להיפטר ממושגים אנושיים ולהתקדם לקראת אלוהיות

 קראו עכשיו

(Minghui.org) בכל פעם כשאני קורא דיווחים באתר מינג-הווי על מתרגלים עמיתים שנעצרו באופן לא חוקי ונשפטו ונידונו למאסר, לבי כואב. אנחנו מתרגלי הדאפא מסייעים למאסטר בתיקון הפא ומצילים ישויות חיות. מאוד קשה עכשיו והזמן דוחק. איזה הפסד זה כשדברים כאלו קורים. באותו זמן לאירועים כאלו יש השפעה שלילית על בני המשפחה ועל הקרובים שלנו. המחיר הוא עצום.

היום בסין יש מצלמות פיקוח בכל מקום, איסוף מסיבי של נתוני מידע, זיהוי פנים ומעקב, ופרסים למי שמדווח (מלשין) על מתרגלים. זה מקשה יותר על משימתנו בהצלת ישויות חיות. אך כמתרגלי דאפא איננו יכולים לקחת צעד אחורה. אז מה עלינו לעשות? אם נגביל את עצמנו לרמה האנושית ונאמוד דברים עם מושגים אנושיים אז באמת יהיה לנו קשה. עם זאת אנחנו מטפחים של דאפא ומעבר לאנשים רגילים.  המאסטר אמר:

"מה שחשוב למטפחים זה מחשבות נכונות. כשיש לך מחשבות נכונות חזקות, אתה יכול לעמוד בפני כל דבר ולעשות כל דבר. זה משום שאתה מטפח: מישהו שהוא על נתיב אלוהי ושאינו נשלט על ידי הגורמים של אנשים רגילים או על ידי עקרונות של רמות נמוכות". ("לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס" 2006)

אז עלינו להיות יותר אלוהיים, אבל איך? אני זוכר סיפור מ"שן יון". כשתלמיד טאואיסט עמד לעזוב את ההר המאסטר שלו נתן לו שני אוצרות, אסימון וגלימה בלתי נראית. במקרה של סכנה הוא היה יכול להראות את האסימון ולפזר את הסכנה. כמה מתרגלים חשבו: "אם הייתה לי גלימת בלתי נראית, הייתי בטוח כשאני מחלק חומרי הבהרת אמת". האם בעצם יש לנו גלימה כזאת? אני אומר: "כן, יש לנו". המאסטר אמר לנו:

"כאן אנחנו נתקין אצלכם פאלון, צִ'י-גִ'י[30], את כל המנגנונים לטיפוח-תרגול, והרבה מאוד דברים אחרים – יותר מעשרת אלפים מהם. כולם יינתנו לכם וייטמנו עבורכם כמו זרעים בגופכם". ("ג’ואן פאלון" הרצאה שלישית "מה המורה נתן לתלמידים")

אז האם "יותר מעשרת אלפים" מנגנונים לא יכללו גם את האסימון ואת הגלימה הבלתי נראית? להבנתי בוודאי שכן. אז מהו האסימון שיש לנו? הוא לא אחר מאשר התואר שלנו: "תלמיד דאפא". זו העמדה מספר אחת ביקום והיא כך בכל רמה ובכל ממד.

המאסטר ציין בכתביו שכשבחור צעיר מוו-האן התעמת עם שד התאווה, מחשבתו הראשונה הייתה: "אני מתרגל של פאלון דאפא", והשד נעלם מיד.

במאמר התנסות שפורסם באתר מינג-הווי מתרגלת קיבלה טרמפ הביתה לאחר שסיימה לחלק חומרי הבהרת אמת. לנהג היו מחשבות מגונות והוא תפס את ידה. היא אמרה לו: "אני מתרגלת פאלון גונג" והוא מיד איבד עניין ושיחרר את ידה.

כשאנחנו מתאימים את עצמנו באופן הדוק למחשבות נכונות בממד הזה, איך ייתכן שאין ספור אלוהויות ישרות ושומרים שמיימים שבממדים אחרים לא יגנו עלינו? ניתן למצוא דוגמאות דומות בספרים עתיקים.

באשר לגלימה הבלתי נראית, ההבנה שלי היא שהכוונה שאפשר להיכנס לממד אחר כך שאנשים לא יכולים לראות אותך גם אם אתה נמצא ממש מולם כי אינך באותו ממד.

המאסטר ציין שהוא דיבר על אמנויות לחימה:

"יש כאלה שיכולים אפילו להיכנס לממדים אחרים. האם מיומנויות כאלה קיימות? כן. זה בטוח. אבל הן לא קיימות בין אנשים רגילים". ("ג’ואן פאלון" הרצאה שישית "צ'יגונג של אמנויות הלחימה")

אבל אנחנו לא אנשים רגילים. מתרגלים סיפרו במאמרים שלהם על הרבה אירועים כאלו. לדוגמה שוטרים רדפו אחרי מתרגלת לאחר שראו אותה יורדת במדרון. הם החלו לסגור עליה. לא היה לה מקום להתחבא אז היא התכופפה מאחורי כמה צמחי ארטמיסיה שבקושי סוככו עליה. היא חשבה: "הם לא יכולים לראות אותי".

ואכן השוטרים חיפשו בכל מקום אך לא הצליחו לראות אותה והלכו.

ההבנה שלי היא שלא צריך להיות ברמה גבוהה מאוד כדי להיות מסוגל להיכנס לממד אחר. "שן יון" מציג כמה סיפורים כאלו שאנחנו יכולים לשאוב מהם השראה, כמו "שלוש מאות שנים ביום אחד".

הרבה סיפורים כאלו תועדו בספרים עתיקים גם כן. לדוגמה מישהו צייר שער על קיר והצליח להימלט דרכו. חישבו על זה: מה הוא היה יכול להשיג בלצייר שער על קיר? הסידור המולקולרי של הקיר לא השתנה אך הלך מחשבתו השתנה. הוא האמין שזה שער, לא קיר, אז הוא הצליח לעבור דרכו. לפעמים אנחנו מאמינים יותר מדי בשתי עיני הבשר ודם שלנו ומחזיקים במושגים האנושיים שלנו ולכן איננו יכולים לעשות פריצות דרך.

המאסטר אמר:

"כולם יודעים שהחלקיקים המיקרוסקופיים של החומר כוללים מולקולות, אטומים ופרוטונים. כשחוקרים הלאה, אם בכל רמה תוכל לראות את פני הרובד של הרמה ההיא ולא רק נקודה אחת, ותראה את פני רובד המולקולות, פני רובד האטומים, פני רובד הפרוטונים ואלו של גרעיני האטום, אז תראה את צורת הקיום בממדים השונים. כל אובייקט, כולל גם גוף האדם, מחובר וקיים באותו זמן כמו הרמות והממדים של היקום". ("ג’ואן פאלון" הרצאה שנייה "לגבי הנושא של הטיאן-מו")

אם באמת נבין איך הם קיימים בו זמנית ומחוברים לרמות ממדיות של חלל היקום, אז ייתכן שנוכל לפרוץ דרך הרמה הזאת. כשתלמידי דאפא חושבים ופועלים עם מחשבות נכונות, אולי אפשר לעשות פריצות דרך מבלי לחשוב במודע על איך לפרוץ בדרך זו או אחרת.

שמעתי על מתרגל עמית שהמשטרה רדפה אחריו כשיצא לחלק חומרי הבהרת אמת על אופנוע. הוא רכב לתוך מתחם מגורים והמשיך להסתכל אחורה לראות אם המשטרה עדיין מאחוריו. הוא לא ראה את גדר המתכת בין שני הבניינים שלפניו, אבל כיוון שלא ידע שהגדר נמצאת שם הוא רכב ישר דרכה. השוטרים שרדפו אחריו מאחור היו המומים.

למעשה אנחנו יכולים לראות בקטעים של "שן יון" את הפגנת הכוחות העל טבעיים. כמו ב"ג'י גונג מעניש את הרוע". בסיפור, ג'י גונג התעלם לחלוטין מהעובדה שהם נבלים. במקום זאת הוא פיקד עליהם לעשות כרצונו, כאילו הוא משחק עם בובות.

המאסטר דיבר בכתביו על יכולות על טבעיות. ההבנה האישית שלי היא שהמאסטר הרשה לנו להשתמש ביכולות על טבעיות במאמצינו לאמת את הפא ולהציל ישויות חיות.

המאסטר לימד אותנו ש:

 "המחשבות הנכונות של תלמידי הדאפא הן בעלות עוצמה חזקה" ("יסודות להתקדמות במרץ II")

ובפירוש אומר לנו שאנחנו מסוגלים להשתמש בכוחות על טבעיים.

למעשה המאסטר נתן לנו כל מה שאנחנו צריכים, אך הרבה פעמים כשלנו להיות מוארים לזה. הכוח בא מהמאסטר, מהדאפא, וכשאנחנו חושבים ופועלים עם מחשבות נכונות, נצליח להשתמש ביכולות העל טבעיות.

לעתים קרובות אני חושב לעצמי: "אני מטפח בדאפא כל כך הרבה שנים, אז מדוע לא נראה שיש לי יכולות על טבעיות? אנחנו מבינים את עקרונות הפא, אז למה איננו נוהגים בהתאם?" עכשיו אני מבין שיש שתי סיבות לכך. ראשית לא צלחנו להאמין באמת במאסטר ובדאפא, ושנית, לא שינינו את המושגים האנושיים שלנו. אנחנו מזלזלים בעצמנו ונותנים לרוע יותר מדי קרדיט. לומר זאת בבוטות, המעטנו בערך הפא.

ברומן "The Investiture of the Gods" (הכתרת האלים) נאמר ש-12 בני האלמוות מהרמה הגבוהה הגיעו לרמות הישגים גבוהות מאוד ושהתלמידים שלהם גם הם בעלי יכולות גבוהות ויכולות על טבעיות. סטטוס הפרי והיכולות של המטפח קשורים לאיכות המולדת ולרמת ההארה, אך זה תלוי בעיקר ביכולות של המאסטר שלו וברמתו או בסטטוס שלו. המאסטר של 12 בני האלמוות היה האל הבראשיתי של השמים שרמתו הייתה גבוהה קצת יותר מזו של טאתאגטה. המאסטר שלנו אחראי על הרקיע הגדול כולו, אז אפשר רק לדמיין כמה גבוהים הם המיקום והיכולות שלנו. אנחנו נושאים על כתפינו שליחות גדולה ולא נוכל להצליח בה ללא רמות הישגים ויכולות שכאלו. לכן זה נורמלי שיהיו לנו כוחות על טבעיים כשאנחנו מבקשים להציל ישויות חיות.

כמה מתרגלים אמרו בהתנסויותיהם שלהירדף זה כמו שמכים אותך כשיש לך אלה מוזהבת בהישג יד, או כמו להתחנן לאוכל עם קערה מזהב. וביתר רצינות, זהו עלבון כלפי המאסטר והדאפא. איך המאסטר מרגיש באותו רגע? מה הכוחות הישנים יגידו? כשאנחנו נתקלים במצב קשה, עלינו לפחות לבקש עזרה מהמאסטר. אם לא נצליח לחשוב על המאסטר, הכוחות הישנים ינצלו את הפרצות שלנו. כשאנו לא פועלים היטב, קשה מאוד למאסטר לעזור לנו.

כל עוד יש לנו אמונה מוצקה במאסטר ובדאפא, ואנחנו משנים את המושגים האנושיים שלנו ואת דרכי החשיבה הזהות לאלו של אנשים רגילים, נוכל להשיג כל דבר ולפעול אפילו טוב יותר באימות הפא ובהצלת ישויות חיות; נוכל לצעוד היטב את חלקו האחרון של המסע שלנו ולהשלים את השליחות שלנו.

עקב הגבלות ברמה שלי, ההבנות שלי מוגבלות. בבקשה הצביעו בחמלה על כל דבר שאינו הולם בשיתוף שלי.