אנחנו צועדים על נתיב מוזהב

 

(Minghui.org) בראש ובראשונה אני רוצה להביע את תודתי העמוקה על ההזדמנות הזו לשתף עם כולכם חלק מהמסע שלי. בהתבוננות על כמעט 20 שנה של שיפור עצמי, אני מרגיש שחלק מהלקחים שצברתי עשויים לתרום לצמיחת הדרך המשותפת שלנו. תקוותי היא שהתובנות הללו יעשירו את המתרגלים ויעוררו את השאיפה להמשיך להתקדם.

טיפוח זה לא רק לעשות דברים

השתתפות בפרויקטים ופעילויות שמטרתן להבהיר את האמת ולאמת את הדאפא היא ללא ספק חשובה, אבל היא אינה ערובה לטיפוח אמיתי. לימוד הפא ותרגול התרגילים יוצרים את הבסיס לטיפוח והם חיוניים לצמיחה שלנו, אבל אפילו הם אינם מבטיחים טיפוח אמיתי. באמצעות המסע שלי אני מבין שהמהות טמונה בטיפוח הלב – להסכים להיטמע בעקרונות הדאפא ולעמוד בסטנדרט שלהם. בפועל מדובר בכנות שלנו מבחינת הרצון ללמוד, בנכונות שלנו להסתכל פנימה, ובנחישות שלנו לסבול כדי להפוך לאלוהות, כל זאת תוך שאיפה לעזור לאחרים לקבל את הדאפא, כך שגם להם תהיה ההזדמנות להינצל.

בחודשים האחרונים הגעתי למצבים עמוקים של טיפוח וחוויתי הבחנה מסוימת של הגופים האלוהיים שלי בממדים אחרים. אני מאמין שזה בגלל שהצבתי בלבי את הדאפא מעל כל דבר אחר.

היו לי (בלב) הרבה שיחות כנות עם המאסטר, כמו בן המדבר אל אביו – כשאני מחפש חוכמה כדי לפורר תרעומת, מרירות, פחדים וספקות שהתעוררו במהלך הטיפוח. הארכתי גם את זמן שליחת המחשבות הנכונות ל-30 דקות בכל פעם אפשרית, וההשפעה היא יוצאת מן הכלל, כשהיבטים רבים של הממדים שלי נעשים מטוהרים.

בהדרגה הופיע אצלי הלב להתגברות על קשיים בקלילות ובשביעות רצון, וזה הפך את החיים לקלים יותר. והכי חשוב הוא שהשינוי הזה של הלב גרם שלימוד הפא, תרגול התרגילים וההשתתפות בפרויקטים אינם עוד מכניים – אלא באמת פרודוקטיביים ומעשירים. זה עודד אותי לטפח במרץ יותר.

אני עדיין עושה טעויות, ועדיין עולות מחשבות שליליות. עייפות, תשישות, עצב ורגשות אחרים שבאים לידי ביטוי, אבל אני כבר מפנים שזה חלק מהטיפוח בפאלון דאפא, שבו החלק המטופח נשמר ונסגר, ואנחנו נשארים עם מה שעדיין צריך לתקן.

היחס שלי כלפי הטיפוח עבר מתרעומת להכרת תודה. הבנתי שבלי לב אמיתי לרצות ללמוד ולהיטמע בדאפא נהיה כמו אקדמאים שדנים בתיאוריות מבלי לחוות באמת את הכוח של הדאפא. לפיכך לא משנה כמה עבודה אעשה כדי לאמת את הדאפא או לחשוף את הרדיפה, אם לא יהיה לי הרצון הכן להפוך למטפח אמיתי, הכוח של הדאפא לא יתגלה ולא יתבטא בחיי.

תרעומת היא רעל

הרבה ממה שחסם אותי ואִיפשר לרוע לנצל אותי היו תרעומת ומרירות. לאחר עשרות שנים של עבודה בפרויקטים ואינטראקציות עם מתרגלים אחרים, התחושות הללו התגברו עד לנקודה שבה התחלתי לפקפק במאסטר ובדאפא.

בגופי החל להצטבר חומר שלילי, בעיקר במערכת העיכול ובבטן, מה שהחמיר עוד יותר את התחושות השליליות הללו, דרדר את בריאותי הגופנית וכמעט עלה לי בחיי. התהליך הזה התחיל ב-2015, התעצם באינטנסיביות ב-2018, והחל להשתפר ב-2020. נכון לעכשיו כמעט כולו התפורר, אבל עדיין נשאר מעט מהמנגנון הזה.

לאחרונה המאסטר פרסם מאמרים העוסקים בנושאים כמו תרעומת, מרירות, חוסר צדק, רדיפה והמשמעות של חיי אדם. אני מאמין שהמאסטר שלנו הסביר בבירור מדוע אנחנו כאן והסיבות שבגללן אנחנו מתמודדים עם מצוקות ואתגרים. התברר לי שהכול קשור לכמות הקארמה והמוסריות שכל ישות צוברת, כמו גם לישויות של היקום שלו, שכן יש יקומים שחטאו יותר מאחרים, להבנתי. אבל יש מתרגלים שעדיין לא הוארו כיצד לפתור את הבעיות הללו בהתבסס על הדאפא והם פועלים בהתאם לסידורים של הכוחות הישנים.

מתרגלים כאלה מביעים תמיכה באנשים או במתרגלים לשעבר התוקפים מתרגלים או תוקפים את הדאפא ברשתות החברתיות, או בכלי התקשורת של המיינסטרים. אבל לבי נותר ללא תזוזה, ו"התפללתי" בכנות עבור האנשים האלה על ידי שליחת מחשבות נכונות, כדי לחסל את הרוע המתמרן אותם. אני גם שואף להבין מדוע אנחנו, כגוף אחד, חווים זאת, כי אני מבין ששום דבר לא קורה במקרה בטיפוח.

על-פי ההבנה הנוכחית שלי, רוב הבעיות הללו החלו כאשר מתרגלים כמוני היו מעורבים בפרויקטים או בפעילויות שמטרתן להבהיר את האמת ולאמת את הדאפא. הם ראו אנשים בתפקידי מפתח עושים טעויות חמורות, והיו שניסו להתריע בפני מתרגלים בתפקידים מובילים, אך ראו שלא נעשה דבר בעניין. כתוצאה מכך הם בחרו לחשוף את הבעיות הללו בפומבי ברשתות החברתיות. אני מאמין שבמחשבות של המטפחים האלה לשעבר, לפעולות האלה הייתה כוונה להגן על הדאפא. אולם מעשים אלו שגויים ביסודם ורק מעמיקים עוד יותר את התרעומת, המרירות ותחושת העוול. הכוחות הישנים ניצלו את המתרגלים האלה כדי לתקוף את המאסטר והדאפא, שזה לחלוטין דבר מרושע ומלא חטא, והוביל אותם לדרך סוטה.

אני מעלה את הנושא הזה כדי להדגיש שהיבטים רבים של טיפוח אינם נראים הגיוניים כשבוחנים אותם מנקודת מבט של חשיבה אנושית. כולנו חווינו צורה כלשהי של עוול וחוסר צדק, השפלה, בגידה או הפרעות אחרות – לפעמים מאלה שאנחנו מעריצים וסומכים עליהם ביותר. לקח לי זמן רב לקבל זאת, וזה גרם לי כאב ממשי רב, משום שהתעמתתי עם המצבים האלה עם לב אנושי ועם כל מיני רגשות.

כשמישהו נסמך על קביים מסוג זה או אחר כדי לתמוך בטיפוח שלו במקום להתחייב בלב שלם לחיות ללא כל תנאי על-פי אמת, חמלה וסובלנות, אז כשהוא מתעמת עם החזקות בסיסיות הוא עלול לקחת נתיב מסוכן. זה יכול לגרום לו לצבור את רעל התרעומת ובסופו של דבר לנטוש את הטיפוח, וזה יכול להוביל להרס עצמי. למרבה הצער כבר ראינו דוגמאות לכך סביב העולם.

המאסטר תמיד מספק לנו את הזמן ואת ההדרכה ומצביע לנו על הכיוון הנכון כפי שעשה במאמרו האחרון. אבל כאשר ההחזקות גוברות על הרצון לטפח ולהפוך לאלוהות, קל יותר לרוע לתפעל אותנו ולגרום לנו לסטות מהנתיב המוזהב של הדאפא וליפול לנתיב הדמוני. בטיפוח שלי התרעומת הייתה המכשול הגדול ביותר שלי, מה שכמעט הוריד אותי מהנתיב הקדוש.

ההדרכה של המאסטר

מה שחרר אותי מהמצב הקשה הזה? מלבד לימוד מתמיד, תרגול ואימות הדאפא, שאפתי ללב של סליחה לאחרים ולעצמי. הבעתי את הספקות שלי בגלוי, ביקשתי את עזרת השמים וחיפשתי את האמת במקום את המושגים שלי. הבנתי שההבנה שלי את החיים והיקום מוגבלת, שחוכמתי יכולה לראות רק חלק מהאמת, ושאני כאן אך ורק בזכות ההצלה הרחומה של המאסטר. עם הענווה הזו, האמונה בדרך וההתמדה, המשכתי להסתכל פנימה בכאב, ולהסיר את הרעל הזה, עד שהצלחתי להתעורר לדרך כדי להתמודד עם הבעיות האלו שהתבטאו בקהילת המטפחים ובטיפוח שלי. אחרי הכול, כל דבר שמתבטא בטיפוח הוא משהו טוב!

המאסטר נחלץ לעזרתי גם כן. מ-2015 עד 2018 גוף החוק (פא-שן) של המאסטר בא לידי ביטוי שלוש פעמים באמצעות קול; כלומר, לא ראיתי כלום, אבל שמעתי. בפעם הראשונה זה קרה כשהייתי נחוש להפסיק את הטיפוח וכעסתי על התנהגות של מתרגלים אחרים. העברתי את הלילה בתלונות בפני אשתי והלכתי לישון מותש. עד מהרה היה לי סיוט שבו הייתי באוקיאנוס של קארמה. לפתע משך אותי כוח לקרקעית הים, והתחלתי לטבוע בנוזל השחור הזה. כשעמדתי למות, התעוררתי. ברגע שפקחתי את עיניי, שמעתי את הפא-שן של המאסטר אומר לי: "להיות טוב או רע זו בחירה. לא משנה איך אחרים מתייחסים אליך, אתה תמיד חייב לבחור בין להיות טוב או רע". לאחר ששמעתי זאת ראיתי בעין השלישית שלי מתרגלת סינית מוכה, שבכל זאת שמרה על לב של חמלה כלפי התוקף שלה. החוויה הזאת החזירה אותי לטיפוח, והודיתי למאסטר שלימד אותי מהי חמלה.

בפעם השנייה שאלתי למה המאסטר אִפשר לכמה אנשים לעשות כל כך הרבה טעויות. פעם נוספת גוף החוק של המאסטר התגלה אליי בקולו ואמר: "אני מסתכל רק על הלבבות של האנשים". הבנתי אז שהטיפוח הוא טיפוח הלב של עצמך, לא להאשים אחרים. מדובר בהסתכלות פנימה ולא באחרים.

בפעם השלישית עבדתי על פרויקט רחב היקף. בפרויקט הזה הצלחתי להגדיל הכנסות וליישם פיתוחים טכניים, אבל המתאם העליב אותי כל הזמן והיה אכזרי מאוד כלפי. זה נמשך כך שמונה חודשים, מה שהוביל אותי לתשישות נפשית, והגעתי בסופו של דבר לאשפוז בבית החולים למשך כמה שעות. לאחר שהתאוששתי חזרתי הביתה והחלטתי לעשות מדיטציה, ועד מהרה ראיתי דרך העין השלישית שלי אש, ברק וגלים ענקיים פוגעים בגופי בממד אחר. באותו רגע הפא-שן אמר לי: "אתה חייב לשלם עבור הקארמה שלך". כך הבנתי שהמצב בפרויקט היה סידור עבורי כדי שאשלם חלק גדול מהקארמה שלי.

היה לי "חלום" חי מאוד שבו הייתי בבניין שהקומות שלו כל הזמן משנות תצורה – כדי לייצג את ארעיות העולם האנושי. כשיצאתי מהמעלית בקומה אקראית, ראיתי שביל של לבנים זהובות ונוצצות, ומתרגל צעד עליו בחגיגיות רבה. באותו רגע המאסטר אמר לי בחלום: "יש שביל מוזהב לכל תלמיד ותלמיד".

התברר לי שהמאסטר תמיד איתנו, אבל רק לב המחויב לטיפוח אמיתי יכול לשמור אותנו על הנתיב האמיתי. בתהליך הטיפוח עלינו לסלק את כל הקביים שתומכים בנו בתרגול ולשמור רק על הלב המוקדש להיות אחד עם הדאפא.

לעשות היטב דברים קטנים

כשהלב שלי השתנה וכשאימצתי את הקושי כשמחה, סילקתי את ההחזקה של "לעשות דברים" – במיוחד את הצורך להשתתף בפרויקטים בקנה מידה גדול כאילו הם הוכחה לטיפוח האמיתי שלי. כעת אני רואה את עצמי רק כחלקיק קטן בתוך הגוף הגדול יותר של מתרגלים, מוכן לשרת אחרים ללא קשר לקנה המידה – גדול או קטן.

מהאזנה להתנסויות ששותפו ברדיו מינג-הווי התגבש אצלי מחדש כבוד לחוסן של מתרגלים סיניים מסין, שמנסים להגיע לאנשים, יום אחרי יום, בזה אחר זה. בעבר חשבתי שהגישה האישית הזו איטית מדי, אבל עכשיו אני רואה בזה את הכוח הבלתי ייאמן לגעת בלבבות עם כוונה טהורה ואיתנה כדי לעזור.

לא מזמן עשיתי חישוב פשוט: אם כל אחד מאיתנו יבהיר את האמת רק לאדם אחד ביום, אז עם מיליון מתרגלים ברחבי העולם, נוכל להגיע ל-365 מיליון אנשים בשנה. תוך חמש שנים ליותר מ-1.82 מיליארד אנשים תהיה הזדמנות להינצל. ההבנה הזו חידשה את הבנתי לגבי הכוח הקולקטיבי שלנו – כגוף אחד אנחנו יכולים להגיע למספרים עצומים אם כל אחד מאיתנו יעשה צעדים יציבים קדימה, לא משנה כמה קטנים הם עשויים להיראות.

בעוד שפרויקטים גדולים שמפיצים את האמת באופן נרחב, הם ללא ספק חשובים – ואני ממשיך לתרום להם – אני מבין כעת שמה שחשוב ביותר הוא לב שיכול להתחייב ולעזור לאחרים בכל יום ויום, ללא הפסקה. הלך המחשבה הזה מאפשר לי להישאר גמיש, לסלק את הצורך להתפאר ולהתמקד בפרטים הקטנים תוך שמירה על חיים מאוזנים ואינטראקציה הרמונית עם אחרים. עכשיו אני מרגיש שאני יכול להיות גבוה כמו הר או זעיר כמו תא – שניהם חזקים באותה מידה.

רק לאחרונה הבנתי באמת כמה אנחנו מבורכים להיות תלמידי דאפא. תודה לך, מאסטר!

אלו ההתנסויות שחוויתי. אנא ציינו אם יש החסרות כלשהן בהבנה שלי.