קמפיין ה-“Zero Out” עזר לי להתגבר על מבחן הקשור להחזקה שלי למשפחה

 קראו עכשיו

[הערת עורך: קמפיין “Zero Out”  ("לצמצם לאפס") הוא מאמץ מתואם של משטר המק"ס לכפות על כל מתרגל הידוע להם להצהיר שהוא לא יתרגל עוד פאלון גונג].

(Minghui.org) הוועדה המקומית שלנו לעניינים פוליטיים ומשפטיים (PLAC) אכפה את קמפיין “Zero Out" במחצית השנייה של 2020. סוכניה ניסו לאלץ את מתרגלי פאלון דאפא לוותר על התרגול על ידי כתיבת הצהרות ערבות לוויתור על התרגול. כמו כן איימו להשעות את הפנסיות שלנו ולגרום לבעיות במקומות העבודה של ילדינו.

היו מתרגלים שסירבו לחתום ונחטפו לתחנת המשטרה. הם שלחו מחשבות נכונות והבהירו את האמת לחוטפיהם. לבסוף הם התגברו על הצרה הזאת בצורה נכונה וישרה. כמה מתרגלים פחדו שזה ישפיע על מקומות העבודה של ילדיהם אז הם חתמו בסופו של דבר על ההצהרות בניגוד לרצונם אחרי שהם ומשפחתם הוטרדו שוב ושוב. מתרגלים אחרים הסתתרו ובחרו להתחמק לחלוטין מהבעיה.

כשהתקרבו חגי האחד באוקטובר ניצלתי את ההזדמנות לבקר את אמי שגרה בעיר אחרת ואת קרוביי. בעצם התכוונתי להימנע מהטרדה. אבל לא ציפיתי שאחרי שצלחתי להסתתר מההטרדות ועד השכונה המקומי, ה-PLAC והמשטרה – לא אוכל להתחמק מהלחץ של משפחתי. לכן עברתי מבחן גדול הנוגע לההחזקה שלי למשפחתי.

במהלך היומיים הראשונים של הביקור כולם התנהגו כמו תמיד: מעלים זיכרונות, נהנים ומתכוננים לצאת וליהנות מהחברה של כולם. באותו יום כל עשרת בני משפחתי התאספו בביתה של אחותי הצעירה, כשהם מתכוננים לצאת ביחד. אבל להפתעתי הרבה אחותי הצעירה שינתה פתאום את גישתה ואמרה שזה עתה קיבלה שיחת טלפון מחברתה הטובה (בכירה מקומית שפרשה לפנסיה) שהייתה חברתה לכיתה, שסיפרה לה על קמפיין “Zero Out"  הנוכחי.

בשיחה התגלו בפניה ההשלכות הקשות אם מתרגל לא יחתום על ההצהרה לוויתור על אמונתו. היא בדיוק אכלה באותו זמן. היא הניחה מיד את הקערה ואמרה שהיא חשה לחץ בחזה וקוצר נשימה. היה ברור שהיא נתונה בלחץ עצום. גם בעלה של אחותי הפסיק לאכול ובזמן שעשה את דרכו החוצה, אמר: "נראה שחייבים לחתום על ההצהרה הזו לא משנה מה".

כל שלוש אחיותיי האחרות הצטרפו לשיחה כשהן מתקרבות אליי. חלקן שאלו אותי איך אוכל להמשיך לחיות ללא הפנסיה שלי. חלקן אמרו שאם יהיו לי בעיות כלכליות באופן זמני הן יוכלו לעזור לי, אבל לא לטווח הארוך, מפני שלכל משפחה יש את העניינים שלה להתמודד איתם. הבן שלי אמר שאשתו מחליפה מקום עבודה ושהחֶברה שלה דורשת "בדיקת רקע". היו שאמרו שבעלה של אחותי הגדולה סובל ממחלה כרונית והוא פחד ביותר ממצבי רוח מתחלפים, ובעלי ממש בכה מול כולם.

אחותי הצעירה אמרה שלחבריה לכיתה יש תובנה ברורה לגבי מדיניות המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס). היא אמרה שהמק"ס יכולה לעשות מה שהיא רוצה לאנשים. נראה שיהיה לכך השלכות מפחידות עוד יותר שיגיעו בעקבות זאת והיא פשוט לא סיפרה לנו עליהן. ענן אפל התנשא מעל המשפחה כולה וכל אחד נראה לחוץ ועצוב.

על אף כל זאת, הייתי די נחושה. החלטתי: שאף פעם, לעולם, לא אחתום על ההצהרה. לנוכח כל המהומה הבלתי סבירה הזאת לא התחשק לי לומר עוד משהו. במשך כל השנים הללו עשיתי די הרבה הבהרת אמת למשפחתי. הפעם כל מה שאמרתי הביא לכך שהם אמרו דברים שליליים על דאפא, מאחר שאנשים רגילים מתייחסים לתועלת האישית שלהם כדבר החשוב ביותר. למעשה הם גם יכלו לראות את הגישה האיתנה שלי ושהם לא יכולים לשנות אותי. לכן כולם רק נאנחו ודאגו לי. הם חשבו שאני פשוט עקשנית מדי.

כיוון שלא יכולתי להישאר שם יותר, המשפחה שלי חזרה הביתה. בדרך חשבתי: המשטרה עוד לא באה לעשות לי צרות, אבל המשפחה שלי כבר עשתה מהומה כה גדולה; האם זה בגלל שיש לי פרצות? מהן ההחזקות שאני עדיין צריכה להיפטר מהן? הו, אני מבינה. ההחזקה שלי למשפחתי חזקה מדי. כבר בעבר עשיתי טעות בגלל ההחזקה הזאת.

הטיפוח הוא רציני מאוד ואסור שיהיו לנו פרצות. אני חייבת לסלק את ההחזקה שלי למשפחתי וגם אין עליי להחזיק בלב תלונות או טינה כלפיהם. הם כאן כדי לעזור לי להשתפר בטיפוח שלי.

אחרי שהגעתי הביתה ועד הקהילה והמשטרה צלצלו לבעלי וביקשו שאגיע אליהם, אבל סירבתי ללכת. כשהמשיכו להטריד אותנו, בעלי נכנס לחרדה והלך לשם. הרשויות הראו לבעלי את שמות האנשים שחתמו על הצהרות ערבות להפסיק לתרגל ואמרו לו להביא אותי למצב שבו אעשה אותו הדבר. הם אפילו אמרו דברים כמו שהחברה של הבן שלנו די טובה, [כשהם רומזים שהם יכולים לשנות את מצבו]. גם ועד הקהילה המשיך להתקשר מדי יום. כשלא הלכתי לתחנת המשטרה הם הודיעו שחברי הוועד והשוטרים יגיעו אליי הביתה בעוד זמן מה. אבל אף שאמרו זאת מספר פעמים, אף אחד לא הגיע. הבנתי שהם גם עקבו אחריי פעם אחת.

שני שוטרים הגיעו אליי הביתה פעמיים. אחד מהם הקשיב כשסיפרתי לו את האמת על הרדיפה והוא הצליח לקבל אותה. אמרתי להם שסעיף 36 בחוקה קובע ש"אזרחי הרפובליקה העממית של סין חופשיים להאמין באמונות שלהם". החוקה היא מעל לחוקים ותקנות אחרים. כל החוקים, התקנות ומדיניות הממשלה המנוגדים לחוקה נחשבים כולם כהפרות ואין להם כל השפעה. עובדי המדינה בסוכנויות הממשלתיות אינם רשאים לשלול באופן בלתי חוקי מאזרחים את זכותם לאמונה משלהם.

השוטר ההוא הנהן בהסכמה. כששאלתי אותם על איזה סעיף בחוקה הם ביססו את מעשיהם, אותו שוטר הפנה את ראשו לכיוון החלון. הוא ידע שאין לו שום בסיס חוקי לרדוף אותי. אחר כך הם הלכו כשהם מבקשים ממני לשקול שוב את החלטתי.

אף שלא חתמתי על ההצהרה עדיין היה לי חשש מכך, שלא התמודדתי עם הקמפיין הזה שנקרא "Zero Out" בצורה נכונה וישרה. לא הבהרתי את האמת אלא רק התנגדתי באופן פסיבי, ובחרתי לברוח. הקמפיין הזה "Zero Out" , אפילו גרם לי לעבור מבחן קורע לב עם ההחזקה שלי למשפחתי. באמצעות האירוע ראיתי את ההיסוס שלי לוותר על ההחזקה הזאת שלי, וזה גם חשף בפניי שלא הבהרתי היטב את האמת למשפחתי.

ב-2022 המשפחה שלנו שוב הגיעה לבית אמי בראש השנה הסיני, לפגישה של איחוד המשפחה. חשבתי איך אוכל להשתמש בהזדמנות זו כדי להבהיר להם את האמת. באותו זמן בדיוק אתר מינג-הווי ביקש מאמרים לשיתוף התנסויות בטיפוח. לפיכך ניסיתי לכתוב מאמר שכותרתו: "דיון על המשמעות והמטרה הסופיים של החיים על פני כדור הארץ". במאמר כתבתי על מטרת החיים על פני כדור הארץ והחיפוש הנצחי שלנו על בסיס העליות והמורדות שעברו על בני הדור שלנו. כמו כן דיברתי על איזה מזל יש לי שאני מתרגלת פאלון גונג.

אחרי שסיימתי לכתוב את המאמר הראיתי אותו לאחותי הצעירה, אבל היא לא רצתה לקרוא אותו. היא ביקשה ממני לא לכתוב דברים מהסוג הזה. אמרתי שאני לא יוצרת בעיות ושהיא תבין אחרי שתקרא את זה, אז היא קראה את זה באי רצון. כשהגיעה לאמצע, היא אמרה: "זה די טוב! דברים צריכים להיות כך". לאחר שסיימה לקרוא את המאמר, היא החמיאה לי ואמרה: "הכתיבה שלך טובה. לומר את האמת, אני לא הייתי מסוגלת לכתוב אפילו משפט אחד ממה שכתבת".

היא אמרה שכשאבינו היה עדיין חי, הוא אמר שהמק"ס לא עשתה שום דבר טוב. היא פשוט המשיכה להקשות על האנשים. היא אפילו מנתה מספר דוגמאות לאופן שבו היא עצמה סבלה תחת משטר המק"ס ואמרה שאבינו הזכיר לה פעם, לא ליפול בפח של המק"ס.

לא ציפיתי ששיטת הבהרת האמת הזו תהיה כל כך יעילה. הכנתי שני עותקים נוספים של המאמר כדי שבני משפחה אחרים יוכלו לקרוא אותו. ביקשתי מאחותי הצעירה לתת לבעלה לקרוא זאת גם כן. מאוחר יותר שאלתי אותה אם בעלה קרא את המאמר והיא אמרה: "הוא קרא אותו ואפילו בתשומת לב רבה. ראשית הוא ערך אותו (הוא מורה) ואז הכניס את המאמר לטלפון הנייד שלו".

הקראתי את המאמר גם לבעלי. באותו זמן הוא לא אמר כלום. נראה שהוא היה שקוע במחשבות עמוקות. לאחר מכן הוא שאל בדאגה: "האם המאמר הזה שכתבת פורסם?"

לפני שמסרתי את המאמר ביקשתי מהבן שלי לעזור לי להקליד אותו. הוא קרא אותו פעם אחת ושמח מאוד לעזור. יום אחד הוא סיפר לי ששתיים מחברותיי לעבודה לשעבר שאלו אותו מה שלום הוריו ואם הם עדיין בריאים. לפני שהוא ענה להם, אחת מהן אמרה: "אימא שלו בטוח בריאה" (היא ידעה שאני מתרגלת פאלון דאפא). השנייה שאלה: "היא עדיין מתרגלת?" בני ענה: "התרגול בפאלון דאפא מביא לבריאות טובה ולגישה טובה בחיים. זה דבר משמח מאוד".

אני חושבת שעליי לנסות כמיטב יכולתי לעזור למשפחתי להבין מדוע מטפחים מסוגלים להתמיד באמונתם מבלי להתנדנד. על כדור הארץ הזה, מלבד הדברים החומריים בחיים, יש אפילו יותר דברים רוחניים יפים. אמונה ישרה תהפוך אנשים לנשמות טובות. לפעול על-פי העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות" כדי להיות אדם טוב, לעולם לא יכול "להצטמצם לאפס". מי טוב ומי רשע? ההבדל העצום ביניהם אומר הכול.