"ללא הדאפא לא הייתי היכן שאני היום!" סיפורה של מאמנת בריטית לדיבור בפומבי

 קראו עכשיו

(Minghui.org) נטליה מתבוננת בקהל שלה בקשב רב, נשענת קצת קדימה ומחייכת. בהפסקה היא משוחחת עם האנשים בידידות. אף אחד לא חושד שהיא סבלה מקשיים רציניים של שפה וקריאה.

ב"יום פאלון דאפא העולמי" ב-13 במאי, נטליה הביעה את הכרת תודתה למאסטר לי, מייסד הפאלון דאפא: "ללא הדאפא לא הייתי היכן שאני היום", היא אומרת.

בצעירותה היא סבלה מדיסלקציה והיה לה קשה להתבטא. היא אומרת בהכרת תודה שאלמלא הדאפא היא לא הייתה מצליחה לאמן אחרים לדבר כי היה לה קשה לדבר בעצמה. אז איך זה השתנה?

נטליה מתנדבת לעזור במכירת כרטיסים בדוכן "שן יון"  

 נטליה מתרגלת את תרגיל המדיטציה של פאלון דאפא

ילדות בודדה

נטליה גדלה בכפר קטן בארגנטינה וכילדה לא הצליחה לקרוא. היה לה קשה כי כל האותיות ריצדו מול עיניה כשניסתה לקרוא. היה לה גם קשה לדבר, היו לה רק מעט חברים, והיא בילתה זמן רב לבדה בטבע בגן.

בזיכרונותיה מהילדות היא הרגישה כאילו חיכתה לעזרה בחלל הריק. כשהייתה ילדה היא הרגישה שגופה אינו שייך לה ושהיא כמו לכודה בתוכו. היא הרגישה שהיא שייכת ליקום, ושהיא צריכה זוג עיניים שיכולות לראות את כל היקום.

ב-1992 כשהייתה בת שש היא הוטבלה בכנסיה קתולית. אך זה לא היה מה שבאמת חיפשה. כשהייתה בת 12 היא החליטה להפסיק ללכת לכנסייה. היא זוכרת שהרגישה עצובה מאוד, כאילו חייה התרוקנו לפתע. חלומה להגיע לגן עדן התנפץ.

את זה חיפשתי כל חיי

אמה של נטליה בריטית ואביה ארגנטינאי. בגיל 18 החליטה נטליה לעזוב את ארגנטינה ולעבור לקארדיף, בירת ויילס.

כשהגיעה לויילס היא השתנתה מאוד. היא התחילה לצאת לדייטים, לשתות אלכוהול, ולקנות דברים שלבטח לא הייתה זקוקה להם. היא הייתה מדוכאת והרגישה שאיבדה את תמימותה ואת רוחניותה.

יום אחד בינואר 2004 היא חזרה הביתה אחרי העבודה ומצאה את אחיה יושב בסלון. הוא הביט בה לרגע ואמר לאט: "את יודעת נטליה, המאסטר הוא היחיד שיכול להסביר את מקור היקום בבירור". היא השיבה: "וואו, באמת?" היא חושבת שזה הרגע שבו גורלה השתנה.

אחיה קרא בספר בעל עטיפה כחולה. הוא אמר שהספר גורם לו להיות רגוע. זו הייתה הפעם הראשונה שהיא שמעה את אחיה אומר "רגוע". אחיה נעשה ידידותי כל כך וטון דיבורו השתנה. זה היה מיוחד בעיניה. היא אמרה לאחיה: "אתה כבר לא מעשן, לא משתמש בסמים, ואתה משוחח איתי! הו, זה בטח דבר מיוחד מאוד".

היא רצתה לקרוא את הספר הזה – "פאלון גונג" – אז אחיה אמר: "אם את מתכוונת לקרוא אותו, קראי את כולו בבת אחת. אל תקראי קצת ואז תניחי אותו במשך שבוע, מפני שאולי דעתך תהיה מוסחת. קראי אותו בבת אחת.

מתוך כבוד לאחיה היא אמרה שתעשה זאת מיד. למחרת היא לקחה יום חופש מעבודתה ובשמונה בבוקר התיישבה בחדר השינה שלה והתחילה לקרוא. בשל הדיסלקציה, היא הייתה נרדמת לאחר שקראה רק מעט. היא המשיכה לקרוא את ה"פאלון גונג" כל היום וכל הלילה, עד שסיימה למחרת בשמונה בבוקר. היא סגרה את הספר וחשבה על זה. ואז אמרה: "אינני מבינה כלום". אך בה בעת היא הרגישה משהו עמוק בפנים וגילתה שהספר נכון, ושזה הדבר הרוחני שחיפשה במשך כל חייה.

הווילונות הלבנים התנפנפו. היא פתחה את החלונות שהיו מהרצפה ועד התקרה, פתחה את הדלת ויצאה החוצה. היא רצתה לצעוק לעולם: "הדהרמה כאן!"

בוועידה בניו  יורק

חודש לאחר מכן חל חג הפסחא ואחיה עמד להשתתף בוועידת הפאלון דאפא הבין-לאומית לשיתוף התנסויות בניו יורק. הוא שאל אם היא רוצה לבוא אתו לניו יורק. היא אמרה: "לא, איני יכולה, לא סיימתי עדיין לקרוא את הספר של המאסטר ג'ואן פאלון'". היא חשה שזה חסר כבוד ללכת לראות את המאסטר מבלי לקרוא את הספר אפילו פעם אחת.

היא זוכרת שפתחה אחר כך את "ג'ואן פאלון" וקראה:

"אני חושב שאלה שיכולים לשמוע ישירות את העברת שיטת התרגול והוראת הפא שלי, אני אומר שבאמת... אתה תדע בעתיד ותחשוב שהתקופה הזאת ראויה מאוד לשמחה. ודאי שאנחנו מאמינים בגורל שנקבע מראש. כל מי שיושב כאן זה בגלל הגורל שנקבע מראש". ("ג’ואן פאלון" הרצאה ראשונה "באמת להביא אנשים לרמות גבוהות")

היא הבינה שזה הגורל! היא אמרה לאחיה: "אני רוצה לבוא".

בוועידת הפא בניו יורק היה לנטליה הכבוד לראות את המאסטר, והיא החליטה לתרגל פאלון דאפא. היא הצטרפה למצעד ביחד עם אלפי מתרגלים מרחבי העולם כולו. כשהם עברו בצ'יינה טאון היא ראתה סינים רבים ומעין חמלה נולדה בתוכה. היא הרגישה שהסינים שרומו על ידי המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) כל כך מעוררי רחמים. היא דיברה איתם על הדאפא והציעה להם לא ללכת שולל אחר השקרים של המק"ס.

הדיסלקציה נעלמה לאחר שהחלה לתרגל

נטליה לא ידעה שהיא דיסלקטית; היא רק הרגישה שחסרה לה אינטלגנציה. כשהיא קראה את "ג'ואן פאלון" עדיין היה לה קשה לקרוא.

אבל אחרי שקראה אותו בפעם הראשונה היא הרגישה שהמאסטר תיקן משהו במוחה. האותיות בספר הפסיקו לרצד והיא הצליחה להתרכז ולקרוא בצורה נורמלית. היא הצליחה להבין הכול בספר. זה היה מסודר וברור כל כך. הספר סילק את כל ספקותיה לגבי החיים ומשמעותם, כמו: "מדוע האנשים נמצאים כאן?"; "מדוע אנחנו צריכים להיות חלק מהדאפא?" המאסטר הסביר זאת בשפה פשוטה מאוד וזה באמת נגע בליבה.

עדיין היה לה קשה לקרוא טקסטים אחרים, מלבד הספרים עם ההרצאות של מאסטר לי. "ג'ואן פאלון" היה הספר היחידי שהיא יכלה לקרוא מהר. לאחר מכן היא גילתה שהיא יכולה לקרוא היטב ומהר, מהר יותר מאנשים אחרים, וזה היה מדהים. כאילו היה לה מוח חדש עם זיכרון חזק ביותר. הדאפא הוא באמת כלי קסם היוצר את החוכמה ומעצים אותה!

כשנטליה למדה את התרגיל השלישי היה לה קשה בתחילה לעקוב אחר הקצב של תנועות הידיים העולות ויורדות, אך היא התעקשה להמשיך. כשהצליחה לעמוד בקצב היא הבחינה בשינוי במוחה, והצליחה לתקשר טוב יותר. בחודש הראשון שהתחילה לתרגל פאלון דאפא היא למדה את חמשת התרגילים וחוותה שינויים חסרי תקדים. הדאפא ריפא את כל בעיותיה.

הטיפוח משנה את גורלה

נטליה לא חשבה אף פעם בעבר ללכת ללמוד במכללה. לאחר שתרגלה פאלון גונג היא נכנסה למכללה ולמדה תרגום סימולטני. זהו תחום מורכב ואקדמי מאוד. מאוחר יותר היא נעשתה מורה ולמדה תוך שלושה חודשים עוד שפה, איטלקית. היא חשבה שמזלה שפר כל כך. הדאפא העניק לה חוכמה. משפחתה חשבה שזהו נס!

לאחר שקיבלה את הפאלון דאפא באנגליה, נטליה מצאה לבסוף את משמעות החיים האמיתית, בדיוק כפי שקיוותה. היא שמחה מאוד ותרגלה את התרגילים ולמדה את הפא כל יום. היא שמעה שעומדים לפתוח סניף של עיתון "אפוק טיימס" בארגנטינה, אז היא חזרה לארגנטינה ולקחה חלק בתרגום "תשעה דיונים אודות המפלגה הקומוניסטית" ובמכירת מודעות פרסומת עבור העיתון. היא קידמה את מופע "שן יון", ומכרה כרטיסים לפני סיור ההופעות של "שן יון" בארגנטינה.

במשך תקופה זו היא חוותה נישואים לא מוצלחים שנמשכו שבע שנים. אף שנשאה בסבל ואמרה לעצמה שהיא מטפחת, בסוף היא נותרה חסרת כל ונאלצה לעזוב. אחרי שעברה מצוקה קורעת לב, היא סלחה לבעלה לשעבר שלקח את כל חסכונותיה. היא אמרה: "צריך לשלם בחיים הנוכחיים את החובות מחיים קודמים. אחרי שמתרגלים טיפוח, קארמה טובה ורעה הן שתיהן דבר טוב. אם מתמודדים איתן, הן ייפתרו בחיים האלה".

נטליה תמיד מזכירה לעצמה שהיא מטפחת, משפרת את אופייה, ומתרגלת את העקרונות: "אמת-חמלה-סובלנות". היא "שמה את עצמה בנעליים של אחרים" ויש לה תמיד חמלה כלפיהם, באמת אכפת לה מהם.

לאחר שחזרה לאנגליה היא פתחה עסק משלה כדי לעזור לאנשים לדבר ולתקשר. לקוחותיה כוללים עובדים בחברות גדולות, סטודנטים ומנהלים. היא גם מאמנת כתבי תחנות טלוויזיה והחברה שלה רווחית מאוד. היא אומרת: "פאלון דאפא לא רק שהעניק לי חוכמה, אלא גם העניק לי את היכולת לבטא את עצמי. ללא הדאפא, לא הייתי היכן שאני היום".

בעבר היה לה קשה להביע את עצמה, אך היום היא מתפרנסת מדיבור ומלמדת את לקוחותיה לדבר בפני קהל.

היא מקדמת באופן פעיל את "שן יון" ומוכרת כרטיסים במרכזי קניות. היא מתעניינת מאוד בתרבות המסורתית של סין. היא רוצה לומר ללקוחותיה ולתלמידיה שמעשים טובים מתוגמלים בטוב ואילו הרשע מתוגמל ברע.

סיפור קטן לסיום: "המאסטר נמצא לצדי"

יום שישי אחד אחר הצהריים במהלך הופעות "שן יון" בלונדון השנה, נטליה ישבה בתנוחת לוטוס והקשיבה להרצאות המוקלטות של המאסטר. הפא שן (גוף החוק) של המאסטר הופיע לפתע מולה והתקרב עד שהיא נכנסה לתוך גופו של המאסטר. כשגופו של המאסטר פנה לאותו כיוון שלה, המאסטר לקח אותה מעלה לשמים בכרכרה מוזהבת.

המראה בשמים היה שליו, רך, לא קר ולא חם. היא רכבה על עננים רכים מוזהבים, נוצצים בצבע העשוי מאור. המראה היה יפהפה כל כך שהיא בכתה והצמידה ידיה בתנוחת הֶה-שִי (כפות ידים צמודות זו לזו בקדמת החזה) כדי להביע את הערכתה למאסטר.