חשיבות טיהור הלב לפני התרגול כדי לבצע את התרגילים בלב שקט

(Minghui.org) לאחרונה, בעת שלמדתי בעל-פה את הפא, הגעתי לרמת הבנה אחרת של הפא. הבנתי שהדאפא מצביע לי בבירור איך לבצע את התרגול ואיך לטפח. אני כותב זאת כדי לשתף עם מתרגלים עמיתים וכמו כן לשמש כתזכורת למתרגלים עמיתים הנתקלים במצבים הדומים לשלי.

שיננתי את הקטע האחרון בספר "ג’ואן פאלון" הרצאה חמישית, "תרגול בדרך רעה", המאסטר אומר:

"תרגול גונג דורש מאדם לשים דגש על הדה. כשמתרגלים גונג, אם אתה לא חושב על דברים טובים, אין עליך לחשוב גם על דברים רעים. הטוב ביותר הוא אם לא תחשוב על שום דבר. זה מפני שכשמתרגלים גונג ברמה נמוכה יש לבנות בסיס. הבסיס הזה ישחק תפקיד קריטי משום שלפעולות של המחשבה האנושית יש תפקיד מסוים. חישבו על זה כולכם: מה אתם מוסיפים לגונג שלכם? איך מה שאתם מתרגלים יכול להיות טוב? איך זה לא יהיה שחור? כמה אנשים לא מחזיקים במחשבות כאלה בזמן התרגול? מדוע המחלות שלך לא סולקו אף על פי שאתה מתרגל כל הזמן? באתרי התרגול יש אנשים שלא חושבים את המחשבות הרעות האלה, אבל הם תמיד מתרגלים עם רדיפה אחרי יכולות על-טבעיות, עם רדיפה אחרי זה או זה, עם כל מיני סוגי מנטליות ועם כל מיני תשוקות עזות. למעשה הם כבר תרגלו טיפוח רע בלי להיות מודעים. אם אתה אומר שאדם זה מתרגל בדרך רעה, הוא לא יהיה מאושר: "מי שלימד אותי היה המאסטר הגדול ההוא של הצ'יגונג". אבל המאסטר הגדול ההוא של הצ'יגונג אמר לך להדגיש דה, האם עשית את זה? במהלך התרגול אתה תמיד מכניס פנימה מחשבות רעות. האם דברים טובים יכולים לצאת מהתרגול שלך? זו הבעיה. זה שייך לתרגול בדרך רעה בלי לדעת, וזה נפוץ מאוד". (ג’ואן פאלון" הרצאה חמישית  "תרגול בדרך רעה")

במשך כל השנים האלה הצלחתי רק לעתים נדירות להרגיע את לבי כשתרגלתי את התרגילים. בזמן התרגיל השני מוחי היה עסוק לרוב בכל מיני דאגות, כמו דברים שיש לעשות או איך צריך לעשות אותם וכו’.  

אני נלהב לכתיבת מאמרים, וכך לעתים קרובות חשבתי בעת הישיבה במדיטציה על המאמר שאני רוצה לכתוב, איך הוא אמור להיכתב, באיזה תוכן אשתמש, איך לכתוב את המסקנות וכו’. המחשבות האלה היו נותנות צורה לטיוטה הראשונה. לפעמים כשהרצון לכתוב עלה, לא הצלחתי לשלוט בעצמי והייתי מסיים את המדיטציה לפני הזמן כדי להתחיל לכתוב.  

באמצעות שינון הפא קיבלתי הבנה ברורה יותר של הפא. הגעתי להבנה שהתנהגות כזאת היא למעשה טיפוח רע בלי שאבחין בזה. לא פלא שהמצב הגופני שלי התנדנד – לא עמדתי בסטנדרט של מטפח והתנהגותי לא עמדה באמת-המידה של הפא. למעשה כבר סטיתי מהנתיב וזה התבטא בכמה בעיות, אבל עדיין לא הייתי ער לכך. אף שתרגלתי את התרגילים כל יום, הגונג שלי לא גדל.

לאחר הרהור מעמיק הבנתי בסופו של דבר שרצוני היה כה חזק, שלא הצלחתי להירגע והמשכתי להריץ את המאמר בראשי תוך כדי ביצוע התרגילים. לבסוף הייתי רץ לכתוב אותו מבלי שסיימתי את התרגיל. האם רצון כזה אינו סוג של החזקה? האין זאת החזקה שמטפח חייב לסלק?

כשהייתה לי הבנה צלולה של עיקרון פא זה, גיליתי את ההחסרות בטיפוח שלי והמחשבה שלי השתנתה. בלב שקט נעשיתי נחוש לתקן את עצמי בהתבסס על הפא. לא אתן יותר למחשבות להתפרע, איפטר מההזיות הללו ואנסה כמיטב יכולתי להשיג את הסטנדרט שהמאסטר מזכיר בהרצאותיו.

מאז, אם היו עולות במוחי מחשבות תועות בזמן התרגול, הייתי מזהיר אותן "אל תפריעו לי בזמן התרגול. עִזבו במהירות או שיהיה עליי להיפטר מכן". כשהמחשבה הנכונה צצה, הצד השמאלי של ראשי היה מתחיל לכאוב ואחריו הצד הימני. הבנתי שהמאסטר עוזר לי להיפטר מהחומר הרע שמנסה להפריע לי, אבל החומר הזה אינו רוצה להיות מסולק ולכן גורם לי לכאב ראש.

לאחר שסבלתי מהכאב במשך זמן מה, הייתי מסוגל להירגע באמת. ישבתי בישיבה מכובדת, חשתי בפאלון מסתובב על כף ידי וכל גופי חש בנוח. כשמראה לא טוב הופיע, סילקתי אותו מיד כשאני אומר: "לא אכיר בך ואינני רוצה בך. אני רוצה להיפטר ממך לחלוטין".

לפני שהתחלתי לכתוב את השיתוף הזה צצו במוחי מחשבות איך מאמר השיתוף הזה צריך להיכתב, באיזו כותרת להשתמש וכו’. שלחתי מחשבות נכונות: "אל תִצרו לי הפרעות. אני מתרגל דאפא ואני רוצה לעשות את התרגילים". כל פעם לאחר שסיימתי לשלוח מחשבות נכונות כאלו, פאלון היה מסתובב מעל ראשי. בתוך תוכי אני יודע שזהו פאלון שנשלח מהמאסטר כדי לעזור לי להיפטר מההחזקה ומהמחשבות מסיחות הדעת. הכרתי נעשית אז בהירה וברורה. החומר הרע מסולק, והלב שלי מסוגל להירגע.

בזמן שאני מתרגל את התרגיל השני, אם מחשבה כלשהי מופיעה במוחי, אני תופס אותה ונפטר ממנה מיד. כל אימת שמחשבות עלו, הייתי נפטר מהן. כשאני נפטר ללא הרף מהמחשבות האלה, הרגשתי שהמוח שלי לא רק שקט, אלא גם ריק. אין יותר הפרעות. באותו זמן, גופי נעטף בסוג של אנרגיה מופלאה שאינה ניתנת לתיאור במילים. כל גופי חש חמימות.

כשאני שולח מחשבות נכונות אני יושב זקוף כשלבי מלא חגיגיות. כשמחשבה רעה מופיעה, אני מתייחס אליה עם מחשבות נכונות: "אינך רשאית לעורר הפרעות. אני אפורר אותך". כך אני מצליח להיכנס למצב שקט עם לב רגוע, וכל גופי מוקף חמימות.

רק על ידי עמידה בדרישות הדאפא לביצוע התרגילים נעשה אותם בדרך ישרה. הבנתי רמה מסוימת של הפא הזה. רק עם לב נקי נוכל להרגיע את המוח ולקבל את אנרגיית הגונג שתגרום לגופנו שינוי חיובי. גופנו יוכל להגיע לתחושה של קלות. לא נתעייף כשאנחנו עובדים, ותמיד נהיה מלאי אנרגיה.