[חוגגים את יום הפאלון דאפא העולמי] חמלה מאירה את מרכז המעצר

 קראו עכשיו

(Minghui.org) באביב 2014 עצרו אותי במרכז המעצר המקומי כי סירבתי לוותר על פאלון דאפא. בשנתיים שבהן הייתי שם, ניהלתי עצמי בהתאם לעקרונות של הדאפא: "אמת-חמלה-סובלנות". חברותיי לתא המעצר ראו והרגישו את הטוב שבי. לבן נדלק בתקווה, על אף המצב הקשה בו היו.

ללכת על פי מה שהדאפא מלמד

ביום הראשון להגעתי לתא 209 במרכז המעצר ראיתי את הסוהרים מכינים שלוש מחברותיי לתא ללכת לכלא. בידיעה שלא אראה אותן שוב הבהרתי להן את העובדות על פאלון דאפא. אחת מהן צעקה ואיימה שתלשין עליי. היא כל כך רעשה שכולן בתא הסתכלו עליי בהבעה מבולבלת. הבנתי שרובן אינן יודעות הרבה על הדאפא ושיש לי הרבה מה לעשות.

לפני שנלקחתי למרכז המעצר, אחד הסוהרים הזהיר את מפקדת התא למנוע מעצורות אחרות לדבר איתי. החלטתי לתת למעשים שלי לדבר בעד עצמם. כשאנשים יכירו אותי, הם יבינו באופן טבעי מהו הדאפא בכלל.  

מרכז המעצר הגיש שתי ארוחות ביום וכל ארוחה כללה רק לחם עשוי מתירס למאכל וקערה של מרק צלול. בגלל מעט מאוד הירקות במרק, רוב העצורות ניסו להגיע מוקדם לתור כדי להרים במצקת כמה שיותר ירקות. אני עמדתי תמיד בסוף התור ופשוט אכלתי את מה שנותר.

יותר מ-20 עצורות בתא חלקו חדר אמבטיה אחד, שניקו אותו פעם אחת בבוקר. לקראת ערב חדר האמבטיה נעשה מטונף. החלטתי לנקות את חדר האמבטיה בכל פעם שנכנסתי להשתמש בו. לאחר זמן מה העצורות אמרו: "חדר האמבטיה נעשה נקי לאחר שמתרגלת הפאלון גונג משתמשת בו".

ניסיתי כמיטב יכולתי להתייחס לכל מי שסביבי באדיבות. חודש לאחר מכן אמרה אחת העצורות: "הנשים שהגיעו לכאן העמידו פנים שהן נחמדות במשך כמה ימים, לכל היותר במשך שבוע. אבל האחות הזאת מהפאלון גונג באמת טובת לב". הם קיבלו אותי לאט לאט והתחילו להקשיב לי.

סוחרת סמים נגמלה מהתמכרות

פאנג, חשודה בסחר סמים, מוקמה לידי כשהתקבלה למרכז המעצר. כשהחלה בתוכנית שיקום היא סבלה מאי נוחות עצומה ולעתים קרובות התעלפה לידי. המיטה שלנו הייתה רק חתיכת עץ על גבי רצפת הבטון הקרה. תמיד כיסיתי אותה בבגדים שלי אחרי שהייתה נרדמת.

פאנג פנתה לאוכל כתחליף לתשוקה שלה לסמים, כך שחלקתי עמה את החטיפים שלי. היא התקרבה אליי בהדרגה. ציטטתי לה מכתבי הדאפא על הפסקת עישון ואלכוהול:

"העישון לא עושה לגוף שום דבר טוב". "זה פוגע בגופך וזו גם תשוקה". ("ג'ואן פאלון" – הרצאה שביעית)

אמרתי לפאנג שאם היא תוכל לשנן בכנות את המשפט: "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב", הכאב והתסמינים שלה ילכו ויפחתו. היא הקשיבה לי ושיננה כל יום את תשע המילים האלה. היא נגמלה בהצלחה מההתמכרות שלה ובריאותה השתפרה. מאוחר יותר הסוהר מינה אותה למפקדת התא.

היא כיבדה אותי וקראה לי דודה, בזמן שלאחרות בגילי היא קראה אחות. היא אמרה: "בסביבה הנוראה הזאת יש לי מישהי שדואגת לי כמו אימא שלי. היא כיסתה אותי בשמיכות כשישנתי ודאגה שמא יהיה לי קר או אהיה רעבה. היא שמרה לי את האוכל שלה והדבר החשוב ביותר הוא שהיא עזרה לי להבין את העובדות על פאלון דאפא וכך הצלחתי להיגמל מההתמכרות שלי לסמים".

לאחר שמונתה למפקדת התא היא ביקשה מכל הכלואות בתא לשנן את תשע המילים. האווירה בתא השתפרה, מפני שהפאלון דאפא שינה את כולם.

אישה עם מוגבלות שכלית זוכרת את הפא

שואנג הייתה צעירה בת 25 עם מוגבלות שכלית שהרגה בטעות את בעלה. היא הייתה שמנה, מלוכלכת ומוזנחת. היא לבשה בגדים מרופטים והדיפה ריח רע. אף אחת לא רצתה אותה לידה, ולכן הסוהר מיקם אותה לידי. לא רק שהייתה לה היגיינה אישית גרועה, היה לה גם מזג נוראי. היא ניהלה מריבות כמעט עם כולן בתא, ובכלל זה עם קשישה אחת.

אחד הסוהרים אמר לי: "כולם אמרו שאת אדם טוב, ואני יודע שאת באמת אדם טוב. בבקשה עזרי לי להתמודד עם שואנג".

הדרכתי את שואנג בעזרת עקרונות הדאפא. סיפרתי לה סיפורים על סובלנות של מתרגלים והסברתי לה איך להתייחס לאחרים בטוב לב ואיך לקיים אינטראקציה עם אחרים. היא פחדה שתקבל עונש מוות בגלל שהרגה מישהו. אמרתי לה שהיא תתברך אם היא תאמין בכנות שפאלון דאפא הוא טוב. אבל גם אמרתי לה שהיא חייבת להתמודד עם ההשלכות של מה שעשתה, ולהיות אמיצה גם כשהיא עומדת לנוכח עונש מאסר.

היא רצתה שאדקלם עבורה הרצאה של הדאפא. כשאמרתי לה שאולי היא לא תבין את מה שאני אומרת, היא הייתה בטוחה שהיא תבין. דקלמתי לה את הפא מ"יום השנה ה-20 להוראת הפא" מ"הונג יין 3". היא הקשיבה בשקט ושום דבר אחר לא עניין אותה. שאלתי אותה איך היא מרגישה כשהיא מקשיבה לפא והיא ענתה: "נוח מאוד והכאב נעלם. הרגשתי רגועה ולא רציתי לריב עם אף אחת". לאחר מכן אמרתי לה: "מעתה ואילך אני אלמד אותך לשנן את הפא. כשתלמדי את הפא בעל פה תוכלי לדקלם אותו בכל מקום שאת הולכת אליו, אפילו בכלא".

בהדרגה היא יכלה לדקלם את " לחשל את הלב ואת הרצון", " להיות אדם" ו"ישות מוארת" מ"הונג יין", כמו גם כמה שירים מ"הונג יין 3". הייתי עדה לכוחו היוצא מהכלל של פאלון דאפא לראות אדם עם מוגבלות שכלית שמדקלם בשטף כל כך הרבה שירים.

כשראו ששואנג התחילה לשנן את הפא, גם חברות אחרות לתא עשו אותו דבר. רבות מהן התלהבו לזכור בעל פה שירים מ"הונג יין" ומ"הונג יין 3". רבות מהן רצו שאכתוב את השירים על פתק כדי שיוכלו לשנן אותם בזמן שהן עובדות.

מחותניה ואנשי הכפר של שואנג חתמו על הצהרה לסלוח לה, ובית הדין גזר עליה רק 15 שנות מאסר. היא התחרטה על מה שעשתה וחשה צער על מחותניה הקשישים ועל ילדה הצעיר.

ביום ששואנג הועברה לכלא הפרובינציה, הוצאתי שקית של אטריות להכנה מהירה והכנתי לה ארוחה פשוטה כדי להיפרד. היא חיבקה אותי ובכתה, וקראה לי "אימא".

הדליקו זיקוקין לחגוג את שחרורי

יו הייתה אישה רזה שהועברה לילה אחד לתא שלי. היא לקחה שוחד של 8 מיליון יואן בעבודתה, והואשמה בהונאה. היא קיבלה מאסר עולם ואיבדה כל תקווה לחיות. החברות לתא צחקו עליה ואמרו: "אינך צריכה לקבל ביטוח פרישה, כי את תבלי את שנות חייך שנותרו בכלא".

יו החלה לסבול עד מהרה מדיכאון. היא לא יכלה לישון, לאכול או לדבר עם אחרים. הסוהר מיקם אותה לידי רוב הזמן. הסברתי לה את הכתבים על רווח והפסד, איך קנאה פוגעת באנשים, ואיך טוב מתוגמל בטוּב והרוע  נענש. עודדתי אותה להוקיר את החיים, כי תמיד יש תקווה.

לאחר שידעה את העובדות על פאלון דאפא, יו התחילה לשנן את השירים ב"הונג יין 3". היא הצליחה להירדם, ועלתה קצת במשקל. היא התחילה לשוחח עם האחרות, וכבר לא הייתה מדוכאת.

יו הוקירה את הזמן איתי. לעתים קרובות היא ישבה לידי בשקט כששלחתי מחשבות נכונות, או הקשיבה לי כששיננתי את הפא. היא אמרה: "אם לא הייתי אמורה לבלות את שארית חיי בכלא הייתי מתרגלת פאלון דאפא, והולכת באותו הנתיב כמוך".

יו כתבה לבנה מכתב וסיפרה לו: "פגשתי כאן דודה. היא התייחסה אלי בטוב לב ועזרה לי לעבור את התקופה הקשה ביותר. אין לה ילדים משלה, אז תתייחס אליה כמו שתתייחס אליי בעתיד. הדודה תשוחרר בקרוב ואתה חייב לבוא לאסוף אותה עם רכב, ולחכות לה מול מרכז המעצר”.

בבוקר בו הייתי אמורה להשתחרר, לפני שיצאתי מהתא, שמעתי קול של זיקוקים. יו אמרה לי: "הבן שלי כאן כדי לאסוף אותך. הוא הצית את הזיקוקים כדי לחגוג". כשיצאתי ממרכז המעצר התקרב אליי בחור צעיר שהסיע אותי הביתה במכונית לבנה.

ניסיון שלא צלח להכניס אותי לכלא

לאחר שנגזרו עליי שנתיים מאסר, הסוהרים במרכז המעצר התכוננו לקחת אותי לכלא. אבל בכל שלושת הניסיונות, הם לא צלחו לעשות זאת . בפעם הראשונה המכונית התקלקלה, ובפעם השנייה שלג חסם את הרחובות. כמה ימים לאחר מכן הסוהר קיבל שיחת טלפון לאחר שכבר אזק את רגליי בכבלים. לא ידעתי מה אמרו לו. אבל לאחר שניתק את השיחה הוא הורה לאחת העצורות להוריד ממני את הכבלים ולהחזיר אותי לתא 209.

התא כולו הריע לכבודי לאחר שחברותיי לתא ראו אותי חוזרת לשם. הן הקיפו אותי וצעקו: "פאלון דאפא הוא טוב". למחרת ראה אותי סוהר ואמר: "אנחנו לא רוצים להשאיר אותך כאן, אבל אלוהים רוצה".

מסקנה

בשנתיים שהייתי במרכז המעצר, באמצעות הבהרת האמת רוב האנשים שם הבינו את העובדות ופרשו מהמפלגה הקומוניסטית הסינית והארגונים שלה. עצורות שנשארו שם יותר זמן זכו לדעת יותר על הדאפא. כמה מהן אמרו שהן בהחלט ימצאו מתרגל שילמד אותן פאלון דאפא אחרי שהן ישוחררו. האמנתי שפאלון דאפא השתרש בלבבותיהן.

בשנתיים האלה המאסטר הגן עליי ועודד אותי בכל רגע. ביום הקדוש הזה, יום הפאלון דאפא העולמי, ברצוני להביע את תודתי העמוקה למאסטר על הצלתו החומלת.