קראו עכשיו

(Minghui.org) אני מתרגל בפאלון דאפא במשך 20 שנה. לפעמים השין-שינג (הטבע המוסרי) שלי הוא טוב, אבל לפעמים אני איטי בסילוק ההחזקות שלי.

אני בגמלאות, וכך אין לי כמעט אינטראקציה עם אחרים. רוב הקונפליקטים שאני חווה מתרחשים בבית, עם בני משפחתי. חוץ מלצאת לדבר עם אנשים אודות פאלון דאפא והרדיפה, אני נשאר בבית וקורא את ספרי פאלון דאפא.

אשתי אינה מתרגלת, אך היא מכבדת את מאסטר לי. הכבוד הכֵּן שלה למאסטר הביא לה ברכות רבות ובריאות טובה. המעסיק הקודם שלה מציע לה כל שנה בדיקות פיזיות לגמלאים, וכל פעם שהיא נבדקת מוצאים שבריאותה טובה.

אשתי אוהבת לנדנד על הנשמה. יש אין סוף עבודות בית ואני עושה דברים רבים. אם אני קצת איטי או אם אינני עושה משהו היטב היא מאבדת את העשתונות ומתלוננת. פעמים אחרות היא נוזפת בי ללא סיבה.

אף שניסיתי לעשות כמיטב יכולתי היא תמיד נזפה בי. חשתי ממורמר שנעשה לי עוול. שכחתי שאני מתרגל והתווכחתי איתה. אפילו אמרתי לה מילים שלא ייאמרו, מה שהרגיז אותה עוד יותר.

לאחר מכן אמדתי עצמי לפי עקרונות הפא, ומצאתי אצלי החזקות רבות תוך הסתכלות פנימה. אני תחרותי, אוהב להתווכח, חש שעושים לי עוול, אני קנאי, אוהב להתלונן, ורוצה שכבודי לא ייפגע. לא שמתי את עצמי בנעליי אשתי, אלא חשבתי רק על עצמי.

המאסטר אמר:

"מובן שלא יודיעו לך על קשיים או על קונפליקט מראש. איך אתה יכול לטפח ולתרגל אם יגידו לך כל דבר? זה יהיה חסר תועלת. הם בדרך כלל קורים באופן פתאומי ורק כך הם יכולים לבחון את השין-שינג של האדם, ולגרום לשין-שינג שלו להשתפר באמת". ("ג’ואן פאלון", הרצאה רביעית-"הפיכה של הקארמה")

דבריו של המאסטר היו כמו "אזהרת מקל". על פני השטח להתווכח ולריב עם אשתי נראה לי כדבר טריוויאלי, אבל זה עניין של שין-שינג של המתרגל, עניין של הסתכלות מנקודת מבט של אדם שאינו מתרגל את הדאפא, ועניין של אמונה של המתרגל במאסטר ובדאפא.

לאחר ששוחחתי עם מתרגלים התחלתי ללמוד את הפא בעל-פה. לאחר מכן כשהיו לי קונפליקטים עם אחרים, במיוחד עם אשתי, נשארתי רגוע. לא משנה כמה היא התלוננה או "נדנדה" לי, לא התווכחתי איתה ולא התרגזתי עליה.

בהדרגה היחס שלה אליי החל להשתנות. כיום היא אינה מתרגזת כשאני מתרגל את התרגילים, ואפילו תומכת בזה. היא אוספת חומרי פאלון דאפא שהשליכו בשכונה שלנו ומביאה אותם אליי או מעבירה לאחרים.