לעבור מבחן של חיים ומוות באמצעות מחשבות נכונות

(Minghui.org) לדון במצבי חיים ומוות שהתגברנו עליהם במחשבות נכונות יכול לעזור לנו בטיפוח. להלן מספר התנסויות בנושא:

להאמין בדאפא מוסס את המצוקה

מאת גווי-ג'ן

ב-2018 היו לי סימפטומים של שבץ. לא יכולתי לשכב, כי בשכיבה הייתה לי תחושה נוראית של דימום בראש. הרגשתי שאני עומד לאבד הכרה ולמות. הנחתי שמיכה מאחורי גבי ככרית. נאלצתי לשבת זקוף ולהישען על השמיכה. זה היה מעייף לשבת כך לאורך זמן.

בעבר היו לי סימפטומים דומים ולא עשיתי מזה עניין – המאסטר עזר לי לשאת אותם. אך הפעם זה היה שונה. זה היה אינטנסיבי מאוד. שלחתי מחשבות נכונות ולפעמים הרגשתי טוב ולפעמים גרוע יותר. חשבתי שזו לא רק קארמת מחלה, ושפשוט אינני צריך לשאת את זה, משום שזו רדיפה על ידי הכוחות הישנים המרושעים. לא הצלחתי לישון. רציתי לבקש ממתרגלים עמיתים לשלוח בשבילי מחשבות נכונות, אך מיד הבנתי שאיני צריך לעשות זאת, כי זה להכיר ברדיפה המרושעת.

אני זוכר שהמאסטר אמר:

 "היא לא שווה אצבע אחת קטנה שתמעך אותה".  ("ג’ואן פאלון" הרצאה שלישית "פוּ-טִי")

 נכון, אני אמור להצליח לטפל בזה בעצמי. קמתי מהמיטה והתחלתי לומר בעל-פה את "על אודות הדאפא". כשדקלמתי סימנייה אחר סימנייה, כל אחת הופיעה במחשבתי והיואן שן [הנפש המקורית] שלי הייתה בתיאום מוחלט עם הבנתי את הפא ברמתי.

צעדתי הלוך ושוב תוך כדי דקלום. בכל פעם עשיתי סימן על גבי נייר. בהתחלה היו הסחות דעת במחשבתי אך המחשבות הנכונות שלי המסו אותן, והתחלתי שוב מהתחלה. בהדרגה, מחשבתי התנקתה מהסחות הדעת.

לבסוף הצלחתי לומר בעל-פה את "על אודות הדאפא" מהתחלה עד הסוף ללא שום הפרעה. כל סימנייה הופיעה מול עיניי. יכולתי להבין את משמעות הפא. יכולתי להרגיש את מחשבתי מדקלמת את הפא.

לאחר שחזרתי על זה כחצי שעה, ראשי כבר לא חש כבד ונפוח. הרגשתי נינוח ורגוע. הכול חזר למצב רגיל.

המאסטר אמר:

"הפא יכול לשבור את כל ההחזקות, הפא יכול להרוס את כל הרוע, הפא יכול להשמיד את כל השקרים, הפא יכול לחזק את המחשבות הנכונות". ("יסודות להתקדמות במרץ 2" "להסיר את ההפרעות")

זו הייתה אחת ההתנסויות הבלתי נשכחות שלי על כוחו של הדאפא. ככל שאמונתי בדאפא חזקה, כך גדול הוא הכוח. תודה לך מאסטר על שהצעת לי הצלה.

קושי פיזי נעלם ביום אחד ברגע שמחשבותיי נטמעו בפא

 מאת מתרגל פאלון דאפא בפרובינציית ליאו-נינג, סין

באפריל 2021 משפחתי תכננה לצאת לחופשה. בלילה שלפני היציאה, לפתע לא יכולתי להזיז את רגלי השמאלית. זה נראה כמו סימפטום של שבץ. אמרתי למשפחתי: "אינני יכול לצאת אתכם לחופשה. צאו אתם ותהנו".

הם רצו לבטל את הטיול כי הם דאגו ורצו להישאר איתי בבית. אמרתי: "אהיה בסדר. אל תדאגו לי. צאו. אני יודע מה קורה לי. למטפחים אין מחלות. לא טיפחתי טוב מספיק, לכן יש לי סימפטומים כאלו. המאסטר ידאג לי. אהיה בסדר".

כשקמתי לעשות את התרגילים, בהתחלה חשבתי: "איך הרגל שלי? מה אם לא אצליח לעמוד?" ואז מחשבה אחרת הגיעה: "איני צריך לדאוג לגבי זה. יש לי את המאסטר". ביקשתי מהמאסטר לחזק אותי.

כשתרגלתי את התרגיל השני, חשתי בבטני שדה אנרגיה עוצמתי. יכולתי להרגיש את הפאלון מסתובב תשע פעמים בכיוון השעון ותשע פעמים נגד כיוון השעון. אני חושב שהמאסטר חיזק אותי. יכולתי לחוש בנוכחותו. אין מילים לתאר את הכרת תודתי.

אחרי שמשפחתי יצאה מהבית, ביליתי את כל זמני בלימוד הפא ותרגול התרגילים. תוך יום אחד, כל הסימפטומים נעלמו והכול חזר לקדמותו. הוארתי לכך שכוחו חסר הגבולות של הדאפא יתבטא בי אם מחשבתי מוטמעת בפא.

לעבור במחשבות נכונות מבחן של חיים ומוות

 מאת מתרגלת פאלון דאפא בפרובינציית היי-לונג-ג'יאנג, סין

 לפני עשר שנים, כשקמתי בוקר אחד גבי התחתון כאב. התכוננתי כרגיל לעשות את התרגיל החמישי, תרגיל המדיטציה בישיבה, יחד עם שלוש אחיותיי. לפתע חשתי כאב כזה בבטני שבקושי יכולתי לנשום. זה כאב כל כך שהצלחתי לקחת רק חצי נשימה בכל פעם. הזעתי מאוד.

מחשבתי הראשונה הייתה שעליי ללכת לבית חולים. ואז תהיתי איזו מחלה יש לי. ואז הבנתי שמחשבתי שגויה. כמטפחת, עליי לבקש עזרה מהמאסטר. באותו רגע חשתי שאני עומדת למות. אמרתי למאסטר: "מאסטר, אינני מעוניינת לערער את הדאפא. אם אמות, הנזק יהיה רב מדיי. משפחתי וחבריי יודעים כולם שאני מתרגלת פאלון דאפא כבר שנים רבות".

הרגשתי קצת יותר טוב והתחלתי להקריא בעל-פה את הפא.

המאסטר אמר:

"המחשבה הנכונה הנחושה הבלתי נכחדת כלפי אמת היקום מרכיבה את גוף היהלום החזק כמו אבן של תלמידי הדאפא בעלי החמלה. היא מפחידה כל רוע, ואור האמת שהיא מקרינה גורם לכל האלמנטים הלא נכונים שבמחשבת היצורים החיים להתפורר. ככל שהמחשבות הנכונות חזקות יותר, העוצמה שלהן גדולה יותר". (יסודות להתקדמות במרץ 2" "גם כן בכמה מילים")

לאחר שדקלמתי את הפא הרגשתי הרבה יותר טוב, אבל לא מספיק טוב כדי לעשות את תרגיל המדיטציה ורציתי לשכב. ואז מחשבה באה אליי שאחרי שאסיים את המדיטציה אהיה בסדר. לא הפסקתי והיה לי אמון מלא שאוכל להמשיך. ובאמת, לאחר שהתרגיל הסתיים הכול היה בסדר. נשכבתי לנוח.

אחותי שאלה אותי: "למה את שוכבת? לא שלחנו עדיין מחשבות נכונות". אמרתי: "כרגע עברתי מבחן של חיים ומוות". היא אמרה: "למה לא אמרת כלום? יכולנו לעזור ולשלוח מחשבות נכונות".

אמרתי: "כבר היה מאוחר מדיי לבקש מכן עזרה כי לא רציתי להפריע לכן ואולי גם התוצאה לא בהכרח הייתה טובה. ביקשתי עזרה מהמאסטר. אני מאמינה במאסטר ובפא".