(Minghui.org) ברכות, מאסטר! ברכות, מתרגלים עמיתים!
אני בת 63 והתחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1996. לכבוד הוועידה האינטרנטית ה-20 של סין (China Fahui) אותה מארח אתר מינג-הווי, הייתי רוצה לספר לכם איך שחררתי את ההחזקה שלי לנישואים של נוחות.
נסים קרו לאחר שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא
בעלי, אני ומחותניי עובדים כולם באותו המקום. כבר מהתחלה לי ולבעלי היו יחסים הרמוניים. הוא נדיב לב, צנוע ובעל יכולת. אחרי שנישאנו התרחב טוב לבו אליי ואל משפחתי כולה. היינו מאושרים.
כשמלאו לבני שנתיים וחצי אובחנתי כחולת שחפת. השתעלתי, היה לי חום גבוה והיו לי כאבים. אושפזתי בבית חולים ועברתי שלושה ניתוחים. הרופא הסיר חלק מאחת הצלעות שלי.
תוך כדי ההחלמה, הרופא הודיע לי שיש לי שחפת צדרית (של קרום הריאות) ושניתן לטפל בה רק בעזרת תרופות. הטיפול הממושך גרם לי לדלקות בקיבה, בכבד ובעיניים. נחלשתי מאוד ולא יכולתי לישון. הטיפול בבני הקטן הפך בעייתי ומפחיד, במיוחד כשבעלי עבד מחוץ לעיירה. אמי נחלצה לעזרתי. לא יכולתי לטפס במדרגות או להרים משהו. החיים נראו מרים בצורה בלתי נסבלת.
באוגוסט 1996 החלה אמי לתרגל פאלון דאפא והיא שיבחה במיוחד את התועלת הבריאותית של השיטה. קראתי את ספר המבוא לשיטה, "פאלון גונג", שריגש אותי עמוקות. אמי לימדה אותי את המדיטציה. נכנסתי למצב של שקט (דינג) וחוויתי תחושה עמוקה של רוגע ושלווה.
אחרי שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא, הכאב והמחלה נעלמו בהדרגה. מצב בריאותי השתפר בצורה משמעותית. הרגשתי מלאת אנרגיה והפסקתי לקחת תרופות.
ב-1998 בבדיקה הפיזית השנתית שלי במקום העבודה, כל מדדי הבריאות שלי היו נורמליים. הרופאים לא יכלו להאמין לכך. החלק של הצלע שלי שהוסר גדל חזרה.
תמיכה מבעלי
בעלי היה מודע היטב לייסורים שנגרמו ממחלתי, והוא סבל רבות ביחד איתי. כשראה את הנסים שהתרחשו לאחר שהתחלתי לתרגל הוא תמך בי, במיוחד בשלבים הראשונים של הרדיפה מצד המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס). הוא סייע לי באופן פעיל בהבהרת האמת לאנשים אחרים לגבי פאלון דאפא.
כאשר החלה המק"ס ברדיפה ב-1999 המתרגלים השתמשו באמצעים שונים כדי להבהיר את האמת, וחלקם נסעו לבייג'ינג כדי לעתור למען הפאלון הדאפא. המק"ס הוציאה צווים לכל מקום עבודה כדי לפקח על מתרגלים. אי ציות עלול היה לגרום להחרפת הרדיפה, והמנהלים בכל הדרגים אוימו בעצמם ברדיפה.
ב-2 בפברואר 2000 בסביבות ראש השנה הסיני נסעתי שוב ברכבת לבייג'ינג עם עוד חמישה מתרגלים כדי לעתור למען הדאפא. נעצרתי ונלקחתי חזרה הביתה לתחנת המשטרה המקומית. הייתי במעצר בלתי חוקי במשך 55 ימים. משפחתי נאלצה לשלם כ-4,000 יואן ורק אז שוחררתי.
כשחזרתי הביתה מנהל יחידת העבודה שלי הורה לבעלי להישאר בבית ולהשגיח עליי כדי למנוע ממני לנסוע שוב לבייג'ינג. הם איימו לפטר אותו אם לא ישתף פעולה.
בעלי התייצב בנחישות לצד החוק וזכויות האדם. הוא אמר למנהל: "זוהי הפרה של החוק. החוקה הסינית מבטיחה חופש אמונה. אשתי הייתה חולה בצורה חמורה אבל היא החלימה ממחלותיה לאחר שהחלה לתרגל פאלון דאפא. הייתי עד לכך. אני מבין ותומך בשיטה שלה".
מול התמיכה הבלתי מעורערת של בעלי, המנהל שתק. על אף פניות חוזרות ונשנות מהמשטרה שבעלי יפקח עליי, הוא סירב. התמיכה הבלתי מעורערת של בעלי ניחמה ועודדה אותי.
בעלי הצטרף למאמצים שלנו לחלץ מתרגלים אחרים, והפך לנהג שלנו. לרוע המזל כולנו נעצרנו, ובעלי היה עצור במשך 20 יום. לאחר ששוחרר, הוא נסע לעיר אחרת לעבוד. כשביקרתי אותו הוא נראה מדוכא בבירור אבל הוא שתק. לאחר מכן הוא לא הציע יותר לעזור למתרגלים.
אתגרים בזוגיות
נעצרתי שוב ושוב והייתי במעצר מפני שסירבתי להפסיק לתרגל. על ביתי נערכו פשיטות פעמים רבות, וסחטו ממני סכום כסף משמעותי. הדאגה והפחד המתמידים שחוו בני משפחתי וחבריי גבו מחיר יקר. בעלי סבל רבות אבל מעולם לא התלונן על כך. בעיסוק העקשן שלי לאמת את הפא, הזנחתי אותו.
כשהוא חזר הביתה לחגים הוא סיפר לי שהוא נפגש עם אישה אחרת ושהוא רוצה להתגרש ממני. הוא אמר שנמאס לו לחיות תחת הלחץ העז שמפעיל עליו התרגול שלי. אף שהייתי בהלם הבנתי שזה מבחן ונשארתי רגועה.
הוא הקשיב בשקט כשאמרתי בנחישות: "אנחנו לא יכולים להתגרש. היחסים שלנו היו תמיד איתנים, וזה לא משהו שאנחנו פשוט יכולים להתנתק ממנו. אני לא מסוגלת לקבל זאת, ואני לא אקבל זאת". הוא השיב: "אם כך, אז בסדר". לאחר החגים הוא חזר לעבוד בעיר השנייה.
אחרי שהוא נסע הלב שלי זז ולא הצלחתי להירגע. כעסתי והייתי ממורמרת. התרעמתי על האישה שניהל איתה רומן.
הבנתי את הפחד של בעלי מרדיפה, אבל הרומן שניהל ובקשתו להתגרש הפתיעו אותי. בהתחשב באתגרים שהתגברנו עליהם ביחד התייחסתי בהערכה רבה לנישואים שלנו והרגשתי שהקשר שלנו יציב. גם לא רציתי שהחברים והקרובים שלי יחשבו רע על פאלון דאפא.
החלטתי להתמקד בעשיית שלושת הדברים היטב. במהלך הזמן הזה הבן שלי עבר שני ניתוחים, ואני השתוקקתי לתמיכתו של בעלי. חשתי תחושה עמוקה של אובדן וכאב.
בכל פעם שבעלי חזר הביתה הוא ביקש להתגרש ואמר שהוא עדיין נפגש עם האישה ההיא.
הארכתי את זמן שליחת המחשבות הנכונות כדי לסלק את הקנאה שלי, את הטינה, התחרותיות והתאווה. היו לי שיחות רבות מעומק הלב עם בעלי וכתבתי מכתב לאישה האחרת.
פעם אחת כשבעלי חזר הביתה ארגנתי ארוחת ערב במסעדה, והזמנתי זוג מתרגלים מקומיים להצטרף אלינו. אחרי שהם שוחחו איתו, הוא הפסיק לבקש גט. אבל ביקוריו בבית נעשו פחות תכופים ולבסוף הוא הפסיק להגיע בכלל.
המתח הרגשי המתמשך הותיר אותי סחוטה פיזית ונפשית. לפעמים הרגשתי בדיכאון וחשבתי: "זה לא משנה. אני פשוט אשחרר את זה".
חלמתי חלום אחד ממש מוחשי וחי, שבו הייתי גבר שעזב את הבית. נטשתי את אשתי והיא נפטרה בסופו של דבר בעודה ממתינה לי מלאת צער. רציתי לראות אותה בפעם האחרונה ומיהרתי הביתה. כשחשפתי את פניה, זה היה בעלי בחיים האלה.
הבנתי שהכוחות הישנים הם שתכננו את המצוקה הזאת עבורי. אף שהמבחן הזה היה עשוי לעזור לטיפוח האישי שלי, ההבנה שלי הייתה שעקב המשימה שלנו לסייע למאסטר בתיקון הפא ובהצלת כל הישויות החיות, סידורים כאלה מהווים הפרעה.
החלטתי לשחרר את ההחזקה שלי לנישואיי ולהתייחס אל המצוקה הזאת מתוך מחשבות נכונות. הכוחות הישנים רצו לנצל את נקודות החולשה שלי ולהכפיש את המוניטין של המתרגלים. ההפרעה הזו הייתה בלתי מקובלת עליי, והחלטתי לשלול אותה. המשכתי להתמקד בשיפור עצמי ולעשות את שלושת הדברים היטב. הפסקתי לדאוג אם בעלי יחזור או לא יחזור אי פעם הביתה.
ברגע ששחררתי את ההחזקות שלי, בעלי חזר לערב ראש השנה. הוא קנה מצרכים ובישל את הארוחות לחג כאילו כלום לא קרה מעולם. הגירושים שעמדו להתממש התפוגגו כמו חלום בר חלוף.
טיפוח במסגרת משפחתית
בשנים האחרונות, במיוחד לפני שבעלי פרש לגמלאות, ניהלתי חיים פשוטים ושמרתי על שגרה עמוסה וקבועה.
הבקרים הוקדשו לתרגול התרגילים ולאחר מכן אני משתתפת בקבוצות לימוד פא שונות. אחרי הפסקת צהריים קצרה, אני יוצאת לשוחח עם אנשים על פאלון דאפא. אני משתתפת בערב בכמה קבוצות לימוד פא קטנות יותר ובדרך כלל אני חוזרת הביתה בסביבות 21:00 או 22:00.
כשגרתי לבד הארוחות שלי היו פשוטות, ומטלות הבית היו ניתנות לביצוע בקלות. אבל עם הנוכחות של בעלי זיהיתי את הצורך לקחת על עצמי יותר אחריות. לקחתי אחריות על הכנת הארוחות וניהול כל עבודות הבית. לפעמים דחיתי את עבודות הבית לערב, לאחר שחזרתי מלימוד הפא הקבוצתי.
בעלי הביע את תסכולו: "את עסוקה יותר מראש הממשלה, והבית שלנו הפך עבורך למלון. איזה סוג חיים את מנהלת? אינך יכולה לעשות עבודות בית בלילה, זה מפריע לשכנים. האם אינך יכולה לצאת אחרי שתסיימי את רחיצת הכלים?"
לא הצלחתי לשלוט במִזגי ועניתי: "אם אינך אוהב איך שאני רוחצת כלים, עשה זאת בעצמך. אל תתלונן אם אינך מוכן לעזור".
זיהיתי מיד את ההחסרה שלי והבנתי שלא הייתי צריכה לענות בחזרה. כשהבנתי שבעלי אינו מבין למעשה את הסיבות מאחורי שגרת יומי, התנצלתי בשלווה: "אני מצטערת. אתה צודק; התאחרתי עם עבודות הבית, וזה גם משפיע על השכנים. אעשה מאמץ להשלים בזמן את עבודות הבית מעתה ואילך".
לאחר מכן פירטתי בפניו מדוע אני צריכה לצאת ללמוד את הפא עם מתרגלים אחרים בערב. הדגשתי שלמתרגלים קשישים באותן קבוצות לימוד נדרשים סיוע ועידוד, במיוחד בזמנים מאתגרים אלה.
כשהסברתי לו את הסיבות, התייחסתי אליו כמישהו שבא בשביל הפא. אף שהוא אינו מתרגל, האמנתי שהוא יכול לחלוק אחריויות מסוימות. הדגשתי שאם בני משפחה של תלמידי דאפא תורמים למטלות הבית, הם יכולים לצבור דה.
עשיתי מאמץ אמיתי לפעול טוב יותר בבית. בכל פעם שהזמן התאפשר בישלתי ארוחות טעימות לבעלי. וידאתי שהוא יודע מתי אחזור וכך הרגעתי את חששותיו. עם הזמן הוא הבין טוב יותר את הפעילויות שלי, את הסיבה שעשיתי דברים, ואיך הוא יכול להציע תמיכה.
בתחילה הייתי אחראית על כל מטלות הבית וקניית המצרכים, אבל עכשיו בעלי עוזר בפועל ומקל על העומס שלי באופן משמעותי. כשאני צריכה להשתהות זמן רב יותר מהרגיל, הוא מרגיע אותי: "זה בסדר, אל תדאגי לי. פשוט תתמקדי בשמירה על הבטיחות".
במהלך שיפוץ גג שביצעה הנהלת החברה למגורים, ביקשתי מבעלי להסיר את מכשיר הטלוויזיה כדי שלא ייפגע. כשחזרתי הביתה הבחנתי במנוף חונה מול הבניין שלנו, אבל המכשיר היה עדיין במקומו. שאלתי את בעלי: "למה לא הורדת את הטלוויזיה? השיפוץ כבר החל".
הוא אמר: "הם אמרו שהם לא יתחילו היום". הבנתי את טעותי והתנצלתי מיד, כשאני מודעת לטון הדיבור הבלתי הולם שלי. אמרתי: "אני מתרגלת יותר מ-20 שנה, אבל עדיין אינני יכולה להתמודד עם זה היטב". להפתעתי בעלי ענה בשלווה: "פעלת די טוב". התברר לי שהוא באמת מכיר בתלמידי הדאפא מעומק לבו.
דרך מקרים רבים כאלה – שכל אחד מהם נותן לי את ההזדמנות יקרת הערך הזו לשחרר את ההחזקות שלי ולשפר את עצמי – המשכתי להסתכל פנימה. מאחר שבעלי היה עד לשינויים שמתחוללים בי, גם הוא עבר שינוי קיצוני בנקודת ההשקפה שלו ובהתנהגות שלו.
כעת הוא מסייע לי באופן פעיל בדרכים שונות. כשאינני יכולה להגיע לקבוצת לימוד הפא, הוא הולך לשם ומעביר להם את המסר בשמי (אנחנו נמנעים משימוש בטלפונים סלולריים לדיונים רגישים בהתחשב בבטיחות). הוא גם עוזר להעביר דברים בין מתרגלים אחרים. כשאני צריכה לבקר בבתי מתרגלים שלא ביקרתי בהם קודם לכן, הוא מלווה אותי כדי לוודא שאני בטוחה.
תמיכתו של בעלי נבעה ממערכת היחסים הזוגית שלנו בשלבים הראשונים של הרדיפה. על פני השטח זהו ביטוי של חיבה בין בעל ואישה. אבל הסיוע שלו אינו רק למעני, אלא כדי לאמת את הפא. הוא עוזר מכל הלב כל עוד זה תורם להצלת אנשים. בעלי מבין באמת שתלמידי דאפא הם בעלי מוסריות, ושלהבהיר את העובדות האמיתיות לאנשים זה משהו אצילי.
כעת אני יכולה להקדיש עצמי לאימות הפא במלואו ללא כל עומס נפשי, וכך הסביבה שלי רגועה, נינוחה וממוקדת.
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2025 Minghui.org. All rights reserved
