ההחזקה שלי נחשפה בחלום

 קראו עכשיו

(Minghui.org) בעלי ואני מתרגלים פאלון דאפא כבר 20 שנה. עברנו ביחד בטוב וברע ותמיד יכולנו לסמוך על הגנתו החומלת של המאסטר. בתחילה ילדינו התנגדו לטיפוח שלנו [בשל הרדיפה מצד הרשויות]. הם אמרו: "אנשים עלולים להתנכל לכם אם תתרגלו 'אמת-חמלה-סובלנות'!" לא התרגשנו. ההשפעה הבריאותית של הדאפא ניכרה במהרה: יכולנו לקרוא ולכתוב ללא משקפיים והחלמנו מחוליים רבים. לילדינו רווח כשראו שנעשינו בריאים.

בני הצעיר אמר: "טוב לראות אתכם קורנים מבריאות. אנחנו רואים את הכוח של הפאלון דאפא דרככם".

כל ילדיי פרשו מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) ומארגוני הנוער שלה. הם גם התחילו לעשות מדיטציה ולטפח את מחשבתם.

כל יום למדנו את הפא, תרגלנו את התרגילים ושלחנו מחשבות נכונות. גם השתתפנו בפרויקטים של הבהרת אמת והדפסנו על שטרות כסף מסרים של הבהרת אמת. הרבה עסקים קטנים וסופרמרקטים אהבו להשתמש בהם.

בעלי בן 93. בשנתיים האחרונות הוא פיתח בעיות רבות. הוא לא הצליח לקרוא את הפא בצורה שוטפת. לפעמים כשהגיע תורו בלימוד הוא איבד את מקום הקריאה. הרבה פעמים מתרגלים אחרים סיימו את הפיסקה שהוא קרא כי הוא לא הצליח לקרוא. כשתרגל את התרגילים התנועות שלו לא היו נכונות והוא לא הצליח לעשות את התרגיל השני. הוא נרדם כששלח מחשבות נכונות. הזכרתי לו שוב ושוב, אך לא ראיתי שום שיפור.

בעבר בעלי היה בריא ולא התעייף גם לאחר הליכה ארוכה. לדוגמה, לפעמים הוא לא ירד מהאוטובוס בתחנה שלנו כי הוא רצה לדבר עם עוד נוסעים באוטובוס על הדאפא. פעמים רבות הוא היה צריך ללכת מרחק רב כדי לחזור הביתה. כעת הוא נעזר במקל הליכה, ולרוב נזקק לתמיכתי כדי ללכת.

נעשיתי מודאגת ולא התנהלתי לפי העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות". לפעמים גם הרמתי את קולי כשדיברתי אתו.

אחרי זמן מה התחלתי ליפול כל פעם. אבן קטנה או סיבוב חד בפינה יכלו לגרום לי ליפול. למזלי אף פעם לא נפצעתי באופן חמור והחלמתי מהר. לא הסתכלתי פנימה כדי להבין למה זה קורה לי.

לוותר על הרגשנות

לילה אחד חלמתי שבעלי ואני עמדנו לתפוס רכבת שהייתה לא רחוק מאיתנו, אבל היינו צריכים לעלות שלוש קומות כדי לעלות לרכבת. כשעמדתי לעלות לרכבת הסתובבתי וראיתי שבעלי עדיין בקומה הראשונה. צעקתי אליו אך הוא לא שמע אותי. בשעה שחיכיתי לו ראיתי את הרכבת יוצאת לדרכה. בכיתי והתעוררתי בדמעות.

כשהתעוררתי הייתי דרוכה. על מה המאסטר רומז לי? התחלתי ללמוד יותר את הפא ולשנן את הפא. הבנתי שאני דואגת לבעלי יותר מדי. כשהוא לא הצליח ללמוד היטב את הפא וכשהיו לו בעיות כשתרגל את התרגילים הייתי מפוחדת. פחדתי יותר כשחשבתי על זה שהוא לא הצליח לעלות על הרכבת. למה הייתי מודאגת בגללו? זה מכיוון שהוא בעלי. פחדתי שהוא לא יצליח לעמוד בקצב התקדמות תיקון הפא וייכשל בטיפוח שלו. זו הייתה רגשנות. המאסטר תיכנן את הטיפוח של כל תלמיד דאפא. מידת ההצלחה של בעלי אינה תלויה בי.

בחלום לא עליתי לרכבת כי חיכיתי לו. זו הייתה תוצאה שלא שיחררתי את ההחזקה שלי. הבנתי שבעייתו של בעלי יכולה להיות הזדמנות לסלק את ההחזקה שלי. זו הייתה המצוקה שהייתי צריכה להתגבר עליה והמבחן שעליי לעבור. דיברתי עם המאסטר: "מאסטר, לא למדתי את הפא היטב, כך שהשתרשתי במשך זמן רב בתוך רגשנות. להבא, אני רוצה לאמוד עצמי לפי עקרונות הפא. אלמד היטב את הפא ואעמוד בדרישות שלך".

הפכתי מבינה וסימפטית וכבר לא האשמתי את בעלי. כשדיברתי איתו, טון קולי היה אדיב. כששיניתי את הלך המחשבה שלי, בעלי השתנה. הוא למד את הפא, עשה את התרגילים, שלח מחשבות נכונות יחד אתי ובילה זמן רב בהעתקה ושינון של "לון יו" ושל "הונג יין". לאט לאט הוא הצליח לקרוא את הפא בקצב רגיל. המתרגלים האחרים שיבחו אותו ואמרו: "שיפור נהדר".

יום אחד יצאנו לחלק חומרי מידע ולהבהיר את האמת לאנשים. בדרך חזרה, שכנה פגשה בנו ואמרה לו: "מה קרה לךָ? לפני כמה זמן לא יכולת ללכת בכוחות עצמך ועכשיו אין לך כל בעיה ללכת". אמרתי לה: "זהו הכוח של הפא". היא השיבה: "זה מדהים!"