(Minghui.org) לאחרונה טיפלתי בבתי לאחר שילדה, ובזמן שהייתי בביתה ראיתי את הסנטימנטליות שלי ואת ההחזקה שלי אליה. באמצעות לימוד הפא הבנתי את הבעיה שלי, תיקנתי את הטעויות שלי, וּויתרתי על הרגשות הסנטימנטליים שלי. הייתי רוצה לספר לכם על הניסיון שעברתי.

בתי תמיד תמכה בתרגול הפאלון דאפא שלי, והסתדרנו היטב לפני שהיא ילדה. היא הייתה כבר די מבוגרת כשנכנסה להריון, אז החלטתי לטפל בה היטב כדי שתתאושש מהר. פרשתי מעבודתי ועברתי לגור איתה.

מה שלא ציפיתי זה שאחרי הלידה היא תהפוך לאדם אחר. קניתי מרכיבים יקרים כדי להכין עבורה ארוחות מזינות, אבל לא משנה מה עשיתי, היא תמיד העבירה עליי ביקורת. הוצאתי חצי מהפנסיה שלי כדי להכין לה שלוש ארוחות ביום ועשיתי את כל עבודות הבית. היא סירבה לטעום מהמרק שהכנתי בקפידה. כשאמרתי לה שלא אכין לה עוד מרק מפני שאינה אוהבת זאת, היא התלוננה שאני מנדנדת לה.

כששאלתי אותה שאלה, במקום לענות היא הייתה מביטה בי בצורה מוזרה ושואלת אותי שאלות מתנשאות. אם שאלתי את השאלה שוב, היא הייתה מתעצבנת. זה קרה לפעמים מול בעלה ואמו, והרגשתי נבוכה.

היא נזפה בי על דברים טריוויאליים כאילו הייתי ילדה, ונעצה בי מבטים כועסים. פעם אחת היא כעסה ואמרה שהמנה שבישלתי לא הכילה מספיק בשר. כששאלתי מה היא רוצה לארוחת ערב, היא התעצבנה ואמרה שהיא לא רוצה לאכול. כששמעתי את התינוק בוכה, היססתי לעשות משהו מפני שלא הייתי בטוחה אם היא רוצה שאעזור לה. יום אחד היא אמרה לי שלעולם לא תקשיב לי שוב. כל הדברים האלה שברו את לבי.

ניסיתי לגלות הבנה כלפיה. הזכרתי לעצמי שהיא אימא בפעם הראשונה ואולי היא סובלת משינויים במצב הרוח או מדיכאון לאחר לידה. ידעתי שאני צריכה להתנהג כמו מתרגלת ולהיות סובלנית. לרוע המזל, לאחר זמן מה התחלתי להתנהג כמו אדם רגיל. התרעמתי שהיא לא מכבדת אותי כהורה שלה ושהיא אינה אסירת תודה על הדברים שעשיתי. היא סירבה להקשיב להצעות שלי בטיפול בילד או להכיר בעבודה שעשיתי ובזמן שהקרבתי. השמחה שלי נעלמה, נכנסתי לדיכאון וחשבתי לחזור הביתה.

כששוחחתי בטלפון עם בעלי ועם מתרגלים אחרים על איך היא מתייחסת אליי, הם הדריכו אותי להשתמש בעקרונות הפא ואמרו לי להסתכל פנימה. נראה שלא הצלחתי בזה – הרגשות השליליים שלי התעצמו, והרביתי לבכות.

יום אחד כשעבדתי במטבח, היא צעקה מחדרה ואמרה לי לטפל בתינוק. כשלא שמעתי אותה, היא התקשרה לטלפון שלי, שהשארתי בחדר שלי. היא נכנסה להתקף זעם, ואני התנצלתי בקול נמוך, כי לא רציתי להפחיד את התינוק. ביום אחר לקחנו את התינוק לטיול, והיא צעקה עליי בפומבי לגבי משהו טריוויאלי. זה היה הקש האחרון. צעקתי עליה בחזרה. החלטתי לחזור הביתה וארזתי את המזוודה שלי. חמותה שכנעה אותי להישאר.

באותו ערב לא יכולתי להתמקד בלימוד הפא – כל מילה שְבִּתי אמרה לי הדהדה שוב ושוב בראשי ולא יכולתי להפסיק לבכות. לפתע עלו במוחי המילים: "עמוק מדי בתוך הדרמה". זה היה ממש מדויק. הבנתי שיש לי יותר מדי אינטרס עצמי ביחס אליה. אמנם עבדתי ללא לאות כדי לעזור לה, אבל הייתה לי כוונה אנוכית שהיא תכיר במה שעשיתי ושהיא תהיה אסירת תודה.

באמצעות לימוד הפא נקודת המבט שלי השתנתה והצלחתי לנתח את המצב. הבנתי שהבת שלי ניסתה לעזור לי להשתפר. כל הדברים הקשים שהיא אמרה לי היו הזדמנויות עבורי לשפר את השין-שינג שלי. הם חשפו את ההחזקות שלי לסרב לקבל ביקורת, לפחד, קנאה, תחרותיות, רצון לקבל גמול טוב על מה שעשיתי, שנאה, נוחות, אינטרס אישי והכרה בי.

כל מה שאני פוגשת בטיפוח נועד לעזור לי לסלק מושגים אנושיים. בתי הייתה כמו מראה המשקפת את ההחסרות שלי. כשהתלוננתי עליה, לא טיפחתי את הדיבור. הטינה שלי כלפיה הייתה ביטוי של טבע רע. כל המחשבות השליליות שלי וההחזקות שלי גרמו לה לרגשות והתנהגויות שליליות.

הלך הרוח שלי התבהר, והתחושה המעיקה והטינה נעלמו. הייתי אסירת תודה לבתי על כך שהיא עזרה לי להשתפר. כמו כן, הודיתי למאסטר על כך שארגן עבורי את ההזדמנות הזו לתקן את הרעיונות המושגים שלי, ולהשיג לב מלא חמלה.

במאמר באתר מינג-הווי, מתרגל אחד אמר שעלינו להוקיר כל קונפליקט שקורע את לִבּנו לגזרים, כי זו הזדמנות עבורנו לנקות את עצמנו. כאב וסבל הם יקרי ערך כל כך משום שהם מביאים לנו פאר והדר. באמצעות לימוד הפא, הכאב שלי פחת וכבר לא סבלתי כל כך. יום אחד עלה בדעתי שהרגש שלי הוא שגרם לכל הכאב והסבל. ככל שפעלתי יותר ברגש כלפי בתי, כך הרגשתי יותר את הכאב.

הדברים שהבת שלי עשתה לא היו מפריעים לי אם הייתי רואה אחרים מתייחסים כך לאמהות שלהם. הם הפריעו לי בדיוק בגלל שהיה לי רגש כלפיה. רגש גורם לרדיפה ולאנוכיות. אני צריכה לשחרר את הרגש כדי שאוכל להתייחס לכל מי שסביבי בחמלה.

כשהשתפרתי בטיפוח, גם היחס של בתי השתפר כלפיי, והיא התחילה להוקיר את מה שעשיתי. אני מודה למאסטר שנתן לי לראות את ההחזקות שלי ועזר לי להשתחרר מהן.