדים הפך גם למקום בו אנשים רודפים אחר רווח אישי. כדי להרוויח כסף, אנשים רבים המציאו כל מיני פרויקטים לעשיית כסף.

נגעתי בזה קודם. תחרויות שונות הן מזימות לעשיית כסף והן כוללות נושאים המפארים את המפלגה. יש אנשים שמארגנים תחרויות ודורשים מהילדים לשלם כדי להשתתף בהן. לתלמידים הוענקו פרסים בהתאם לכמה הם שילמו למארגנים.

כמתרגל דאפא, אני אומד כל דבר מול הפא. אני אף פעם לא נותן עדיפות לרווח בניהול בית הספר, ולא משתתף בתחרויות. אני בוחר להשתתף רק בתחרויות המסורתיות, לא באלו המערבות שטיפת מוח פוליטית ואינטרסים מסחריים. אנחנו מדריכים את התלמידים שלנו לא לצייר את הדברים המעוותים ואת המוטציות האלה.

הנתיב שלנו צר מאוד. אבל הדבר הפנטסטי הוא שהיצירות שלנו, הדבקות בשיטה המסורתית, זוכות פעמים רבות בפרסים בתחרויות בפרופיל גבוה ברמת הפרובינצייה וברמה הארצית. גם זכינו במקום הראשון לקבוצות בתחרויות אזוריות ולאומיות.

כמה תחרויות התאימו בהדרגה את הקריטריונים לשיפוט שלהן בזכות היצירות שלנו. מלהחשיב יצירות מעוותות וכביכול חדשניות כטובות, הם עברו עכשיו לראות יצירות מסורתיות כטובות. ראיתי את השינוי הזה כשניתחתי את תיקי העבודות של תחרויות קודמות.

העבודות של הסטודיו שלנו היו פעם בתחרות בחסותה של רשות לאומית לאמנות. הגענו למעמד מוביל במדינה וזכינו כמעט ב-20 מדליות זהב עבור היצירות – עשירית ממדליות הזהב בתחרות.

היצירות של הילדים ריגשו את לב השופטים. המזכיר הראשי והמזכיר של הוועדה המארגנת של התחרות טסו מבייג'ינג ונסעו לעיר הקטנה שלנו כדי לראיין את האנשים בסטודיו שלנו על הוראת אמנות לילדים.

מזכיר הוועדה אמר לי: "השופטים הם פרופסורים מקולג'ים רבים לאמנות ומומחים בתחום החינוך לאמנות לילדים. כשבחנו את העבודות, הפרופסורים והמומחים הסתכלו קודם על הגשות מערים גדולות ומצאו שהאיכות ממוצעת. אחד השופטים ראה את העבודה של התלמידים שלך וחשב שהיא מושלמת והתלהב להמליץ על כך לשאר השופטים. כל השופטים הסכימו שהסטודיו שלך מלמד באופן טוב מאוד ושהעבודה של התלמידים שלך ייחודית ובאיכות גבוהה מאוד".

המאסטר אמר:

".... לחזור אל המסורתי – נתיב המוביל אל השמים". ("יצירה מחדש", הונג יין 5)

סיכום

כל ההישגים האלו נעשו אפשריים משום שאני מתרגל בדאפא והולך בנתיב המסורתי והאמיתי ומלמד ילדים בהתאם להוראת המאסטר. ההישגים שלי מראים שתלמידי דאפא מגלמים בעבודתם מצוינות משום שהם מתרגלים בדאפא ושומרים על סטנדרטים גבוהים.

היות שאני הולך לפי דרישות הדאפא ועל-פי סטנדרטים גבוהים בדרך ההוראה שלי, הורים רבים למדו את האמת על הדאפא, פרשו מהמק"ס ומהארגונים שלה, והם תומכים בדאפא ובתלמידי הדאפא.

כתבי המאסטר עזרו לי לנהל את הסטודיו שלי בתחילת דרכו. אחר כך למדתי את הרצאת המאסטר על מוסיקה וריקוד, צפיתי בסרטונים של הופעות "שן יון". ראיתי את האצילות והחינניות של המבצעים, את עיצובי הבמה והתלבושות היפים, ואת תפאורת מסך האנימציה הנעלה והקסומה לאין שיעור.

מאסטר, אתה כל כך נפלא, לא רק בזכות הדרכתך את הטיפוח שלנו או בזכות הצלתם של ישויות חיות, אלא גם כי הבאת אמנות חדשה לאנושות!

תודה לך מאסטר נהדר וחומל!

(התנסות שנבחרה באתר מינג-הווי לכבוד חגיגות יום הפאלון דאפא העולמי ה-24)