[ועידת הפא האירופית] טיפוח מול מצב של מלחמה

(Minghui.org) אני מהעיר חארקיב (קראקוב) שבאוקראינה. בבוקר ה-24 בפברואר 2022, התעוררתי לצלילי קליעים מתפוצצים. חשבתי שכנראה פרצה מלחמה.

מבלבול למציאת דרכים להסברת האמת

מהיום הראשון כוחות רוסיים החלו להפגיז תשתיות בחארקיב בכל מיני סוגי נשק ופצצות. כמעט מיידית, החשמל באזור שלנו נעלם למשך כמה ימים ולא היו אינטרנט או תקשורת סלולרית. כשהתשתיות חזרו לתפקד שמעתי שרוב מתרגלי הפאלון גונג בחארקיב התפנו מהעיר. זה הכעיס אותי יותר מכל דבר אחר והעציב אותי עד דמעות. התאכזבתי שהקבוצה הפעילה והידידותית הזאת נעלמה.

זה קצת בלבל. לא חשבתי לעזוב את חארקיב. אבל חשבתי על מה שמאסטר לי (מייסד הדאפא) ביקש מאיתנו לעשות. נהגנו לקיים פעילויות רגילות יומיות במרכז העיר, לאסוף חתימות לסיום הרדיפה שהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) מבצעת נגד הפאלון דאפא, ואיך נוכל לעשות את שלושת הדברים בתנאי מלחמה.

המאסטר אמר:

"זה לא משפיע על דבר, ואפילו אם החברה עוברת תהפוכות, זה לא יכול לשנות את המשימה של תלמיד דאפא". ("לוועידת הפא של 2021 בטייוואן")

מיומה הראשון של המלחמה, חארקיב (בת מיליון וחצי תושבים) שותקה. כל העסקים נסגרו, התנועה נעצרה, הרכבת התחתית הפכה למקלט מההפצצות, והחנויות נסגרו חוץ מכמה מכולות ובתי מרקחת.

נשארו לי כמה עיתונים עם מידע על הדאפא והתחלתי לצאת לרחוב, לגשת לאנשים שעמדו בתור לבתי המרקחת, ולספר להם שיש שיטת טיפוח הנקראת פאלון גונג המלמדת איך להיות שלווים ובריאים מבלי לצרוך תרופות. העיתונים נלקחו אך ללא התלהבות. עיני האנשים היו ריקות ואבודות.

אחרי כשבועיים למדתי שיש שני מתרגלים וייטנאמים בעיר ששמרו את כל חומרי המידע שלנו. זה עודד אותי.

התחלנו לצאת יחד לחלק את העיתונים שלנו. חארקיב הייתה תחת הפצצות מתמשכות. תושבי העיר ניסו לשבת במקלטים ולצאת רק כדי לחפש מזון. לא ידענו כמה זמן עדיין יש לנו, אך צעדנו כל יום במשך ארבע-חמש שעות על הכביש החלקלק כשהטמפרטורה מתחת לאפס, מתורים לחנויות לתורים לסיוע הומניטרי, וניסינו לחלק מידע על הדאפא לכמה שיותר אנשים.

מאוחר יותר, כשהתבהר שהמלחמה נמשכת, החלטתי לתרגל את תרגילי הפאלון גונג בחוץ, מחכה להזדמנות לדבר עם עוד אנשים. וכפי שאמרתי קודם, הם יצאו רק כדי לקנות מזון. אז תרגלנו את התרגילים במקום שהיה בו שוק קטן וכמה מכולות.

מצבים חדשים – אתגרים ומבחנים חדשים

הנושא של חיים ומוות

מתרגלים שגרו בערים מופצצות התמודדו מול שאלה של חיים ומוות. כפי שציינתי, חארקיב הופצצה כמעט ללא הפסק. פצצה יכלה לפגוע בתשתית או במכונית או להתפוצץ ברחוב, אך לא פחדתי באמת. האמנתי בנחישות שהכול נקבע מראש. אם אעשה את הדבר הנכון, המאסטר והאלוהויות הנכונות יגנו עליי. אז כל יום, על אף ההפצצות, יצאנו לחלק עיתונים ולתרגל את התרגילים. פשוט התעלמנו מהפצצות ששרקו מעל ראשנו ושראינו היכן הן פגעו.

תחושת פטריוטיות

אף פעם לא היו לי רגשות מיוחדים לגבי התרבות האוקראינית והמדינה. אך תוך כדי המלחמה התחלתי להבחין שכאשר דיברתי על מאורעות צבאיים לא אמרתי "כוחות אוקראינים", אלא "הכוחות שלנו". במילים אחרות, הזדהיתי עם הלאום האוקראיני. הפטריוטיזם שלי בא לידי ביטוי. זה קרה כי באמת רציתי שהכוחות האוקראינים יביסו את הכוחות הרוסיים, ושנחזור לאווירה שהייתה לנו לפני המלחמה.

החזקה לנוחות

כמו כן היה לי מבחן להחזקה שלי לנוחות. אך לדעתי זה היה המבחן הקל ביותר. מדי פעם, בגלל הפצצת התשתית בשכונה שלנו, היו הפסקות חשמל. לא היה אור, לא אינטרנט, והמקררים והתנורים החשמליים לא עבדו, זה אומר שאי אפשר היה לבשל. איכשהו לא היה חשמל במשך שבועיים אך לא התייאשתי. זה גם לא הפריע לי כשזכוכית החלון נשברה ונאלצתי לכסות את החלון בשעוונית.

החוויה הקשה ביותר

כמובן, במשך המלחמה, יש לי התנסות ייחודית שלא הייתי חווה בשום נסיבות אחרות. וכפי שאני מבין זאת, ההתנסות הזאת תעזור לי באירועים המחכים לנו בעתיד.

המאסטר אמר:

"שמעתם בנבואות מהעבר "מתוך עשרת אלפים יישארו אלף", או משהו כמו "רק אחת מעשר משפחות תשרוד", כל מיני נבואות דיברו על העניין הזה". ("הוראת הפא בוועידת הפא בניו יורק רבתי 2013")

ההלם הראשון שלי היה כשאנשים נהרגו מההפצצות כשהם חיכו בתורים לסיוע הומניטרי. ואז דיווחים על נפגעים החלו להופיע בקביעות. במוחי הבנתי שהכול נקבע מראש, שהחוקים הקארמתיים בפעולה. אך אפילו מתרגלים שיש להם הבנה על גורל שנקבע מראש נסערים כשהם רואים את קרוביהם נעשים חולים או גוססים. והנה מספר גדול של אנשים מתו, כולל ילדים, ללא סיבה נראית לעין. זה מצמרר. אך חייבים לקבל את זה.

כולנו מבינים שתקופת תיקון העולם האנושי תהיה תקופה של התשה ושחיקה. ייתכן שאיאלץ להמשיך לבד בעתיד, ללא מתרגלים עמיתים, ללא תמיכתם ועזרתם, בעולם מתפרק, כשאני מחפש אנשים ששרדו ושעדיין יכולים להיעזר מכך שאדבר איתם על הדאפא.

הרהורים איך להבהיר את האמת במצב החדש

בתקופה זו בחברה האנושית, הניגוד בין טוב ורע נעשה חד יותר ויותר. בקרב הזה, כל אדם חייב למקם את עצמו.

כדי לעזור לאנשים לעשות את הבחירה הנכונה, עליי להבין קודם את המצב עצמו. כשלמדתי את הפא הבנתי שמלחמות מתרחשות על פי אותות שמימיים. הקריטריון הבלתי משתנה היחיד לאמוד כל מה שקורה הוא עקרונות היקום – "אמת-חמלה-סובלנות".

אוקראינים רבים רוחשים שנאה לרוסים. הסברתי לאנשים שעלינו לסלק את הרגש הזה כי הוא הורס אותנו. עלינו להתמקד בפעולות ובמחשבות האישיות שלנו, לחשוב אם אנחנו עושים כל דבר כראוי, ומדוע אנחנו נמצאים במצב הזה. אני מספר לאנשים על הדאפא, נותן להם פרחי לוטוס, ומזכיר להם שאם אתה רוצה לשנות את העולם, תתחיל מעצמך.

משתתף באירוע של "שן יון"

בדרך כלל, כשאני רוצה לקבל השראה כדי להשתפר בנחישות יותר, אני קורא באתר מינג הווי על הופעות "שן יון". אז כשמתרגל התקשר אליי והציע לי להגיע לפולין למשך כמה ימים לעזור באירוח "שן יון", התרגשתי.

בהתחלה הייתי אמור לשמור על האוטובוסים. אולי בגלל זה לא נאמר לי איך להתנהג כשפוגשים את האמנים של המופע. אך כתוצאה מכך, הוצבתי במעבר של התזמורת.

לפני כמה שנים עזרתי בחארקיב בחיפוש אחר נגנים לתזמורת "שן יון". הייתה לי יראת כבוד למוסיקאים והכרתי את פניהם מהתמונות שלהם. אז כשראיתי אותם באמת לא הצלחתי לעצור את רגשותיי.

ההחזקה להתפארות באה לידי ביטוי לא רק בתשוקה להפגין הבנה או ידע, אלא גם ברצון להפגין את מצב המחשבה והרגשות. כשראיתי את המוסיקאים, הראיתי להם באובססיביות את שמחתי, חייכתי והחזקתי את כפות ידיי בתנוחת "הֶה-שְה".

במופע, אמני "שן יון" נמצאים בשליחות להצלת אנשים, ואני מזהם אותם ברגשותיי! זה טוב שהבנתי בעצמי כמה שגיתי ולמחרת ניסיתי להיות צנוע יותר.

חוץ מזה, במשך השתתפותי בהכנות ל"שן יון" בורותי בשפה האנגלית היוותה מכשול. לפני המלחמה אספנו באופן פעיל בחארקיב חתימות הקוראות להפסקת הרדיפה שמנהלת המק"ס. וכיוון שהיו בעיר כל כך הרבה סטודנטים ממדינות שונות, היה הכרח ללמוד אנגלית והתחלתי ללמוד את השפה. אך עם תחילת המלחמה הפסקתי.

העובדה שלא דיברתי אנגלית לא הטרידה אותי כמו שהטרידה את המארגנים של מופע "שן יון". הם כבר היו עסוקים מאוד ועוד נאלצו למצוא מתורגמן כדי לתקשר איתי. התחרטתי שהקשיתי עליהם כל כך.

בפולין יש פחות גורמים קומוניסטים מאשר באוקראינה. זה עזר לי לזהות כמה דעות קדומות אצלי הקשורות אליהם, והתחלתי לסלק אותן.

כמה טוב שיש לי עכשיו שוב הזדמנות להגיע לפולין, להשתתף בוועידה האירופית, ולהמשיך לטפח.

זו הבנתי ברמתי היום. מהמלחמה הלא צפויה התחלתי להבין שמחר המצב עלול להשתנות, ואז תהיה לי חוויה שונה וההבנה שלי גם היא אולי תשתנה.

 תודה לכם, מאסטר ומתרגלים עמיתים.

(הוגשה לוועידת הפא האירופית 2022)