[חוגגים את יום הפאלון דאפא[ מהרצון להיפטר ממחלות ועד לחמלה כלפי כל היצורים החיים

קראו עכשיו

התחלתי לטפח ב-2002 בגיל 53 בשיטת הפאלון דאפא.

גדלתי במשפחה עם חינוך אתאיסטי וחשיבה מדעית. אף פעם לא חיפשתי משהו, הכל התאים לי – הכל תאם את המושגים שלי באותה תקופה. אבל כנראה היה איזשהו קשר גורלי שלא ידעתי עליו. ובזכותו, דרך קארמת המחלה שהופיעה אז, קיבלתי את הדאפא.

מה משך אותי אז? זה היה הרצון להיפטר מהמחלה. באותו זמן, כבר הייתה לי הבנה שכל ביטויי מחלה הם תוצאה של זיהום של הגוף מהקארמה שהצטברה. ומהסיבה הזאת התחלתי לתרגל בשיטה.

אולי כיוון שנכנסתי לדאפא בעקבות קארמת מחלה, המבחנים שהיו לי היו קשורים לקארמת מחלה.

מאז הייתי סטודנטית, עוד לפני שהתחלתי לטפח סבלתי ממיגרנות, שהיו מלוות בכאבים עזים והקאות. ביום שהיה לי התקף של מיגרנה לא יכולתי לעבוד בכלל. ניתן היה להקל על ההתקף רק באמצעות משככי כאבים חזקים מאוד. בנוסף למיגרנות, כמה שנים לפני שהתחלתי לטפח, קבלתי הנחייה מרופא לקחת מדי יום כדור נגד לחץ דם במשך כל חיי. כאשר התחלתי לטפח, ויתרתי בהדרגה על כל זה. הפסקתי לגמרי לחשוב על מיגרנות ועל לחץ דם.

יום אחד פתאום, כחצי שנה אחרי תחילת הטיפוח, קיבלתי חום גבוה מאוד ורעדתי מחום. בני המשפחה התעקשו להזעיק אמבולנס. סירבתי בתוקף. היייתי במצב הזה שלושה ימים. כשהתעוררתי בבוקר היום הרביעי, כשכולם עדיין ישנו, קמתי והרגשתי את עצמי כמו נוצה: הסתובבתי בדירה, נגעתי קלות ברצפה והרגשתי בריאה לחלוטין, חסרת משקל – לא הרגשתי את הגוף שלי. אני מבינה שזה היה ניקוי חזק. היום אני בת 75 ואני כבר 22 שנים ללא תרופות וללא כל סוג של שירותים רפואיים.

את הספר "ג'ואן פאלון" קראתי בפעם הראשונה לאורך זמן רב, עם הפסקות, ולא קיבלתי השראה מהקריאה הראשונה של הספר. מתרגלים אחרים הציעו לי: "תמשיכי לקרוא ותביני", אבל זה לא שכנע אותי. כנראה הגורל היה חזק מהכול והדברים תוכננו מראש, כך שהספר הזה דחק הצידה את כל שאר הספרות שהייתה אהובה עליי בעבר. אני האמנתי לכל מילה, לכל ביטוי, גם אם לא  היה הכול ברור. האמנתי שזהו באמת פא שנשלח מהשמים בצורת סולם הצלה.

במונחי הטיפוח האישי אני מבינה שהדבר החשוב ביותר הוא לחיות על פי עקרונות הדאפא ולהיפטר מהחזקות.

עם הזמן ועם ההתקדמות שלי בלימוד הספר "ג'ואן פאלון" והכתבים האחרים של המאסטר, השגתי הבנה  עמוקה יותר והבנתי שיחד עם טיהור הגוף שלי, גם החשיבה שלי השתנתה וגם רמת המוסריות שלי עלתה.

אבל עדיין לא מצאתי הוכחות – לא ב"ג'ואן פאלון" ולא במאמרים של המורה – שיהרסו לחלוטין את ההשפעה של האידיאולוגיה הקומוניסטית שהוחדרה עמוק בתוכי במדינה שבה גדלתי (ברית המועצות).

כאשר פורסם הספר "תשעת הדיונים", הקריאה שלו לא הייתה קלה עבורי. זה התבטא בכאבי גוף ובתחושות שליליות אחרות. מטפחים עמיתים שאותם שיתפתי בזה, אמרו שדברים דומים קרו גם למטפחים אחרים, שזה ניקוי מההשפעה של האידיאולוגיה הקומוניסטית.

הבנתי שעליי לספר לכולם לא רק על היתרונות של התרגילים, אלא גם את האמת על הרדיפה נגד מתרגלי הדאפא בסין, כדי לתת לאנשים את האפשרות לבחור בעתידם. זה הפך למשמעות חיי. התאמתי את אורח החיים הנוכחי שלי לזה – אני חייבת להציל ישויות חיות בכל דרך אפשרית.

תוך כדי השתתפות באחד הפרויקטים הבין-לאומיים, כתבתי כמה מאמרים המוקדשים לציון ימים ואירועים מיוחדים. אף שהוקדש לתאריך היסטורי כלשהו, כל מאמר הכיל הבהרת האמת, דיבר על הרדיפה בסין ועל קצירת האיברים בכפייה.

הקדשתי תשומת לב רבה להבהרת האמת במקום העבודה שלי כיוון שהייתה לי האפשרות להבהיר את האמת לכל מי שבא לקבלה אצלי, והייתי מציעה להם לחתום על העצומה. גם הצלחתי לארגן הקרנה של הסרט "Free China" במקום העבודה שלי.

מאחר שאני גרה במרכז הארץ הייתה לי בדרך כלל האפשרות להשתתף בפעילויות דאפא רבות להבהרת האמת: מול השגרירות הסינית, במקום ההתכנסות של סינים בסופי שבוע, בטיילת. חילקתי בזמנו את העיתון "אפוק טיימס" בסינית לסינים ואת העיתון בעברית באזורים היוקרתיים.

לאחרונה ביקרתי חיילים פצועים בבית חולים מרכזי. כשעברתי מחדר לחדר חילקתי להם וגם למבקרים שלהם פרחי לוטוס מנייר וסיפרתי על שיטת הפאלון דאפא המבוססת על העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות", שכל כך חשובים בזמן הזה. הזמנתי אותם ללמוד על המתרחש בסין דרך הקישור על גבי הסימניה שמצורפת לפרח הלוטוס.

אני אסירת תודה למורה הרחום שנתן לי את ההזדמנות להציל ישויות חיות.