מחשבותיי לאחר קריאת המאמר של המאסטר "הסבר הפא"

קראו עכשיו

(Minghui.org) אני חשה שיש לי תכונת הארה עלובה. במשך שנים לא הייתה לי הבנה טובה על מה שהמאסטר אמר ב"הסבר הפא" ("יסודות להתקדמות במרץ"). לאחרונה היו לי כמה תובנות והייתי רוצה לשתף מתרגלים עמיתים.

במשך שנים חייתי בסביבה לא נעימה ולא בריאה. לא משנה מה עשיתי, בעלי הציק לי ומעולם לא עמדתי בציפיות שלו. הוא נהג להתלונן אף שהתייחסתי יפה להוריו, לאחיו ולאחיותיו. בישלתי ארוחות טעימות והוא בדרך כלל אכל יותר מדי ואז היה מאשים אותי שבישלתי יותר מדי. כשניסיתי לבשל פחות למחרת, הוא התלונן שאין מספיק אוכל. עם המושגים האנושיים שלי, הרגשתי שאני צודקת והוא טועה. נשאתי את ההתנהגות הבוטה שלו כשהייתי מולו, אבל בכיתי כשהוא לא היה בסביבה. חשבתי שאני מטפחת משום שהייתי סובלנית.

המאסטר אמר ב "הסבר הפא":

"זה זמן ארוך יש ליצורים החיים בדאפא, ובמיוחד לתלמידים, מעין אי-הבנה של הפא בדרגות שונות בקשר לשיפור השין-שינג .כל פעם שמגיע הקושי הם לא מסתכלים עליו עם הצד של הטבע המקורי שלהם אלא לגמרי עם הצד האנושי שלהם, כך שהשדים מנצלים את זה ומפריעים ומערערים ללא הפסקה, וזה גורם לכך שהתלמידים נתונים בקשיים במשך תקופה ארוכה".

אחרי שקראתי את הפא הזה פעמים רבות הבנתי שכאשר הגיעו צרות, ניסיתי להתמודד איתן במצב מחשבה אנושי. כתוצאה מכך זה היה כאילו אני לכודה בקצה קרן של פר. הרגשתי מרירה ומותשת. טיפחתי לאט ונתתי לגורמים השליליים סיבה לנצל אותי. הייתי לכודה במשך זמן רב במצוקה הזאת של לשאת את התלונות של בעלי, והשין-שינג שלי לא השתפר.

כששיניתי את החשיבה שלי, הסביבה השתפרה

כשניתחתי את המצב, האם לא התלוננתי הרבה? לא הייתי מרוצה אם משהו בחיים לא עמד בציפיות שלי. אף שלא הבעתי את זה כמו בעלי, הייתה לי החזקה חזקה להאשים אחרים. הרגשתי מלאת טינה והאשמתי אותו על היותו בלתי הגיוני במקום שאבחן את עצמי כדי להבין מדוע זה ממשיך לקרות.

כשזיהיתי את הבעיה שלי, התחלתי להתמקד בשיפור השין-שינג שלי. בכל פעם שבעלי התלונן התאפקתי וצחקתי על זה. ואז הוא היה מעיר על האיכות של הדברים שקניתי. חיכיתי בציפייה לתלונות שלו, אבל הוא הפסיק להתלונן. שאלתי אותו למה הוא הפסיק והוא אמר שהשתווינו משום שחלק מהדברים שהוא קנה היו באיכות גרועה אפילו יותר. לאחר מכן שמעתי אותו מתלונן רק לעתים רחוקות.

המאסטר גם אמר ב "הסבר הפא":

"ככלות הכל, מטפחים אינם אנשים רגילים. אז מדוע הצד של הטבע המקורי לא מתקן את הפא?"

לקח לי הרבה זמן להשתחרר מהמושגים האנושיים שלי. אם הייתי משתמשת בטבע המקורי שלי כדי לתקן את הפא מלכתחילה, הייתי משתפרת הרבה יותר מהר. כשבעלי התלונן הזכרתי לעצמי שלטבע המקורי שלי אין את ההחזקה להתלונן. כשלא התלוננתי, גם בעלי לא התלונן. אני צריכה לשלוח מחשבות נכונות כדי לסלק כל הפרעה ולטפח את מצב המחשבה שלי כל הזמן. ברגע שהתעוררתי לכך, הטיפוח שלי השתפר.

להסתכל פנימה זהו כלי קסם

לפני כמה ימים בעלי התלונן שחברו לשעבר לכיתה, בכיר ממשל מקומי, לא התייחס אליו יפה ושאחד המנהיגים במקום עבודתו עיכב את קידומו. אם זה היה קורה בעבר הייתי משתמשת במושגים אנושיים או בעקרונות טיפוח כדי לכפות עליו להשתנות, מה שהיה מביא להסלמה, ולכך שהוא היה מתחיל לקלל אחרים. הפעם נשארתי רגועה וסילקתי רבות מהחזקות האנושיות שלי כמו קנאה, חיפוש אחר אינטרס אישי ושיפוטיות.

הוא הפסיק לדבר אחרי דקה. היות ששמתי לב לטיפוח, המאסטר עזר לי להסיר את החומרים הרעים בממדים אחרים.

כשהשין-שינג שלי השתפר חלמתי חלום: המוני אנשים נאספו באולם גבוה וארוך. פתאום התרוממתי באוויר כמו בלון. הייתי כל כך קלה שיכולתי לגעת בתקרה. רציתי לרדת, אבל לא יכולתי. זה היה יפה והרגיש כל כך אמיתי.

במהלך פרויקטים של אימות הפא היו לי כמה קונפליקטים עם מתרגלי דאפא אחרים. החלפנו חוויות, הסתכלנו פנימה ומצאנו את ההחסרות שלנו. השתמשנו בטבע המקורי שלנו כדי לתקן את הפא ולסלק את ההחזקות האנושיות שלנו.

המאסטר הסביר לנו הכול ב"הסבר הפא". אבל בגלל חוסר ההבנה שלי לא יכולתי ליישם את מה שהוא אמר ולטפח את עצמי. המאסטר לא ויתר לי, וסיפק לי הזדמנויות כה רבות להתעורר לפא. אני אסירת תודה על החמלה שלו!

אנא תקנו אותי אם ההבנה שלי אינה נכונה.