ההתנסות של בני הלומד ריקוד באקדמיה לאמנויות פיי טיאן

קראו עכשיו

(Minghui.org) אני מתרגלת פאלון דאפא בארה"ב והבן שלי נכנס לאקדמיה פיי טיאן לאמנויות לפני שנה כדי ללמוד ריקוד. מאז הוא ביקר אותנו כמה פעמים. גם אני וגם בעלי מופתעים מהשיפור שחל בו. כהורים אנחנו מרוצים מאוד ואסירי תודה על החינוך שמספקת אקדמיית פיי טיאן.

כמה אנשים מתחו לאחרונה ביקורת על שן יון ופיי טיאן ברשתות החברתיות. כהורה, אני רוצה לשתף כמה ממחשבותיי.

להתנגד לרדיפה כמשפחה

אנחנו משפחת מהגרים סינית רגילה בארה"ב. אני התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1996 ובעלי ב-1998. כמתרגלים במשך יותר מ-20 שנה אנחנו זוכים בתועלת עצומה, ואנחנו גם יודעים עד כמה חמורה הרדיפה נגד הפאלון דאפא בסין תחת המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס). בזמננו הפנוי אנחנו משתתפים בפעילויות להעלות מודעות לגבי הדיכוי.

הבן והבת שלנו נולדו שניהם בארה"ב. מאז ילדותם הם לומדים את כתבי פאלון דאפא ומתרגלים איתנו את התרגילים. הם יודעים על הרדיפה בסין והם רצו לעזור בכל פעם שיכלו, כמו למשל לקשט מרכבות לתהלוכות, או להתנדב לקדם את שן יון.

מאסטר לי, מייסד הפאלון דאפא כתב במאמרו "המצוקות שהשיטה הרוחנית שלנו עומדת בפניהן":

"לכן, הורים הובילו את ילדיהם להשתתף גם כן בהתנגדות לרדיפה".

וגם:

"כל חבר בקהילת הדאפא מתנגד לרדיפה".

רצונו של בני ללכת ללמוד בפיי טיאן

זו הייתה הפתעה עבורנו שהבן שלנו רצה ללכת ללמוד בפיי טיאן. הוא התחיל לצפות בשן יון כל שנה מאז שהיה בן ארבע, אבל מעולם לא למד לרקוד, ואפילו לא הצטרף לחבריו ללמוד אמנויות לחימה. כאמא רק רציתי שהוא ימשיך לתרגל דאפא כשיגדל, ויצטרף למאמצי ההתנגדות נגד הרדיפה. אין לנו דרישות ספציפיות אחרות עבורו.

פעם אחת כשהבן שלי התנדב במהלך מופע שן יון, מנהל ההפקה עודד אותו להגיש בקשה להירשם לפיי טיאן. בעלי עובד בטכנולוגיה ואני בתחום הניהול, אז תמיד חשבנו שלילדים שלנו יהיו מסלולי קריירה דומים לשלנו. הרעיון שהוא יהפוך לרקדן מקצועי לא עלה על דעתנו מעולם. זה היה מפתיע ובלתי צפוי, אך בדקתי זאת עם המנהלת למחרת היום. היא אמרה שהבן שלי עומד בקריטריונים, אבל אם להגיש בקשה או לא תלוי ברצון הילד והוריו.

בחודש שלאחר מכן בני התנדב לעזור במופעי שן יון בשתי ערים נוספות, ונראה שכל החוויות הללו עוררו בו השראה. בעלי עודד אותו להגיש בקשה להירשם לפיי טיאן. אמרתי לו שאני אתמוך במה שהוא יבחר. אמרתי לו גם שלהצטרף לשן יון זו בחירה רצינית. לאחר חודשיים של שיקול דעת, הבן שלי החליט להגיש בקשה להירשם לפיי טיאן. הוא הרגיש שזו השליחות שלו, והוא רצה לעזור למאסטר.

אני שמחה שהוא יודע מה הוא רוצה לעשות ונוהה אחרי הלב שלו כדי ללכת על נתיב משלו כשהזמן מתאים. כאמא כשראיתי את בני בן ה-13 עוזב את הבית, הייתי קצת עצובה. אבל ידעתי גם שהוא עוזב את הבית כדי להגשים את חלומו ולהגשים את שליחותו. אני גאה ושמחה על ההחלטה שלו.

כמו שחשבנו, הבן שלי התקבל. עם הקבלה המורה שאלה את המועמדים מדוע הגיעו לפיי טיאן, ואם זה בגלל הוריהם. באותו הזמן הבן שלי לא ידע לדבר סינית היטב, אז הוא ענה באנגלית: "לא, רציתי לבוא בעצמי". המורה שאלה אותו: "אתה בטוח? כמה שנים למדת ריקוד?" הוא ענה שמעולם לא רקד לפני כן, אבל הוא מוכן לנסות.

המאסטר כתב ב"המצוקות שהשיטה הרוחנית שלנו עומדת בפניהן":

"שן יון מאפשר לחלק מהתלמידים להופיע עם הלהקה במסגרת ההכשרה המעשית. ההורים שלהם קיוו שתוך כדי הלימודים, ילדיהם ישתתפו במאמצים להתנגד לרדיפה. זאת הסיבה שההורים שלחו את ילדיהם ל"פיי טיאן". כשהם הגיעו ל"פיי טיאן" כל התלמידים נשאלו מדוע הם באו. כולם אמרו שזה כדי לעזור למורה שלהם להציל אנשים. הם להוטים להשתתף בהופעות השן יון, לחשוף את הרדיפה מצד המק"ס ולהציל מתרגלים עמיתים בסין".

ההתנסות של הבן שלי מאמתת שזה כך. אם לתלמידים לא היה רצון לעזור למאסטר, בית הספר לא היה מקבל אותם. [הערת העורך: לאלה שלא רצו להצטרף לפיי טיאן מרצונם, הם לא היו יכולים להצליח או להישאר זמן רב גם אם הם התקבלו, מפני שזה דורש רצון חזק לעמוד בקשיים הן בטיפוח והן בליטוש כישוריהם להיות רקדנים ברמה עולמית.]

סביבה מטפחת כדי לשחרר את הפוטנציאל שבילד

הבן שלי התמודד עם הרבה אתגרים כשנכנס לראשונה לבית הספר. זה היה קשה הרבה יותר ללמוד ריקוד ממה שציפה. אחרי הכול הוא מעולם לא רקד קודם לכן, והיה צריך ללמוד את כל מיומנויות הריקוד הבסיסיים מאפס. כהורים ידענו שהבן שלנו יצטרך לשאת קשיים רבים. אין לי ספק שגם תלמידים שעברו הכשרה כלשהי בריקוד חייבים להיות מוכנים לאמץ אתגרים עצומים כדי להגיע למקצועיות.

בחודשיים הראשונים, בכל פעם ששאלתי את בני בטלפון "מה שלומך?" הוא אמר לי: "זה קשה מאוד. אני עייף מאוד, אבל אני בסדר". יכולתי להבין שהוא עומד בפני אתגר גדול, אבל הוא לא רצה לספר לנו את הפרטים. לא הייתי בטוחה כמה זמן הוא יוכל להתמיד או שמא הוא יחליט פתאום להפסיק ולחזור הביתה. אבל הוא מעולם לא אמר את זה. הוא אף פעם לא התלונן בפניי או נסוג. במקום זאת הוא הזכיר לי שהוא היה שם כדי להגשים את שליחותו. הוא תמיד דאג שמא לא התאמן מספיק טוב ושלא יהיה כשיר להישאר שם. רק אז הבנתי שלילד הזה יש התמדה ותחושת אחריות כל כך גדולות, מה שהיה כה שונה ממה שהיה בבית. אני מאמינה שאפשר לגלות פוטנציאל כזה בפרק זמן קצר כל כך רק בסביבה של פיי טיאן.

רמת ההתמדה מול קושי היא בהחלט לא משהו שאפשר לכפות. כשהבן שלי היה בבית לא יכולתי להכריח אותו לעשות משהו שהוא לא רצה לעשות. לדוגמה, המורה בלהקת חטיבת הביניים של בני דרש מהתלמידים להתאמן על הכלים שלהם בבית לפחות 15 דקות בכל יום. הבן שלי ניגן בחצוצרה ואחרי שהתמיד במשך כמה חודשים, הוא ניגן רק בכיתה ולא התאמן יותר בבית. באותו זמן לא התזכורות שלי ולא הבקשות החוזרות ונשנות של המורה היו יעילות. לכן אני יודעת שהסביבה של פיי טיאן, ההוראה של המורים, העידוד ההדדי בין התלמידים, האימון האינטנסיבי היומיומי, שיעורי תרבות, ולימוד עקרונות הדאפא, התרגילים והשיתופים בטיפוח – כולם הניעו תלמידים צעירים ללמוד עצמאות, משמעת עצמית, התמדה, חתירה מתמשכת אחר מיומנויות ושיתוף פעולה הדדי. חשוב מכך הוא שזה מעורר את הטבע שלהם לטפח היטב. זו בדיוק החוויה שאנו כהורים מקווים שתהיה לילדינו כדי שיוכלו להבשיל בטיפוח שלהם.

הבן שלי סיפר שהיחסים בין חבריו לכיתה בפיי טיאן היו הדוקים מאוד, ושהם מאושרים מאוד ביחד. אף שהקורסים המקצועיים מאתגרים מאוד, גיליתי שהוא היה מאושר יותר מאשר כשלמד בחטיבת הביניים הציבורית בבית. הוא מצא את היעד שלו.

באשר לכמה תלמידים לשעבר שפרקו את חוסר שביעות הרצון שלהם מבית הספר לאחר שעזבו את פיי טיאן, אני רואה זאת כך: לכל בית ספר ברמה עולמית יש סביבה ייחודית משלו לטיפוח התלמידים. הסיבה שבעטיה הם יכולים לאפשר לתלמידים להפוך לכישרונות מובילים בחברה זה לא רק בגלל המורים היוצאים מן הכלל וסביבת ההוראה, אלא גם בשל איכות התלמידים עצמם. זה גם טבעי מאוד שתלמידים שאינם יכולים לעמוד בקצב נושרים. כשאנשים הולכים למכללה, בכל בית ספר ובכל מגמה יהיה אחוז מסוים של תלמידים שאינם יכולים להמשיך והם נושרים, וכך גם בכל האוניברסיטאות המובילות והמפורסמות ביותר ללא יוצא דופן. זה נפוץ מאוד באוניברסיטאות בחברה המערבית.

לדעתי תלמידים שנשרו וכתבו מאמרי ביקורת על פיי טיאן כנראה שכחו את הכוונות המקוריות שלהם כשנרשמו לבית הספר.

סביבת הטיפוח למתרגלים צעירים

אחרי הכול  פיי טיאן הוא בית ספר שמבוסס על טיפוח הפאלון דאפא. בדיוק כמו בתי ספר דתיים אחרים, עליו ללמד טיפוח רוחני ותרגול של אמונה. זה משהו שלנו כהורים אכפת לנו מכך מאוד.

הבן שלי תרגל איתנו פאלון דאפא מאז היותו צעיר, אבל מרגע שנכנס לחטיבת הביניים, היה קשה לבקש ממנו ללמוד את כתבי הדאפא או לתרגל את התרגילים. תמיד דאגתי שמא הוא יפסיק לחלוטין לתרגל דאפא כשיגדל.

אחרי שלמד בפיי טיאן במשך חצי שנה, כבר לא היה צריך לדרבן אותו ללמוד את כתבי הדאפא או לתרגל את התרגילים כשחזר הביתה במהלך החגים. הוא ניהל את זמנו היטב והחל להאיץ באחותו ללמוד את כתבי הדאפא ולתרגל את התרגילים איתו כל יום. כששלח מחשבות נכונות, הוא כבר לא זז או עשה הרבה רעש כמו קודם, אלא היה שקט וממוקד. פעם כשראיתי שהוא עדיין מתרגל בחצות הלילה, שיניתי את דעתי ובמקום ללכת לישון תרגלתי את התרגילים, כיוון שבאותו יום לא תרגלתי אף תרגיל.

בעלי ואני נרגשים עמוקות לראות שהילדים שלנו עושים שיפור כה גדול בטיפוח שלהם.

תוך שנה הוא דיבר סינית שוטפת

גם בעלי וגם אני עובדים במשרה מלאה, ותמיד נאבקנו ללמד את ילדינו סינית. כשהבן שלי היה קטן קראתי איתו את הספר "ג'ואן פאלון" בסינית רק פעם אחת. הוא למד בערך 20 סימניות סיניות, ואז הפסיק ללמוד. לפני שנסע ללמוד בפיי טיאן הוא יכול היה להבין רק שיחות פשוטות בסינית, ולא יכול היה להבין את הרצאות המאסטר באודיו. הוא ידע לכתוב רק סימניה אחת או שתיים בסינית ולא יכול היה לקרוא סינית.

בפיי טיאן הבן שלי צורף לשיעור סינית מתאים לרמתו. לאחר שנה של לימודים הוא יכול כעת לקרוא את הספר "ג'ואן פאלון" בסינית מסורתית, לכתוב את מחשבותיו וחוויותיו בסינית מסורתית בעזרת מחשב, ולנהל שיחות יומיומיות בסינית עם מורים וחברים לכיתה. כשחזר הביתה לפני חודשיים, במהלך חופשת הלימודים שלו, הופתעתי שהוא הצליח להבין את ההרצאות של המאסטר באודיו שהשמעתי במכונית.

היתרונות של אימון קפדני

יש פתגם סיני האומר שמורים קפדניים מייצרים תלמידים מצוינים. לפני הכניסה לבית הספר אמרתי לבן שלי להיות מוכן נפשית. המאמנים המכשירים ספורטאים תחרותיים מקצועיים הם בהחלט לא כמו המורים לחינוך גופני בבתי ספר יסודיים וחטיבות הביניים. המאמנים האלה קפדניים מאוד ויש להם דרישות גבוהות מאוד. המורים בפיי טיאן מאמנים רקדנים ברמה עולמית, ועל התלמידים להיות מוכנים לאימון אינטנסיבי ביותר.

בשנה הראשונה של בני בפיי טיאן שוחחתי איתו לעתים קרובות על מהי הדרך הנכונה להתמודד עם הדרישות הקפדניות של המורים לריקוד. אמרתי לו שאם תלמיד אינו עשוי מהחומר הנכון ואין לו פוטנציאל כלשהו, המורה לא יבזבז עליו זמן. אבל אם המורה קפדן איתך, זה אומר שאתה בעל פוטנציאל גדול ושיש לך הרבה מקום להשתפר. אמרתי לו: "שלא יהיו לך מחשבות שליליות או תשמור טינה כשהמורה קפדן איתך. פשוט תתאמן ותעמוד בדרישות שלו".

לגבי השמועות באינטרנט על עד כמה רע המורים בבית הספר פיי טיאן מתייחסים לתלמידים או עד כמה האימון הוא אינטנסיבי, הם כנראה לא ראו את האימונים הנמרצים שחווים ספורטאים מקצועיים כדי להצטיין בתחרות. כדי להגיע להצלחה, עליהם לעבור תהליך כואב; נוחות לא ממש תעזור להם.

באקדמיה הצבאית של ווסט פוינט בארה"ב תלמידי שנה א' משתתפים תחילה בהכשרה בסיסית של קאדטים במשך שישה שבועות. האימון המפרך הוא לא משהו שאנשים רגילים יכולים לסבול.

כשהייתי ילדה עברתי שנה של אימוני שחייה כדי להיות שחיינית מקצועית. אף שהודחתי תוך שנה, הניסיון הזה הועיל לי לאורך כל חיי. מתוך הניסיון הזה אני מבינה שמאמנים בתחרויות מקצועיות מחמירים מאוד. אבל אם הם חושבים שלמישהו אין עתיד באימונים, הם לא יקפידו איתו ולא שקיעו זמן כדי לאמן אותו.

לאלה המנסים לעורר מהומה לגבי "שן יון" או לגבי המורים בפיי טיאן, אני מקווה שהם יוכלו להסתכל על ההכשרות המקצועיות של רקדנים או ספורטאים אחרים לפני שהם קופצים למסקנה.

טיפול רפואי בתלמידים

מישהו גם טוען שהתלמידים לא קיבלו טיפולים מתאימים אחרי שסבלו מפציעות. הייתי רוצה לשתף את ההתנסויות שהיו לבן שלי. הרגיש לי שבית הספר והמורים דואגים ומגנים על התלמידים, ואני מרגישה בנוח שהבן שלי לומד שם.

זמן לא רב אחרי שהבן שלי נכנס ללמוד בפיי טיאן, הוא פיתח הצטננות וחום. מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שהוא חש ברע לאחר שעזב את הבית, הוא ממש התגעגע הביתה. כהורים גם הרגשנו מעט מצוקה, כי לא יכולנו לטפל בו באופן אישי. אבל זהו צעד שילדים חייבים ללמוד כדי להיות עצמאיים נפשית ולהתחזק.

הבן שלי ביקש מהמורה יום חופש. אחד המורים ביקש ממנו לנוח היטב, וביקש מתלמידים אחרים להכין לו תה ג'ינג'ר. אחרי שהחלים הוא אמר לי שהרגיש פתאום שחלק גדול מתכני האימון כבר לא קשים כמו קודם. כשענה בטלפון לשאלתי "מה שלומך?" הוא כבר לא אמר "אני בסדר", אלא שינה ל"אני בסדר גמור". יכולתי לומר שסילוק הקארמה היה דבר טוב, והסבל היה דבר טוב.

בזמן אחר הבן שלי סבל מפציעה קלה ולקח לו זמן להחלים. המורה ביקש ממנו להפחית את הזמן והאינטנסיביות של האימון. הבן שלי הסתכל פנימה ומצא תחום לשיפור האופי שלו. לאחר מכן הוא החלים במהירות וחזר להתאמן כרגיל.

היה סיפור אחר כשהבן שלי עבר יישור שיניים. רופא השיניים שלו דרש ממנו להגיע הביתה לטיפול במהלך חופשת סוף השנה, ולחזור לשלושה מפגשי טיפול אינטנסיביים באמצע הסמסטר, כולל ניתוח שיניים. פנינו לבית הספר לקבל אישור לחזור הביתה לטיפולים, ובית הספר אישר זאת במהירות. לאחר שהבן שלי עבר את הניתוח, רופא השיניים ביקש ממנו לא לעשות פעילות גופנית מאומצת במשך שבוע, במיוחד תנועות אימון של ראש למטה. העברנו את הדרישות למורים של הבן שלי ולאף אחד מהם לא היו בעיות עם זה. הם אפילו נתנו לו יום חופש נוסף כדי להבטיח את החלמתו.

בערוץ היוטיוב של שלושת המוסקטרים ("Three Musketeers"), סם, רקדן בשן יון, שיתף בסרטון על פציעה חמורה שהייתה לו לפני כמה שנים, על הטיפול שעבר ועל תהליך ההחלמה שלו.

כפי שהוזכר קודם לכן במאמר הזה, פיי טיאן הוא בית ספר דתי שמטרתו לעזור לטפח תלמידים בתרגול פאלון דאפא. לכן הוא משלב צמיחה רוחנית בכל היבטי ההוראה. סבל פיזי נתפס כמסלק את הקארמה שלנו וזה דורש אמונה והתמדה בתהליך ההחלמה בנוסף לטיפול רפואי מתאים. למעשה שמעתי ששיעור הפציעות של רקדני שן יון נמוך בהרבה בהשוואה ללהקות ריקוד אחרות, וגם זמן ההחלמה של הרקדנים קצר יותר.

סוף דבר

מבחינתי ההצלחה של שן יון היא נס. עם משאבים מוגבלים מאוד וללא עזרה מהעולם החיצון, הם ממשיכים לגדול וממשיכים להביא תרבות סינית אותנטית לעולם תוך כדי העלאת המודעות לגבי הרדיפה נגד הפאלון דאפא בסין. הצלחה לא תמיד באה בקלות ובדרך כלל היא דורשת מאדם להתגבר תחילה על מכשולים וקשיים משמעותיים. ככל שההצלחה גדולה יותר, הקושי גדול יותר.

המאסטר אמר ב" המצוקות שהשיטה הרוחנית שלנו עומדת בפניהן":

"כשמתרגלי הדאפא מתנגדים לרדיפה ומצילים אנשים, רוחות רעות שמאחורי בני אדם מסיתות אנשים לדכא ולרדוף את מתרגלי הדאפא ואותי עם עילות ארציות שונות".

ברמה עמוקה יותר, אנחנו מתרגלי הדאפא יודעים שהופעה של שן יון היא תיקון הפא של המאסטר בעולם האנושי. כשיש שמועות שתוקפות את שן יון ואקדמיית פיי טיאן עלינו להסתכל על כך בצורה רציונלית ולא להתנדנד מזה בקלות. אני מאמינה שאפילו לגבי אנשים שאינם מתרגלים, אנשים עם רציונליות לא יאמינו בקלות לשמועות, אלא ינתחו את העובדות ויסיקו מסקנות משלהם.

כהורה אני בטוחה שהבן שלנו ילמד היטב באקדמיית פיי טיאן, יקבל הכשרה מקצועית לריקוד ויצמח מבחינה רוחנית. אנו מאמינים שפיי טיאן היא הסביבה הטובה ביותר לגדילה וצמיחה של ילדים.